ת"א 9663-06-12 בן שלמה ואח' נ' אשכנזי ואח'

מבוא

1. תביעה לתשלום סכום של 10,169,595 ₪, שהובטח לתובעים, לטענתם, ע"י הנתבע 1, בגין טיפולם במכירת מניות שהנתבע 1 החזיק בהן באמצעות חברה בשליטתו - הנתבעת 2, באחוזים מסכום המכירה, בניכוי 300,000 ₪ ששולמו להם, וכן השבת סכום של 185,807 ₪ ששילמו לבקשת הנתבעים בגין הוצאות ושכ"ט שהנתבעים חויבו בהם במשפט אחר.

    

2. בתביעה שכנגד תובעים התובעים שכנגד את הנתבעים שכנגד סכום של 1,342,708 ₪, בגין החזר הלוואה לנתבע שכנגד 2, סעד הצהרתי לביטול הסכם ופיצוי מוסכם בגין הפרתו, וסעד הצהרתי לזכאות לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע שכנגד 1 בעקבות הליכים פליליים שננקטו נגדו בשל מעשי הנתבע שכנגד 1.

    

   רקע

    

3. הנתבע 1, שאול אשכנזי (להלן: "אשכנזי" או "הנתבע"), החזיק, באמצעות חברה בשליטתו - ש.א פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ, היא הנתבעת 2 (להלן: " חב' ש.א." או "הנתבעת"), בכ- 31.5% מניות חברת אס. פי. אל. תוכנה בע"מ (להלן: "SPL"). 62.5% ממניות חברת SPL הוחזקו על ידי מר צבי (צביקה) בארינבוים (להלן: "בארינבוים"), באמצעות סילברבוים אחזקות בע"מ. יתר מניות SPL הוחזקו על ידי בעלי מניות אחרים.

    

   לצורך הנוחות בלבד נכנה בהליך זה את הנתבע 1 כבעל מניות המיעוט בחב' SPL, אף שמניות אלו הוחזקו בה באמצעות חב' ש.א. שבשליטתו, ואת בארינבוים כבעל מניות הרוב בחב' SPL, אף שמניותיו בה הוחזקו באמצעות חב' סילברבוים אחזקות שבשליטתו.

    

4. בשנת 2004 התגלע סכסוך קשה בין הנתבע - בעל מניות המיעוט ב- SPL, ובין בארינבוים - בעל השליטה ב- SPL. במסגרת סכסוך זה הביא בארינבוים אף לפיטוריו של הנתבע מתפקיד מנכ"ל SPL, ופעל לדילול אחזקות מניות המיעוט שלו ב- SPL. סכסוך זה עומד ברקע הארועים נושא התובענות שבכאן.

    

   עיקר טענות התובעים

    

    

5. לטענת התובעים, בחודש אוגוסט 2005 פנה הנתבע לתובע 1 – ציון בן שלמה (להלן: "ציון" או "התובע") ולבן דודו מר אורן סקיזדה (שגב) (להלן: "סקיזדה"), והציע להם לרכוש אחזקות בחב' ש.א. . פנייה זו נעשתה בעקבות הסכסוך שהיה בין הנתבע ובארינבוים, המצוקה אליה נקלע הנתבע כבעל מניות מיעוט ב- SPL, חששו של הנתבע מהמשך דילול מניותיו ב- SPL , כישלון ההליכים המשפטיים בהם נקט הנתבע נגד בארינבוים בניסיון להגן על זכויותיו, וסירובו של בארינבוים לרכוש את מניותיו ב- SPL (שהוחזקו כאמור באמצעות חב' ש.א.), במחיר הוגן, ומתוך תקווה כי ציון וסקיזדה, כבעלי מניות, יצליחו בדרך זו לשכנע את בארינבוים לרכוש את אחזקות חב' ש.א. ב- SPL.

    

   התובע וסקיזדה נענו לפניית הנתבע, ובתאריך 2.10.05 נחתם הסכם בין חב' ש.א. שבשליטת הנתבע, ובין סקיזדה, בעצמו וכנאמן עבור התובע, לפיו חב' ש.א. מוכרת להם 5% מהון המניות שלה תמורת סכום של 1,875,000 ₪, וזאת על בסיס הערכת שווי מניות חב' ש.א. ב- SPL בסכום של 37.5 מיליון ₪, ואופציה לרכישת 10% נוספים תמורת סכום של 3,750,000 ₪ (להלן: "הסכם המניות"). ביום 14.2.06 המחה סקיזדה את כל זכויותיו על פי הסכם המניות לתובע 2 – אבי, בנו של התובע 1 (להלן: "אבי" או "התובע 2") (נספח 20 לתצהיר התובע ת/7).

    

   יצויין, כי מכח העברה זו הוגשה התביעה גם על ידי אבי.

    

6. משנכשלו ניסיונות להביא למכירת מניות הנתבע ב- SPL לבארינבוים, ולאור החשש הכבד של הנתבע שבארינבוים ימשיך בפעולות דילול מניותיו ב- SPL עד כדי אבדן משמעותי של שווי המניות, התגבשה אצל התובע והנתבע המסקנה כי המתווה בהסכם המניות של רכישת 5% ממניות ש.א. על ידי התובע וסקיזדה אינו יעיל עוד. בעקבות כך, הגיעו התובע והנתבע בחודש דצמבר 2005 להסכם שני, אחר, לפיו אם יצליח התובע לאתר רוכש שיסכים לרכוש את מניות הנתבע ב- SPL (באמצעות חב' ש.א.) במחיר שיהיה מקובל על הנתבע, ישלם הנתבע לתובע 15% מכל סכום שיקבלו הנתבע או חב' ש.א. שבשליטתו, בעסקה זו. כן הוסכם, כי תמורה זו תמצה גם את מלוא הזכויות והחובות של הצדדים על פי הסכם המניות הקודם, כך שהתובע לא יצטרך לרכוש ולשלם עבור מניות חב' ש.א. כפי שנקבע בהסכם המניות (לצורך הנוחות בלבד יכונה להלן ההסכם השני בשם: "הסכם הייזום", אף שהתובעים הם שהגדירו אותו בשם זה). במועד עריכת הסכם הייזום, לא מומש הסכם המניות, לא נרכשו מניות על ידי התובע על פיו, לא נעשתה כל העברת מניות, ולא שולם כל תשלום על פיו.

    

7. לאחר מאמצים רבים הצליח התובע להביא לכך שביום 29.12.06 נמכרו מניות הנתבע ב- SPL (אחזקות ש.א. ב- SPL) תמורת סכום של 52,180,000 ₪ למר איתן אלדר, חבר של בארינבוים, שרכש את המניות בנאמנות עבור בארינבוים, שהוא זה שגם שילם את תמורתן (להלן: "עסקת SPL" או "העסקה").

    

8. משבוצע הסכם הייזום, טוענים התובעים בתביעתם, על הנתבעים לשלם להם 15% מסכום העסקה - 52,180,000 ₪ שהתקבל על ידי הנתבע או חב' ש.א. ממכירת מניות חב' ש.א. ב- SPL, שהם סכום של 7,827,000 ₪. מסכום זה יש להפחית סכום של 300,000 ₪ ששילם הנתבע לתובע על החשבון. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.12.06 – הוא המועד בו קיבלו לידיהם הנתבע או חב' ש.א. שבשליטתו את תמורת המכירה, ועד ליום הגשת התביעה, עומד על סך 10,169,595 ₪.

    

   לחילופין, עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום שכר ראוי בסכום שלא יפחת מ- 7,000,000 ₪ (קרן), או בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון בנסיבות העניין, בצרוף הצמדה וריבית.

    

9. התובעים טוענים כי יש בידם ראיות ועדויות התומכות בקיומו של הסכם הייזום; כי התובע הוא שהיה הגורם הדומיננטי במשך כל המו"מ באשר לעסקה ולגובה התשלום; כי בשלב מאוחר יותר הנתבע הציע לשלם לתובע סכום של 5 מיליון ₪ נטו והתחייב לשאת בתשלומי המס שיחולו על התובע בגין התשלום, ואף הציע לשלם את הסכום באמצעות ביצוע השקעות משותפות כשחלקו של התובע ישולם מתוך הסכום אותו חייב הנתבע לשלם מכח הסכם הייזום; כי הנתבע ערך המחאה לתשלום הסכום של 7,827,000 ₪ אולם בשל ענייני מיסוי סרב התובע לקבלה נוכח האמון הרב שרכש לנתבע ונוכח הסיכום ביניהם על רכישת השקעות משותפות והצדדים אף פעלו לביצוע רכישות והשקעות של מספר נכסי מקרקעין ועסקים שונים; כי הנתבע התחייב לערוך מסמך בכתב בו יעוגן חובו לתשלום הסכום לתובע ואף ערך צוואות בהן הורה להוריש לתובע 2, אבי, בנו של התובע 1, מיליוני ₪; כי הנתבע שילם לתובע בתאריך 8.9.09 סכום של 300,000 ₪ על חשבון חובו; וכי הנתבע הודה בקיומו של החוב בפני עדים רבים שהעידו על כך במהלך המשפט.

    

10. התובעים מבקשים עוד, לחייב את הנתבע להשיב לתובע סכום של 136,000 ₪ ששילם התובע לבקשת הנתבעים בגין הוצאות משפט שחוייבו בהן בהם בהליך אחר, מתוכם 69,300 ₪ בגין תשלום הוצאות במקום הנתבעים ו- 66,700 ₪ בגין הוצאות משפטיות נוספות של הנתבע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.06 ועד מועד הגשת התביעה, ובסה"כ 185,807 ₪.

     

    עיקר טענות הנתבעים

     

11. הנתבעים כופרים בכריתתו ובקיומו של הסכם הייזום. לטענתם, ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים הוא הסכם המניות. טענת התובעים בעניין הסכם הייזום היא להסכם בעל פה נגד הסכם בכתב. התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח את הסכם הייזום ועדותו של הנתבע שהכחיש קיומו של הסכם הייזום לא נסתרה.

     

12. לטענת הנתבעים, במסמכים ששלח התובע במועדים מאוחרים להסכם הייזום אין זכר להסכם הייזום אלא רק להסכם המניות: ביום 29.8.06 שלח התובע לנתבע באמצעות בא-כוחו הסכם משכון כדי להעמיד בטוחות לתשלום הסכום הנדרש בהסכם המניות, וביום 7.1.07 חתם התובע על מסמך לפיו אין הנתבעים חייבים לו דבר.

     

13. הצוואה אותה חתם הנתבע הינה לטובת התובע 2, שהוא בעל זכויות לפי הסכם המניות לאחר שהזכויות לפיו הומחו לו על ידי סקיזדה בשמו ובשם התובע 1, והסכום בצוואה אינו מתיישב עם הסכומים להם טוענים התובעים אלא עם הסכומים של הסכם המניות כשהם משוערכים. לא הייתה גם כל סכנה לדילול נוסף של אחזקות ש.א. ב- SPL כטענת התובעים.

     

14. הנתבעים טוענים עוד, כי עקב צו איסור דיספוזיציה שניתן בהליך אחר לבקשת בארינבוים ואסר על הנתבע להעביר מניות ב- SPL זולת לבארינבוים או בהסכמתו, נמכרו המניות לבארינבוים בלית ברירה בדרך שנמכרו, לאחר שבארינבוים נשבע שלא להיות בקשר עם הנתבע. הסיבה היחידה שבארינבוים הסכים לרכוש את המניות של הנתבע (חב' ש.א.) ב- SPL, הייתה העובדה שעוד קודם לכן "סגר" בארינבוים עסקה אחרת למכירת כל חברת SPL לגוף שלישי בסכומי עתק, שביחס אליהם הסכום ששילם בארינבוים לחב' ש.א. בגין מניות SPL היה נמוך.

     

15. הפעולות מכוחן טוען התובע לקבלת כספים הינן פעולות תיווך. התובע היה מנוע מליצור קשר ישיר עם בארינבוים עקב צו הרחקה שהיה לו נגדו. הוא אינו יכול להיחשב הגורם היעיל בעסקה ואינו יכול להיות זכאי לדמי תיווך עבור מכירה כזו. חב' ש.א. שילמה דמי תיווך בשיעור 2% משווי העסקה לאיתן אלדר. התובע זנח את תביעתו לשכר ראוי, לא הוכיח אותה, ואינו זכאי לשכר ראוי כלשהו, שעל פי הפסיקה גם אין לפוסקו על פי אומדנא.

     

16. העדים אשר העידו לטובת התובעים הודו שהם חבריו ואנשי שלומו של התובע, וחלקם מודים שהוא סייע להם בקשיים בעבר. תצהיריהם זהים ויש ליתן לעדויותיהם המגמתיות ומלאות הסתירות משקל מופחת. עדים אלו לא נכחו בפגישה בה נכרת איזה מההסכמים ומדובר גם לשיטתם באמירות אגב שתוכנן מוכחש על ידי הנתבע. התמלילים אשר הציגו התובעים הינם חלקיים, מגמתיים, משובשים, ומכילים עיוותים ואי דיוקים.

     

17. הנתבעים טוענים כי הסכום של 300,000 ₪ לא ניתן "על חשבון" הסכום שלו טוענים התובעים מכח הסכם הייזום, אלא כהלוואה שנתן הנתבע לטובת עסקו של התובע 2, ואף נחתם ביניהם הסכם הלוואה בגינו.

     

18. בעניין התביעה להחזר הוצאות, הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי התובע היה צריך לשלם הוצאות אלה מכח שותפותו העתידית בחב' ש.א. על פי הסכם המניות, ובכל מקרה הוא לא הוכיח ששילם הוצאות משפט מעבר לסכום של 119,300 ₪ (ס' 34.3 בסיכומי הנתבעים).

     

    דיון והכרעה

     

19. אין מחלוקת בין הצדדים על עצם קיומו של הסכם המניות ותוכנו. המחלוקת העומדת בבסיס התביעה היא האם נעשה בין התובע לנתבע הסכם שני, מאוחר להסכם המניות – הוא הסכם הייזום, ומה היה תוכנו של הסכם זה.

     

20. אין מדובר, אפוא, כפי שטוענים הנתבעים, בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, שכן התובעים אינם מתכחשים להסכם המניות ולתוכנו. טענתם היא כי בין התובע לנתבע נעשה הסכם נוסף, בעל-פה, מאוחר יותר, שבו הוסכם כי אם יצליח התובע לאתר רוכש עבור הנתבע שיסכים לרכוש את מניותיו ב- SPL במחיר שיהיה מקובל על הנתבע, ישלם הנתבע לתובע בתמורה 15% מכל סכום שיקבל בעסקה, ותמורה זו תמצה גם את מלוא הזכויות והחובות של הצדדים על פי הסכם המניות.

     

    השאלה בה נעסוק היא, אם כן, האם נעשה בין הצדדים הסכם הייזום הנטען על ידי התובע.

     

    גרסת התובע

     

21. העדות הראשית מטעם התובעים בעניין ההסכמים שבין הצדדים ובנוגע ליחסים בין התובע והנתבע, הינה עדותו של התובע, שהיה הדמות הדומיננטית במערכת היחסים מול הנתבע.

     

22. התובע טוען בתצהירו (ת/7), כי בין הנתבע ובין בארינבוים, בעל השליטה בחב' SPL, היה סכסוך קשה ביותר, "מלחמת עולם של ממש". סכסוך זה כלל את פיטוריו של הנתבע מכהונתו כמנכ"ל חב' SPL, סיכול פעולות הדדיות ב- SPL, ניסיונות של בארינבוים לדלל את אחזקותיו של הנתבע ב- SPL, ואף הגשת תלונות הדדיות ברשויות מע"מ, הרשות לניירות ערך ומשטרת ישראל. נסיונותיו של הנתבע למכור את אחזקותיו ב- SPL לבארינבוים במחיר סביר, לרבות באמצעות גורמים שלישיים שניסו לייצגו בעניין, כגון ד"ר שמחה סדן, עלו בתוהו. בארינבוים סרב גם למכור לנתבע את אחזקותיו שלו. הליכים משפטיים בהם נקט הנתבע נגד בארינבוים ו- SPL נכשלו.

     

    הסכם המניות - על הרקע האמור, פנה הנתבע לתובע ולאורן סקיזדה בהצעה שירכשו מניות בחברה שלו ש.א., הנתבעת, מתוך כוונה שבדרך זו יוכלו לפנות לבארינבוים ולשכנעו לרכוש את מניות הנתבע ב- SPL (המוחזקות באמצעות חב' ש.א.). הרווח שהיה צפוי לתובע ולסקיזדה מרכישת המניות על פי הסכם המניות, יהיה אם מכירת מניות הנתבע ב- SPL תהיה בסכום גבוה יותר משווי המניות שננקב בהסכם המניות. בתאריך 2.10.05 נחתם הסכם המניות, לפיו סקיזדה רכש, עבורו ובנאמנות עבור התובע, 50 מניות של חב' ש.א., שהיוו 5% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה, בתמורה לסכום של 1,875,000 ₪, ואופציה לרכישת 10% נוספים בסכום של 3,750,000 ₪. בהסכם המניות נקבע כי לצורך ההשקעה על פיו, מוערכות מניות חב' ש.א. ב- SPL בסכום של 37.5 מיליון ₪. בסמוך לאחר חתימת הסכם המניות נמסרו לנתבע על ידי התובע 5 שיקים שווים, בסכום כולל של 1,875,000 ₪, שנמשכו מחשבונה של בתו של התובע. כן נמסרו לנתבע 5 שטרי חוב עליהם חתם סקיזדה. בדיקת נאותות שביקשו התובע וסקיזדה לבצע לא התאפשרה על ידי SPL. במהלך פגישה שהייתה במשרדי באי כוחו של בארינבוים, אליה הגיעו התובע וסקיזדה יחד עם בא כוחם עו"ד יגאל מזרחי (להלן: "עו"ד מזרחי"), הנתבע, ופרקליטיו, בהם עו"ד שמואל קסוטו (להלן: "עו"ד קסוטו"), עצרו שוטרים, בעקבות תלונה שהגיש בארינבוים, את התובע, הנתבע, סקיזדה, ואדם נוסף שהגיע עמם, ועיכבו לחקירה את באי כוחם. סמוך לאחר מכן הוגש כתב אישום נגד הנתבע, התובע, סקיזדה, והאדם הנוסף שהיה עמם, שבו הואשמו בעבירות של סחיטה באיומים ואיומים (להלן: "ההליך הפלילי"). לאחר תפיסת המשטרה את השיקים ושטרי החוב שנמסרו לנתבע על ידי התובע וסקיזדה, הודיעו התובע וסקיזדה, באמצעות בא-כוחם עו"ד מזרחי, לנתבע, כי הם עומדים על קיומו של הסכם המניות ונכונים להמציא לו בטחונות מתאימים. הנתבע לא ביקש להמציא לו בטחונות אחרים.

     

    בעקבות כל המתואר, ועל רקע נסיונות נוספים של בארינבוים לדלל את מניות הנתבע ב- SPL, היה ברור לצדדים כי אין עוד טעם להמשיך לפעול בהתאם להסכם המניות, הגם שהוא לא בוטל.

     

23. הסכם הייזום - מתוך מצוקתו ההולכת וגוברת של הנתבע, ביקש זה להאיץ בתובע לסייע לו למצוא פתרון לסכסוך שלו עם בארינבוים. על רקע זה נכרת בסוף חודש דצמבר 2005 הסכם נוסף בעל-פה בין התובע לנתבע, המכונה על ידי התובע "הסכם הייזום", לפיו התבקש התובע לאתר רוכש למניות הנתבע ב- SPL במחיר שיהיה מקובל על הנתבע, ואם יצליח, יקבל התובע עמלה כוללת של 15% מכל סכום שישולם לנתבע או לנתבעת. כן הוסכם שתמורה זו תמצה גם את מלוא הזכויות והחובות של הצדדים על פי הסכם המניות, כך שהתובע לא יצטרך לשלם עבור מניות ש.א. לפי הסכם המניות, והן לא יועברו לידיו אלא לידי הצד השלישי שירכוש אותן. לדברי התובע, הוא והנתבע פעלו יחדיו בקשר יומיומי הדוק, ו"נוכח הקשר האינטנסיבי, היחסים הקרובים והאמון ההדדי" ששרר בין השניים, הוא לא ראה צורך לדאוג לכך שהסכם הייזום יעוגן בכתב. התובע האמין בנתבע ולא הייתה לו סיבה לחשוש שהנתבע לא יעמוד בהתחייבותו. התובע פעל בהתאם להסכם הייזום וחיפש דרכים למכירת אחזקות הנתבעת ב- SPL.

     

    בתקופה זו, ובמקביל, ניסה הנתבע למכור את המניות גם באמצעות באי כוחו, וחתם לעו"ד קסוטו על מסמכים בהם הוא מסכים למכור את מניותיו ב- SPL תמורת סכומים של כ- 35, 37, ו- 42 מיליון ₪, אולם גם נסיונות אלו לא צלחו. נסיונות נוספים לרכוש את מניותיו של בארינבוים, או למכור את המניות לצדדים שלישיים אחרים אליהם פנה הנתבע בסכומים של כ- 25 ו- 30 מיליון ₪, לא נשאו פרי.

     

24. במחצית שנת 2006, פנה התובע אל איתן אלדר (להלן: "אלדר"), חבר ילדות של בארינבוים, ואל מר יוסי שפירא אותו הכיר, סיפר להם על מצבו של הנתבע ומאבקיו מול בארינבוים וביקש מהם שידברו על לבו של בארינבוים שירכוש את מניותיו של הנתבע במחיר שיהיה מקובל על הנתבע. בהמשך התקיימו עוד שורה של פגישות, לחלקן הצטרף הנתבע, שלא הכיר קודם את השניים. אלדר ושפירא נרתמו לעניין, לאחר שהנתבע הסכים לשלם לאלדר כמיליון ₪ אם העסקה תצא אל הפועל. לאחר שיחות רבות בין אלדר לבארינבוים הצליח אלדר לשכנע את בארינבוים לרכוש את מניותיו של הנתבע ב- SPL, כשבארינבוים היתנה שהעסקה תיעשה מול אלדר ולא ישירות מול הנתבע והנתבעת, עקב איבתו הרבה לנתבע ונדירת נדר שלא לעשות עוד עסקים עם הנתבע. לאחר פגישות נוספות בין התובע, הנתבע ואלדר בעניין שווי המניות והתמורה שתשולם בגינם, בהן התובע נקט עמדה נוקשה לתשלום מחיר גבוה יותר, הושגה הסכמת בארינבוים לרכוש את המניות תמורת סכום של 52 מיליון ₪. הנתבע, כמו גם עו"ד קסוטו שייצגו, אף הביעו בתחילה חשדנות כלפי הסיכוי שהעסקה תצא אל הפועל, לאור הסכום הגבוה של ההצעה והעובדה שזמן קצר קודם לכן סרב בארינבוים לרכוש את המניות בסכום נמוך יותר של 42 מיליון ₪. במשך כל ניהול המו"מ וגיבוש הטיוטות, נכח התובע יחד עם הנתבע במשרדו של עו"ד קסוטו. התובע אף הביא לכך שבארינבוים הוסיף לסכום העסקה סכום נוסף של 180,000 ₪ כמניין ח"י, על אף שהנתבע התנגד לכך מחשש לפיצוץ המו"מ.

