ת"א 9891-09-09 שרקנטיוש נ' עדן שלמה ואח'

הנתבעת 1 (להלן הנתבעת) עותרת להתיר לה לצרף ראיה נוספת לתמיכת הגנתה מפני התביעה; התובעת מתנגדת לכך. נתבעת 2, היא המשיבה הפורמלית 1, הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת-בית-המשפט, בהדגישה כי הראיה שצירופה מתבקש לא נוגעת למחלוקת שבינה לבין התובעת. נתבע 3, שהינו המשיב הפורמלי 2, לא השיב לבקשה. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה.

1.בהליך זה מתבררת תביעה כספית בסך 350,000 ₪ שהוגשה ביום 10.9.2009. בין עילות התביעה שנטענו נגד הנתבעת נכללה תביעה להשבת הלוואה בסך 30,000 ₪ שהעמידה התובעת לנתבעת, כך על-פי הנטען.

2.בירור ההליך ארך זמן ניכר; התקיימו בו לא פחות משמונה דיוני הוכחות בין התאריכים 12.7.2011 ו- 29.5.2014; ביום 29.5.2014 תם הבירור העובדתי וניתן צו להגשת סיכומים בכתב. לעת הזו הוגשו סיכומי התובעת ונתבעת 2; נתבעת 1 ביקשה להאריך את המועד שנקצב להגשת סיכומיה, בין השאר נוכח הגשת הבקשה שלפני.

3.הראיה החדשה שאת צירופה מבקשת הנתבעת להתיר לה הם שני דפים מחשבון הבנק שלה; הם מעידים, כך נטען, שביום 28.2.2008 נפרעה בחשבון הבנק של הנתבעת המחאה בסך 1,500 ₪ שמסרה לה התובעת, עבור ארנונה שהנתבעת שילמה עבור התובעת. לשיטתה של הנתבעת, ביצוע התשלום שומט את הקרקע תחת גרסת התובעת בכל הקשור למתן ההלוואה לנתבעת ופעולותיה אל-מול הנתבעת לשם השבתה.

4.איני מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בראיה טכנית שניתן להורות על הגשתה מבלי לשמוע עדויות לגביה ומבלי להתיר הבאת ראיות על-ידי התובעת שתעמודנה כנגדה. התובעת הודיעה כי היא עומדת על מתן עדות בהתייחס לראיה, אם תותר הגשתה, והדין עמה. אף לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בראיה שחשיבותה מכרעת; נוכח קיומם של יחסי ידידות בינה לבין התובעת בתקופה שקדמה לפרוץ הסכסוך שהוליד את התובענה, ובשים לב לכך שהנתבעת סייעה לתובעת בעניינים שונים כעורכת-דין, עשויים להתקיים הסברים שונים למתן ההמחאה על סך 1,500 ₪ לנתבעת, שמהם מתיישבים עם גרסת התביעה ומהם – עם גרסת ההגנה. ראיה מכרעת שמעמידה את טענות התביעה באור חדש – אין כאן.

5.מדובר בדפי בנק מחשבונה של הנתבעת. לנתבע הייתה שהות הולמת, ולמעלה מכך, להכין את הגנתה ולהביא את ראיותיה. פשיטא שהיה עליה לדעת כי לדפי בנק מחשבונה עשויה להיות רלוונטיות לעניינים הנדונים בהליך. לא הובא על-ידה טעם ממשי, מבורר, שיבאר את המנעותה מעריכת הבדיקה הנדרשת בעניין זה, במועד הדיוני המתאים לכך. טענותיה על-אודות מסמכים מתעופפים ברוח שהתגלגלו לידה רק לאחרונה בדרך מקרה ואשר הולידו את הבקשה דנן והובילו להיזכרותה בתשלום שעליו נסבה ההמחאה אינן מכוננות הסבר כזה, ולו גם בדוחק. ודוק: הנתבעת עצמה מודה כי בזמן-אמת ידעה על ההמחאה שנפרעה בחשבונה ועל התשלום שבוצע באמצעותה; הימנעותה מכל ניסיון לאתר תיעוד שמתייחס לכך עובר להגשת ראיותיה, או למצער במהלך הבירור העובדתי, נותרה בגדר מחדל לא מוסבר והוא מונח לפתחה.

6.בגדרה של הבקשה דנן יש לאזן בין עשיית צדק וחיפוש אחר האמת לבין יעילות הדיון וסופיותו. יעילות הדיון וסופיותו, קרי, הצורך למצות את הבירור ולהביא את המחלוקת לידי הכרעה תוך זמן סביר, אינו רק אינטרס פרטי של בעלי-הדין; הוא מערב שיקולים ציבוריים הנסבים על שימוש מיטבי בזמן השיפוטי, שהינו משאב יקר המצוי בחסר [בר"ע (מח' י-ם) 4091/02 כהן נ' לשכת המהנדסים והאדריכלים (2003)].

אין להשלים עם מציאות בגדרה נפרצים גבולות הבירור על-נקלה, בהתעלם מן הסדר הרגיל שנקבע לכך – סדר שאינו שרירותי, אלא נועד להגן על זכויותיהם של כלל המתדיינים ולאפשר להם למצותן. יפים דברים שנאמרו על כך במקרה דומה, שגם בו ביקש בעל-דין להביא ראיות חדשות לאחר שתם הבירור העובדתי [ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992)]:

אמנם כן הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב'חבילה אחת' - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.