ת"א 9964/03 סופרביץ נ' רבינוביץ ואח'

1.נתבעים 2-1, בני הזוג בצלאל ואסתר רבינוביץ-ידלר (להלן – רבינוביץ), הם בעלי זכות חכירה לדורות מהוונת בבית השוכן ברח' אור חיים 20 שברובע ט' באשדוד (גוש 2023 חלקה 10; להלן – הבית). זכות החכירה של רבינוביץ רשומה במינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל). עניינה של תביעה זו במשכון לטובת נתבע 3, בנק ירושלים בע"מ (להלן – הבנק), שנרשם אצל רשם המשכונות ביום 7.11.00 על זכויותיהם של רבינוביץ בבית, ובהתחייבות שנתן המינהל ביום 9.11.00 לרישום משכנתא לטובת הבנק. תובע 2, ישכר יקטר (להלן – יקטר), טוען כי רכש בשנת 1998 מרבינוביץ את זכויותיהם בבית, וזאת באמצעות תובע 1, ארווין סופרביץ (להלן – סופרביץ). להבטחת העסקה נרשם אצל רשם המשכונות ביום 5.4.98 משכון לטובת סופרביץ על זכויות רבינוביץ. כפועל יוצא, כך נמשכת הטענה, רבינוביץ לא היו רשאים לשעבד ביום 7.11.00 את הבית לטובת הבנק, לאחר שכשנתיים וחצי קודם לכן התחייבו למכור את הבית לסופרביץ ואף משכנו אותו לטובתו. לפיכך מתבקש בתביעה צו הצהרתי בדבר בטלות המשכון הרשום לטובת הבנק ובטלות ההתחייבות לרישום משכנתא שניתנה לבנק מהמינהל; צו האוסר על רבינוביץ להעביר או לשעבד את הבית לכל אדם אחר זולת התובעים; וצו המורה למינהל להעביר על שם התובעים את הזכויות בבית כשהן נקיות מכל זכות נוגדת. רבינוביץ, הכופרים בכך שהתחייבו למכור את הבית לתובעים, הגישו מצדם תביעה-שכנגד לסילוק ידם של התובעים מהבית.

טענות התובעים

2.כתב התביעה המקורי הוגש בשמו של סופרביץ בלבד. יקטר הוזכר בכתב התביעה כנציגו ומיופה כוחו של סופרביץ. בעקבות כתבי ההגנה שהגישו רבינוביץ והבנק, ולאחר שהתברר בישיבות קדם המשפט כי למעשה טענת התובעים היא שסופרביץ שימש בעסקת המכר נאמן של יקטר, הוחלט ביום 31.1.07 על הגשת כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 11.2.07 בשמם של סופרביץ ויקטר יחד.

3.על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, המשא-ומתן על רכישת הבית התנהל בין רבינוביץ לבין יקטר; ההסכמה על המכירה נעשתה אף היא (בשנת 1998 או בסמוך לכך) בין רבינוביץ לבין יקטר; ויקטר הוא זה ששילם את התמורה. טרם ההתקשרות וידא יקטר את מצב הזכויות בבית, והחזיק באישור מאת המינהל מיום 30.10.97 בו נכתב כי הזכויות בבית רשומות על שם רבינוביץ וכי השעבוד היחיד הרובץ על הבית הנו בגין התחייבות לרישום משכנתא לטובת בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ מיום 19.11.92 על סך של 47,000 ₪. נתבע 1, מר רבינוביץ, אמר ליקטר כי ברצונו להפקיד את תמורת המכר בחשבון בבנק בשוויץ ולכן הוא מעדיף שהסכם המכר ייחתם עם תושב חו"ל שישמש נאמנו של יקטר. באותה עת ביקר בישראל סופרביץ, תושב ארה"ב שהיה מיודד עם חברו של יקטר. יקטר פנה לסופרביץ וביקש ממנו לשמש נאמן לטובתו בעסקת המכר, כנגד מתן ייפוי כוח בלתי חוזר מסופרביץ לטובת יקטר. ביום 29.3.98, חתמו רבינוביץ על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת סופרביץ, וביום 5.4.98 נרשם ברשם המשכונות משכון לטובת סופרביץ. ביום 14.12.99 נחתם הסכם מכר בין רבינוביץ לבין סופרביץ. סופרביץ, הקונה, מתואר בהסכם כ"נאמן לפי הצהרת נאמנות". תמורת המכר הועמדה בהסכם על סך של 240,100 דולר, אותה התחייב הקונה להשלים תוך 180 יום. בתוך תקופה זו התחייבו רבינוביץ למסור את החזקה בבית לקונה, לפדות את המשכנתא הרובצת עליו ולהעביר את הזכויות בו על שם הקונה. ביום חתימת ההסכם (14.12.99) חתמו רבינוביץ וסופרביץ גם על בקשה המופנית למינהל להעברת זכות החכירה על שם סופרביץ. ביום 22.12.99 דווחה העסקה למשרד מיסוי מקרקעין ברחובות.

לטענת התובעים, יקטר שילם לרבינוביץ בהתאם להסכם המכר מאות אלפי שקלים חדשים, וסילק את החוב שרבץ על הבית לטובת בנק כרמל. בהתאם לכך הודיע בנק כרמל למינהל ביום 28.3.00 כי החוב סולק וכי הוא משחרר אותו מההתחייבות לרישום משכנתא על הבית. משכך מסרו רבינוביץ את החזקה בבית ליקטר. במהלך שנת 2001 התחייב יקטר למכור את הזכויות בבית לצדדים שלישיים (ה"ה זמנצקי) ואז הוא נדהם לגלות כי בחודש נובמבר 2000, כשנתיים וחצי לאחר רישום המשכון לטובת סופרביץ, נרשם משכון לטובת הבנק. בשל רישום המשכון סירב המינהל להעביר את הזכויות על שם סופרביץ. פניותיו של יקטר לרבינוביץ ולבנק, על מנת שימחקו את המשכון לטובת הבנק, לא נענו.