    ביום 22.12.06 נחתם הסכם למכירת מניות הנתבע ב- SPL בין אלדר ובין הנתבע וחברות בשליטתו. סמוך לאחר החתימה, העביר אלדר לחשבונו של עו"ד קסוטו סכום של 52,180,000 ₪, תמורת מניות SPL של ש.א. שבשליטת הנתבע.

     

25. בראשית חודש ינואר 2007 פנה הנתבע לתובע לשלם לו את שכרו בסכום של 7,827,000 ₪, בהתאם להסכם הייזום. הנתבע הציג לתובע המחאה שערך לפקודתו של התובע 2 על הסכום האמור, שזמן פרעונה היה ליום 9.1.07, אולם התובע לא היה מעוניין באותו זמן לקבל לידיו את התשלום משיקולי מיסוי, סירב לקבל את ההמחאה וביקש להמתין עם ביצוע התשלום, נוכח האמון הרב שרחש לנתבע. בתקופה שלאחר מכן, לא התכחש הנתבע לחובו כלפי התובע. מאחר והתובע והנתבע ידעו כי התובע יצטרך לשלם מס בגין התשלום שיקבל, הציע הנתבע לתובע לשלם לו סכום נטו של 5 מיליון ₪, כשהנתבע יישא בכל חיוב מס שיהיה. בדרך זו, באמצעות תכנון מס, ההפרש בין הסכום אותו היה חייב הנתבע לשלם לתובע – 7,827,000 ₪ ובין הסכום נטו של 5,000,000 ₪ שישלם לתובע, יוותר בידיו של הנתבע. הכסף המגיע לתובע היה אמור להיות מושקע בהשקעות שונות שבהן התובע והנתבע יהיו שותפים בחלקים שווים, כשחלקו של התובע ישולם מהתמורה המגיעה לו מעסקת הייזום עד לגובה 5 מיליון ₪ המגיעים לו מעסקה זו. התובע הסכים להצעה זו ובמהלך השנים 2010-2007 פעלו התובע והנתבע לאתר השקעות שונות, בהן היו אמורים להשקיע את הכסף בהתאם להסכמה האמורה. התובע פרט בתצהירו שורת השקעות ועסקאות שנבחנו על ידי השניים, אולם כל ההשקעות שנבדקו לא הבשילו.

     

26. בשלב מסוים, כשראה התובע שההשקעות המשותפות אינן יוצאות אל הפועל, חשש כי כל עניינו של הנתבע הוא להימנע מתשלום דמי הייזום, ופנה לנתבע מספר רב של פעמים בבקשה לשלם לו את דמי הייזום. התובע דרש מהנתבע למסור לו מסמך בכתב בו תעוגן התחייבותו של הנתבע לשלם לתובע את דמי הייזום, אולם הנתבע התחמק בשורה של תירוצים אף שנהג לומר שהוא יפנה לעו"ד קסוטו לערוך מסמך בכתב כפי שהתובע ביקש. יותר מאוחר הודיע הנתבע לתובע כי הוסיף בצוואתו הוראה בה הוא מוריש לטובת אבי, התובע 2, בנו של התובע, סכום של 5 מיליון ₪ עבור תשלום חובו בגין דמי הייזום. הצוואה נערכה בלי ידיעתו של התובע ולא בנוכחותו, ולמיטב ידיעתו של התובע הופקדה במשרדו של עו"ד קסוטו. בשלב מסוים סיפר עו"ד קסוטו לתובע כי הסכום שנזכר בצוואה הוא 2 מיליון ₪. התובע בא בטרוניה לנתבע לגבי גובה הסכום, והנתבע טען כי סכום זה נכתב בצוואה בשל השקעה משותפת שביצעו התובע והנתבע בסכום של 3 מיליון ₪ בעסקו של אבי (ראו בתביעה שכנגד). התובע התנגד לכך, והנתבע אמר לו שהגדיל את הסכום הנקוב בצוואה ל- 5 מיליון ₪ ואף הציע לתובע לוודא את העניין מול עו"ד קסוטו. לפי יעוץ משפטי שקיבל התובע באותו זמן, לא היה בצוואה להבטיח קבלת החוב, מאחר שהנתבע יכול היה לשנות את הצוואה בכל עת, ועל כן לא מצא התובע טעם לדבוק בעניין הצוואה ועמד על כך שייערך מסמך אחר בכתב. לימים התברר לתובע שהנתבע הגדיל את סכום הצוואה ל- 3 מיליון ₪ בלבד. הנתבע לא עשה מסמך בכתב וגם לא שילם לתובע את המגיע לו על פי הסכם הייזום, ומכאן התביעה.

     

    גרסת הנתבע

     

27. הנתבע כופר בכל טענות התובע ומכחיש את קיומו של הסכם הייזום ותוכנו. בתצהירו (נ/4) מגולל הנתבע את גרסתו ואומר כי בשל מצוקתו במלחמתו מול בארינבוים, ולאחר שנסיונותיו למכור את מניותיו ב- SPL לא נשאו פרי, הוא נפגש עם התובע ועם סקיזדה, בהמלצת שבתאי שבתאי, שוכר חנות שלו, והם טענו כי יצליחו להביא למכירת מניותיו (שהוחזקו בחב' ש.א.) ב- SPL. לאחר שנדחתה בקשה לצו מניעה שהגישה הנתבעת נגד SPL למניעת הנפקת אג"ח להמרה למניות לפי שווי נמוך לשיטת הנתבעת, החליט הנתבע להתקשר בהסכם עם התובע, הוא הסכם המניות. כדי לרתום את התובע וסקיזדה למכירת מניות חב' ש.א. ב- SPL בסכום גבוה, חייב את השניים לרכוש בפועל מניות של חב' ש.א., כך שהרווח שלהם יהיה רק מעבר לסכום שננקב בהסכם המניות. הנתבע חשב כי אם התובע ייכנס כשותף בנתבעת, נוכחותו "המטרידה" שם תדחק בבארינבוים להגיע עמו להסכמות לרכישת המניות. לטענת הנתבע, לא חשש מדילול מניותיו שכן חשש כזה חסר הגיון ואינו כלכלי.

     

    הנתבע טוען כי הסכם המניות הוא ההסכם היחיד שנחתם בינו ובין התובע ולא היה אחר מלבדו. לאחר הגשת כתב האישום נגד התובע, הנתבע, סקיזדה ואחר בהליך הפלילי שנפתח נגדם, לא חפץ עוד הנתבע בקשר עם התובע, והקשר עמו היה רופף. הנתבע כעס על התובע, סבר כי התנהגות התובע וחבריו סיבכה אותו בצרות מיותרות, ולא הייתה לו כוונה לוותר לתובע על התשלום בעד המניות בהתאם להסכם המניות ולתת לו פרס בשווי 5.625 מיליון ₪. התובע היה מעוניין לקיים את הסכם המניות, אך הנתבע ביקש לסיים את הקשר עמו. בעקבות ייעוץ של עורך דינו של הנתבע לכבד את ההסכם כדי שהתובע לא יפנה לו עורף כל עוד נמשך ההליך הפלילי, הראה הנתבע לתובע שהוא עדיין מוכן לקיים את הסכם המניות למרות שהזמנים הנקובים בו עברו. במהלך שנת 2006 סיפר התובע לנתבע כי הוא פועל מול בארינבוים ו"מציק לו" כדי שיאות לסגור איתם עסקה, ואף ניסה להביא למכירת המניות לצד שלישי, דבר שלא צלח. בקיץ 2006 הזכיר הנתבע לתובע שלא שילם עדיין לפי הסכם המניות, ובתגובה שלח בא כוחו של התובע, עו"ד מזרחי, הסכם משכון שאמור להבטיח את הסכם המניות. הסכם זה לא נחתם, מאחר שהנתבע לא הסכים שלא לקבל תשלום במזומן עבור המניות, בהתאם להסכם המניות. בתקופה זו ניסה התובע לקדם את מכירת המניות, אך פעולותיו התמצו בשיחות ובפגישות סרק.

     

28. בחודש אוקטובר 2006 סיפר התובע לנתבע שאלדר מבקש לפגוש את הנתבע בקשר למניות החברה, לאחר שבארינבוים שלח את אלדר בגלל השבועה שנשבע שלא לנהל מו"מ עם הנתבע. הנתבע נפגש עם אלדר פעם או פעמיים, ואלדר מסר לו שבארינבוים מעוניין להגיע להסכמות ולרכוש את מניות הנתבעת ב- SPL, תמורת 52 מיליון ₪. הנתבע לא רצה למכור את המניות מתחת לסכום של 55 מיליון, אולם בגלל חששו מההליך הפלילי, הסכים למכור את המניות במחיר זה, למרות שהיה נמוך מהערכתו לשוויה של החברה. ברגע האחרון העלה בארינבוים דרישה חדשה לפיה הסכום יחולק ל- 48,400,000 ₪ עבור המניות ו- 3,600,000 ₪ כתשלום חובות שכרו של הנתבע כמנכ"ל, דבר שהרע את מצבו של הנתבע מבחינת מיסוי. הנתבע התכוון לפוצץ את העסקה, ואז בארינבוים הציע להוסיף על הסכום 180,000 ₪ נוספים כפיצוי עבור המס שיהיה על הנתבע לשלם בגין השכר. הנתבע הסכים, ההסכם נחתם, ולמחרת נעשתה העברת הכספים, שהגיעו כולם מחברת סילברבוים שבבעלות בארינבוים, באמצעות אלדר, אל חב' ש.א. שבבעלות הנתבע.

     

29. בסוף ינואר 2007 מסרה חב' ש.א. דיווח לרשויות המס על רווח ההון שנוצר בעסקת מכירת המניות, במסגרתו הפרישה ש.א. סכום של 600,000 ₪, שהוא הדיבידנד שיגיע לתובע אם יקיים את הסכם המניות. בחודש פברואר 2007 הציע שוב הנתבע לתובע לקיים את הסכם המניות, אולם התובע התחמק מקיומו.

     

30. במקום לקיים את הסכם המניות, התובע "התאהב ברעיון" שמגיע לו כסף גם בלי לקיים את הסכם המניות, הגם שהנתבע התעקש שההסכם היחיד שביניהם ושאותו הוא מעוניין לקיים הוא הסכם המניות. התובע התחמק מקיום ההסכם וטען כי אינו יכול לערוך עסקאות שתהיה לו חובה לדווח על מעורבותו בהן, בשל עימות שיש לו עם שלטונות מס הכנסה.

     

31. בחודש מרץ 2007 גילה הנתבע כי בטרם שעשה את עסקת מכירת המניות לבארינבוים, הצליח בארינבוים, ללא ידיעתו של הנתבע, לסגור עסקה עם חברה גרמנית, של מכירת חב' SPL בסכום של 450 מיליון ₪. סכום זה משקף שווי חברה של פי שלושה מסכום השווי ששיקפה העסקה שעשה הנתבע עם בארינבוים, והשימוש שעשה בארינבוים באלדר ובתובע היה רק כדי לא להפר את נדרו שלא לעשות עסקה ישירה עם הנתבע. כשהתובע שמע על כך הוא ציין שבכוחו להוציא מבארינבוים 15 מיליון ₪ נוספים. הנתבע, שזלזל ביכולתו של התובע לעשות כן, אמר לו שאם אכן כך ייעשה, יקבל התובע סכום של 5 מיליון ₪ מתוך התוספת שתתקבל.

     

     

32. לאחר שהנתבע שיתף את התובע ברעיון להשקיע את כספי התמורה שקיבל בעסקת SPL, החל התובע "לנדנד" לו לרכוש נכסי נדל"ן, שבכולן הבין הנתבע כי מדובר בעסקאות גרועות שמטרתן להיטיב עם מקורביו של התובע. הנתבע התעקש תמיד שכל תשלום לתובע יהיה לפי הסכם המניות בלבד, הן משום שזה היה ההסכם היחיד ביניהם, הן משום שכל צורת תשלום אחרת לא הייתה כדאית לחב' ש.א. מבחינה פיננסית. במשך כל התקופה הטריד התובע את הנתבע באופן יומיומי במטרה להפעיל עליו לחץ לקבל תשלום שלא לפי הסכם המניות, לרבות איומים על חייו וחיי אנשי ביתו של הנתבע. כל מעשיו של הנתבע נעשו "בצילה של החרב שהחזיק התובע" מעל לראשו, בחשש שהתובע יפליל אותו במעשים שלא עשה. רק לאחר סיום ההליכים הפליליים ועבודות השירות שנגזרו על הנתבע, החל הנתבע לעמוד על זכויותיו ולכפור בדרישותיו של התובע.

     

33. דמי הייזום להם טוען התובע הם מוגזמים ובלתי סבירים. התובע חסר ידע בסיסי בתחום ולא עסק בתיווך עסקי, והנתבע מעולם לא ביקש מהתובע לשמש לו כמתווך, ודאי לא בסכום דמיוני של 15% מסכום העסקה. התובע לא תרם דבר למכירת המניות, והוא אינו "הגורם היעיל" לביצועה של העסקה. הנתבע גם לעולם אינו עושה הסכמים בעל פה. אין זה מתקבל על הדעת שהיכן שנכשלו אנשי עסקים בעלי ידע נרחב וקשרים, יבוא התובע שנסיונו מתמצה בסחר בכלי רכב והלוואות בשוק האפור. הנתבע מעולם לא הכין לתובע שיק על שום סכום, שיק כזה היה יוצא מהנתבעת שכלל לא היו לה שיקים באותה עת, והיה צריך להוסיף לסכום מע"מ ולנכות מס במקור על פי חוק.

     

    הכרעה

     

34. אין מחלוקת כי הצדדים לא העלו על הכתב הסכם נוסף אחרי הסכם המניות, וכי הסכם הייזום שהתובע טוען לו, היה הסכם בעל פה. מדובר בעניין זה בגרסה מול גרסה, כשכל צד מכחיש את גרסת הצד השני.

     

35. לאחר שמיעת כל העדויות והראיות שהובאו בפניי ושקילת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם במאזן ההסתברות שלהרמתו די ב- 51%, כי אכן נעשה הסכם נוסף בין התובע ובין הנתבע, שבו הוסכם שאם יצליח התובע להביא למכירת מניות הנתבע (באמצעות מניותיו ב- ש.א.) בחב' SPL במחיר שיהיה מוסכם על הנתבע, יקבל התובע 15% אחוזים מהעסקה. כמו כן הוכיחו התובעים, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי במועד מאוחר יותר, לאחר שבוצעה העסקה של מכירת אחזקות ש.א. ב- SPL לבארינבוים, סיכמו השניים כי הנתבע ישלם לתובע סכום נטו של חמישה מליון ₪, חובו של הנתבע לתובע בגין עסקת מכירת המניות, כשהתשלום ייעשה בדרך של ביצוע השקעות משותפות, כאשר הנתבע יממן את חלקו של התובע בהשקעות המשותפות ובצורה זו ישלם לו את חובו בגין העסקה. אין מחלוקת בין הצדדים כי השקעות משותפות כאמור, לא נעשו בסופו של דבר, למעט עניין מגרש המכוניות של חב' סנטר מוטורס בע"מ שלגביו נדון בהמשך.

     

    הרקע להסכם

     

36. כולם מסכימים שהיה קיים סכסוך קשה בין הנתבע ובין בארינבוים, בעל השליטה בחברת SPL. סכסוך זה בא לידי ביטוי, בין השאר, בפיטוריו של הנתבע כמנכ"ל חב' SPL ובדילול אחזקות ש.א. ב- SPL. סכסוך זה עמד בבסיס גרסת התובעים לרצונו של הנתבע למכור את אחזקותיו ב- SPL, בטרם יאבדו עוד מערכן. גרסת התובעים בדבר הסכסוך האמור, ניסיונותיו של הנתבע למכור את אחזקותיו ב- SPL, והנסיבות שהביאו לבסוף למכירת אחזקות ש.א. ב- SPL נתמכת בעדויותיהם של שורת עדים שנמצאו מהימנים, בלתי תלויים, וללא אינטרס בתוצאת ההליך, ואף עדים שהעידו מטעם הנתבעים.

     

37. הנתבע עצמו פירט בתצהירו את הסכסוך שהיה בינו ובין בארינבוים, את הצעדים הכוחניים שנקט נגדו בארינבוים, את ניסיונותיו של בארינבוים לדלל את אחזקותיו של הנתבע ב- SPL, ואת כישלון ניסיונותיו של הנתבע למכור את אחזקותיו ב- SPL לצדדים שלישיים בשל סיכול מהלכים אלו על ידי בארינבוים (תצהיר נ/4, סע' 11-8). גם בהודעותיו במשטרה בחודש אוקטובר 2005 אמר הנתבע כי התגלעו חילוקי דעות בינו ובין בארינבוים, כי ביוני 2004 הדירקטוריון החליט לפטר אותו מתפקידו כמנכ"ל ב- SPL, וכי הוא ניסה למכור את חלקו ב- SPL לגופים שלישיים, דבר שלא צלח מאחר שבארינבוים מנע זאת (הודעה מיום 10.10.05 - ת/12, עמ' 1, שו' 26-16; הודעה מיום 12.10.15 – ת/14, עמ' 4, שו' 12-4). בחקירתו הנתבע שב ואישר כי בשלב מסוים היו יחסים מאוד קשים בינו ובין בארינבוים, היה מאבק מאוד קשה על SPL, והוא אף הגיש תלונה במשטרה נגד בארינבוים (פרוט', עמ' 438, שו' 19-1). הנתבע גם אישר היו אנשים רבים להם הציע לקנות את מניותיו ב- SPL, ובארינבוים אמר להם שהוא לא מוכן לשתף איתם פעולה ברכישת מניותיו של הנתבע ולכן הם לא קנו את המניות (עמ' 448, שו' 26-18, עמ' 459, שו' 23-1).

     

38. עו"ד מזרחי, מי שייצג את התובע באותו זמן, העיד אף הוא כי במסגרת היכרותו עם הנתבע שמע ממנו על הסכסוך הקשה שיש לו עם בארינבוים ועל נסיונותיו של בארינבוים לדלל את אחזקותיו של הנתבע ב- SPL (תצהיר ת/4, סע' 13-11). בחקירתו אמר עו"ד מזרחי כי בעת שנכרת הסכם הייזום היה הנתבע נואש, מיואש לגמרי, ולפעמים אמר שעשה טעות כשלא הסכים להצעתו של בארינבוים לרכוש את המניות ב- 25 מיליון ₪ (פרוט', עמ' 76, שו' 19-12).

     

39. מר אלעזר שטורם, סופר ואיש תקשורת ובעבר יו"ר ומנכ"ל "אמנות לעם", אמר גם הוא בחקירתו, כי בפגישה שנערכה בינו ובין התובע והנתבע סיפרו לו אלה שבארינבוים דילל את הנתבע ב- SPL "והוא חושש מאוד מהמשך דילולו ושנעשה לו עוולו איום ונורא ודילולו ישאיר אותו בסופו של דבר נקי מנכסיו" (פרוט', עמ' 42, שו' 19-9). מר שטורם אמר כי הנתבע ציפה לקבל ממכירת המניות סכום של כ- 42 מיליון ₪. הנתבע היה מאוד לחוץ במשך כל שנת 2006 ודאג לגורל מניותיו, והוא כל הזמן דחף את התובע למכור את המניות באומרו ששניהם יפסידו את כספם (עמ' 48, שו' 19-5).

     

40. שבתאי שבתאי (להלן: "שבתאי"), עד מטעם הנתבעים, שוכר חנות שבבעלות הנתבע, העיד בחקירתו ובהודעתו במשטרה כי הנתבע סיפר לו "שהשותף שלו צביקה מרמה, פגע בו פגיעה נפשית, רמס את כבודו ואיים עליו וגנב אותו, אחר כך סיפר לי שאול (הנתבע – א.מ.) מה שקורה בבית המשפט ושצביקה רוצה לגנוב את החברה ואת רוב האחוזים שלו ואז שאול הגיש תלונה לרשות לניירות ערך ומכיוון זה שצביקה היה צורח ומאיים עליו בישיבות דירקטוריון..." (תצהיר שבתאי נ/2, סע' 6-4; הודעת שבתאי במשטרה מיום 16.10.05 שצורפה לתצהיר, עמ' 3, שו' 16-11).

    שבתאי אמר עוד בתצהירו כי הוא זה שהכיר לנתבע את סקיזדה, שכן סבר כי סקיזדה, שהוא איש עסקים ממולח, שיודע לעמוד על שלו ולהשיג תוצאות עסקיות מוצלחות, ושותפיו, שהם אנשי עסקים עקשנים ונחרצים, "יוכלו לחזק את העמדה של שאול מול צבי בארינבוים", וכי הוא זה שפנה וקישר בין הנתבע ובין סקיזדה והתובע כדי שיסייעו לנתבע במאבקו מול בארינבוים, (תצהיר נ/2, סע' 7-5). בהודעתו במשטרה אמר שבתאי כי הנתבע שאל אותו "אם יש מישהו שמעוניין לקנות בכסף מספר מניות", וכי הוא פנה לסקיזדה ושאל אותו "אם הוא מסוגל לגייס כסף לקניית מניות שבעתיד יסחרו בבורסה והוא יוכל לשלש או להכפיל את הכסף" (הודעה במשטרה עמ' 3, שו' 22-16). שבתאי חזר על דברים אלה גם בחקירתו (פרוט', עמ' 310, שו' 19 – עמ' 313, שו' 4).

     

41. עו"ד קסוטו, שייצג את הנתבע בתקופה הרלוונטית, אמר אף הוא בחקירתו כי אין מחלוקת שהנתבע היה במצוקה קשה עקב הסכסוך הקשה שהיה לו עם בארינבוים: "זה אחד הסכסוכים הכי קשים שאני ראיתי, שההתנהגות כלפי המיעוט היה הכי חזירי שאני ראיתי... התנהגות קשה, מתעלמת, מזלזלת. "לא סופרת" את שאול", "פעילות מאוד מאוד קיצונית ומאוד קשה מצד ברנבוים... התנהגות קשה, בוטה, מקפחת מעליבה" (פרוט', עמ' 355, שו' 1 – עמ' 356, שו' 6). בארינבוים "באמת קיפח את שאול... באמת באמת היה קיפוח נוראי, עוול נוראי, נוראי, נוראי" (פרוט', עמ' 344, שו' 24-23). עוד אמר עו"ד קסוטו: "אין ספק שאחד הדברים שנורא הטרידו אותנו בזמן אמת, ואין על זה בכלל ספק וגם ברנבוים איים בזה כל הזמן, זה שהוא הולך לעשות עוד דילולים... אנחנו הגשנו תביעה, היה דילול ראשון שהיה דילול חצוף, חזירי, לא נתפש, אנחנו הגשנו תביעה, צו מניעה זמני לא הצלחנו לקבל, והיה ברור שזה יתנהל איפה שהוא בעתיד. כל הזמן היה איום באוויר שחס ושלום ידללו עוד פעם את שאול" (פרו', עמ' 350, שו' 20 – עמ' 351, שו' 8). עו"ד קסוטו העיד, כי אף אחד מהגורמים שלהם ניסו למכור את מניות הנתבע ב- SPL "לא התלהב להיכנס לצרה עם ברנבוים" וכי בארינבוים "הקפיד להבהיר לכל מי שרק היה אופציה שהוא יקנה ממנו [מהנתבע-א.מ.], שכדאי לו לא להיכנס ושלא לפריע לו לקחת משאול את מה שצריך" (עמ' 394, שו' 11-5).

