מדינת ישראל נ' אבדלל איברהים

בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק.

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות :

   אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית הכביש במעבר חציה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה , תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה");

   נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2 לפקודת התעבורה [נ"ח], תשכ"א - 1961 יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נ"ח], תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה);

   התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה;

   גרימת חבלה של ממש , עבירה לפי 38(3) לפקודת התעבורה.

    

2. בכתב האישום נטען כי בתאריך 17.8.24 בשעה 16:30 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי תוצרת רנו מ.ר. 936-17-601 ברחוב גרינבוים בנתניה.

   ברחוב גרינבוים מסומן לרוחב הכביש מעבר חציה להולכי רגל ותמרור 306 מוצב מימין למעבר החציה.

   אותה שעה חצו את הכביש במעבר החציה, הולכת הרגל ל.מ ובנה הקטין א.מ (יליד 2021), משמאל לימין בכיוון נסיעת הנאשם.

   בהגיע הנאשם למעבר החציה, נהג הוא בקלות ראש, לא שם ליבו לדרך, לא הבחין במועד בהולכי הרגל, לא אפשר להם להשלים החציה בבטחה ופגע בהם.

   כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב ונחבל בגופו הקטין הולך הרגל (להלן: "המעורב" או "הילד" או "הקטין"), חבלות של ממש ובהן חתך במצח שנתפר ושן 51 מרוסקת שנעקרה.

    

   התשובה לאישום

3. בתשובתו לאישום כפר הנאשם במיוחס לו. הנאשם אישר כי היה במקום, עוד אישר כי היה מגע בין הרכב לילד. לדבריו הוא עצר את הרכב והילד הוא זה שרץ לכיוון הרכב. הנאשם אישר שהילד היה עם אמו אולם טען שהיא הייתה רחוקה.