סימון נ' בנק בינלאומי לישראל בע"מ

בפני בקשה שהגיש התובע לפסלות שופט והעברת הדיון לשופט אחר.

התובע הגיש ביום 5.12.16 תובענה זו, בעתירה לביטול פסק דין שניתן בת"א (של' ק"ג) 1023/08 מיום 19.10.14, זאת בטענה למעשי תרמית נטענים של הנתבעת.

הנתבעת הגישה כתב הגנה, ובנוסף לכך, הגישה בקשה להורות על הפקדת ערובה להוצאות. בעקבות החלטות בית המשפט בעניין זה, הגיש עתה התובע את הבקשה הנוכחית לפסלות שופט.

לטענת התובע, יש בתיק חשש למשוא פנים מובהק, לאורך כל התקופה בה מתנהל התיק, שכן בית המשפט הביע עמדתו באשר לתוצאת התיק, עוד לפני שהחל בו הדיון. בנסיבות אלה, נטען כי על המותב לפסול עצמו מלדון בתיק. התובע הדגיש, כי במספר החלטות ציין בית המשפט כי סיכויי ההליך קלושים, בניגוד להחלטת בית משפט המחוזי בחיפה, שהורה למזכירות לפתוח תיק כדי לדון מחדש בטענות התרמית. לטענת התובע, אם יתקבל ההליך בבית משפט המחוזי בחיפה, גם התביעה כאן תתקבל במלואה.

הנתבעת בתגובה לבקשה, טענה כי מדובר בבקשה ללא יסוד, אשר מטרתה היחידה לעקוף את הליכי הערעור, לאחר שבקשות התובע וערעוריו נדחו כדין. בנסיבות אלה, הנתבעת עתרה כי בית המשפט ידחה את הבקשה, שהיא חסרת תום לב ומהווה ניצול הליכי משפט לרעה. לטענת הנתבעת, לא בכדי, הוגשה הבקשה אך עתה, לאחר שכל בקשותיו של התובע וערעוריו נדחו כדין ע"י שתי ערכאות. בקשה פסלות יש להגיש בהזדמנות הראשונה, והעובדה שהתובע המתין זמן רב לאחר שבית המשפט חיווה דעתו באשר לסיכויי התביעה, עד לאחר שנדחה הערעור, מלמדת על העדר תום לב.

בתשובה, חזר התובע על טענותיו, וטען כי יש להעתר לבקשת הפסלות, בין היתר עקב כך שהדיון בתיק זה לא החל ואף צד לא יפגע אם התיק יועבר למותב אחר. לטענת התובע, לא הגיש את בקשת הפסלות עד שלב מאוחר זה, שכן "נשך שפתיים" מאז הוגשה התובענה. לאחרונה נתברר שבית המשפט המחוזי קיבל את קביעותיו של בית המשפט כאן בעניין הפקדת הערובה, ולכן נתעורר ההכרח לדון בטענת הפסלות. התובע הוסיף טענות שונות כנגד עצם גוף ההחלטה בעניין הפקדת הערובה, טענות אשר אינן רלוונטיות לטענת הפסלות. בנוסף, הודיע התובע מראש, כי בכוונתו לערער על ההחלטה, אם בית המשפט לא יפסול עצמו, ועתר לעכב את כל ההליכים בתיק זה עד להכרעת בית משפט העליון בערעור לכשיוגש.

דיון והכרעה

ההלכה הפסוקה בעניין פסלות שופט קובעת, כי על מנת שתקום עילת פסלות, הנטל הוא על הטוען, להראות כי קיימות נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לא די בטענה כללית לגבי חשש סובייקטיבי של בעל הדין, אלא יש לשכנע כי נבצר מבית המשפט להכריע אובייקטיבית בעניין שבפניו. הנחת המוצא בדיני פסלות שופט, היא כי בית המשפט הוא מקצועי וביכולתו לבחון את העניין המובא בפניו באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. לפיכך, אין מקום להרחיב את השימוש בטענת "מראית פני הצדק", לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין בה בסיס אובייקטיבי ממשי.

בענייננו, עיקר טענתו של התובע היא, כי בית המשפט ציין בהחלטותיו, כי סיכויי ההליך קלושים, ולכן עליו לפסול עצמו.