     

42. לאמור לעיל יש להוסיף, כי על פי מכתבו של בארינבוים מיום 26.5.05 לד"ר שמחה סדן, אשר ניהל במשך חודשים מו"מ מול בארינבוים כנציגו של הנתבע, הסכים בארינבוים לשלם לנתבע סכום של 25 מיליון ₪ בלבד בתמורה לרכישת אחזקותיו של הנתבע בחברת SPL, כשבארינבוים אף כתב במכתבו הנ"ל כי לשיטתו אפילו מחיר זה גבוה בהרבה מהשווי הראוי. במכתבו הנ"ל הודיע בארינבוים לד"ר סדן כי הסכמתו למחיר אינה עוד על הפרק וכי אינו מוכן עוד לנהל מו"מ בעניין זה (נספח 3 לתצהיר הנתבע נ/4).

     

43. עדויות אלו עולות בקנה אחד עם גרסת התובעים, לפיה הפנייה אל סקיזדה והתובע נעשתה לאור מצוקתו של הנתבע בשל התנהגותו של בארינבוים ורצונו הנואש למכור את מניותיו ב- SPL לפני שערכן ירד עוד.

    יוער, כי אף שהיה קיים באותה עת צו איסור דיספוזיציה אשר לא התיר לנתבע למכור את מניותיו ב- SPL לצד שלישי אלא רק לבארינבוים או בהסכמתו, הרי כפי שעולה מעדותו של הנתבע עצמו בתצהירו, דבר זה לא מנע ממנו לנסות ולמכור את אחזקותיו לגורמים שלישיים (ראו למשל: סע' 57 בתצהיר אשכנזי נ/4), מה גם שבסופו של דבר אכן נמכרו המניות לבארינבוים באמצעות צד שלישי – אלדר, שרכש אותן עבורו.

     

44. באשר לעדותו של התובע 2, אבי, בנו של התובע 1, ההתרשמות ממנה הייתה שמדובר בעדות מגמתית מאד, שאבי להוט לסייע לאביו, התובע 1, ויאמר כל דבר שיש בו כדי לעזור לו. עדותו נראתה חד צדדית ומוטית לטובת התובע ומשום כך אמינותה לא הייתה רבה והעדפתי לא ליתן לה משקל תומך לגרסת התובע. מה גם שדי היה בעדויות האחרות. עניין זה חל הן בתביעה הראשית, הן בתביעה שכנגד.

     

    קיומו של הסכם הייזום

     

45. גרסתו המרכזית של התובע בכל הקשור לקיומו של הסכם הייזום, נתמכה בעדויותיהם של העדים שהעידו כי הנתבע אישר בפניהם את קיומו של הסכם הייזום ואת החוב לתובע מכח אותו הסכם ייזום.

     

46. עו"ד יגאל מזרחי, שהעיד מטעם התובעים, תמך באופן מלא בגרסת התובעים. עו"ד מזרחי כותב בתצהירו כי על רקע הנסיונות הכושלים להביא למכירת אחזקות ש.א. ב- SPL, לבארינבוים, ובעיקר על רקע העובדה שהאחרון פעל לדילול אחזקות ש.א., ולנוכח החשש הממשי שבארינבוים ימשיך בפעולות הדילול, נתגבשה אצלו ואצל התובע והנתבע ההבנה כי המתווה בו נקטו התובע והנתבע בהסכם המניות, במסגרתו התובע וסקיזדה רוכשים מניות ב- ש.א., אינו יעיל עוד לצדדים, ואין להם עוד טעם להמשיך ולפעול בהתאם להסכם המניות, הגם שהוא לא בוטל. בפרט, בשים לב לכך שתנאי לתשלום על פי הסכם המניות היה ביצוע בדיקת נאותות ב- SPL, ונוכח ההליך הפלילי והליכים אזרחיים שנקט בארינבוים נגד הנתבע וש.א., לא התאפשר לתובע להיכנס לחצרי החברה, וכן נוכח העובדה שהמשטרה תפסה את השיקים שנמסרו לנתבע עבור התשלום בגין הסכם המניות. הנתבע לא ביקש בטחונות לתשלום תמורת המניות, למרות שעו"ד מזרחי הציע זאת, ולא ביקש אמצעי תשלום אחרים במקום השיקים שתפסה המשטרה. על רקע זה, ולאחר שורה של שיחות ופגישות בין התובע והנתבע, שבחלקן הגדול נכח עו"ד מזרחי, נכרת ביניהם הסכם הייזום (סע' 44-35 בתצהיר ת/4). עו"ד מזרחי מצהיר עוד, כי בכל הפגישות שנערכו בנוכחותו ובנוכחות התובע והנתבע לאחר חתימת מסמכי ריכוז הזכויות וויתור על טענות (יפורט בהמשך), הנתבע שב וציין שהוא ערך המחאה לתובע לתשלום דמי הייזום בסכום של למעלה מ- 7.8 מיליון ₪ והתובע סירב לקבל לידיו את התשלום (סע' 100 בתצהיר). עו"ד מזרחי העיד עוד כי ההסכמה של התובע והנתבע לפיה הנתבע ישלם לציון סך של 5 מיליון ₪ נטו, כשהוא מתחייב לשאת בכל חיוב מס שהתובע יחויב בו, הושמעה מפיו של הנתבע באותם ימים גם בפני כל המכרים המשותפים (סע' 103-102 בתצהיר).

     

    עו"ד מזרחי כותב בתצהירו בעניין זה: "אני הייתי נוכח – בזמן אמת - לשיחות רבות בין ציון לבין שאול, בהן שב וציין שאול את רצונו לשלם לציון את דמי הייזום בסך של למעלה מ- 7.8 מיליון ₪. אני הייתי עד לשיחות רבות, לפגישות ולמשאים ולמתנים שבוצעו בפועל, שבהן עלה בבירור, כי שאול וציון התכוונו לבצע השקעה משותפת של רכישת נכס נדל"ן, שרכישתו תמומן על ידי שאול ו/או על ידי חברה שבשליטתו, ושבמסגרתה יוקצו לציון זכויות, המשקפות סך של 5 מיליון נטו" וכי "שאול הודיע – גם בשיחות ומפגשים שנערכו בנוכחותי – כי בכוונתו להוסיף הוראה בצוואתו ובה יעוגן חובו לציון" (סע' 133-132 בתצהיר) (הדגש לא במקור).

     

    גם בחקירתו חזר עו"ד מזרחי ואמר כי הסכם המניות היה לא ישים ולא יעיל שכן אמצעי התשלום נתפסו על ידי המשטרה במסגרת ההליך הפלילי ואף הייתה בעיה לבצע את בדיקת הנאותות. כן אמר כי כתוצאה מהדילולים התחיל הנתבע להיכנס למרה שחורה ולייאוש על כך שהופכים את המניות שלו לחסרות ערך (עמ' 85, שו' 19 – עמ' 86, שו' 19). לדברי עו"ד מזרחי, "ההסכם הראשון... לא היה ישים בכלל, הוחלף בהסכם אחר, או יש בו סינתזה בין שני ההסכמים בהסכם הנוסף שנקרא פה הסכם הייזום" (עמ' 99, שו' 15-13). וכי: "ההסכם שנכרת בסופו של דבר בנושא של אותם 15% היה בו שלושה דברים: דבר ראשון, שהוא מגלם בתוכו גם את הסכם המניות שלא בוטל מעולם. היה בו דבר נוסף, שבנושא של אותו הסכם מניות, לא משלמים כסף, את המיליון ומשהו שקל שם, שהיו צריכים לשלם את זה, זה היה חלק מהדברים שסוכמו וחלק מהדברים שהיו ולכן הנושא של לממש או לא לממש זה היה דבר שלא היה בו תועלת ותוכן" (עמ' 88, שו' 13-7) (הדגשים לא במקור).

    עו"ד מזרחי אמר עוד כי לא ניתן היה לערוך את הסכם הייזום בכתב, שכן: "כתב האישום שהוגש כנגד ציון וגם כנגד שאול, טען וקבע בצורה נחרצת... שההסכם בכתב שנעשה ביניהם הוא הסכם פיקטיבי, זה היה חלק מכתב האישום... בגלל הטענה שמדובר על הסכם פיקטיבי כפי שטענו כלפיהם או כפי שטענו, איך אומרים, הרבה כלפי שאול... כתוצאה מזה שאול אמר שהוא מתנגד לכתוב כרגע הסכמים בכתב שקשורים לנושא של מתן, איך אומרים, benefit כלשהו, ככל שהוא קשור למניות, זה הכל, זה מה שהוא אמר" (עמ' 107, שו' 24-12).

    עו"ד מזרחי שב ואמר בעדותו כי הנתבע אמר בפניו שלתובע מגיע סכום של 5 מיליון ₪ נטו (עמ' 105, שו' 2-1), וכן את דבר התשלום נטו באמצעות השקעות משותפות, בין אם על ידי הקצאת מניות בחברה שתירשם כבעלים של הנכס, שישקפו את חלקו של התובע בסכום של 5 מיליון ₪, בין בדרך אחרת (עמ' 117, 19-4), כמו גם את הפעמים שבהן שאל הנתבע את התובע מדוע לא לקח את השיק שרצה לתת לו וביקש ממנו לקחת את הכסף (עמ' 124, שו' 17-11).

     

    עדותו של עו"ד מזרחי הייתה אמינה עליי. הוא לא נתפס בסתירות או פרכות. העיד באופן כנה וקוהרנטי, ולא מצאתי סיבה שלא לקבלה.

     

47. העד פרופ' יהודה אדלר, פרופסור לרפואה בבית חולים שיבא, כותב בתצהירו: "שמעתי את שאול אומר ומאשר - בכמה הזדמנויות - כי הוא חייב לציון "5 מיליון ₪ נטו", וזאת בגין שכרו של ציון בפתרון הסכסוך עם צביקה" (סע' 7 בתצהיר פרופ' אדלר ת/1). עוד כותב פרופ' אדלר, כי מתוך המפגשים שהתקיימו עם התובע ועם הנתבע, נודע לו שהתובע והנתבע חיפשו נכס להשקעה משותפת, כך שחלקו של התובע באותה השקעה ישולם מתוך הכספים שמוחזקים אצל הנתבע בגין שכר טרחתו של התובע בעסקת SPL, וכי הנתבע חזר על עובדות אלו גם במסגרת שיחותיהם בחדר האוכל של בית חולים שיבא בו עובד פרופ' אדלר, בו ביצע הנתבע את עבודות השירות שנגזרו עליו בהליך הפלילי (סע' 8 בתצהיר ת/1).

     

    בחקירתו שב פרופ' אדלר ואמר: "לגבי הנושא שמדובר כאן, המילים המדויקות [שאמר הנתבע-א.מ.] היו שציון הוא זה שהציל אותו אבל זה בזכותו, הוא כל פעם התגאה שהוא זה שהביא את ציון כי כל פעם שאמרתי לו תראה ציון הציל אותך, אז הוא אמר בוודאי אבל מי הביא את ציון, זה בזכותי ובין היתר דובר על סכום שמספר פעמים שמעתי אותו גם מהנתבע, גם מהתובע וגם מהאנשים שישבו, של כמו שציינתי 5 מיליון שקל נטו" (פרוט', עמ' 5, שו' 24-17) (הדגש שלי-א.מ.). פרופ' אדלר אמר כי זה היה נושא שבין יתר הנושאים כל הזמן דנו בו. הוא לא היה מודע לעסקה עצמה ועל מה מדובר ואין לו מושג מה היתה מתכונת ההתקשרות בין התובע והנתבע, אך שוחחו על זה. לדבריו, התובע והנתבע "דיברו במשך תקופה על קניית נכס כדי לפתור בעיות מיסים, שהנכס הזה ישולם ע"י הנתבע וכך ידלגו על נושא המיסים, אני זוכר שהיה דיון לגבי נכס בפתח תקווה..." (עמ' 6, שו' 11-5; עמ' 8, שו' 3-1).

     

    גם כאן מצאתי את עדותו של פרופ' אדלר אמינה. העד אמר מה ששמע בעצמו, והודה בכנות שלא היה מודע לעצם העסקה. לא ראיתי כל סיבה שיעיד לא אמת רק כדי לעזור לתובע.

     

48. העד יוסי בן שימול, יזם ומתווך נדל"ן שעסק בעברו בתחום הרכב בחברת "אלבר", אומר בתצהירו כי בעשרות מפגשים משותפים בהם נכח, דחק הנתבע בתובע שיביא למכירת מניותיו של הנתבע ב- SPL, כנגד תשלום מחיר הוגן שיהיה מקובל עליו, "ובתמורה – ציון יקבל 15% מכל סכום שישולם" (סע' 14 בתצהיר ת/2). הנתבע הדגיש כי ביקש לשלם לתובע את שכר טרחתו, וכי מדובר בהמחאה בסכום העולה על 7.8 מליון ₪. הנתבע אף הודיע בפומבי, בהזדמנויות שונות לאחר השלמת העסקה, שהוא לא מעוניין להמשיך ולהחזיק עבור התובע את התשלום המגיע לו ומעדיף להעבירו אליו (סע' 23-22 בתצהיר). בן שימול כותב עוד בתצהירו, כי בפגישות שנערכו בהמשך בנוכחותו ובנוכחות התובע והנתבע, היה ברור לו כי התגבשה הבנה בין התובע והנתבע, לפיה התובע יקבל לידיו סכום של 5 מיליון ₪ "נטו", כך שהנתבע יישא בכל חבויות המס בגין התשלום, והתובע והנתבע פעלו לאיתור השקעות שונות שבהן ישקיע הנתבע סכום של 5 מליון ₪ ובדרך זו ישלם לתובע את חובו (סע' 29-24 בתצהיר).

     

    בבית המשפט העיד בן שימול כי הוא נכח בפגישות רבות שהתקיימו בנוכחות התובע והנתבע (עמ' 19, שו' 6-1), "אני מכיר שני הסכמים, יש הסכם אחד שנחתם... על 5% איפה שהוא באוגוסט 2005, לאחר מכן הם נעצרו ואז סיפור שלם שמה ונהיה ביניהם הסכם..." (עמ' 20, שו' 11-5). ההסכם הראשון הפך להיות לא ישים שכן "הם נעצרו. ברגע שהם נעצרו השיקים שהיו אמורים לכסות את העלות של זה, עברו לכיוון, המשטרה לקחה אותם ולא פדתה, נכנס שם כל הסיפור הפלילי, שאול היה בלחץ, לא רצה להעביר לציון שום איזשהו מסמך, דובר על זה שצביקה כל הזמן באופן שיטתי רוצה לדלל את שאול, ראיה לקח לו את הרכב, או לאבא שלו... באחת הפעמים שהוא בא מצביקה ברינבוים מהפגישה מעוה"ד שלו, בא בלחץ כולו בעצבים אומר לו תשמע אם אתה לא דואג שאנחנו נמכור את החברה.... אם אתה לא תמכור את החברה לא יישאר לנו כלום, שאול רצה לתמרץ את ציון אמר לו שמע, ההסכם היות ואיננו כבר לקחו אותו, בוא אנחנו נסגור, אתה תקבל 15% ממה שתסגור" (עמ' 21, שו' 16-1). בן שימול אמר: "כל מה שאני מוסר פה וכל מה שאני מעיד פה, זה אך ורק מעדות של שמיעה ונוכחות במקום שלפחות שלושתנו ישבנו בשולחן" (עמ' 22, שו' 6-4). בן שימול אמר כי "היה הפרש של חודשיים... בין הקטע של העסקה שנסגרה במניות, לבין הסיכום שהיה ביניהם בע"פ, שגם עליו דרך אגב ביקש ציון מספר פעמים נייר ומה שהוא [הנתבע-א.מ.] בא אומר, עזוב את זה, יש הליך פלילי, לא רוצה שיתפסו שום דבר" (עמ' 22, שו' 21-14). לדברי בן שימול, הוא יודע שהסיכום בעל פה היה "15% מהסכום שישולם" (עמ' 22, שו' 23-22). באשר להסכמה על תשלום סכום של 5 מיליון נטו אמר בן שימול כי "במסגרת הפגישות בבית הקפה, מדובר על סכום גילום, חיזוק לזה קיבלתי בפגישות שלנו בחיפה כשהם באו לחפש נכסים... שאול אף פעם לא התכחש למספר הזה, הוא לא בא ואמר שציון אמר מגיע לי 5 מיליון שקל ממך נטו, אתה תגלם את כל נושא המס, הוא רו"ח דרך אגב, הוא יודע איך להוציא את זה, אף פעם לא אמר לא, אף פעם לא התכחש, להפך, אמר לו בוא תיקח את הכסף, את השיק, הוא הכין לו גם על סכום הרבה יותר גבוה" (עמ' 27, שו' 18-9). באחת הפגישות שנערכה בחיפה כשהתובע והנתבע בדקו נכס להשקעה העלה הנתבע את האפשרות שייקח את הכסף בהלוואת משכנתא מהבנק, והתובע אמר לנתבע: "אותי לא מעניין מה אתה רוצה לקחת מהחלק שלך, את ה-5 מיליון שלי אתה תשים בחשבון, נטו מגיע לי 5 מיליון, אתה תשלם, את השאר תעשה מה שאתה רוצה" (עמ' 28, שו' 23-13).

    (כל הדגשים לא במקור).

     

    גם העד בן שימול היה אמין עליי. עדותו לא נסתרה, ואני מקבלה.

     

49. העד אלעזר שטורם הצהיר אף הוא בתצהירו: "ההסכם שנתגבש בין שאול לבין ציון אותה עת, כפי שעלה בשיחות הרבות שנתקיימו בין הצדדים, בנוכחותי, היה שמקום בו ציון יביא למכר המניות של שאול בתמורה למחיר שיהיה מקובל על שאול, יהא ציון זכאי לתשלום סך של 15% מכל סכום שישולם; הסכמה זו לא היתה שנויה במחלוקת בין הצדדים. שאול לא כפר בה, אלא להפך. הוא זה ששב והעלה אותה בפגישות רבות בהן נכחתי, והכל מתוך מטרה להאיץ בציון שיסייע בעניין, ויחלץ אותו מהמצוקה הקשה אליה נקלע בסכסוך מול צביקה" (סע' 18 בתצהיר ת/3) (הדגשים לא במקור). מר שטורם הצהיר עוד: "שאול אמר לי שהוא ערך המחאה לפקודתו של ציון, לתשלום שכרו, בסך של כ- 7.8 מליון ₪, אלא שציון סרב לקבל את ההמחאה, וביקש ממנו כי יחזיק את כספו בידיו, וזאת עד אשר יסדיר ענייני מיסוי אישיים שלו", וכי "בפגישות שנערכו בהמשך – גם הן בנוכחותי ובנוכחות שאול וציון – עלה, כי סוכם בין ציון לבין שאול, כי ציון יקבל לידיו – בגין שכרו – סך של "5 מיליון ₪ נטו", כלשון הצדדים. הכוונה היתה, כי בחבויות המס שתהיינה, ככל שתהיינה, בגין ההכנסה שצמחה לציון מהעסקה הנ"ל – יישא שאול, כך שבסופו של יום יוותרו בידיו של ציון, בגין שכרו, 5 מיליון ₪" (הדגשים שלי – א.מ.).

    עוד הצהיר שטורם כי התובע והנתבע פעלו לאיתור השקעות שונות בהן ישקיע הנתבע מהתמורה באופן שהתובע יהיה שותף באותן השקעות בגובה של 5 מיליון ₪ (סע' 28-24 בתצהיר). לאחר שסרב הנתבע לשלם לתובע את כספו בגין עסקת SPL, ניסה שטרום בהזדמנויות שונות לדבר על ליבו של הנתבע בבקשה שיסדיר את סוגיית שכרו של התובע, והנתבע לא הכחיש את החוב הגם שניכר היה שהוא מבקש להתחמק מהנושא. בחלק מההזדמנויות אמר לו הנתבע כי התובע כלל אינו מעוניין לקבל את כספו, אלא מבקש לקבל מסמך בכתב המאשר את זכאותו לתשלום שכרו בסכום שהוסכם. הנתבע סיפר לו שהוא ניגש לפרקליטו עו"ד קסוטו כדי להיענות לבקשתו של התובע לעגן את חובו במסמך בכתב. גם במהלך שנת 2011, כשפנה לנתבע, לא הכחיש זה את חובו לתובע, אלא אמר לו שהוא בוחן אפשרויות למשיכת כספים לתשלום שכר טרחתו של התובע מחברה שבבעלותו בדרך שתקטין את חבות המס שלו (סע' 33-31, 39 בתצהיר).

     

    בחקירתו בבית המשפט אמר שטורם: "הדיבור היה שציון יקבל מכלל המכירה 15%" (עמ' 50, שו' 10-6). הוא העיד כי הסכם המניות הפך בלתי ישים לאחר שהמשטרה עצרה את התובע והנתבע ופשטה גם על השיקים ותפסה אותם, "הבנתי שכל העסקה היא ב- hold אחד גדול, שאין עסקה כי אין שיקים, כך הבנתי" וכי אם אינו טועה, העסקה השתנתה, הוא אינו יודע אם בוטלה העסקה הקודמת של הסכם המניות או לא, אך הבין "ששאול מדרבן את ציון ביותר למכור את המניות, לעסוק במכירת המניות ועכשיו הוא משלם לו סכום הרבה יותר גבוה" (עמ' 50, שו' 18 – עמ' 51, שו' 8). כשנשאל איך הבין את הדברים הללו, השיב: "... אני שומע, אני רואה, נמצא בפגישות... את זה למשל שמעתי גם מציון וגם תוך כדי הפגישות, הדיבורים ביניהם כל הזמן... הם מדברים כל הזמן פחות או יותר על זה, אין יום, לפחות שאני נמצא שם, שהם מדברים לא על הנושא הזה, בזה הם עוסקים כל הזמן... שאול היה לחוץ ביותר לגבי גורל נכסיו" (עמ' 51, שו' 25-9).

    מר שטורם אמר עוד כי הוא שמע שהנתבע אמר "אני לא הבנק של ציון" בחלק הראשון של 2007, כי התובע שב וציין שהנתבע חייב לו 5 מיליון ₪ נטו והנתבע אף פעם לא הכחיש זאת, וכי משיקולי מס הנתבע היה אמור להעביר לתובע את התשלום באמצעות רכישת נכס, כשהחלקים של הכסף המגיע לתובע יהיו של התובע והבעלות תירשם על שמו של התובע בחלקים המיועדים לו (עמ' 59, שו' 13-1, עמ' 60, שו' 26-23, עמ' 61, שו' 2-1).

     

    העד מר שטורם עשה אף הוא רושם אמין. עדותו באה ממה ששמע ישירות מהנתבע, והיא לא עורערה. לא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה בהקשר לעדויות הישירות ששמע מהנתבע.

     

50. העד משה שטרן, איש עסקים וחבר נוסף של התובע, הצהיר בתצהירו כי במפגשים משותפים עם התובע והנתבע, ובדברים שהשמיע הנתבע עצמו, נאמר כי ככל שיימכרו מניותיו של הנתבע בתמורה למחיר הוגן וראוי שיהיה מקובל על הנתבע, "ציון יהיה זכאי לתשלום סך של 15% מכל סכום שישולם". כן הצהיר כי מתוך שיחותיו עם השניים ידוע לו כי בסמוך לאחר מכירת המניות עשה הנתבע המחאה לפקודתו של התובע בגובה שכה"ט המגיע לו, אלא שהתובע ביקש ממנו להחזיק אצלו הכספים עד להסדרת ענייני מיסוי שלו. עוד הצהיר כי בשיחות שלו עם הנתבע באותה תקופה הנתבע מעולם לא הכחיש את הסכום שהוא חייב לציון; וכי "אני, בעצמי, שמעתי משאול, מספר פעמים, שהוא חייב לציון "5 מיליון ₪ נטו"" (סע' 20-14 לתצהיר ת/5).

