מבוא
המנוח, יליד 7.9.75, תושב הכפר בתיר, מצא את מותו בעקבות פציעתו ביום 2.12.07, במהלך מרדף שביצעו חיילי צה"ל אחר חשודים סמוך לפאתי העיר רמאללה. על פי הנטען בכתב התביעה, נורה המנוח ונהרג מאש חיילי צה"ל.
מוקד המחלוקת בין הצדדים הינו בשאלה האם חוסה המדינה תחת ההגנה של פעילות מלחמתית, כאמור בסעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב- 1952 (להלן- "חוק אחריות המדינה"). כמו כן חלוקים הצדדים ביניהם בשאלות עובדתיות שונות, כגון האם היה המנוח מעורב בפעילות החשודה כפעילות חבלנית עויינת, שבעטייה בוצע מרדף בעקבותיו, כפי שטענה המדינה, או שמא היה המנוח עובר אורח תמים, כפי שטענו התובעים; והאם נהרג המנוח מאש חיילי צה"ל, כפי שטענו התובעים, או שמא מצא את מותו בנסיבות אחרות שאינן קשורות לירי שבוצע, כגון מעידה במהלך הימלטותו מכוחות צה"ל שרדפו אחריו. מחלוקת נוספת הינה בשאלה האם פעלו כוחות צה"ל ברשלנות, והאם יש נפקות לשאלה זו בנסיבות תיק זה.
אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את התביעה נוכח ההגנה המוענקת למדינה בגין פעילות מלחמתית. עוד מצאתי כי גרסתם של התובעים לנסיבות האירוע לא הוכחה, בעיקר נוכח הסתירות הרבות והליקויים שנפלו בה.
הגנת "פעילות מלחמתית"
המסגרת המשפטית
השאלה הראשונה הטעונה הכרעה בענייננו הינה האם עומדת למדינה הגנת ה"פעילות מלחמתית". סעיף 5 לחוק אחריות המדינה מסייג את אחריותה של המדינה בנזיקין וקובע בזו הלשון:
"אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל"
כפי שבואר בפסיקה, ביסוד ההגנה האמורה עומדת התפיסה, הנהוגה גם בשיטות משפט זרות, שלפיה פעולות מלחמתיות יוצרות, מעצם טיבן, סיכונים מיוחדים, שדיני הנזיקין אינם מתאימים לטפל בהם (ראו לעניין זה: ע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (4) 1, 6 (2002) (להלן: "פרשת בני עודה"); בג"ץ 8276/05 עדאלה נ' שר הביטחון (מיום 12.12.06); ע"א 1864/09 סכאפי נ' מדינת ישראל (מיום 7.9.11, להלן); ע"א 4112/09 זגייר נ' מדינת ישראל, (מיום 3.1.12); רע"א 3866/07 מ"י נ' עאטף נאיף אלמקוסי (מיום 21.3.12, להלן- "פרשת אלמקוסי"); ע"א 1459/11 עיזבון המנוח מוחמד (נביל) נאפע חרדאן ז"ל נ' מ"י (מיום 16.6.13, להלן: "פרשת עיזבון המנוח חרדאן").
כפי שציין כב' השופט י' עמית בפרשת עיזבון המנוח חרדאן-
""כללי המשחק" במצבים של מלחמה ולחימה, אינם מתאימים לכללים, לנורמות ולסטנדרטים של זהירות בימי שלום, ואינם תואמים את המטרות הקלאסיות של דיני הנזיקין. מכאן, שיישומם של דיני הנזיקין המסורתיים במצבים של פעולה מלחמתית עלול לגרום לעיוותים משפטיים, כמו גם לחשוף את המדינה לתשלום פיצויי עתק בגין נזקי רכוש ונפש. הרציונל של חסינות המדינה במצבי לחימה אינו ייחודי למשפט הישראלי והוא מיושם במרבית שיטות המשפט האנגלו-סכסי, על פי מבחנים ואיזונים שונים, לרוב תוך מתן פרשנות מרחיבה למונח פעולה מלחמתית (אסף יעקב "חסינות תחת אש: חסינות המדינה בשל נזק שנגרם כתוצאה מ'פעולה מלחמתית'" משפטים לג 107, 125-115 (תשס"ג)..."
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.