1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נסיעה לאחור באי זהירות, בהתאם לתקנה 45 (1) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"ה- 1961 ונהיגה בקלות ראש, בהתאם לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961.
2.בהתאם לכתב האישום, הנאשם נהג ביום 9.11.12 בשעה 9:10 רכב פרטי ברח' תש"ח בתל-אביב לכיוון מזרח. אותה שעה חצתה את הכביש במקום האמור הולכת הרגל הגב' אוליביה נחמיאס מאחורי הנאשם. הנאשם נהג בקלות ראש, הסיע רכבו לאחור מבלי שנקט באמצעים שהיו דרושים כדי למנוע פגיעה, לא הבחין מבעוד מועד בהולכת הרגל שחצתה את הכביש מימין כיוון נסיעתו לאחור ופגע בה. כתוצאה מהתאונה היא נחבלה חבלות של ממש ונגרמו לה דמם פאראפאלקסיאני סאבדורלי מינימלי, שבר עצם אוקסיפיטלית ימנית המערב את הפורמן מגנום קונדייל אוקסיפיטלי ימני ובנוסף שברים ללא תזוזה באספקט לטראלי צלעות 4,5,6 שמאל.
3.הנאשם הודה בעת ההקראה "בשהייה במקום בנהיגה ובזמן" אולם טען, כי לא נסע לאחור וכי הולכת הרגל היא שנתקלה בו. ביחס לחבלה טען, כי הפציעות המתוארות בכתב האישום חמורות ממה שנגרם בפועל, אולם ויתר על זימון עורכי התעודות הרפואיות והסכים להגשתן.
4.לנוכח הכפירה, החלה להישמע לפני ביום 1.10.14 פרשת התביעה.
לאחר שמיעת עדות הולכת הרגל ועדותה של עדה ניטראלית, עו"ד נחמי וולק, הנאשם, אשר היה מיוצג באותה עת ע"י משרד עוה"ד דליה גרין כץ-מאיה צרפתי, חזר בו מהכפירה, הודה והורשע בכלל המיוחס לו ושמיעת הטיעונים לעונש נדחתה לבקשת באת כוחו.
5.ימים ספורים טרם שמיעת הטיעונים לעונש וגזירת דינו, החליף הנאשם ייצוג לבא כוחו הנוכחי, אשר הגיש לתיק בקשה לחזרה מהודיה. בקשה זו נשמעה בפתח הדיון אשר יועד לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש ונדחתה בהחלטה מפורטת. טיעוני הצדדים לעונש נשמעו במועד נדחה לבקשת ב"כ הנאשם ודינו של הנאשם נגזר.
6.על ההחלטה לדחיית בקשת הנאשם לחזרה מהודיה הגיש הנאשם ערעור ובפסק-דינה של ערכאת הערעור הנכבדה, כב' השופט רענן בן-יוסף, מיום 8.1.15 נתקבל הערעור, פסק-הדין אשר ניתן כנגד הנאשם בוטל, הותר לנאשם לחזור בו מההודיה והתיק הוחזר להמשך שמיעת הראיות.
7.כמצוות בית המשפט המחוזי הנכבד, הושלמה מלאכת שמיעת הראיות בדיון אשר התקיים לפני ביום 26.2.15 ובאותו מועד נשמעו סיכומי הצדדים בעל-פה.
8.מטעם התביעה העידו 4 עדי תביעה: הולכת הרגל הגב' לימור פוליבה נחמיאס (עת/1), עדה ניטראלית שראתה את אירוע התאונה-הגב' נחמי וולק, עו"ד (עת/2), רס"מ שטריקברגר חי (עת/3) ורס"ב ח'גבי בועז (עת/4). כמו כן הוגשו בהסכמה: תעודות רפואיות ביחס להולכת הרגל (ת/1). דו"ח פעולה בתאונת דרכים עם נפגעים, אשר ערך עת/3 רס"מ שטריקברגר חי- (ת/3). חוות דעת מומחה אשר ערך רס"ב בועז ח'גבי עת/4- (ת/4). תרשים אשר ערך עת/4- ת/5. 5 מזכרים אשר ערך עת/4 במועדים שונים (ת/6-ת/10), הודעת הנאשם (ת/11) וסקיצה (ת/12) אשר נערכו ע"י רס"מ אלגריסי אלדו והודעת נאשם אשר נגבתה ע"י רנ"ג ברעם סטלה (ת/13)
9.הנאשם העיד להגנתו וכן הוגשו במסגרת ראיות ההגנה תרשימים אשר נערכו במהלך דיון ההוכחות ע"י עדות תביעה 1 ו- 2 (נ'1-נ'2).