     

    שטרן חזר בחקירתו בבית המשפט על כך ששמע את הנתבע אומר לתובע שייקח את הכסף שמגיע לו (עמ' 140, שו' 8-6). שטרן העיד שהיו פגישות רבות בימי שישי בבית הקפה, ב- 90% מהפגישות גם הנתבע היה נוכח, והנושא המרכזי בפגישות הללו היה גובה התשלום שעל הנתבע לשלם לתובע, והוויכוח היה האם הסכום המגיע לתובע הוא נטו או ברוטו, "וכשהגיעו למספר ה- magic הזה של 15% מהסכום, שהתקבל, זה מה שציון צריך לקבל... מכל סכום שאפשר, אמור לקבל, ציון היה אמור לקבל 15%". הנתבע חיפש כל הזמן דרכים לשלם לתובע ואז עלה נושא רכישת הנדל"ן שבו יירשם התובע כשותף (עמ' 142, שו' 11 – עמ' 143, שו' 6, 26-23; עמ' 144, שו' 8-1, 23-21; עמ' 145, שו' 8-1; עמ' 148, שו' 24-15). שטרן אמר כי הדברים לגביהם הוא מעיד "זה בשיחות ששמעתי את שניהם מדברים. את ה- 15% האלה שמעתי משאול, וגם מציון. משניהם ביחד" (עמ' 145, שו' 25-22, עמ' 146, שו' 1 – עמ' 147, שו' 22, עמ' 148, שו' 9-8) (הדגשים שלי- א.מ.). למרות ששטרן לא ידע לומר מתי התקיימו כל הפגישות הללו, הוא אמר כי בכל הפגישות עם הנתבע, הנתבע מעולם לא הכחיש את זה שהוא חייב כסף (עמ' 151, שו' 22-6).

     

    גם כאן העד שטרן היה אמי עליי. לא מצאתי כל סיבה לא לקבל את עדות שטרן שלא נסתרה, ואני מקבלה.

     

51. העד איתן אלדר, עו"ד בהכשרתו ואיש עסקים בשוק ההון הישראלי, חבר ילדות של בארינבוים, שהובא לעדות על ידי התובעים, תמך אף בגרסת התובע. אלדר הצהיר בתצהירו כי התובע אמר לו בפגישה הראשונה שקיים אתו בעניינו של הנתבע, כי יש לו עניין אישי בהוצאת העסקה אל הפועל, וכי ההסכם בינו ובין הנתבע הוא שככל שיימכרו מניותיו של הנתבע בתמורה למחיר שהיה מקובל עליו, יהיה התובע זכאי לסכום של 15% מכל סכום שישולם בעסקה. אלדר הצהיר כי בפגישות שהתקיימו בנוכחותו עם התובע והנתבע צוין דבר זה, וכי: "בכל הפגישות והישיבות שנערכו בנוכחות שאול בעניין, וככל שנושא שכרו של ציון עלה, שאול מעולם לא כפר או העלה הסתייגות כלשהי בנוגע לזכאותו של ציון לתשלום שכרו – בסך של 15% מכל סכום שישולם בעסקה – מקום בו תצא העסקה אל הפועל. לפי התרשמותי, ההסכמה בנוגע לשכרו של ציון היתה ברורה, וממילא לא היה ניכר, כי קיימת בין השניים מחלוקת או הסכמה אחרת בעניין" (סע' 14 בתצהיר אלדר, ת/6). אלדר חזר על הדברים גם בחקירתו, ואמר כי נושא תגמולו של התובע עלה גם כשהנתבע הגיע והנתבע לא אמר דבר על כך. אלדר אמר כי התובע הוא שסיפר לו על הסיכום בהתחלה "ושאול אישר, שאול אישר את זה בפגישות שהיו, בין אישר לבין לא הגיב...הם ישבו איתי ביחד, זה לא ציון ישב כמי שהביא את שאול. הם ישבו כשותפים לעניין, הסיפור הזה של ה- 15% מהתמורה עלה חד משמעית" (עמ' 157, שו' 21 – עמ' 158, שו' 17, שו' 26-21, עמ' 159, שו' 3-1). (הדגשים שלי-א.מ.).

     

52. מסקנת ביניים מהעדויות בעניין הסכם הייזום ותוכנו- כל העדים שעדותם פורטה לעיל תמכו בגרסתו של התובע. הנתבע טען כי כולם משקרים וכי לכולם יש אינטרס להעיד לטובת התובע בהיותם חבריו של התובע, חייבים לו טובות, וכיו"ב, והטיל דופי בהם ובעדותם.

     

    על העדים אמר הנתבע: על בן שימול - שהוא "מקבל ממנו [מהתובע-א.מ.] רנטה חודשית", כי הוא "במשפט פלילי, לא יכול לעבוד", וכי התובע הילווה בעבר לבן שימול מעל 100,000 ₪. על אלדר - "הוא בכלל נשלח על ידי צביקה". על פרופ' אדלר - "הוא הוציא אותו מקבלן עבריין באמצע בניית בית... הוא מוכן על זה, אדלר מוכן לנשק את ציון בפה". על עו"ד מזרחי - "ציון הוא ספק העבודה שלו, יגאל מזרחי יכול לתלות את הרישיון שלו", וכן כי עו"ד מזרחי עושה דברו של התובע, נהג לנסוע עמו לחו"ל למטרות הימורים, ועוד. על שטרן - שהתובע "שם אצלו 500,000 דולר מזומן כהשקעה" וכי לדעתו שטרן "הוא המנוע מאחורי הפעולות של התובע" כלפיו. ובאופן כללי - "כולם חברים שלו, אף אחד לא בלתי תלוי, כולם משקרים" (פרוט', עמ' 562, שו' 14 – עמ' 563, שו' 4; תצהיר הנתבע נ/4, סעיפים 196, 200, 203, 211).

     

    על העדויות של העדים אמר הנתבע: על עדות שטרום ועדות עו"ד מזרחי שהעידו שהם נכחו במפגשים רבים שבהם אמר הנתבע לתובע שהוא חייב לפעול למכירת המניות - "שקר וכזב" (עמ' 494, שו' 22 – עמ' 495, שו' 2; עמ' 495, שו' 21 – עמ' 496, שו' 1). על עדותו של בן שימול - "לא היה ולא נברא... לא ישבתי ולא נפגשתי, הם לא עניינו אותי, הם לא, זה חברים של ציון, אין לי מה לשבת שם" (עמ' 496, שו' 26-12). על עדות שטרן, שהעיד שנכח בפגישות רבות בבית הקפה בהן שמע מפיו של הנתבע על הסכם הייזום - "לא היו פגישות עם...אני בעניינים שלי, של החברה... לא, לא דיברתי ליד אף אחד. כך אני נוהג.. שום פגישה", "לא היה ולא נברא...". וכן: "לא היה ולא נברא. אני בימי שישי לא הייתי בא לבית הקפה... גם הם עצמם, לא היו יושבים, זה הכל שקר" (עמ' 509, שו' 1 - 510, שו' 16; עמ' 511, שו' 12-9, 18; עמ' 512, שו' 17-11). על עדות אלדר - מעולם לא דיבר אתו על כך שהתובע זכאי ל- 15% מסכום העסקה למכירת מניותיו ב- SPL (עמ' 548, שו' 10-5). על עדות פרופ' אדלר - הוא פגש את פרופ' אדלר באופן חטוף, "לא נפגשתי אתו... אני לא ישבתי עם האנשים האלה. אין לי סיבה לשבת עם האנשים האלה", ולגבי דברי פרופ' אדלר ששמע אותו מאשר שהוא חייב לתובע 5 מיליון ₪, אמר הנתבע: "ברור שלא היה" (עמ' 551, שו' 9-6, 26-23, עמ' 552, שו' 4-1).

     

    הנתבע הכחיש שהתגאה בכך שהוא הביא את התובע, הכחיש שדיבר בנוכחות פרופ' אדלר או עו"ד מזרחי על כך שהנתבע חייב לתובע 5 מיליון ₪ נטו (עמ' 552, שו' 25-23, עמ' 553, שו' 5-1; עמ' 556, שו' 16-13), טען כי הוא לא דיבר עם בן שימול או עם התובע בנוכחות בן שימול על העסקה, וכי לא דובר בנוכחותו של שטרום, עו"ד מזרחי, או בן שימול על ביצוע השקעות משותפות (עמ' 554, שו' 7-6; עמ' 555, שו' 14-7; עמ' 557, שו' 3-1; עמ' 574, שו' 4-1), והכחיש גם שהכין שיק לפקודתו של התובע (עמ' 572, שו' 4-1).

     

    הנתבע אפילו העלה טענות נגד השופט (כיום בדימ.) זפט אשר דחה את בקשתו לצו מניעה במסגרת הליך שהגישה הנתבעת נגד בעלי המניות ב- SPL למנוע הנפקת אג"ח להמרה, הנוגעות להיכרות של השופט זפט עם בא-כוחו של בארינבוים (ס' 20 בתצהיר נ/4; פרוט', עמ' 456, שו' 1 – עמ' 567, שו' 10).

     

53. איני מקבל את טענותיו של הנתבע כלפי העדים שהעידו. טענות הנתבע, שכולם ללא יוצא מהכלל משקרים, אינן יכולות לעמוד ואינן סבירות. העדים היו אמינים ולא נמצאה סיבה, גם לא הגיון, שעדים רבים יסכימו כולם לבוא לבית המשפט ולהעיד עדות שקר כדי לתמוך בתביעת התובע רק משום שהוא חבר. מדובר בבעלי תפקידים ועיסוקים נכבדים שהרשימו ברמת מהימנותם ולא נמצאה בעדותם דופי, גם לא פירכה. כל אשר נטען כנגדם הוא רק טענה כללית של הנתבע שהעדים הם אנשי שלומו של התובע ורוצים בטובתו, שלא נתמכה בכל ראיה והועלתה בעלמא בלבד תוך הכחשה גורפת לכל. הם לא נתפסו בסתירות והעידו את אשר שמעו בעצמם ישירות מפי הנתבע בפגישות שהיו להם יחד עמו ועם התובע. כפי שראינו, אפילו עדותו של עו"ד קסוטו, שייצג את הנתבע בזמנים הרלוונטיים, עולה בקנה אחד בחלקים גדולים עם גרסת התובעים ומחזקת אותה.

     

54. עדויות הנתבע בעניין הסכם הייזום - לעומת שורת העדים שהעמיד התובע ואישרו את גרסתו, גרסת הנתבע נתמכה למעשה רק בעדות הנתבע עצמו, שכשלעצמה הייתה מתפתלת, נמצאו בה סתירות שונות, ולא מצאתי אותה אמינה.

     

55. הערעור העיקרי של גרסת הנתבע הוא בעניין עצם קיומו של הסכם הייזום, שהוכחש כליל על ידו. כל העדים שהביא התובע, אמינים וללא אינטרס של ממש, העידו בניגוד לטענת הנתבע, כי הסכם הייזום היה גם היה, וכי הנתבע הבטיח על פיו לתובע 15% מסכום העסקה של מכירת מניותיו ב- SPL, בניגוד לגרסת הנתבע.

     

56. הנתבע טען שהוא לא היה מוכן למכור את מניותיו בפחות מ- 55 מיליון ₪. ראינו מהעדויות של עו"ד מזרחי ושטורם וממכתבו של בארינבוים לד"ר סדן מיום 26.5.05, שהנתבע היה מוכן למכור המניות בסכומים פחותים בהרבה ואף כדי מחצית – 25 מיליון ₪, 30 מיליון ₪, וכו'.

     

57. הנתבע טען שאלדר פנה אליו, ביוזמתו של בארינבוים ששלח אותו, וכי הוא, הנתבע, התעקש שלא למכור את המניות מתחת לשווי של 55 מיליון (סע' 71-69 בתצהיר הנתבע נ/4).

     

    גרסתו זו של הנתבע נסתרה בעדותו של מר אלדר, שהצהיר כי התובע הוא שפנה אליו ואל שפירא, וביקש ממנו לדבר על לבו של בארינבוים ולהביא לכך שבארינבוים ירכוש את מניותיו של הנתבע ב- SPL. אלדר העיד שדווקא התובע היה זה שהציג עמדה קשוחה בדרישה למחיר גבוה יותר, עד שבסוף דצמבר 2006 הצליח להשיג את הסכמת בארינבוים לרכוש את מניות הנתבע בסכום של 52 מיליון ₪ (סע' 18-5 בתצהיר אלדר ת/6).

     

58. גם גרסתו של הנתבע לגבי מה שארע בצהרי היום שלאחר חתימת עסקת SPL, נסתרה לחלוטין בעדויותיהם של העדים שהעידו מטעם התובע. התובע טען כי בצהרי אותו היום נפגשו התובע, הנתבע, ואנשים נוספים בבית הקפה ובאותה פגישה שיבח אותו הנתבע על פועלו ותרומתו לעסקה. לעומתו, הנתבע התכחש לחלוטין לקיומו של אותו מפגש וטען כי אחרי סיום העניינים הכרוכים בתשלום בגין העסקה בבנק, הוא הלך עם אשתו לקניון רמת אביב וקנה שם מתנות ומשם חזרו השניים הביתה. הנתבע אף צרף לתצהירו אישור בנק על פתיחת פיקדון באותו יום וכן דף פירוט עסקאות מחברת האשראי בו מופיעות עסקאות שנעשו באותו תאריך (ס' 82 בתצהיר, נספח 15 לתצהיר, נ/4).

     

    בניגוד לטענת הנתבע, שורה של עדים העידה כי פגישה שכזו אכן התקיימה. כך העיד מר שטרום בעניין זה בחקירתו: "אני אומר לך, אני ישבתי התבוננתי וזה נחרת לי... ואתה בא להגיד לי שיש לך ראיות שאדון אשכנזי לא היה שם, לא יפה, לא יפה... הוא חזר ואמר את הדברים, בלי ציון זה לא היה נגמר, 42 או 40 מיליון קודם, 52 ו- 180, זה היה משהו מדהים" (עמ' 56, שו' 8 – עמ' 57, שו' 13).

     

59. גם טענת הנתבע כי טענת התובע שהוא חשש מדילול מניותיו, חסרת הגיון ואינה כלכלית (תצהיר נ/4, סעיף 193.7; ס' 17 בסיכומי הנתבעים), נסתרה בעדותו של עו"ד קסוטו, שייצג את הנתבע באותה תקופה, והעיד שהאפשרות של דילולים נוספים "נורא הטרידו" את הנתבע ואותו בזמן אמת (פרוט', עמ' 350, שו' 20 – עמ' 351, שו' 8). גם עו"ד מזרחי העיד שהנתבע חשש מהמשך דילול מניותיו (תצהיר ת/4, סעיף 35).

     

60. טענת הנתבע בתצהירו שהוא חש מאוים מהתובע, כי התובע צלצל אליו ללא הרף וכי הוא הקפיד לשמור עם התובע על יחסים טובים ולא להסתכסך עמו בעת שהתנהל המשפט הפלילי (סע' 92, 111, 128 בתצהיר אשכנזי נ/4), נסתרה אף היא בעדויותיהם של העדים שהעידו על קיומם של יחסים קרובים בין התובע והנתבע במשך כל התקופה, לרבות לאחר שהסתיים ההליך הפלילי שבו הואשמו השניים.

     

    כך הצהיר עו"ד מזרחי בתצהירו כי: "לכל אורך התקופה ציון ושאול היו קרובים מאוד זה לזה, ולמעשה "לא זזו" זה מזה; הם בילו שעות ארוכות יחדיו, בין אם רק שניהם יחדיו ובין בנוכחות חברים ומכרים נוספים; הם אכלו יחד; בילו יחד; נסעו לטיולי אופניים יחד; השתתפו בשמחות וארועים, האחד של רעהו; שאול אף התרעם בפני מדוע כאשר אני וציון נסענו לחו"ל לא הצענו לו להצטרף". כן הצהיר כי הקרבה בין התובע לנתבע ארעה גם לאחר שהסתיים ההליך הפלילי ביום 1.6.09 (סע' 144-143 בתצהיר עו"ד מזרחי ת/4).

     

    גם העד יוסף בן שימול הצהיר בתצהירו כי במשך השנים היה הנתבע מתלווה לתובע ולמכריו הרבים מיוזמתו, ולא ניתן היה להתחמק מהרושם שהוא נהנה בחברתם, חפץ בה, ובוודאי שלא ניתן היה להתרשם שמדובר ביחסים המעיקים על הנתבע או שיש בהם משום מימד מאיים. לדבריו, התובע אף סייע לילדיו של הנתבע בבעיות אישיות שהיו להם (סע' 46-45 לתצהיר בן שימול, ת/2).

    דברים דומים העיד גם מר אלעזר שטורם בתצהירו ובעדותו (סע' 44-43 בתצהיר ת/3; פרוט', עמ' 65, שו' 24-10).

     

    עדות נוספת על הקשר הטוב שהיה לנתבע ולתובע גם לאחר שניתן גזר הדין בתיק הפלילי שניתן ביום 1.6.09 (פרוטוקול הדיון בו ניתן גזר הדין - נספח 13 לתצהיר התובע ת/7), הינה עדותו של פרופ' יהודה אדלר, שהצהיר כי במהלך שנת 2011, כשהיה התובע מאושפז בבית חולים לאחר ניתוח, צלצל אליו הנתבע וביקש לדרוש בשלומו של התובע ולמסור לתובע את אהבתו אליו (סע' 9 בתצהיר פרופ' אדלר ת/1).

     

    עו"ד קסוטו, ב"כ הנתבע, אמר אף הוא בחקירתו כי התובע והנתבע היו "די "best buddied", הם היו הרבה ביחד, והוא שמע מהנתבע פעמים רבות שהוא הלך עם התובע לבית הקפה. התובע והנתבע היו "תקועים אחד עם השני הרבה". לדבריו, לא היה שום איום מצד התובע על הנתבע לידו או בסביבתו של עו"ד קסוטו. התובע והנתבע נמצאו יחד המון, "יש אמון גדול ביניהם, הם חיים יחד באותה תקופה... אל תשכח שיש להם גם בעיה משותפת, יש להם בעיה של הליך פלילי משותף, יש להם בעיה של, הם שותפים ורוצים לקבל כסף מברנבוים או לקנות את ברנבוים. יש, יש להם הרבה אינטרסים משותפים באותה תקופה" (פרוט', עמ' 347, שו' 24-15; עמ' 374, שו' 4 – עמ' 375, שו' 2).

     

    גרסתו של הנתבע לפיה הוא חשש מהתובע או נקט בפעולות מסוימות כדי להפיס דעתו עקב ההליך הפלילי שהתקיים, הופרכה, אפוא, ולא הייתה נכונה.

     

61. פרכה נוספת לגרסתו של אשכנזי נוגעת לתשלום בסך 180,000 ₪ שהתווסף ברגע האחרון לסכום עסקת SPL. גרסת הנתבע בעניין זה הייתה, כי לאחר שסוכם סכום המכירה עם בארינבוים, העלה האחרון דרישה חדשה לפיה הסכום יחולק ל- 48,400,000 ₪ עבור המניות, ו- 3,600,000 ₪ בגין חובות שכרו של הנתבע כמנכ"ל, דבר שהרע את מצבו מבחינת מיסוי. בעקבות כוונתו של הנתבע "לפוצץ" את העסקה, הציע בארינבוים להוסיף 180,000 ₪ על סכום העסקה, כפיצוי חלקי עבור המס שיהיה עליו לשלם עבור חלק השכר (סע' 79-78 בתצהיר הנתבע נ/4).

     

    בניגוד לגרסת הנתבע, העידו שורה של עדים כי הסכום של 180,000 ₪ התווסף לעסקה ביוזמתו של התובע. הנתבע דווקא התנגד לתוספת סכום זה מחשש שהמו"מ יתפוצץ בגללה.

     

    אלדר הצהיר בתצהירו, כי התובע הוא שפנה אליו במהלך גיבוש טיוטות ההסכמים וביקש ממנו לפנות לבארינבוים בבקשה לשלם סכום נוסף של 180,000 ₪ כמניין ח"י, ולאור בקשה זו הוא פנה לבארינבוים ושכנע אותו להוסיף את הסכום האמור לתמורה המוסכמת (סע' 23-22 בתצהיר אלדר ת/6).

     

    אלעזר שטורם הצהיר כי במפגש שנערך שעות לאחר חתימת העסקה, בנוכחותם של התובע, הנתבע ועו"ד מזרחי, הוא שמע כי הסכום של 180,000 ₪ הוסף ברגע האחרון נוכח בקשה שהעלה ציון, כאות למזל ולברכה בעסקה. לדבריו: "שאול וציון שבו והתבדחו עד כמה חשש שאול, שעה שציון העלה את הדרישה האמורה – לתשלום סך של 180,000 ₪ - שמא תסוכל העסקה כולה" (סע' 21 בתצהיר שטורם ת/3).

     

    עו"ד מזרחי הצהיר אף הוא בתצהירו, כי במפגש בצהרי יום החתימה שהתקיים בנוכחותו סיפרו התובע והנתבע כיצד השיג התובע תמורה נוספת של 180,000 ₪ לעסקה חרף חששו של הנתבע (סע' 87, 91-89 בתצהיר עו"ד מזרחי ת/4).

     

    שוב נמצא הנתבע דובר לא אמת.

     

62. גם בעניין ההמחאה שהכין הנתבע, לגרסת התובע, על סכום הכסף שהוא חייב לתובע, דבר שהוכחש על ידי הנתבע, סתרו העדים עו"ד מזרחי, בן שימול, שטורם, ומשה שטרן את גרסת הנתבע והעידו שהנתבע אכן הכין המחאה לתובע והתובע סירב לקבלה משיקולי מס.

     

63. עדותו של הנתבע עומדת בסתירה אפילו לעדותו של עו"ד קסוטו, בא-כוחו שלו בתקופה הרלוונטית, במספר עניינים. כך, הנתבע אמר בחקירתו שלא חתם מעולם לעו"ד קסוטו על התחייבות למכור את המניות בסכומים נמוכים יותר מסכום המכירה בעסקת SPL.

    עדות זו של הנתבע נסתרה לחלוטין על ידי עו"ד קסוטו, שאמר שהוא הקפיד להחתים את התובע על המסמכים הנ"ל (פרוט', עמ' 465, שו' 1 – עמ' 468, שו' 23; עדות עו"ד קסוטו בעניין זה: עמ' 393, שו' 17-2).

     

    כך גם, הנתבע אמר בחקירתו כי עו"ד קסוטו ידע שהוא דיבר עם התובע במשך מספר חודשים לפני חתימת הסכם המניות, ידע מיהו התובע, "את כל הסיפור הוא ידע", והוא ידע שעו"ד קסוטו יתנגד להסכם. גם טענות אלו נסתרו בעדותו של עו"ד קסוטו שאמר שהוא לא היה מעורב בהכנת הסכם המניות ולא ידע עליו דבר, וכי הוא פגש את התובע לראשונה בבוקר הפגישה עם בארינבוים כשהציג לו את התובע וסקיזדה כשותפיו החדשים (עמ' 471, שו' 21 – עמ' 473, שו' 21; עדות עו"ד קסוטו: עמ' 325, שו' 19-7).