4.התובעים סומכים על מערכת עובדות זו מספר עילות המבססות, לפי הנטען, את זכאותם לסעדים הנתבעים. העילה הראשונה היא זכות קנין שביושר "תוצרת הארץ" שקמה לתובעים בעקבות ההתחייבות של רבינוביץ להקנות לסופרביץ את הזכויות בבית. התחייבות זאת קיבלה ביטוי במספר מסמכים בחתימת רבינוביץ (ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 29.3.98; הודעת מישכון מיום 1.4.98; הסכם מכר מיום 14.12.99; בקשה להעברת זכויות במינהל מאותו היום; הצהרה לרשויות מיסוי מקרקעין מיום 22.12.99). מאחר שהתחייבותם האמורה של רבינוביץ קדמה בזמן להתחייבותם לרישום שעבוד לטובת הבנק, הרי בהתאם לדיני העסקאות הנוגדות גוברת זכותם של התובעים על פני זכותו המאוחרת בזמן של הבנק. העילה השנייה היא חוסר תום הלב של הבנק, שהתקשר עם רבינוביץ בעסקה נוגדת חרף קיומו של משכון רשום לטובת סופרביץ וחרף מסירת החזקה בבית לידי יקטר (שהשכירו לצד שלישי). לשיטת התובעים, התעלמותו של הבנק מנתונים אלה עולה כדי חוסר תום לב ומחזקת את המסקנה בדבר התגברות זכותם הקודמת בזמן. לא כל שכן משעה שהתובעים היו תמי לב לכל אורך הדרך, הסתמכו טרם ההתקשרות עם רבינוביץ על הרישומים במינהל וברשם המשכונות, ועל בסיס אותם רישומים שילמו לרבינוביץ מאות אלפי שקלים חדשים. העילה השלישית היא רשלנות הבנק, שגם אם לא היה מודע בפועל לעסקת המכר לסופרביץ, צריך היה לדעת עליה אילו נקט באמצעי זהירות סבירים המצופים ממנו כתאגיד בנקאי, ובכלל זה עיון במרשם המתנהל אצל רשם המשכונות. רשלנות זאת דורשת לגלגל לפתחו של הבנק את מלוא הנזק שנגרם בעקבות העסקאות הסותרות, באופן של מתן אפשרות לתובעים לממש את עסקת הרכישה מרבינוביץ והעברת הזכויות על שמם כשהן נקיות מכל זכות של צד אחר.

טענות רבינוביץ

5.רבינוביץ מציגים גרסה הרחוקה ת"ק פרסה מגרסת התובעים. לדבריהם, הם לא התחייבו מעולם למכור את הבית לסופרביץ, אותו לא פגשו מעולם, וגם לא ליקטר, אותו אמנם הכירו אך בנסיבות שונות לחלוטין מאלו המתוארות בכתב התביעה. בשעתו (קודם לשנת 1998) הם לוו מיקטר כספים והחזירו לו אותם כמוסכם. לאחר מכן, בשנת 1998, הם סיכמו עם יקטר על מתן הלוואה נוספת כנגד שעבוד זכויותיהם בבית לטובתו. למטרת שעבוד זו – שעבוד ולא מכירה – חתמו רבינוביץ במרץ 1998 על ייפוי הכוח הבלתי חוזר. במעמד החתימה נאמר לרבינוביץ כי הם חותמים על מסמך שעבוד לטובת יקטר. שמו של סופרביץ כלל לא הוזכר אז, ומעולם לא נאמר לרבינוביץ כי הם חותמים על התחייבות לטובת סופרביץ, לא כל שכן התחייבות להעברת הזכויות בבית על שמו. בסופו של דבר, ההלוואה העתידית אותה נועד השעבוד להבטיח לא ניתנה לרבינוביץ, כך שעסקת השעבוד לא השתכללה כדי תוקף מחייב, וליקטר אסור היה לעשות כל שימוש בייפוי הכוח. מאותו טעם אסור היה לתובעים לרשום משכון לטובתם על זכויותיהם של רבינוביץ (שכן ההלוואה לא ניתנה לרבינוביץ) לא כל שכן משכון לטובת סופרביץ (כלפיו לא התחייבו רבינוביץ מאום).

את חתימתם על הסכם המכר והמסמכים הנלווים לו מסבירים רבינוביץ באופן הבא: יקטר התחמק מלתת להם את ההלוואה הנוספת עליה סיכמו, בין היתר בתואנה שאיבד את המסמכים עליהם חתמו רבינוביץ או שאותם מסמכים אינם מספקים. לפיכך דרש מהם יקטר לחתום על מסמכים נוספים, תוך שהוא דוחק בהם לחתום על המסמכים מבלי לקרוא אותם ומבטיח להם כי מדבר במסמכי שעבוד לטובתו הזהים למסמכים עליהם חתמו בעבר. במסגרת זאת החתים יקטר את רבינוביץ על מספר מסמכים, בהם הסכם המכר ובקשת העברת הזכויות למינהל מיום 14.12.99, עליהם חתמו רבינוביץ בסוברם כי מדובר במסמכי שעבוד ותו לא. ממילא רבינוביץ לא חתמו בפני עורך דין על הצהרה לרשויות המס בדבר מכירת הבית.