ת"א 9875-04-12 סעאידה ואח' נ' תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ ואח'

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

1. לטענת התובעים, הם שילמו בגין אגרת חיבור שתי יחידות דיור לתשתית המים סך של 4,500 ₪ לכל יחידת דיור. ואולם, שעה שבאו ודרשו את החיבור בפועל, נתקלו בסירוב, זהו הבסיס לתובענה שבנדון. ויוסבר, עלות אגרת חיבור למים, לשיטת התובעים, הינה 4,500 ₪ וזאת בשים לב להחלטת הנתבעת 2 מיום 29.1.2001. בהסתמך על החלטה זו, שילמו התובעים בגין יחידות הדיור באופן הבא: ביום 17.4.2005 סך של 4,500 ₪ וביום 5.9.2007 סך נוסף של 4,500 ₪. כל תשלום היה בגין יחידת דיור נפרדת ובסה"כ שתי יחידות דיור. כאשר הסתיימה בניית יחידות הדיור האמורות, פנו התובעים לנתבעת 2 בבקשה כי זו תפעל לחיבור היחידות לתשתית המים. הנתבעת 2 סירבה וטענה כי סמכויותיה בעניין זה הועברו לידי הנתבעת 1, הוא תאגיד המים המקומי אשר הוקם במהלך שנת 2008. התובעים פנו לנתבעת 1, אך זו לא הכירה בתשלום האגרות שנעשה על ידם כמפורט לעיל ודרשה כי יפעלו לתשלום האגרות המתאימות בעניין. התובעים ביקשו את התערבות הנתבעת 2 בעניין ולטענתם, ראש המועצה של הנתבעת 2 הודה בזכותם לעיל תוך שהוא פנה בכתב לנתבעת 1, הודיע כי התובעים שילמו את כל האגרות הנדרשות ודרש את חיבורם למים. פניה זו הביאה לידי כך שהנתבעת 1 הכירה בתשלום אחד שבוצע על סך של 4,500 ₪, אך עדיין דרשה סכום נוסף בעבור חיבור אותה יחידת הדיור, סך של 9,126 ₪. לגבי יחידת הדיור השנייה טענה הנתבעת 1 כי לא שולם בגינה מאום ויש לשלם את מלוא האגרה. מוסיפים התובעים וטוענים כי לאחר פניות רבות בעניין הודתה הנתבעת 1 כי למעשה אין כל חוב בגין האגרות האמורות. ואולם, על אף האמור, היחידות לא חוברו למים, מה שאילץ את התובעים לפנות פעם נוספת לנתבעת 1. בפניה זו, הודיעה הנתבעת 1 כי התיק של התובעים אצל אבד וכי עליהם להמציא את כל המסמכים מחדש. בלית ברירה שילמו התובעים את הסך של 11,380 ₪ בגין חיבורה של יחידת דיור אחת לתשתית המים וזאת מבלי שיהא בכך כדי להודות או לוותר על טענותיהם. במסגרת התביעה מבוקשת השבת הסכום ששולם בסך של 11,380 ₪ וכן הכרת בית המשפט בכך שהתשלומים שבוצעו על סך של, כל אחד, 4,500 ₪, יוכרו ככאלה המכסים את האגרות הנדרשות. כן נתבעו פיצויים בסכום כולל של 20,000 ₪.

    