     

    יוער בהקשר זה, כי בהודעתו במשטרה אמר הנתבע כי עו"ד קסוטו היה מעורב מהצד שלו בהסכם המניות (הודעת הנתבע מיום 12.10.05 ת/14, עמ' 1, שו' 13-12). כשנשאל בחקירתו מדוע אמר את הדברים, טען באופן די מתפתל כי מאחר ועו"ד קסוטו התנגד לעניין ולא רצה להיות מעורב בו הוא השתמש בטיוטת הסכם שניסח בעבר עו"ד קסוטו והתאים אותה להסכם שבנה עם התובע ולכן אמר שזה הסכם שעו"ד קסוטו מעורב בו. כן טען כי בחקירה במשטרה "לא ירדנו לרזולוציה הזאת" (עמ' 482, שו' 1 – עמ' 483, שו' 17). כך או כך, הנתבע אמר דברים שונים במשטרה ובבית המשפט.

     

64. עוד בנוסף: בניגוד להכחשתו של הנתבע את חובו לתובע, הרי שבתמליל שיחה שנערכה לאחר הגשת התביעה מודה הנתבע למעשה בחוב ובכך שהסכים לשלם לתובע:

    "שאול: אתה בן אדם רע, אתה לא רצית את הכסף שכחת כבר. פחדת ש, יקחו לך, פחדת, לא רצית את הכסף. מה, אני רציתי להגיד לך, הרבה פעמים אמרתי לך, בוא נגמור. אמרת, לא, לא, אני לא רוצה את הכסף...

    ...

    ציון: אני הסכמתי שתשמור לי את הכסף, אבל ברגע שאתה התחלת,

    שאול: ... אז למה אתה עכשיו מגיש תביעה שאני לא רוצה לשלם לך? למה אתה, למה אתה משקר?..." (שיחה מיום 17.6.12 קובץ 15, עמ' 10, שו' 15-1) (הדגשים שלי – א.מ.).

     

    הדברים בתמליל השיחה תואמים את גרסת התובע בדבר החוב ושבאותו זמן הוא לא רצה לקבל את הכסף בשל שיקולי מס, וסותרים את גרסת הנתבע שלא היה ואין כל חוב שלו לתובע.

     

65. גם בעדויות העדים שהביא הנתבע, של מר אברהם לוינסקי ומר שבתאי שבתאי, אין משום תמיכה של ממש בגרסת הנתבע, או ערעור גרסתו של התובע.

     

66. מר לוינסקי, שעוסק בתחום הקוסמטיקה וחבר של הנתבע, כתב בתצהירו כי הוא פגש את הנתבע יחד עם התובע מספר פעמים בשנים 2008-2007, ובכל הפעמים העניין היחיד עליו דיברו התובע והנתבע הוא הסכם המניות. הוא לא שמע אותם מדברים על הסכם אחר או על הסכם ייזום. הנתבע התעקש תמיד על קבלת תשלום עבור המניות (תצהיר נ/1, סע' 8-5). באחת הפגישות בהן נכח, לאחר שנודע דבר קיומה של העסקה שעשה בארינבוים עם החברה הגרמנית, שמע את התובע מבטיח לנתבע לפעול ולהביא לו 15 מיליון ₪ נוספים (סע' 9 בתצהיר).

     

    גם בחקירתו חזר לוינסקי על הדברים. בהמשך אמר כי כששמע את התובע והנתבע מדברים ביניהם בנוכחותו בעניין העסקים שלהם, הדבר היחיד ששמע בקשר למניות היה "שאם אדון ציון רוצה להיכנס לחברה הוא צריך לקנות מניות" מהנתבע (עמ' 299, שו' 16-6; עמ' 304, שו' 11). באחת השיחות, לאחר שהנתבע התרגז שבארינבוים מכר את SPL בסכומי עתק לעומת מה שהוא קנה, התובע אמר לנתבע שהוא יביא לנתבע את ההפרש של 15 מיליון (עמ' 304, שו' 25-22, עמ' 305, שו' 12-1).

     

    בעדותו של מר לוינסקי לא ניתן למצוא תימוכין של ממש לגרסת הנתבע. מר לוינסקי אמר בחקירתו כי הוא נפגש עם הנתבע ביחד עם התובע פעמיים – שלוש בלבד בשנים 2008-2007, בניגוד לעדים אחרים שנפגשו עמם הרבה יותר פעמים. הוא לא ידע לומר מתי בדיוק היו הפגישות, אמר שלא היה קשור לעסקיהם של התובע והנתבע, השיחות שלו אתם היו על דברים כלליים ולא על עסקים, והנושא של התביעה ו- SPL לא מוכר לו (פרוט', עמ' 293, שו' 19-25; עמ' 295, שו' 18-10).

    גם אם לוינסקי שמע באותן פעמיים שלוש במהלך שנתיים את התובע והנתבע מדברים על הסכם המניות, אין בכך ראיה שלא נכרת ביניהם הסכם נוסף מאוחר יותר, וכי הסכם המניות היה ההסכם היחיד בין השניים.

     

67. באשר לעד שבתאי, כבר ראינו שהוא מסר בתצהירו דברים אשר עולים בקנה אחד עם גרסת התובע בנוגע לנסיבות ההיכרות בין התובע וסקיזדה ובין הנתבע ועל מצבו הקשה של הנתבע באותה עת מול בארינבוים (תצהיר, נ/2; פרוט' עמ' 317, שו' 6 - עמ' 318, שו' 3). אמנם שבתאי כתב בתצהירו כי לאחר שהכיר בין הנתבע לסקיזדה בפגישה שנערכה בין הנתבע, סקיזדה, התובע ושבתאי, הוא שמע את התובע וסקיזדה אומרים לנתבע שהם יכולים להשיג לו 80 מיליון ₪ עבור החלק שלו (סע' 8 בתצהיר), אולם בחקירתו בבית המשפט אמר כי הפגישה האמורה הייתה הפגישה הראשונה בין השניים ובין הנתבע, וכי התובע וסקיזדה לא הכירו ולא שמעו על SPL קודם ולא ידעו מהו השווי שלה (פרוט', עמ' 316, שו' 17-8). שבתאי הוסיף ואמר בחקירתו שהוא "יצא מהתמונה" אחרי שתי הפגישות הראשונות שהתקיימו בין התובע ובין הנתבע ואחרי שנחקר במשטרה באוקטובר 2005, וכי הוא לא יודע על מכירה של המניות ומה סיכמו התובע והנתבע ביניהם, ואין לו מושג על השיחות, הפגישות, והסיכומים מאז אוקטובר 2005 (פרוט', עמ' 308, שו' 26-10, עמ' 309, שו' 8-1; עמ' 320, שו' 6-2).

    עדותו של שבתאי אינה, אפוא, בעלת משקל של ממש לתמיכה או ערעור באיזו מהגרסאות.

     

68. עו"ד קסוטו, שהיה, כאמור, בא-כוחו של הנתבע בזמנים הרלוונטיים ומכיר את כל המעורבים בעניין, אמר בחקירתו שהוא לא היה מעורב אף פעם בהסכמים בין התובע ובין הנתבע. הוא פגש את התובע לראשונה באסיפת בעלי מניות של SPL, הנתבע הציג לו את התובע ואת סקיזדה כשותפיו החדשים, והוא גם לא היה מעורב בהכנת הסכם המניות ולא ידע עליו דבר, עד לדיון בעניין מעצרם של התובע והנתבע שם אמר לו הנתבע כי קיים הסכם בין התובע והנתבע, אשר הוצג בפני בית המשפט. הוא לא מכיר ולא יודע אם היה הסכם אחר בין התובע והנתבע, הוא לא היה מעורב בניסוח שום הסכם ביניהם. התובע והנתבע הקפידו מאוד לא לספר לו כלום על מערכת היחסים ביניהם, ואיש מהם לא טרח אף פעם להסביר לו מה באמת יש או אין ביניהם ולא אמר לו על הסכם כזה או אחר שיש להם, עד לאחר שהתגלע הסכסוך ביניהם והוא שמע מכל אחד את הצד שלו (פרוט', עמ' 325, שו' 19-7, עמ' 326, שו' 14-6, עמ' 328, שו' 5 – עמ' 239, שו' 9; עמ' 370, שו' 26; עמ' 375, שו' 24-16, עמ' 379, שו' 20-9). 

    דבריו אלה של עו"ד קסוטו מביאים לכך שאין בעדותו לתרום לשאלה העיקרית שבמחלוקת, אם נעשה הסכם שני, הסכם הייזום, בין התובע והנתבע.

     

69. בתמלילי השיחות המוקלטות בין התובע והנתבע לגבי הסכם המניות יש גם חיזוק בדברים שאמר הנתבע לגרסת התובע בעניין זניחת הסכם המניות וקיום הסכם הייזום. כן עולה מהדברים כי הסיבה לאי התשלום לתובע היא תחושת ההחמצה שהייתה לנתבע כשנודע לו מאוחר יותר מה המחיר שבו מכר בארינבוים לאחר מכן את מניותיו לחברה הגרמנית, וההפסד שנגרם לו כביכול כשמכר את מניותיו לבארינבוים "רק" בסכום של 52 מיליון ₪.

    "שאול: "אתה יושב עם האויב ואתה רוצה לקבל ממני כסף, לך... שהוא ייתן לך, יש להם הרבה כסף, גנבו לי אותו" (קובץ 11, עמ' 32, שו' 7-3).

     

70. בגרסתו מנסה הנתבע, כך נראה, לתת הסבר לעדויות העדים השונים נגדו בעניין הבטחתו לשלם לתובע 15%, ובעניין הסכמתו לשלם לו 5 מיליון ₪ נטו. לטענתו, הסכמתו היחידה לשלם לתובע סכום כלשהו, מתייחסת רק למצב בו יצליח התובע לקבל מבארינבוים סכום נוסף מעבר לסכום שכבר שילם בארינבוים בעסקת SPL. לטענת הנתבע, הוא אמר לתובע שאם אכן יצליח התובע "להוציא מצביקה 15 מיליון ₪ נוספים" במסגרת עסקת SPL, יקבל התובע סכום של 5 מיליון ₪ מתוך התוספת שתתקבל. הנתבע הוסיף שהוא מוכן לשלם לתובע סכום זה גם במועד כתיבת תצהירו (סע' 91 בתצהיר אשכנזי). שני עדים מטעם הנתבע, חברו של הנתבע מר לוינסקי ובא כוחו של הנתבע עו"ד קסוטו, העידו כי שמעו את התובע אומר לנתבע שהוא יביא עוד סכום של 15 מיליון ₪ מבארינבוים לאחר שנחתמה עסקת SPL (עדות לוינסקי – תצהיר נ/1, סע' 9; פרוט', עמ' 304, שו' 25-22, עמ' 305, שו' 12-1; עדות עו"ד קסוטו – פרוט', עמ' 338, שו' 14-3).

     

    אני דוחה טענתו הנ"ל של הנתבע על פיה היה כביכול עוד הסכם בין השניים, אחרי תום העסקה. אין באמירתו של התובע לנתבע שהוא חושב שהוא יוכל להשיג סכום נוסף של 15 מיליון ₪ מבארינבוים בגין מניות הנתבעת לאחר שנשלמה עסקת SPL, כדי ליצור הסכם חדש ביניהם בעניין זה או להפריך את הסיכום שהיה בין השניים עובר לעסקת SPL באשר לאחוזים שיקבל התובע אם תיחתם העסקה. מדובר על מועד אחרי שהעסקה כבר הסתיימה. הכסף שיגיע לתובע סוכם כבר גם הוא. זה שהנתבע היה מוכן לתת לתובע 5 מיליון ₪ מתוך 15 מיליון ₪, אם יצליח להביא לו סכום נוסף כזה, אינו מערער כהוא זה את הסכם הייזום עליו הסכימו הצדדים, שהתייחס לסכום שבו תימכרנה המניות לבארינבוים. בעניין זה יש להזכיר את דברי הנתבע עצמו בתצהירו: "למותר לציין שראיתי את הדברים בזלזול המתבקש, במיוחד על רקע נטייתו הברורה של התובע להתהלל כמפתח, ועל כן אמרתי לו שאם אכן כך יעשה יקבל סך של 5 מיליון ₪ מתוך התוספת שתתקבל" (תצהיר הנתבע – נ/4, סעיף 91). כיצד הפך עניין מזלזל זה על ידי הנתבע להסכמה העיקרית והיחידה לשלם לתובע בגין העסקה, לנתבע הפתרונים. גרסתו מתפתלת ולא אמינה, אינה תואמת את הדברים ואין לקבלה.

     

    כפי שראינו, התובע הוכיח, כנדרש במשפט אזרחי, כי סוכם בינו ובין הנתבע שהנתבע ישלם לו 15% מסכום התמורה שיקבל עבור מניותיו ב- SPL, עסקה שנעשתה והסתיימה בסופו של דבר בסכום של כ- 52 מיליון ₪.

     

71. המסקנה מהאמור לעיל עד כה היא, כי עדי התובע נמצאו אמינים ועדויותיהם שהתקבלו תמכו בגרסת התובע בעניין הסכם הייזום ותוכנו. לעומת זאת, בעדויות עדי הנתבע לא הייתה תמיכה של ממש בגרסת הנתבע והן לא ערערו את גרסת התובע והעדויות שהובאו מטעמו.

     

    טענות נוספות של הצדדים

     

    טיוטת הסכם המשכון וכתבי ויתור

72. הנתבע הפנה לשלושה מסמכים שנעשו אחרי הסכם הייזום, שבהם לא מופיע קיומו של הסכם הייזום אלא רק הסכם המניות. לטענתו, הדבר מפריך את קיומו של הסכם הייזום.

     

73. המסמך הראשון הוא טיוטת הסכם משכון שנשלחה לנתבע על ידי עו"ד מזרחי ביום 29.8.06 (נספח 11 לתצהיר הנתבע נ/4), לאחר שהנתבע הזכיר, לטענתו, לתובע שהוא עדיין לא שילם עבור המניות במסגרת הסכם המניות. לטענת הנתבע, טיוטת הסכם המשכון מלמדת על כך שהסכם המניות היה קיים והיא לא נחתמה בסופו של דבר משום שהנתבע לא הסכים לקבל מהתובע כסף שלא במזומן עבור המניות (ס' 62-61 בתצהיר הנתבע).

     

    התובע טוען מנגד, כי טיוטת הסכם המשכון נערכה לבקשת הנתבע ובאה על מנת לשרת את מטרות הנתבע בהליך הפלילי, כדי לחזק את אמינות הסכם המניות שנטען בכתב האישום כי התובע וסקיזדה רצו להתייצג בדרך זו כשותפי הנתבע. הטיוטה לא נחתמה על ידי התובע והיא אינה מאיינת את זכאות התובע לתשלום על פי הסכם הייזום (ס' 3 בסיכומי התשובה מטעם התובעים). בחקירתו אמר התובע כי לאחר שבהליך הפלילי נטען על ידי התביעה כי הסכם המניות היה פיקטיבי, פחד הנתבע שיורשע בסחיטה באיומים, וביקש מהתובע למשכן את הדירה של אמו, ובעקבות יעוץ משפטי שקיבל, סרב התובע לחתום על הסכם המשכון (עמ' 200, שו' 16 – עמ' 201, שו' 12).

     

74. שני המסמכים האחרים הם שני מסמכי ריכוז זכויות וכתבי ויתור מיום 9.1.07 (להלן: "כתבי הוויתור"), עליהם חתמו בנפרד התובע וסקיזדה לנתבעים, ובהתאם להם העבירו התובע וסקיזדה את זכויותיהם על פי הסכם המניות לאבי. יצויין כי סקיזדה העביר המניות עוד קודם לכן לאבי ולמעשה אישר כאן שוב את ההעברה. במסמך עליו חתם סקיזדה נכתב כי הוא חתם על הסכם המניות גם עבור התובע ואבי, כי סקיזדה והתובע העבירו את כל זכויותיהם על פי הסכם המניות לאבי, וכי בעקבות ההעברה הנ"ל אין לסקיזדה ולתובע כל טענה, תביעה, או דרישה מהנתבע או הנתבעת או כלפי SPL. במסמך עליו חתם התובע נכתב כי סקיזדה חתם על הסכם המניות עבור עצמו, ועבור התובע ואבי, כי התובע וסקיזדה העבירו את כל זכויותיהם על פי הסכם המניות לאבי, וכי בעקבות ההעברה אין לתובע או לסקיזדה כל טענה, תביעה או דרישה מהנתבע, או הנתבעת או כלפי SPL (שני המסמכים - נספח 16 לתצהיר הנתבע).

     

    לטענת הנתבע, מאחר שבהסכם המניות נרכשו המניות באמצעות סקיזדה גם עבור אחרים, ולאור העובדה שבחודש פברואר 2006 המחה סקיזדה את זכויותיו על פי הסכם המניות לאבי, לא היה ברור די הצורך מי מחזיק בזכויות מכח הסכם המניות, ולכן יעץ לו עו"ד קסוטו לערוך מסמך מסודר עם התובע הממצה את כל הזכויות מול הנתבע כדי לוודא שהנתבע אינו חייב דבר לאיש מלבד אבי, כפוף לקיום הסכם המניות, וכי סקיזדה וכל אדם אחר "יצא מהתמונה" (ס' 83 בתצהיר הנתבע).

     

    התובע טוען בתשובה, כי בתחילת חודש ינואר 2007 ביקש הנתבע לשלם לו את דמי הייזום, בגינם אף כתב לו הנתבע המחאה. משיקולי מיסוי לא היה התובע מעוניין לקבל את התשלום בגין דמי הייזום באותה עת, מה גם שבאותו זמן עמדה על הפרק האפשרות שהתובע והנתבע ירכשו יחד נכסים להשקעה כשחלקו של התובע בהשקעה ישולם מתוך הכספים המגיעים לו מהנתבע והמוחזקים על ידו. כתבי הוויתור נערכו על ידי עו"ד קסוטו, שייצג את הנתבע, לבקשת הנתבע, שביקש שקודם לביצוע תשלום דמי הייזום על ידו ייחתמו מסמכי ויתור וריכוז זכויות שירכזו את הזכויות שיש לתובע, לבנו ולסקיזדה (בחב' ש.א.), בידיו של אדם אחד, שכן הנתבע היה מוטרד מכך שנוכח מכירת אחזקות הנתבעת ב- SPL לבארינבוים ב- 29.12.06, הוא יהיה חשוף לתביעה מצד התובע וסקיזדה בהסכם המניות. לאור העובדה שהסכם הייזום המאוחר יותר הסדיר גם את הזכויות והחובות על פי הסכם המניות, תשלום דמי הייזום היה אמור למצות גם את מלוא הטענות שהיו בידי אבי מכח הסכם המניות, ועל כן בקשת הנתבע לחתום על כתבי הוויתור לא הפריעה לתובע. בטרם חתימת התובע וחתימת סקיזדה על כתבי הוויתור בדק עו"ד מזרחי את המסמכים ואישר כי אין באמור בהם לפגוע בתשלום דמי הייזום (ס' 181-165 בתצהיר התובע ת/7). בחקירתו אמר התובע כי הנתבע ביקש את המסמך כדי שאף אחד לא ייתבע אותו לאחר שמכר את אחזקותיו ב- SPL וכדי שיהיה לו שקט, וכי כתב הוויתור עליו חתם אין בו לבטל את ה- 15% שמגיעים לו מכח הסכם הייזום (עמ' 181, שו' 17-15, עמ' 181, שו' 25 – עמ' 182, שו' 2, 15-8).

     

    הכרעה

     

75. עו"ד מזרחי תמך בתצהירו ובעדותו בגרסת התובע בעניין הסכם הוויתור (ס' 99-92 לתצהיר עו"ד מזרחי ת/4). בחקירתו אמר: "באחד השלבים שאול מבקש לא להיחשף לתביעה, אם תהיה תביעה, בקשר להסכם הראשון כי ההסכם הזה לא בוטל ואז שאול מבקש שכל הדברים הללו, כלומר הנושא של הצדדים ירוכזו בידיו של אחד... אבי בן שלמה שהוא בנו של ציון ואז אנחנו עושים את שני ההסכמים הללו וחותמים עליהם" (עמ' 99, שו' 21-15). עו"ד מזרחי הוסיף כי איש לא ביטל מעולם את הסכם המניות ואין הודעת ביטול. אם הוא היה מבוטל, הנתבע לא היה מבקש את מה שהוא ביקש לגבי ריכוז הזכויות אצל אבי (עמ' 109, שו' 16-11). מאחר והסכם המניות לא בוטל "אז אפשר לבוא בטענות" והנתבע חשש שמי שהוא כרת עמו את הסכם המניות יבוא אליו בטענות (עמ' 112, שו' 22-9). לכן ביקש הנתבע את החתימה עם כתבי הוויתור. עו"ד מזרחי אמר שהוא לא סבר שיש בעיה עם כתב הוויתור, שכן כל מה שכתוב בכתב הוויתור הוא שאין לתובע זכויות לפי הסכם המניות. לדבריו, הנתבע לא הסכים לחתום על שום מסמך מהפחד שהמשטרה תאמר שהוא עשה עוד הסכמים פיקטיביים (עמ' 114, שו' 6-3, עמ' 115, שו' 22-15).

     

76. עו"ד קסוטו העיד כי כתב הוויתור נערך במשרדו כשהסתיימה הפרשה עם בארינבוים. הנתבע לא רצה למצוא את עצמו במצב שהוא צריך לשלם לכל מיני אנשים, אלא שהכל יהיה מול אדם אחד – ציון. לדבריו, כנראה משיקולי מס הם ריכזו את הזכויות אצל אבי, אבל הכוונה הייתה שזה יהיה עבור ציון. כשנשאל עו"ד קסוטו האם הכוונה הייתה לזכויות לפי הסכם המניות, השיב: "הזכויות שיש לו, אני מניח לפי הסכם המניות. אני לא, שוב תבינו, בזמנו, אותו אני לא מכיר איזה הסכם אחר. אני לא מכיר הסכמים אחרים, ואם אתה קורא מה שכתוב פה, כתוב על הסכם מיום 2.10, זה, 2.10 זה ההסכם מניות..." (עמ' 332, שו' 7 – עמ' 334, שו' 2).

    כבר ראינו מעדותו של עו"ד קסוטו שאמר שהוא לא יודע אם הי הסכם אחר, הוא לא היה מעורב בניסוח הסכם כלשהו והצדדים לא סיפרו לו דבר על מערכת היחסים ביניהם (סעיף ‎67 בפסה"ד). אין בעדותו בקשר לכתבי הוויתור כדי לתרום לעניין.

