מדינת ישראל נ' הרשקוביץ

בקשה מכח סעיף 80 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") להשבת הוצאות ההגנה ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו למבקש בגין ניהול ההליך נגדו.

העובדות הצריכות לעניין

1.ביום 24.7.13 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות את הכביש במעבר חציה בבטחה, נהיגה בקלות ראש ונהיגה בדרך הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לאדם.

בבסיס כתב האישום תאונת דרכים אשר אירעה ביום 11.1.12, בכביש מספר 65 בצומת כפר קרע מכיוון מזרח למערב, עת המבקש פגע בהולך הרגל אשר חצה אותה עת את הכביש במעבר חציה, משמאל לימין כיוון נסיעתו. כתוצאה מהתאונה נחבל הולך הרגל חבלות של ממש שהתבטאו בשברים בשוק ימני ובצלעות ובמהלך אשפוזו הוא עבר החייאה ונמצא כי הוא סובל מדימום עכבישי נרחב ודימום סובדוראלי. במהלך שמיעת הראיות התברר כי הולך הרגל נפטר בשנת 2015 מדום לב.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אך כפר באחריות לתאונה. כי כך, נשמעו ראיות בתיק ובהכרעת הדין מיום 6.6.16, זוכה הנאשם, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

טענות צדדים

2.לטענת המבקש כתב האישום הוגש נגדו מבלי שהיה יסוד לאישום ומבלי שהיה סיכוי סביר להרשעה ומכאן שהגשתו הייתה פעולה חסרת סבירות הנעדרת זהירות ראויה. עוד טען כי הדברים קיבלו משנה תוקף לאחר פטירת הולך הרגל, משנקבע כי הודעתו אינה קבילה. המשך ההליכים מאותו שלב גרם למבקש הוצאות נוספות בגין חוות דעת מומחה והופעתו בבית המשפט. המבקש טען כי נגרם לו נזק נפשי בכך שהואשם על לא עוול בכפו ולכן עתר לפצותו בגין עוגמת הנפש ובגין ההוצאות הכספיות - שכ"ט עו"ד ושכ"ט המומחה – בהפנותו לפסיקה.

3.המשיבה הדגישה כי המבקש זוכה מחמת הספק, הפנתה למבחנים שנקבעו בפסיקה וטענה כי עת הוגש כתב האישום, היו בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למבקש – ראיות אשר ביססו סיכוי סביר להרשעה. בהתייחס לנסיבות אחרות המצדיקות פיצוי, טענה המשיבה כי אלה אינן מתקיימות במקרה דנן, ההליך לא נמשך מעבר לדרוש, התביעה לא נהגה באופן זדוני או רשלני ולכן יש לדחות הבקשה.

דיון