2. לטענת הנתבעת 1, היא תאגיד סטטוטורי אשר הוקם מכוח חוק תאגיד מים וביוב תשס"א-2001 וזאת לשם מתן שירותי מים וביוב למספר רשויות מקומיות ולרבות לנתבעת 2. לטענתה, ההחלטה עליה מסתמכים התובעים, לפיה, הנתבעת 2 קבעה שהאגרה תעמוד על סך של 4,500 ₪ בעבור כל יחידת דיור, אינה חוקית ולכן לא כיבדו אותה. לשיטתה, אי החוקיות נובע מכך שההחלטה האמורה של הנתבעת 2 עומדת בסתירה גמורה לחוק העזר העירוני. אשר על פיו, האגרה מחושבת בהתאם לשטח בניה ושטח הקרקע. משכך, שעה שהאגרה נקבעה כסכום קבוע אשר אינו מביא בחשבון את שטח הבניה ושטח הקרקע - הרי שההחלטה אינה חוקית. עוד נטען, כי אף אילו החלטה זו הייתה חוקית הרי שהיא אינה רלבנטית שעה שניתנה לפני המועד הקובע - הקמת הנתבעת 1 במהלך שלהי שנת 2008. לגבי התשלומים שבוצעו, נטען כי הם מתייחסים רק עבור הנחת צינור מים ולא בגין היטל ביוב וזאת כפי שניתן לראות מנספחי כתב התביעה (המוכחשים כשלעצמם). כן נטען כי, אחד מאישורי התשלום שצורפו, הופק לטובת צד ג' שאינו תובע בהליך דנן, מה גם שאותו צד ג' אינו מופיע בהיתר הבניה לנכס נשוא התובענה דנן. באשר למכתבו הנטען של ראש המועצה בנתבעת 2, טוענת הנתבעת 1 כי הוא הוצא לטובת צד ג' אחר, שוב צד ג' אשר אינו תובע בהליך דנן, מה גם שהמכתב מתייחס רק לעניין מים ולא לביוב. לגבי התשלומים שבוצעו טוענת הנתבעת 1 כי היא הכירה בתשלום בסך של 4,500 ₪ וקיזזה אותו מאגרת המים בלבד. הסכום שקוזז, הוצמד ליום הקיזוז והועמד על סך של 5,164 ₪. בסופו של יום נטען כי התובעים הודו בטענות הנתבעת 1 שעה ששילמו את מלוא האגרה הנדרשת בגין יחידת דיור אחת. הנתבעת 1 הוסיפה וטענה כנגד סמכותו של בית משפט השלום לדון בתובענה.

    

3. לטענת הנתבעת 2, דין התביעה כנגדה להידחות על הסף, בין היתר נוכח קיומה של התיישנות, וכן קיומו של שיהוי ניכר בהגשת התביעה כנגדה. נטען כי הנתבעת 2 הסתמכה על כך שהתובעים זנחו טענותיהם כנגדה במרוצת השנים ומכאן אין זה ראוי לברר התביעה בעניינה. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר והנתבעת 2 שינתה מצבה לרעה ואף סייעה לתובעים מול הנתבעת 1. נוסף על כך טוענת הנתבעת 2 כי התביעה הוגשה בתום לב, לאחר שלכל אורך הדרך, הציגו התובעים מצג שווא לפיו הם אינם מתכוונים לתבוע את הנתבעת 2 ולכן זו סייעה להם. באשר לסעדים המבוקשים הרי שאין הם יכולים לעמוד כנגד הנתבעת 2, שעה שכל הסמכויות בעניין חיבור יחידות דיור לתשתית מים וביוב וכן תשלומי כספים והשבות הועברו לידי הנתבעת 1 כבר בשנת 2008. עוד נטען כי התובעים לא שילמו את כל אגרות המים והביוב כפי שהם נדרשו ולכן דין התביעה להידחות אף מטעם זה.

    

4. בדיון הוכחות שהתקיים בפני העיד מטעם התביעה מר סעאידה חאלד, הוא אביהם של התובעים 2 - 3 (להלן- "התובע 1"). מטעם הנתבעת 1 העיד מר שאדי ח'ורי (להלן- "נציג הנתבעת 1"). יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 16.11.2015 נמחקה התביעה כנגד הנתבעת 2 בהסכמת הצדדים.

    

   דיון:

    

5. מבחינת טענות הצדדים עולה כי לשיטת התובעים, התובע 1 שהינו אביהם של התובעים 2 - 3 רצה לסייע בידיהם עת אלו יבנו את בתיהם. לצורך כך, הוא רכש עבורם שני חיבורים למים (ראו פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 20 - 23). והנה, כאשר אלו בנו את בתיהם, נדרשו התובעים 2 - 3 לשלם סכומים נוספים, מעבר למה ששולמו, זאת כפי שנטען על ידי התביעה. על כך מלינים כעת התובעים. מנגד, טוענת הנתבעת 1 כי התשלומים שנטען כי שולמו על ידי התובע 1, אינם יכולים לכסות את אגרת המים והביוב, שכן החלטה של הנתבעת 2 בדבר גובה האגרה אינה חוקית והיא מנוגדת לחוק העזר העירוני בעניין. שעה שכך, היה על התובעים לשלם את האגרה במלואה. זוהי למעשה, יריעת המחלוקת בין הצדדים.