     

77. בטיוטת הסכם המשכון וכתבי הוויתור, אין משום ראיה שלא נעשה הסכם ייזום וכי הסכם המניות הוא ההסכם היחיד שהיה קיים בין הצדדים, כטענת הנתבע. כפי שראינו, הצדדים בחרו לא לבטל פורמלית את הסכם המניות. יתכן, כפי שאמר התובע בעדותו, כי הסיבה לאי ביטולו של הסכם המניות הייתה קיומו של ההליך הפלילי וכתב האישום המקורי שהוגש נגד התובע והנתבע בחודש אוקטובר 2005 ונגד סקיזדה (ואדם נוסף שהתלווה אליהם לביקורים במשרדי SPL), בו הואשמו כל הרביעייה בכך שקשרו קשר שהתובע וסקיזדה יפחידו את בארינבוים ויאיימו עליו בכוונה להניעו לרכוש את מניות הנתבע במחיר הרצוי לו, כשבמסגרת הקשר תכננו ליצור מצג בפני הנתבע ועובדי SPL לפיו התובע וסקיזדה רכשו מהנתבע 5% ממניותיו (ס' 2 בכתב האישום המקורי, נספח 10 לתצהיר התובע ת/7; כתב האישום תוקן בחודש מאי 2009 – נספח 12 לתצהיר התובע). מאוחר יותר תוקן כתב האישום והנתבע הואשם בו בעושק בלבד. אפשר, כי קיומו של כתב האישום היה הסיבה לשליחת טיוטת הסכם המשכון, שלא נחתמה, על מנת להראות שהסכם המניות אינו פיקטיבי, כפי שטוען התובע, ואפשר שהנתבע אכן רצה שכל נושא הסכם המניות ירוכז אצל אדם אחד. הרבה סיבות תולים הצדדים בחתימה על המסמכים הנ"ל, כל סיבה והגיונה או חוסר הגיונה, בצדה. אפשר גם שהסיבה הנכונה לא הובאה כלל בפני בית המשפט. כך או כך, לא ניתן להיתלות במסמכים אלה, שכל צד מפרשם כרצונו, ובכך שהסכם הייזום לא נזכר בהם, כראיה לטובת צד זה או אחר. הסכם הייזום היה יכול להיעשות גם אתם. מה גם שלפי עו"ד מזרחי, הנתבע לא רצה לחתום על שום הסכם מהחשש שהמשטרה תטען שהוא עשה עוד הסכמים פיקטיביים (פרוט', עמ' 114, שו' 6-3), ואפשר לראות גם בזה סיבה לאי הזכרתו בכתבי הוויתור ואף לאי העלאתו על הכתב.

     

    תשלום 5 מיליון ₪

78. הנתבע טוען כי אין בכתב התביעה דרישה לתשלום 5 מיליון ₪ נטו. לכן העדים ששמעו את הנתבע מודה בקיום חוב בסכום זה, אינם יכולים לסייע לתביעה. בנוסף, על פי חוות דעתו של רו"ח חנן ניצן מטעמו (נ/3), 5 מיליון ₪ נטו שווים ל- 13 מיליון ₪ ברוטו (ס' 20 בסיכומי הנתבעים), סכום שאינו מתאים לסכום הנתבע ואין גם הגיון שיסכים לסכום כזה גבוה.

     

    הכרעה

     

79. העובדה שכתב התביעה אינו כולל דרישה לתשלום 5 מיליון ₪ נטו, אינה מערערת את התביעה שעניינה הסכום שהובטח לתובעים באחוזים מעסקת מכירת המניות. עדותם של העדים כי בשלב מסוים התובע והנתבע דיברו ביניהם על תשלום דמי הייזום בסכום נטו, הובאה במסגרת הוכחת קיומו של הסכם הייזום ופעולות הצדדים על פיו, הסכם שהוכחש על ידי הנתבע. גם אי התאמה מסוימת בסכום הנטו, אם וככל שיש כזו, אין בה כדי לערער את הקביעה האמורה. מה עוד שלא הובאנו בסוד העניין של ההצעה לתשלום החוב בסכום של 5 מיליון ₪ נטו ואם מדובר בסכום מדויק או מעוגל וכיו"ב.

     

80. רו"ח ניצן כותב בחוות דעתו כי התגמול נושא התביעה מהווה הכנסה מעסקת אקראי שטיבה מסחרי וחייבת במע"מ. התמורה ברוטו המגולמת בתגמול נטו של 5 מיליון ₪, לאחר מס בשיעור 48%, הינה 9,615,385 ₪. המע"מ שאותו יש להוסיף לתמורה ברוטו הינו 15.5% מהתמורה, דהיינו 1,490,375 ₪, כך שסכום התגמול ברוטו, כולל מס הכנסה ומע"מ, הינו 11,105,770 ₪. תגמול זה חייב בניכוי מס במקור, בסכום של 3,331,731 ₪.

    אין בחוות דעתו של רו"ח ניצן כדי לסתור את קיומו של הסכם הייזום. כפי שראינו, התובע הביא עדויות לכך שהוא והנתבע הסכימו בשלב מסוים על ביצוע תשלום דמי הייזום באופן שישולם לתובע סכום של 5 מיליון ₪ נטו בדרך של השקעה משותפת. מאחר וכתב התביעה לא כלל סעד של תשלום 5 מיליון ₪ נטו, אין לחוות דעתו של רו"ח ניצן משמעות אופרטיבית בעניינו. ככל שמדובר בכך שהיו אמורות להיות משמעויות מיסוי לעסקה מסוג זה, ברי כי שיקוליו של הנתבע, שהוא אף רו"ח בהשכלתו, היו עמו כשהסכים לביצוע התשלום על דרך זו.

     

    ניסיון להעמיד הלוואה לרכישת המניות

81. הנתבע הפנה לכך שעו"ד קסוטו העיד כי הוא לא שמע על הסכם מלבד הסכם המניות, וכי הוא אף התבקש בשנת 2007 על ידי הנתבע לנסות להעמיד לתובע הלוואה לצורך קיום הסכם המניות.

     

    הכרעה

     

82. עו"ד קסוטו העיד אמנם שהוא לא ידע על קיומו של הסכם הייזום, אולם גם העיד כי התובע והנתבע הקפידו שלא לערב אותו במערכת היחסים שלהם ובכל הדברים שסיכמו ביניהם. משכך, עצם העובדה שהוא לא שמע על הסכם הייזום או על התחייבות של הנתבע לשלם לתובע סכום של 15% מעסקת SPL, אינה אומרת דבר ואינה ראיה שהסכמה כזו לא נעשתה ביניהם.

     

    עו"ד קסוטו אמר בחקירתו שהנתבע ביקש ממנו לבדוק אפשרות לגייס כסף בבנק הפועלים לצורך עסקה סיבובית בה הבנק יעמיד הלוואה לתובע לקניית המניות, ולממש בדרך זו את הסכם המניות. עו"ד קסוטו הוסיף שהתובע אמר לו שהוא אינו מעוניין בקבלת ההלוואה, והנתבע אמר לו שהתובע לא רצה לקבל באותו שלב את הכסף משיקולי מס שלו, ורצה רק התחייבות בכתב שמגיע לו הכסף (עמ' 334, שו' 16 – עמ' 335, שו' 25; עמ' 414 – עמ' 415, שו' 9-1, עמ' 416, שו' 17-1).

     

    בעדותו של עו"ד קסוטו לגבי בחינת אפשרות העמדת הלוואה לתובע, אין משום הפרכה של גרסת התובע. גם אם הנתבע ביקש לבחון אפשרות של תשלום, מלא או חלקי, על דרך של מימוש הסכם המניות, דבר זה לא יצא בסופו של יום אל הפועל, ולא ניתן ללמוד מבחינת האפשרות לבצע תשלום דרך הנתבעת על כך שלא נכרת בין הצדדים הסכם הייזום.

     

    יפוי הכח מיום 3.1.06

83. התובע הפנה ליפוי כח מיום 3.1.06 בו ייפתה הנתבעת, חב' ש.א., את כוחו של עו"ד מזרחי לייצג את התובע ואת סקיזדה באסיפת בעלי מניות של SPL, מכח 45 מניות מתוך 300 המניות שהיו בבעלות הנתבעת ב-SPL , המשקפים החזקה של 15% במניות הנתבעת (נספח 19 לתצהיר התובע ת/7). לטענת התובע, יפוי הכח נחתם סמוך לאחר שנכרת הסכם הייזום והוא תומך בקיומו של הסכם זה, שכן הוא משקף החזקה של 15% מהמניות, שיעור המקביל להסכם הייזום, בעוד בהסכם המניות היו אמורים להירכש רק 5% ממניות הנתבע, שטרם שולמה התמורה בגינן.

     

84. הנתבע טוען בתשובה, כי יפוי הכח נחתם כדי ליצור בפני בארינבוים מצג שהתובע וסקיזדה לא נבהלו מהמעצר והם עדיין מעוניינים לבצע את הסכם המניות. יפוי הכח נחתם בזיקה להסכם המניות ולא להסכם אחר, ואף לא נאמר בו שהמניות שייכות לתובע (ס' 52 בתצהיר הנתבע).

     

    הכרעה

     

85. יפוי הכח אינו מהווה ראיה של ממש לקיומו של הסכם הייזום. אמנם יפוי הכח משקף החזקה של התובע וסקיזדה ב- 15% ממניות הנתבעת, למרות שבהסכם המניות רכשו רק 5% ממניות הנתבעת, אולם הוא מתייחס להסכם המניות בלבד ואי אפשר ללמוד ממנו על קיומו או אי קיומו של הסכם אחר בין הצדדים. יוער, כי הסכם המניות כלל אופציה לרכישת 10% נוספים ממניות הנתבעת, שאם תמומש תביא לכך שהסך הכולל של מניות הנתבעת שיירכשו הוא 15%, אולם, כאמור, זו הייתה אופציה בלבד, ועל כן לא ברור עניינו של יפוי כח זה. כן יש לציין, כי בפועל לא שולם כל תשלום שהוא על פי הסכם המניות, גם לא עבור 5% מהמניות.

     

     

     

    רחל סופר

86. התובע הפנה לכך שבמסגרת ניסיונותיו למכור את אחזקות הנתבעת ב- SPL, הוא פנה גם לגב' סופר כדי למכור את המניות למר שמואל פלאטו שרון באמצעותה, בהיותה מקורבת לו. ביום 23.3.06 חתם התובע על התחייבות לשלם לגב' סופר מיליון ₪ אם היא תביא למכירת המניות בתמורה לסכום של 60 מיליון ₪, לאחר שהנתבע סרב לחתום על מסמך שכזה (ההתחייבות עליה חתם התובע - נספח 28 לתצהיר התובע ת/7). לטענת התובע, לבד מכך שהדבר מלמד על הפעולות שביצע במטרה למכור את מניות הנתבע, הוא גם לא היה מסכים לחתום על התחייבות כזו לגב' סופר אלמלא הסכם הייזום, שכן לפי הסכם המניות היה הרווח שלו אמור להיות נמוך מהסכום שאותו התחייב לשלם לגב' סופר (ס' 112-102 בתצהיר התובע).

     

87. הנתבע טוען בתשובה, כי חב' ש.א. התקשרה עם גב' סופר בהסכם תיווך (נספח 10 לתצהיר הנתבע נ/4), והתובע חתם על ההתחייבות הנ"ל על דעת עצמו וללא הרשאה. לטענתו, מי שהיה זכאי לדמי התיווך היה עו"ד מזרחי, עקב הסבת ההסכם מגב' סופר אליו (ס' 60 בתצהיר הנתבע).

     

    הכרעה

     

88. גם ההתחייבות עליה חתם התובע לגב' סופר אין בה ראיה למה שסוכם בין התובע ובין הנתבע. טענת התובע לרווח שהיה צפוי לו ממכירת אחזקותיו בנתבעת בניכוי המס, שהתבססה על שיעור אחזקות של 5% ולא 15%, נטענה ללא ביסוס של ממש, והגם שהתחייבות זו משתלבת בגרסתו, היא אינה יכולה להעיד על מה שסוכם בין התובע והנתבע. יצויין בהקשר זה, כי בסופו של דבר לא נעשתה כל עסקה על ידי הגב' סופר והיא לא קיבלה דבר. היא אף לא הובאה לעדות בבית המשפט.

     

    התחייבות לערוך מסמך בכתב בעניין דמי הייזום

89. התובע טוען כי הנתבע התחייב כלפיו לערוך מסמך בכתב שיעגן את חובו של הנתבע לשלם לתובע את דמי הייזום. התובע הפנה בעניין זה לעדותו של העד שטרן ולהקלטות של שיחות בין התובע והנתבע, בהן הודה הנתבע שדובר על כך שייתן לתובע מסמך כזה (ס' 38-37 בסיכומי התובעים).

     

90. הנתבע טוען בתגובה, כי התובע התכוון למסמך בכתב בעניין הסכם המניות, ולא הסכם הייזום, ורצה שייערך מסמך בו ייכתב שהסכם המניות עדיין בתוקף ומה מגיע לתובע מכוחו. לטענתו, הוא התחמק מכך מאחר שהיה קיים מסמך מחייב בין השניים – הסכם המניות (ס' 107 בתצהיר הנתבע נ/4; פרוט', עמ' 582, שו' 24-20).

     

    הכרעה

     

91. מהעדויות שהובאו עולה כי אכן דובר בין הצדדים לעגן הסכמות שביניהם בכתב. כל צד, כרגיל, טוען שהכוונה הייתה למשהו אחר. התובע – להסכם הייזום, והנתבע – להסכם המניות.

     

92. מר שטרן העיד בעניין זה שהוא שמע מפי הנתבע על הסכם הייזום ותוכנו וכי הוא שמע מהנתבע מספר פעמים שהוא חייב לתובע 5 מיליון ₪ נטו (ס' 14, 20, 22 בתצהיר שטרן). לבקשת התובע פנה שטרן לנתבע שיעגן במסמך בכתב את חובו לתובע, אך הנתבע סירב בנימוק שהתובע אינו מעוניין בקבלת התשלום במזומן אלא בדרך של השקעה משותפת. מר שטרן הוסיף, כי במענה לפניות נוספות שלו בהמשך, סיפר לו הנתבע שבכוונתו לפנות לעו"ד קסוטו שיכין מסמך בכתב (ס' 24-23 בתצהיר שטרן ת/5). מר שטרן העיד כי הוא שמע ישירות מפי הנתבע על הסכם הייזום ותוכנו, על גובה החוב ועל הסכמת הנתבע לעגן בכתב את חובו לתובע.

    בעדותו של מר שטרן יש משום חיזוק ותמיכה בגרסת התובע לקיומו של הסכם הייזום ועניין זה מצטרף לעדויות שהעידו על הסכם זה.

     

93. עו"ד קסוטו העיד כי התובע פנה אליו פעמים רבות וביקש שיעשה לו "פתק" של מה שמגיע לו מהנתבע, אולם העיד גם כי התובע לא אמר לו מה אמור להיות רשום בפתק והוא סירב להתעסק בענייניהם של התובע והנתבע כי הם לא שילמו לו שכר טרחה (עמ' 342, שו' 18-5; עמ' 417, שו' 10-1, 26-22, עמ' 418, שו' 5-1). כזכור, עו"ד קסוטו העיד שהוא לא היה מעורב בהסכמים שבין התובע והנתבע ולא ידע לומר דבר על תוכן ההסכמה בין השניים, ומה סיכמו שיירשם באותו מסמך, ומשכך עדותו אינה תורמת בעניין זה.

     

    הצוואות שערך הנתבע

     

94. התובע טען כי הנתבע ערך צוואה שבה הוא הוריש לאבי, התובע 2, סכום של 2 מיליון ₪. לאחר מכן, בצוואה שניה מתוקנת מיום 5.1.09, הגדיל הנתבע את הסכום והוריש לאבי 3 מיליון ₪ (הצוואה השנייה מיום 5.1.09 – נספח 33 לתצהיר התובע ת/7).

     

    התובע מסביר את הרקע לצוואות הנ"ל של הנתבע וטוען כי בהמשך לדרישותיו מהנתבע לעגן בכתב את חובו בגין הסכם הייזום, הודיע לו הנתבע שהוא יוסיף לצוואה שלו הוראה בה הוא מוריש לבנו של התובע, אבי, 5 מיליון ₪ עבור חובו בגין דמי הייזום. בכך ביקש הנתבע להפיס את דעת התובע שדרש עריכת מסמך בכתב. התובע לא ביקש מהנתבע שיערוך את התחייבותו במסגרת צוואה, הוא לא נכח במשרדו של עו"ד קסוטו כשחתם הנתבע על הצוואה והוא לא ידע על כך דבר אלא רק בדיעבד. הוא מעולם לא איים על הנתבע, והעדים שחתמו על הצוואה אישרו שהנתבע חתם עליה מרצונו החופשי. באחת הפעמים שהגיע למשרדו של עו"ד קסוטו נאמר לתובע כי הסכום שנכתב בצוואתו של הנתבע הוא 2 מיליון ₪ בלבד, והוא בא בטרוניה לנתבע באשר לגובה הסכום. הנתבע אמר לתובע כי הסכום נובע בשל ההשקעה המשותפת שביצעו השניים בעסקו של הבן אבי, אך התובע אמר לנתבע כי דבר זה אינו מקובל עליו ואין לערב בין השניים. בהמשך אמר הנתבע לתובע כי הוא הגדיל בצוואה את הסכום ל- 5 מיליון ₪ ואף הציע לגשת עמו למשרדו של עו"ד קסוטו כדי לוודא הדבר. מאחר ובשלב זה התובע קיבל ייעוץ משפטי שהצוואה אינה מקבעת את תשלום חובו של הנתבע בגין דמי הייזום מאחר שהיא ניתנת לשינוי בכל עת, הוא לא מצא טעם לדבוק בעניין הצוואה ועמד על כך שייערך מסמך בכתב אחר. לימים התברר לתובע כי הנתבע הגדיל את ההוראה בצוואה לסכום של 3 מיליון ₪ בלבד (ס' 211-204 בתצהיר התובע). התובע חזר על הדברים גם בחקירתו, והוסיף: "הצוואה הזאת היא בסך הכל עד שנמצא נכס לקנות. אף אחד לא התכוון שחס וחלילה יקרה משהו לשאול או שאנחנו נזכה לצוואה. באותו זמן היינו במירוץ לקנות נכס" (עמ' 186, שו' 24 – עמ' 187, שו' 21; עמ' 188, שו' 19-17).

     

95. הנתבע כתב בתצהירו כי הוא ערך את הצוואה משום שחשש לחייו וראה בכך בטחון לחייו וכדי שתינתן לו תקופה של שקט מלחציו של התובע ואפשרות לסיים את המשפט הפלילי. לטענתו, לאחר הכנסת התנייה לצוואה, ולאחר שעו"ד קסוטו הסביר לתובע שמספיק שהנתבע ייפגע בתאונת מטוס כדי שאבי לא יהיה זכאי לדבר על פי הצוואה, הגיב התובע בטרוניה. לאחר כמה שבועות בהם הפעיל עליו התובע לחץ כבד לשנות את הצוואה כך שלא תותנה במוות טבעי והנתבע לא הסכים, מאס בכך הנתבע ו"משך את הצוואה בחזרה" (סע' 114-107 בתצהיר אשכנזי נ/4). הנתבע טוען בסיכומיו כי הצוואה הייתה לטובתו של אבי ולא לטובתו של התובע, והיא הותנה במיתת הנתבע במוות טבעי, ובכך ראה הבטחת חייו. הסכום שנכלל בצוואה גם אינו מתיישב עם גרסת התובע, אלא עם הסכומים הנומינליים של הסכם המניות משוערכים קדימה עד למוות בשיבה טובה (ס' 16 בסיכומי הנתבעים).

     

    התובע טוען בתגובה, כי הסכומים בצוואות אינם מתיישבים עם הסכומים בהסכם המניות, והם תואמים את הסכום שנדרש הנתבע לשלם מכח הסכם הייזום בהתייחס לחוב של מגרש המכוניות. לטענתו, טענת הנתבע לשיערוך הסכום והיוונו אינה מתיישבת עם הראיות וגם מהווה הרחבת חזית אסורה.

     

96. עו"ד קסוטו העיד שהנתבע ביקש ממנו להכין עבורו צוואה שאחד הנהנים בה הוא התובע (כך בעדותו, למרות שבצוואה נכתב התובע 2). הנתבע לא הסביר לו מדוע הוא מבקש לרשום את הסכומים שרשם, והוא לא שאל מדוע. עו"ד קסוטו אמר שלבקשת הנתבע הוא עדכן את התובע לאחר עריכת הצוואה הראשונה בסכום של 2 מיליון ₪, מה יש בצוואה, והסביר גם לתובע את המשמעות של התניית הצוואה במוות טבעי. התובע כעס הן בשל סכום הצוואה שהוא לא הסכום שסיכם עם הנתבע, הן מכך שלא יהיה זכאי לכסף גם במצב שהנתבע ייפגע, למשל, בתאונת מטוס (עמ' 341, שו' 9 – עמ' 342, שו' 4; עמ' 403, שו' 22-7). הצוואה השניה הוכנה לאחר שהנתבע ביקש לתקן את הסכום שהתובע מקבל (עמ' 409, שו' 20-6). עו"ד קסוטו אמר כי הוא ערך שתי צוואות לנתבע, אחת בסכום של 2 מליון ₪ והשניה בסכום של 3 מיליון ₪. שתי הצוואות נגרסו לבקשת הנתבע. עו"ד קסוטו שלל שהנתבע אמר לו שהוא מבקש לערוך את הצוואה כי הוא חש מאוים, או כי הוא רוכש לעצמו פוליסת ביטוח חיים באמצעות הצוואה. כשנאמר לעו"ד קסוטו כי הנתבע טוען שהוא הכניס את ההוראה לצוואה מאחר שחשש מתובע, השיב: "לא, אז אני אומר, עם חיוך, עם חיוך, ברור שנאמר עם חיוך, זה שלאף אחד לא יהיה רעיונות. אתה יודע, עם חיוך, אבל לא, לא שמישהו אמר - תשמע, אני רועד מפחד, אני רוצה שתבטיח איזה משהו, לא היה איזה משהוא כזה...". לדברי עו"ד קסוטו, הנתבע גם לא חש "קירוב לאיום" (עמ' 399, שו' 3 – עמ' 401, שו' 17; עמ' 402, שו' 26-14). כשנשאל קסוטו אם הסכומים שהיו נקובים בצוואות היו משולמים במידה והיו צריכים לממש את הצוואה ולא לפני כן, השיב: "אני אומר לך, לדעתי, שוב, אתה יודע, זה מאוד מורכב, כי אף אחד אף פעם לא דיבר איתי ספציפית על ההסדר ביניהם. אלא שנים אחרי זה, כל אחד מספר לי הרבה על ההסדרים ביניהם וכל אחד, ההסדר ביניהם נשמע אחרת. אבל באותו זמן, להבנתי, ציון לא רוצה לקבל כסף, לא רוצה. לא מתאים לו לקבל כסף, יש לו, מה, מה הוא, איך הוא יסביר את הכסף, לא יודע, כל מיני, יש כל מיני מורכבויות באותה עת" (עמ' 418, שו' 18 – עמ' 419, שו' 3).

     

    הכרעה

97. הצדדים אינם חלוקים בעצם העובדה של הכללת ההוראה לטובת אבי בצוואות, ואולם, כרגיל, כל צד מייחס לכך הסברים אחרים.