10.גדר המחלוקת הינו בשאלה האם התאונה ארעה עת נסע הנאשם לאחור ופגע בהולכת הרגל או עת הולכת הרגל נתקלה ברכבו כשהיה במצב עמידה?
לנאשם, כפי שנראה, גרסאות שונות ביחס לאופן קרות התאונה. ניתוח מארג הראיות, מוביל עם זאת למסקנה, כי התאונה ארעה בעת שהנאשם הסיע רכבו לאחור ופגע בהולכת הרגל. אפנה לבחינת הראיות;
11.פרשת התביעה-
עת/1- הנפגעת הולכת הרגל הגב' אוליביה נחמיאס- העידה בפתח פרשת התביעה.
בעדותה הראשית ובחקירתה הנגדית סיפרה, כי עוד טרם אירוע התאונה, בחפשה אחר חניה, הבחינה ברכב הנאשם, רכב מסחרי גדול בצבע זהוב, עומד והנאשם בתוכו. היא שיערה כי הנאשם מחפש חנייה. היא עצמה מצאה מקום חניה לרכב, החנתה את רכבה ויצאה ממנו, תוך שהיא עדין רואה את רכב הנאשם באותו מצב. היא החלה לחצות את הכביש רגלית בדרכה לכיכר המדינה והבחינה ברכב הנאשם עומד, עם הפנים לכיוון הנגדי, כך לאורך כל ההגעה שלה לרחוב, החניית הרכב והיציאה ממנו. הולכת הרגל העידה, כי "דבר אחרון שכשחוצים כביש קטן כזה אפשר לחשוב שמישהו ייסע רוורס". עוד סיפרה, כי טרם איבוד ההכרה ראתה בצידה השמאלי "משהו גדול זהוב" (פרוטוקול מיום 1.10.14 עמ' 6 ש' 27, עמ' 6 ש' 1).
בחקירתה הנגדית חזרה הולכת הרגל על גרסה זו, תוך שתיארה כי בטרם החצייה "יצאתי מלפני רכבי, הסתכלתי, הרחוב היה פנוי והתחלתי לחצות, בזווית העין עדיין ראיתי את רכבו של הנאשם עומד עם פניו לכיוון הנגדי. בעודי חוצה הדבר האחרון שאני זוכרת זה שהצד האחורי של האוטו שלו בצד השמאלי של הגוף שלי, אני זוכרת את הצבע הזהב ולא זוכרת יותר" (עמ' 8 ש' 11-14).
לשאלה מדוע חצתה את הכביש דווקא בקרבת רכבו של הנאשם ולא במעבר חצייה השיבה: "הוא עמד, ואני לא יכולתי להעלות על דעתי שהוא ייסע רוורס"..."יש איזשהו זמן הערכה בעיניים שכשאתה חוצה כביש ובודק ימינה שמאלה את תנועת הרכבים, אתה לא אומד שרכב שהוא עומד עם הפנים הפוך לכיוון החצייה שלי ייסע אחורה במהירות"..."אני שוב אומרת, איך שלא תסובבו את זה, הרכב עמד, לא נראה שהוא פתאום נוסע, פתאום יצוץ, ובטח לא ייסע ברוורס". (עמ' 8 ש' 26-31, עמ' 9 ש' 3-17).
הולכת הרגל הניחה, כי הנאשם נסע במהירות "כי המרחקים שם היו קצרים, מדובר בכביש קטן, זה לא שהוא עמד ממש לידי כדי להגיע אליי, הוא היה צריך לנסוע במהירות". (עמ' 9 ש' 8-9). לדבריה, אמנם לא שמרה על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם "אבל הוא גוף גדול, בזוית העין ברחוב כזה קטן רואים משהו שהוא גבוה". את אופן חצייתה את הכביש תיארה "הסתכלתי ימינה ושמאלה כמו שחוצים כביש" (עמ' 9 ש' 17,14). וכן תיארה את חזרתה להכרה, פינויה באמבולנס, החבלות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. במהלך עדותה ערכה הולכת הרגל תרשים ביחס למיקום עמידת רכב הנאשם וכיוון החצייה(נ/1).