     

98. עצם עניין קיומן של ההוראות בצוואות לתשלום כספים לאבי, מחזק במידת מה את גרסתו של התובע בדבר קיומו של החוב, והכללת ההוראות בצוואות במקום מסמך בכתב נפרד על חוב דמי הייזום. טענת הנתבע שעשה את הצוואות משום שהיה מאוים, הופרכה בעדותו של עו"ד קסוטו, בא-כוחו של הנתבע, שהפריך בעדותו עניין זה. יש בכך תמיכה שהנתבע היה חייב לתובע כספים, שאחרת לא היה מכליל בצוואתו הוראה לתשלום כספים לבנו של התובע. עם זאת, הסכומים שננקבו בשתי הצוואות אינם בשיעור של הסכם הייזום, ולא נמצא הסבר מניח את הדעת לסכומים אלה, לא בצוואה הראשונה ולא בצוואה השנייה שבה הוגדל הסכום. הערפל בעניין זה לא פוזר, ומשכך אין הצוואות יכולות להוות ראיות ישירות לקיומו של הסכם הייזום והחוב על פיו. יוער כי גם אם ההלוואה שנתן הנתבע למגרש המכוניות של אבי וסמי, נעשתה בתחילה כהשקעה משותפת (ראו בעניין זה הרחבה בתביעה שכנגד), ההלוואה הוחזרה בחלקה הגדול לנתבע, ולכן אין בה להוות הסבר חד משמעי לסכומים שננקבו בצוואות. במועד כתיבת הצוואה השניה הוחזרו כבר לתובע מיליון ₪ מתוך 3 מיליון ש"ח, ומאחר וסכום ההלוואה אמור היה להיות מחציתו של הנתבע ומחציתו של התובע כהשקעה משותפת של שניהם, הרי שהסכום שננקב בצוואה אינו מתאים לסכום ההשקעה של הנתבע יחד עם יתרת סכום החוב לתובע.

     

    נשיאה בהוצאות משפטיות

99. התובע הפנה לכך שהוא נשא בחלק מהעלויות המשפטיות של הנתבעת בתיק אחר, ולטענתו דבר זה תומך בגרסתו בדבר קיום הסכם הייזום. התובע לא הוכיח יחס כלשהו בין הסכום ששילם, לסכום שאותו חייב לו הנתבע, לטענתו, לפי הסכם הייזום. לא מצאתי קשר בין השניים ועצם תשלום ההוצאות אין בו תמיכה לקיומו של הסכם הייזום או לתוכנו. עניין ההוצאות יידון גם בהמשך, בחלק הדן בתביעה להחזר הסכומים ששולמו.

     

    ביצוע השקעות משותפות

100. התובע הפנה לכך שהוא והנתבע בחנו ביצוע השקעות משותפות, כשחלקו של התובע בהשקעות אלה היה אמור להיות משולם על ידי הנתבע, עד לגובה סכום החוב שהנתבע חב לו על פי הסכם הייזום. גם כאן, בחינת השקעות משותפות על ידי הצדדים אין בה כשלעצמה להוכיח את קיומו של הסכם הייזום. טענות התובע הנוגעות להשקעה בעסקו של הבן אבי, ולתשלום של 300,000 ₪ שניתן לעסק של אבי, לטענתו ע"ח חוב הנתבע בגין דמי הייזום, יידונו במסגרת התביעה שכנגד.

      

     מסקנת ביניים בעניין קיומו של הסכם הייזום

      

101. נוכח הראיות והעדויות וכל האמור והמתואר לעיל, אני מקבל את גרסת התובע, שבינו ובין הנתבע נעשה אחרי הסכם המניות הסכם נוסף, שני (המכונה ע"י התובע "הסכם הייזום"), שבו הוסכם בין הצדדים שאם יביא התובע למכירת אחזקות הנתבעת בחב' SPL במחיר שיהיה מקובל על הנתבע, יקבל התובע תשלום בגובה של 15% מסכום העסקה.

      

     ביצוע הסכם הייזום - מעורבות התובע בעסקת SPL

      

102. הנתבע טוען שהתובע לא היה הגורם הדומיננטי בביצוע עסקת מכירת אחזקותיו בחב' SPL לצביקה בארינבוים.

      

103. מן העדויות שהובאו בתיק זה עולה כי התובע היה מעורב ביותר בעסקה שנרקמה למכירת אחזקות חב' ש.א. שבבעלות הנתבע, ב-SPL , וכי הוא היה גורם דומיננטי ברקימת העסקה ולקח חלק מרכזי בהתהוותה.

      

104. מר איתן אלדר, חברו של בארינבוים, ומי שרכש במסגרת העסקה בנאמנות את מניותיו של הנתבע ב- SPL (באמצעות ש.א.) עבור בארינבוים, כותב בתצהירו כי התובע פנה אליו ואל חברו יוסי שפירא בבקשה לסייע לנתבע ולדבר על לבו של בארינבוים כדי שירכוש את מניותיו של הנתבע ב- SPL במחיר שיהיה מקובל על הנתבע. בעקבות פנייתו של התובע אליו, התקיימה שורה של פגישות בינו ובין התובע, כשבכל הפגישות והשיחות היה זה התובע שדרש מחיר גבוה יותר. לקראת סוף חודש דצמבר 2006, הצליח אלדר להשיג את הסכמת בארינבוים לרכוש את מניות הנתבע ב- SPL בסכום של 52 מיליון ₪. אלדר מוסיף, כי לכל אורך ניהול המו"מ על ניסוח הדברים והחלפת הטיוטות, נכח התובע במשרדו של בא-כוחו דאז של הנתבע, עו"ד קסוטו, יחד עם הנתבע. במהלך גיבוש וניסוח טיוטות מוסכמות פנה אליו התובע וביקשו גם לפנות לבארינבוים בבקשה לשלם סכום נוסף של 180,000 ₪ כמנין ח"י (סע' 22-5 לתצהיר אלדר ת/6).

     גם בחקירתו בבית המשפט חזר אלדר על דבריו, והעיד כי התובע הוא שפנה אליו כדי שיתערב בסכסוך, כי היה מו"מ קשה וכי הנתבע היה מאד מרוצה מהמחיר. התובע היה מאוד נוקשה לגבי המחיר ודרש ממנו כל הזמן לשפר את המחיר (עמ' 154, שו' 10-1). אלדר חזר על כך שהתובע הוא שדחף לתשלום הנוסף של 180,000 ₪ כמניין ח"י, "ובכלל, ציון היה, ציון הוא דמות שיודעת ללחוץ, יודעת להיות אסרטיבית והוא עשה את העבודה שלו פה נאמנה בשביל שהתמורה הזאת תגיע ותעלה, חד משמעית" (עמ' 162, שו' 10-6).

      

105. עו"ד יגאל מזרחי כותב אף הוא בתצהירו כי התובע הוא שפנה לאיתן אלדר, שבאמצעותו הושגה הסכמתו העקרונית של בארינבוים לרכוש את המניות וכי התובע נפגש עם אלדר פעמים רבות. בכל הפגישות והשיחות שהתקיימו עם אלדר בנוכחות התובע והנתבע בעניין שווי המניות הנרכשות והתמורה שתשולם בגינן, ושבהן נכח גם עו"ד מזרחי, היה זה התובע שהציג את העמדה הנוקשה בדרישה לתשלום מחיר גבוה יותר, בעוד הנתבע הביע גישה מרוככת יותר והסכים לסכומים נמוכים יותר. לכל אורך ניהול המו"מ והחלפת הטיוטות נכח התובע במשרדו של עו"ד קסוטו ביחד עם הנתבע. עו"ד מזרחי אף כותב כי במפגש שנערך מספר שעות אחרי החתימה "הודיע שאול - מספר פעמים ובמופגן - כי אילולא ציון, העסקה לא הייתה יוצאת אל הפועל. שאול שב והחמיא לציון באותו מפגש, בנוכחות כולם, על הירתמותו למשימה, על עבודתו הקשה בעניין, ועל התוצאה המוצלחת שהשיג עבורו" (תצהיר ת/4, סע' 90-80).

      

106. מר אלעזר שטורם כותב בתצהירו כי היה נוכח במפגש שנערך מספר שעות אחרי החתימה על עסקת SPL בו נכחו התובע והנתבע, ושמע אף הוא את הנתבע אומר את הדברים שציטט עו"ד מזרחי בדבר תרומתו של ציון לעסקה (סע' 20 בתצהיר ת/3). מר שטורם כותב בתצהירו, כי אשכנזי נהג לומר "רק ציון הצליח לפתור את הבעיה בפרשה הנ"ל, וזאת לאחר שרבים וטובים אחרים, דוגמת מומחים לפתרון סכסוכים ופרקליטים, שביקשו לסייע בעניין – לא הצליחו" (סע' 22 בתצהיר).

      

107. פרופ' יהודה אדלר כותב בתצהירו: "שאול אמר והתוודה בנוכחותי – בכמה הזדמנויות – כי ציון היה זה שפתר לו את הסכסוך עם צביקה, וכי התמזל מזלו שציון עמד לצדו בפרשה. שאול גם שב ופיאר את יכולותיו וכשרונו של ציון בפתרון סכסוכים עסקיים" (סע' 6 בתצהיר פרופ' אדלר ת/1). פרופ' אדלר חזר על הדברים גם בחקירתו, שהנתבע אמר לו כי התובע הוא זה שהציל אותו, והנתבע אף התגאה בכך שהוא הביא את התובע (פרוט', עמ' 5, שו' 21-17), הגם שלגבי עצם העסקה, אמר שאינו יודע מה הייתה (עמ' 8, שו' 3-1, עמ' 9, שו' 14-9).

      

108. גם בהקלטות של שיחות בין התובע לנתבע ניתן למצוא הודיה מצד הנתבע בחלקו של התובע בעסקה למכירת אחזקותיו ב- SPL, וכי הוא הביא לקיומה של העסקה. כך, הודה הנתבע בשיחת טלפון מיום 16.6.11 בינו ובין התובע כי התובע הוא זה שהביא את איתן אלדר שהיה מבעליה של קבוצת "גיבור ספורט" לעסקת מכירת אחזקות ש.א. ב- SPL, כשאמר לתובע: "... הבאת, הבאת את הנוכלים האלה מ, משמה מבית גיבור שזיינו אותי..." (תמלילי השיחות המוקלטות אשר צורפו לתצהירי התובעים, קובץ 10, עמ' 21, שו' 7-6).

      

109. סתירות בעדות הנתבע - בעדותו של הנתבע באשר למעורבות התובע בעסקה ולהתרחשויות שהובילו לעסקת SPL, התגלו סתירות ואי דיוקים.

      

110. כך למשל, הנתבע טען שאלדר הוא שפנה לתובע, ביוזמתו של בארינבוים (סע' 69בתצהיר הנתבע נ/4). גם בחקירתו חזר הנתבע וטען כי אלדר הוא שפנה אל התובע ואליו, לאחר שבארינבוים שלח אותו (עמ' 544, שו' 23-4, עמ' 546, שו' 16-14).

      

     גרסתו הנ"ל של הנתבע הופרכה בעדותו של מר אלדר, שלא הייתה לו כל סיבה לומר לא אמת ועדותו הייתה מהימנה. אלדר מסר גרסה הזהה לזו של התובע בעניין זה, ולא של הנתבע. אלדר הצהיר כי התובע הוא שפנה אליו ואל שפירא כדי שידבר על ליבו של בארינבוים ויביא לכך שירכוש את מניותיו של הנתבע ב- SPL, ולא בארינבוים שלח אותו אליו, כטענת הנתבע. (סע' 18-5 בתצהיר אלדר ת/6).

      

111. כך למשל, טען הנתבע שהוא התעקש שלא למכור את מניותיו בסכום הנמוך מ- 55 מיליון ₪ (ס' 71 בתצהיר נ/4), אולם כפי שראינו עדים שונים העידו כי הנתבע היה מוכן למכור מניותיו גם בסכומים של 25 מיליון ₪, 30 מיליון ₪, ו- 42 מיליון (עדות התובע; עדות עו"ד מזרחי; עדות עו"ד קסוטו). אלדר העיד כי דווקא התובע הוא שדרש סכומים גבוהים למניות וכי בסופו של דבר השיג הסכמת בארינבוים לרכוש את המניות בסכום של 52 מיליון ₪.

      

112. פרכה נוספת בגרסתו של הנתבע נוגעת לתשלום הנוסף של ה- 180,000 ₪ שהתווסף לסכום עסקת SPL ברגע האחרון. הנתבע טען כי לאחר שסוכם סכום המכירה לבארינבוים, העלה בארינבוים דרישה חדשה לפיה הסכום יחולק ל- 48,400,000 ₪ עבור המניות, ו- 3,600,000 ₪ כתשלום חובות שכרו של הנתבע כמנכ"ל, דבר שהרע את מצבו מבחינת מיסוי, וכי בעקבות כוונתו "לפוצץ" את העסקה, הציע בארינבוים להוסיף על הסכום 180,000 ₪ נוספים, כפיצוי חלקי עבור המס שיהיה עליו לשלם עבור השכר (סע' 79-78 בתצהיר הנתבע נ/4).

      

     גרסה זו של הנתבע נסתרה בשורה של עדים, שהעידו כי הסכום של 180,000 ₪ התווסף לעסקה ביוזמתו של התובע, ולא רק זאת, אלא שהנתבע אף התנגד ליוזמה זו של התובע מחשש ל"פיצוץ" המו"מ.

      

     אלדר העיד כי התובע הוא שפנה אליו במהלך גיבוש טיוטות ההסכמים וביקש ממנו שיפנה לבארינבוים בבקשה שישלם סכום נוסף של 180,000 ₪ כמניין ח"י, ולאור בקשה זו הוא שכנע את בארינבוים להוסיף את הסכום האמור לתמורה המוסכמת (סע' 23-22 בתצהיר אלדר ת/6).

      

     שטורם כותב בתצהירו כי במפגש שנערך שעות לאחר חתימת העסקה, בנוכחות ציון, אשכנזי, ועו"ד מזרחי, שמע כי הסכום של 180,000 ₪ הוסף ברגע האחרון כאות למזל ולברכה בעסקה נוכח בקשה שהעלה ציון, וכי "שאול וציון שבו והתבדחו עד כמה חשש שאול, שעה שציון העלה את הדרישה האמורה – לתשלום סך של 180,000 ₪ - שמא תסוכל העסקה כולה" (סע' 21 בתצהיר שטורם ת/3), כפי שטען התובע.

      

     עו"ד מזרחי כותב אף הוא בתצהירו כי מתוך הדברים שאמרו לו התובע והנתבע, התובע הוא שפנה מיוזמתו לאלדר וביקש ממנו לשלם את הסכום של 180,000 ₪, והנתבע התנגד לכך שכן חשש לפיצוץ המו"מ כולו. במפגש בצהרי יום החתימה סיפרו השניים כיצד השיג התובע תמורה נוספת של 180,000 ₪ לעסקה חרף חששו של הנתבע (סע' 87, 91 בתצהיר עו"ד מזרחי ת/4).

      

     גרסת התובע נמצאה, אפוא, לא נכונה גם בעניין זה.

      

113. גם גרסת הנתבע לגבי מה שארע בצהרי יום חתימת עסקת SPL, נסתרה לחלוטין בעדויותיהם של העדים האחרים. התובע טען כי בצהרי אותו היום נפגשו התובע, הנפגע, ואנשים נוספים בבית הקופה, ובאותה פגישה שיבח אותו הנתבע על פועלו ותרומתו לעסקה. הנתבע, לעומתו, התכחש לחלוטין לקיומו של אותו מפגש. הנתבע טען כי באותו יום של חתימת העסקה, לאחר סיום העניינים הכרוכים בתשלום בגין העסקה בבנק, הוא הלך עם אשתו לקניון רמת אביב וקנה להם מתנות ומשם חזרו השניים הביתה. הנתבע אף צרף לתצהירו, בתמיכה לגרסתו, אישור בנק על פתיחת פיקדון באותו יום, ודף פירוט עסקאות מחברת האשראי בו מופיעות עסקאות שנעשו באותו תאריך (ס' 82 בתצהיר, נספח 15 לתצהיר, נ/4; פרוט',עמ' 570, שו' 25-12).

      

     ואולם, כפי שראינו, שורה של עדים סותרת את גרסת הנתבע, בהעידם כי פגישה זו התקיימה גם התקיימה. הן מר שטורם, הן עו"ד מזרחי. העד שטרום אף אמר בעניין זה בחקירתו: "אני אומר לך, אני ישבתי התבוננתי וזה נחרת לי... ואתה בא להגיד לי שיש לך ראיות שאדון אשכנזי לא היה שם, לא יפה, לא יפה... הוא חזר ואמר את הדברים, בלי ציון זה לא היה נגמר, 42 או 40 מיליון קודם, 52 ו- 180, זה היה משהו מדהים" (עמ' 56, שו' 8 – עמ' 57, שו' 13).

     אישור על פתיחת חשבון ודף פירוט עסקאות שהציג התובע, שאין בהם השעה המדויקת מתי נפתח החשבון ומתי בוצעו הרכישות באותו יום, אין בהם ראיה שהתובע לא נכח בשעות הצהריים המאוחרות בבית הקפה, והם אינם עומדים מול העדויות של מספר רב של עדים שהעידו על קיום הפגישה והדברים שאמר בה הנתבע. גם כאן נסתרה גרסת הנתבע.

      

114. מתמלילי השיחות הטלפוניות שהתקיימו בין התובע והנתבע עולה כי הסיבה האמתית לסירובו של הנתבע לשלם לתובע את סכום החוב כפי שסוכם בין השניים, היא אכזבתו הרבה של הנתבע מכך שבארינבוים מכר אחר כך את אחזקותיו ב- SPL בסכום גבוה הרבה יותר מהסכום שבו קנה את מניותיו של הנתבע ב- SPL, והנתבע חש שהפסיד עקב כך ממון רב. הנתבע אף האשים את התובע בכך שהוא אחראי לכך שמכר את מניותיו בשווי נמוך ב- 80 מיליון ₪ לעומת הסכום שמכר אחר כך בארינבוים את המניות לצד שלישי (קובץ 10, עמ' 23, שו' 13-10; עמ' 26, שו' 25-23).

      

     כך, בשיחה מיום 16.11.11 אמר אשכנזי: "... אני רוצה שתבין, קודם שתבין שזה לא כזה חשוב. אתה, כל מה שאתה אומר שעשית, אני בסופו של דבר קיבלתי שליש ממה שהיה..." (קובץ 10, עמ' 23, שו' 13-10) וכן: "... כאילו אתה עשית, ועשית, ועשית, זה לא... שלך. אתה, אה, בן אדם שגומר עניין בשליש מהמחיר זה לא כזה, זה לא כבוד..." (עמ' 26, שו' 25-23).

     ובהמשך: "אתה יודע מה ההבדל ביני ובינך? איזה שטויות אתה מדבר, אתה לא מבין שאני עומד בראי ואני כועס על עצמי וכועס עליך וכועס על כל העולם... על מה אתה מדבר? 80 מליון נותן למישהו 80 מליון מתנה?..." (עמ' 27, שו' 15-13, 20-19).

      

     ועוד בהמשך:

      

     "שאול: ...אכפת לך שאני אוכל את הכבד בגלל שהוא גנב לי כל כך הרבה כסף? זה לא אכפת לך...,

     ציון: הוא גנב גם לי, לא רק לך שאול.

     ...

     שאול: די כבר, ציון, מה זה לך הוא גנב? עזוב אותך, בסדר, נו, אתה לא מתבייש בכלל להגיד...?

     ציון: מה, לי לא? לא מגיע לי? אם הייתי, אם הייתי מקבל, אם היה יותר, הייתי מקבל יותר אחוזים.

     שאול: אתה מה זה בשבילך, בשבילי זה מפעל חיים, עזוב.." (עמ' 39, שו' 25-7).

      

     בהמשך אותה שיחה חוזר הנתבע ואומר לתובע כי לא מגיע לתובע תשלום בגלל "שגנבו" לו 80 מיליון ₪ (עמ' 40, שו' 16-15).

      

     הנה כי כן, נראה כי הסיבה האמתית לאי מוכנותו של הנתבע לשלם לתובע את הכסף שהוא חב לו בגין עסקת מכירת המניות, נושא התביעה, היא הרגשתו שהוא הפסיד כסף רב בכל העסקה, בכך שבארינבוים מכר אחר כך את המניות ב- SPL בסכום גבוה הרבה יותר. הנתבע שכח שהוא היה מוכן בתחילה למכור את מניותיו אף בחצי המחיר, כאשר הרגיש לחוץ וחשש מהמשך ירידת ערך מניותיו, ותחושת ההחמצה שלו נובעת מהכסף שהיה יכול להרוויח ואיך בארינבוים "גזל" אותו.

      

115. אמנם בתמלילי השיחות הנתבע מכחיש את חובתו לשלם לתובע. כך למשל, אמר: "לא סיכמנו... כל מה שסיכמנו לא עמדת בו" (קובץ 10, עמ' 51, שו' 2), אולם מדובר בהכחשות לאקוניות, תוך שהנתבע נתן הסברים שונים ומגוונים לאי התשלום. כפי שאמרנו, בין ההסברים שנתן הנתבע בשיחות לאי התשלום היו טענתו שהתובע אחראי להפרש בשווי העסקה לעומת שווי העסקה למכירת המניות על ידי בארינבוים - "אתה יש לך אחריות על 80 מיליון שגנבו ממני... יש לך אחריות... על 80 מליון שגנבו לי" (עמ' 47, שו' 18-13)); תחושתו של הנתבע כי התובע מזלזל בו - "שאול: תשמע, ברגע ש, שמנתחים בדיוק מה היה, יכול להיות שיהיה אפשר לגמור משהו. אבל איתך אי אפשר לגמור, למה אתה חושב שאני כלומניק." "...שאול: לא היה לי מניות, לא עשיתי את החברה, הכל בא מציון. לא רוצה לתת לך כלום, אתה לא מבין? ככה אני, למה ככה אתה מדבר..." (קובץ 11, עמ' 11, שו' 27-17, עמ' 12, שו' 10-1); טענתו של הנתבע כי התובע "לא פעל ביושר" אתו, משום שציון חבר של איציק שרם, אשר לשיטת הנתבע היה שותף של בארינבוים ברכישת אחזקות ש.א. בסכום ששיקף שווי נמוך הרבה יותר מזה שבו מכר בארינבוים את אחזקותיו ב- SPL לחברה הגרמנית (קובץ 13 עמ' 52, שו' 19-2). בשיחה מיום 19.6.11 אף אמר הנתבע כי העובדה שהתובע מדבר עם איציק שרם היא אחת הסיבות שלא מגיע לתובע תשלום, וכי "יש 800 סיבות וסתם עכשיו היום עליתי על משהו אחד, כל יום עולה משהו אחר..." וכי "כל יום המצאה אחרת, כל פעם מתגלים נתונים חדשים" (קובץ 13, עמ' 59, שו' 27-19, עמ' 60, שו' 4-1).

      

116. בהקשר זה יש להעיר, כי הן התובע הן הנתבע הקליטו זה את זה בשיחותיהם וכפי הנראה אף היו מודעים לאפשרות שאחד מקליט את השני (ראו למשל: תמליל שיחה בין השניים מיום 19.6.11, קובץ 12, עמ' 17, שו' 27-8, עמ' 18, שו' 18-1; תמליל שיחה מיום 17.6.12, קובץ 15, עמ' 57, שו' 27-14, עמ' 58, שו' 16-1). יש להתייחס, על כן, לדברי שני הצדדים בהקלטות בחשדנות, כשכל אחד אומר מה שהוא רוצה שיישמע ורוצה להפיק מהשני דברים הנוחים לו. מצד שני, כשצד אחד כבר מודה במשהו, יש לכך משקל. משכך, יש ליתן להכחשתו הגורפת של הנתבע בשיחות הטלפוניות בדבר קיומו של החוב, משקל מועט בלבד, אם בכלל. הוא הדין בדברי התובע לנתבע באותן שיחות.

      

     תשלום דמי תיווך לאלדר

      

117. באשר לטענתו של הנתבע כי הוא שילם לאלדר דמי תיווך בגין העסקה – הנתבע כתב בתצהירו כי "מר אלדר קיבל בעבור שירות התיווך סך של 1,040,000 ₪" (סע' 81 בתצהיר אשכנזי נ/4). על פי תצהירו של אלדר, הנתבע התחייב לשלם לחברה בשליטתו של אלדר תשלום בסך של כמיליון ₪, אותו כינה אלדר "עמלה", ואותו שילם לו הנתבע לאחר השלמת העסקה (סע' 26 בתצהיר אלדר ת/6).

      

118. הנתבע מכנה את התשלום ששילם לאלדר "דמי תיווך". אלדר קורא לסכום זה "עמלה". באחת החשבוניות כתוב "ייעוץ" (נספח 2 לתצהיר אלדר). כך או כך, גם אם שילם הנתבע לאלדר דמי תיווך, עמלה או ייעוץ בגין שירותיו בעסקת מכירת המניות, אין הדבר עומד בסתירה לסיכום שהיה לנתבע עם התובע שישלם לו עבור שירותיו ברקימת העסקה, כפי שעולה מכלל העדויות השונות שהובאו.

      

     מסקנת ביניים בעניין מעורבות התובע בעסקת SPL 

      

119. מכל המקובץ עולה, כי בניגוד לגרסת הנתבע, התובע הוא זה שפנה לאלדר בבקשה שיפנה לבארינבוים ולא אלדר פנה לנתבע בשליחות בארינבוים, והתובע היה גורם דומיננטי ומעורב ביותר במשא ומתן למכירת אחזקות הנתבעת ב- SPL, דבר שהוביל בסופו של דבר לקיומה של עסקתSPL .

      

     סיכום הפרק

      

120. משקיבלנו את גרסת התובע כי אכן נעשה בין התובע והנתבע הסכם שני - הסכם הייזום, לפיו הובטח לתובע 15% מסכום העסקה של מכירת מניותיו ב- SPL, וקבענו כי הסכם הייזום בוצע בפועל וכי התובע היה גורם דומיננטי שהביא לקשירת עסקת מכירת המניות, זכאי התובע לקבל מהנתבע את התשלום שהובטח לו על ידי הנתבע בהסכם הייזום, דהיינו 15% מסכום העסקה.

      

121. אין חולק כי סכום העסקה של מכירת מניות הנתבעת ב-SPL היה 52,180,000 ₪. החלוקה - לצרכי מס כנראה - שחילקו הצדדים את הסכום הנ"ל ל- 48,400,000 ₪ ששולם עבור המניות, ו- 3,780,000 ₪ כתשלום חובות שכרו של הנתבע כמנכ"ל (סע' 74, 79-78 בתצהיר אשכנזי נ/4; הודעת ש.א. לרשויות המס, ת/11), נעשתה בהסכמה, גם אם הנתבע לא היה מאושר מכך, ובכל מקרה אינה מענייננו. כך או כך, סכום העסקה בגין מכירת המניות היה כולל, וממנו יש לגזור את התשלום המגיע לתובע.

      

122. תוצאת האמור היא, שעל הנתבע לשלם לתובע 15% מסכום העסקה של מכירת המניות, 52,180,000 ₪, דהיינו סכום של 7,827,000 ₪.

      

123. באשר לתובע 2, התובע 2 תבע מכח הזכויות שעברו אליו בהסכם המניות על פי כתבי הוויתור. משקבענו שהסכם הייזום הוא ההסכם הקובע, והתובע 2 אינו צד להסכם זה, הרי שתביעתו נדחית.

      

124. בכל הנוגע לתביעה נגד הנתבעת 2, הנתבעת 2 לא הייתה צד להסכם הייזום, ועל כן התביעה נגדה נדחית.

      

     התביעה לתשלום החזר הוצאות המשפט ושכ"ט

      

125. התובעים מבקשים עוד בתביעתם, לחייב את הנתבע להשיב לתובע את סכום ההוצאות ששילם התובע לבקשת הנתבע ועבורו כמימון ביניים במשפט שבו לא היה התובע צד, שהתקיים בבית המשפט המחוזי בת"א בתיק ה"פ 954/06, בסכום של 136,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.06 ועד מועד הגשת התביעה, ובסך הכל 185,807 ₪.

      

126. התובע כותב בתצהירו כי הסכום הנומינלי של 136,000 ₪, מורכב משני תשלומים ששילם עבור הנתבע: האחד, סכום של 69,300 ₪ שנפסק נגד הנתבע במסגרת פסק דין מיום 19.6.06 בתיק הנ"ל בגין הוצאות; השני, סכום של 66,700 ₪ אותו נדרש הנתבע לשלם בגין הוצאות משפטיות נוספות בתיק הנ"ל (סע' 115 בתצהיר התובע ת/7).

      

127. לטענת התובע, הנתבע אמר לו באותו זמן שהוא מתקשה לשלם את הסכומים הנ"ל, ונוכח יחסיהם הקרובים ביקש ממנו הנתבע לשלם עלויות אלו כשבבוא העת הוא ישיב לו את כספו. נוכח יחסיו ההדוקים עם הנתבע באותה תקופה, ולאור רצונו לקדם את הסכם הייזום, שילם התובע מכיסו הפרטי את ההוצאות המשפטיות הנ"ל שחלו על הנתבע (סע' 116 בתצהיר).

      

128. התובע הציג חשבוניות שהוצאו על ידי משרד עו"ד קסוטו, ב"כ הנתבע, ע"ש הנתבע וע"ש חברת אור השחר שבבעלות הנתבע, בסכום כולל של 119,300 ₪ - מתוכן חשבונית ע"ס 69,300 ₪ מיום 21.11.06 בגין "הוצאות לקוח", חשבונית ע"ס 30,000 ₪ מיום 1.11.06 בגין "פקדון לצורך ערבות בע"א 5429/06", וחשבונית ע"ס 20,000 ₪ מיום 29.3.06 בגין "פיקדון לצורך תשלום ערובה בתיק בימ"ש" (החשבוניות – ת/10).

      

129. הנתבע אינו חולק על כך שהתובע שילם את התשלומים המופיעים בחשבוניות. הנתבע טוען בתצהירו, כי הוא לא היה בקשיים כלכליים באותה עת. לטענתו, הוא ביקש מהתובע לשלם למשרדו של עו"ד קסוטו הוצאות משפט עבור הנתבעת, בהיות התובע "שותף מיועד" בנתבעת מכח הסכם המניות, ולכן עליו לשאת בחלקו היחסי בהתחייבויותיה, כשהגיוני היה שיישא לפחות בחלק מהעלויות הגבוהות בהן היו כרוכים ההליכים בתיק המשפטי האמור עד אותו זמן (סע' 68, 187 בתצהיר הנתבע נ/4).

      

130. גם בתצהיר תשובות לשאלון ששלחו התובעים לנתבע, אישר הנתבע כי הוא אכן ביקש מהתובע לשלם שכ"ט עו"ד או הוצאות משפט שנפסקו לחובת הנתבעת במסגרת הליכים משפטיים שנוהלו על ידי הנתבעת מול בארינבוים בעניין אחזקות SPL, אך לא משום שהתקשה לעמוד בהן, אלא מכיוון שהיתה כוונה מצדו לקיים את הסכם המניות שיהפוך את התובע לבעל מניות בנתבעת, ומאחר והוא נשא בהוצאות משפטיות רבות, סבר שראוי שבעל המניות המיועד - התובע - יישא גם הוא במקצת הוצאות החברה שהוא אמור להיות מבעליה. הוא לא התכוון שהכסף יוחזר לתובע, והחברה לא החזירה לו את הכסף. הסכום שנקב בו התובע בתביעתו אינו נכון וגם לא מהות התשלומים (ס' 2 בשאלון, ס' 3 בתצהיר התשובות לשאלון, ת/15).

      

131. בחקירתו אישר הנתבע כי הוא ביקש מהתובע לשלם הוצאות משפטיות, אולם לא היה זה בסכום כולל של 136,000 ₪, אלא בסכום הנקוב בחשבוניות שהציג התובע ת/10, אם כי שינה במקצת את גרסתו באומרו שהוא ביקש זאת מהתובע כדי שהתובע "יהיה מחויב" להסכם המניות (פרוט, עמ' 539, שו' 8 – עמ' 540, שו' 7). בהקלטות שיחות טלפון עם התובע אמר הנתבע גרסה אחרת, שהתשלומים שולמו על ידי התובע כהלוואה. כשעומת מול דבריו בהקלטות, חזר בו הנתבע ואמר שלא מדובר בהלוואה: "זה לא משהו שהיה סגור בזמן ההוא, אם זה הלוואה. זה בטח לא הלוואה כי אין הסכם הלוואה" (עמ' 541, שו'26-17). הנתבע אמר שלא מדובר בהלוואה, כי מבחינתו זה "יכול היה להיות, לימים, חלק מהסכם המניות". הנתבע שוב שינה טעמו בהמשך, וכשנשאל אם התכוון להשיב לתובע את ההלוואה אמר: "אתה יודע, זה זמנים של, שלא, הוא לא, הוא לא הכניס כסף לחברה" וכן: "יכול להיות, זה יכול להיות. זו יכולה להיות גם הלוואה..." (עמ' 542, שו' 24-10).

      

132. בסיכומיו, לא חלק הנתבע על טענות התובע בעניין תשלום ההוצאות, וגם לא על כך שעליו להחזירם לתובע. כל שטען הנתבע בעניין זה בסיכומיו הוא, שלא הוכח שהתובע שילם הוצאות משפט מעבר לסכום של 119,300 ₪ (סע' 34.3 בסיכומי הנתבעים).

      

133. עו"ד קסוטו אמר בחקירתו כי בשלב מסוים העביר לו התובע כסף בשם הנתבע, לפחות פעמיים סכום במזומן, במסגרת ההסכם שהיה לעו"ד קסוטו עם הנתבע לתשלום ריטיינר והוצאות משפט. עו"ד קסוטו לא ידע לומר אם התובע נתן לו את הסכומים שבחשבוניות שהוצגו לו (ת/10), אך אמר שזכור לו שאת השיק הבנקאי שמופיע באחת החשבוניות שילם התובע, וכי התובע הביא לפחות פעמיים כסף במזומן למשרד, בסכום כולל של כ- 130,000 ₪ (עמ' 389, שו' 1 – עמ' 390, שו' 8, שו' 26-25, עמ' 391, שו' 9-1, 16-13).

      

     הכרעה

      

134. גרסתו של הנתבע על מהות התשלום ששילם התובע ועל כך שהוא לא היה אמור להחזיר לתובע את הסכום ששילם אין בה הגיון ואינה משכנעת. אין לקבל טענת הנתבע לפיה התובע היה צריך לשלם את הוצאותיו המשפטיות בהליך שהתובע עצמו לא צד לו, על חשבון היותו בעתיד בעל מניות, אם הסכם המניות ימומש. זוהי טענה אבסורדית. מה עוד שגם לפי הסכם המניות, מי שהיה צד להסכם המניות באותו שלב היה אבי ולא התובע, ובכל מקרה היה אמור להיות לו, לשיטת הנתבע, רק 5% מהמניות. הנתבע גם לא פרט מה הסכום הכולל של ההוצאות בו חויב באותו הליך כדי להראות שהסכום ששילם התובע משקף 5% מסכום ההוצאות, חלקו העתידי של התובע בחברה. כפי שראינו, הסכם המניות גם לא מומש בפועל, כשבמקומו נעשה הסכם הייזום.

      

135. כאמור, הנתבע אינו מכחיש כי התובע שילם את הסכום שהופיע בחשבוניות שהציג התובע. בעדותו בבית המשפט הנתבע גם לא הכחיש בפה מלא את זכותו של התובע לקבל חזרה את הסכומים שילם. יש לחייב, אפוא, את הנתבע בהשבת ההוצאות ששילם התובע עבור הנתבע, בסכום של 119,300 ₪ לתובע, שהוא הסכום שהוכח בהתאם לחשבוניות שהציג התובע.

      

136. בכל הנוגע ליתרת הסכום שתבע התובע בגין תשלומי הוצאות ושכ"ט, היינו 16,700 ₪ (119,300 ₪ - 136,000 ₪), לסכום זה אין קבלות או חשבוניות, ולא ניתן לחייב בו את הנתבע רק על סמך טענה בעל-פה של התובע שהוא שילם גם סכום זה. עדותו של עו"ד קסוטו אין בה לתמוך בתשלום סכום זה, לאחר שלא זכר אם התובע נתן לו את הסכום שבחשבוניות, ואת הסכום שקיבל ממנו זכר באופן כללי בלבד.

      

137. תוצאת האמור היא, שעל הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 119,300 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד התשלום בפועל. 

      

138. התביעה נגד הנתבעת 2 בעניין זה, נדחית, לאחר שמי שביקש מהתובע לשלם את הוצאות המשפט האמורות היה הנתבע בלבד.

      

     התביעה שכנגד

      

139. התובעים שכנגד – אשכנזי וחב' ש.א., תובעים מהנתבעים שכנגד – ציון ואבי, סכום של 1,342,708 ₪, שמתוכו 815,122 ₪ הינו החזר הלוואה שנתן אשכנזי לעסקו של אבי, סנטר מוטורס בע"מ, שאבי ערב לו; סעד הצהרתי לפיו הסכם המניות בטל, ופיצוי מוסכם בסכום של 527,586 ₪ בגין הפרתו; וסעד הצהרתי כי הנתבע שכנגד 1 – ציון, אחראי לנזקים שנגרמו לאשכנזי בעקבות ההליך הפלילי שננקט נגדו בשל דמעשיו של ציון.

      

     החזר הלוואה שניתנה לחברת סנטר מוטורס

      

     טענות התובע שכנגד

      

140. התובע שכנגד - אשכנזי, דורש בתביעתו שכנגד להשיב לו סכום של 815,122 ₪ בגין הלוואה שנתן לעסקו של הנתבע שכנגד 2 – אבי, אשר הנתבע שכנגד 2 ערב לה. לטענת אשכנזי, במהלך שנת 2008 פנה אליו הנתבע שכנגד 1 – ציון, וביקש ממנו לתת הלוואה כספית פרטית בסכום של 3,000,000 ₪, לעסקו של הנתבע שכנגד 2, מגרש מכוניות המופעל באמצעות חברה שבבעלותו בשם סנטר מוטורס (ר"ג) בע"מ (להלן: "סנטר מוטורס"). אשכנזי הסכים לתת את ההלוואה, וביום 21.7.08 נחתם הסכם הלוואה בינו ובין סנטר מוטורס לפיו הוא נותן לסנטר מוטורס הלוואה בסכום של 3,000,000 ₪. לאחריו נחתם הסכם הלוואה מתוקן ביום 29.7.08 בין אותם צדדים, בעיקר בעניין מועדי ההחזר, ואף נרשם ברשם החברות שיעבוד על רכושה של סנטר מוטורס, ושעבוד על פוליסת ביטוח של סנטר מוטורס (הסכם ההלוואה המתוקן - להלן: "הסכם ההלוואה המתוקן"; ההסכמים מיום 21.7.08 ומיום 29.7.08 – נספח 26 לתצהיר התובע שכנגד; השעבודים – נספח 27 לתצהיר).

      

     במסגרת הסכם ההלוואה המתוקן, ערבו הנתבע שכנגד 2 ושותפו בחב' סנטר מוטורס - סמי ממן (להלן: "סמי") לכל חיובי סנטר מוטורס כלפי התובע שכנגד. בסמוך אחרי חתימת הסכם ההלוואה המתוקן ורישום השעבודים, העביר התובע שכנגד לסנטר מוטורס את מלוא סכום ההלוואה מכספו הפרטי (ס' 132-127 בתצהיר התובע שכנגד נ/4).

      

141. בחודש ספטמבר 2009 פנה הנתבע שכנגד 1 אל התובע שכנגד, וביקשו להלוות לסנטר מוטורס סכום נוסף של 300,000 ₪, בנימוק שלסנטר מוטורס ישנה הזדמנות עסקית גדולה והיא זקוקה לכסף. התובע שכנגד הסכים לתת לסנטר מוטורס את ההלוואה הנוספת וביום 7.9.09 נחתם נספח להסכם ההלוואה המתוקן שמסדיר את ההלוואה של 300,000 ₪ נוספים (להלן: "הסכם ההלוואה השני") (ס' 134-133 בתצהיר התובע שכנגד; הסכם ההלוואה השני - נספח 28 לתצהיר התובע שכנגד).

      

142. סנטר מוטורס לא עמדה בתנאי ההלוואה ולא פרעה את התשלומים שנקבעו בהסכמי ההלוואה במועדם. על פי ס' 7(ד) ו- 8(א) בהסכם ההלוואה המתוקן רשאי התובע שכנגד לדרוש פירעון מלא של החוב, לרבות ישירות מן הערבים (ס' 119 בכתב התביעה שכנגד). התובע שכנגד טוען כי בניגוד להסכמות שהיו לו עם הנתבע שכנגד 2, משך הנתבע שכנגד 2 את סכום ההלוואה הנוספת של 300,000 ₪ במזומן ובסכומים קטנים. לאחר שגילה זאת התובע שכנגד, נוצר ביניהם ריב גדול. התובע שכנגד ראה בכך הפרה של הסכם הלוואה ודרש פירעון מיידי ומלא של החוב, לרבות מהנתבע שכנגד 2 שהיה ערב לקיום ההלוואה (ס' 135 בתצהיר התובע שכנגד).

      

143. לטענת התובע שכנגד, לא מדובר בהשקעה משותפת והוא לא היה שותף עם הנתבעים שכנגד בסנטר מוטורס. לטענתו, הנתבע שכנגד 1 אמר לו באחד הימים שיציגו אותם כשותפים בפני סמי, על מנת שיחשוש ויחזיר את כספי ההלוואה לתובע שכנגד. זאת, משום שרצה שסמי יחזיר את ההלוואה ולא יפנו לבנו אבי – הנתבע שכנגד 2, לפרוע את ההלוואה בתור ערב (פרוט', עמ' 620, שו' 23-15).

      

144. התובע שכנגד מכחיש את טענת הנתבעים שכנגד לפיה התנהגותו במגרש המכוניות היתה התנהגות בעלים ומלמדת על כך שהוא היה שותף בסנטר מוטורס. מאחר והלווה לחברה סכום רב, הוא פחד, לדבריו, "שפשוט ביום אחד יעלימו את מלאי המכוניות שהוא רכושה של החברה ואני אשאר בלי הבטחון המרכזי שלי להחזר ההלוואה, ולכן כפי שדרשתי מראש הקפדתי להגיע למגרש המכוניות ולעקוב אחר המלאי וכן טיפלתי בעצמי בהחזר ההלוואה אליי, באמצעות כך שאני רשמתי את השיקים והשותפים היו חותמים עליהם. רשמתי לעצמי שיקים על חשבון הקרן והריבית השייכים לי, לפי מועדי ההחזר שסיכמנו. לבקשתם של התובע 2 ושותפו הייתי עוזר בהוצאת חשבוניות שהיו חלק מניהול המלאי והבקרה על רישום מלוא התקבולים ממכירת המכוניות". התובע שכנגד טוען כי הוא היחיד שקיבל בחזרה את תשלומי ההחזרים, והריבית שולמה לו ביחס לכל ההלוואה. הוא לא היה מעורב בשום דרך בפעילות העסקית של סנטר מוטורס, לא היה בעל זכות חתימה, ונוכח פעילות מפוקפקת שראה שם לא היה מסכים להיות שותף בה. באשר לעבודה שסידרו במגרש לבקשתו למקורבת שלו, שהיא מנהלת חשבונות, טוען התובע שכנגד שהדבר שירת את מטרת הביקורת שלו על פעילות חריגה של סנטר מוטורס להברחת נכסיה. התובע שכנגד מוסיף כי סמוך לפני כתיבת תצהירו הגיעו השותפים במגרש, אבי וסמי, להחלטה לפרק את השותפות, ועשו זו באמצעות הסכם מסודר, שסותר את טענות הנתבעים שכנגד שמדובר בהשקעה משותפת ולא בהלוואה (ס' 143-139 לתצהיר התובע שכנגד; הסכם פירוק השותפות - נספח 30 בתצהיר).

      

145. התובע שכנגד טוען עוד, כי הנתבע שכנגד 2 הגיש תביעה נגד אדם בשם בנימין דעבול (להלן: "דעבול"), בעלים של עסק מכוניות משלו, שרכש מכוניות מהמגרש ולא שילם את מלוא תמורתן, וההמחאות שמסר הומחו לתובע שכנגד. באותה תביעה ובהסדר אליו הגיעו הצדדים שם כונו הכספים "הלוואה", והחזרת הכספים על ידי דעבול בוצעה אל התובע שכנגד בלבד.

      

146. התובע שכנגד טוען עוד בסיכומיו, כי את המסמכים בעניין ההלוואות לסנטר מוטורס ניסחו הנתבעים שכנגד; המסמכים נושאים כותרת "הסכם הלוואה"; טענות הנתבעים שכנגד בעניין זה הן טענות בעל פה בניגוד למסמך בכתב; הכספים ניתנו מכיסו הפרטי של התובע שכנגד ולא באמצעות הנתבעת, פעולה פיננסית חסרת הגיון לו היה מדובר בתשלום דמי ייזום לתובע; ההלוואה מוחזרת בצירוף ריבית ולתובע שכנגד בלבד, לרבות ה"חלק בשותפות" של הנתבע שכנגד 1; בהליך המשפטי שניהל הנתבע שכנגד 2 נגד דעבול התייחס עו"ד אשכנזי לתשלום כאל הלוואה; אחרי הגשת התביעה שכנגד המשיכו הנתבעים שכנגד לשלוח אל התובע שכנגד אנשים לשלם לו כספים על חשבון ההלוואה; הנתבע שכנגד 2 לא חלק על חבותו לשלם את הכספים ולא על הזכות לדרוש פירעון מוקדם של ההלוואה לפי ההסכם; התובע שכנגד לא קיבל מעולם תשלום במזומן.

      

147. על פי התביעה שכנגד, חובו של הנתבע שכנגד 2 לתובע שכנגד הוא סכום של 856,000 ₪ (קרן). בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עומד הסכום הנ"ל ע"ס 1,253,122 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, כשלסכום זה יש להוסיף ריבית כקבוע בהסכם ההלוואה בשיעור שנתי אקספוננציאלי של 10% לשנה, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל (ס' 121 בכתב התביעה שכנגד). 

      

148. בתצהירו שניתן ביום 3.11.14, מעדכן התובע שכנגד את סכום התביעה שכנגד, בכותבו כי אחרי הגשת התביעה הוא קיבל תשלומים אחדים על חשבון חוב ההלוואה, בסכום כולל של 395,000 ₪, ונכון למועד כתיבת התצהיר חובו של הנתבע שכנגד 2 עומד על סך של 461,000 ₪ (קרן), אשר עומד על 858,122 ₪ נכון ליום הגשת התביעה שכנגד, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בהסכם - סכום של 1,089,000 ₪ (ס' 138, 149 בתצהיר התובע שכנגד). 

      

     התובע שכנגד תיקן את כתב התביעה שכנגד בעניין הסכום הנתבע על ידו, פעמיים: בתאריך 22.10.14 הופחת מסכום התביעה שכנגד סך של 395,000 ₪, כאמור, ובתאריך 30.11.15 הופחת מסכום התביעה שכנגד סכום נוסף של 43,000 ₪, כך שסכום התביעה שכנגד בעניין זה עומד לאחר התיקונים על 815,122 ₪ נכון למועד הגשת התביעה שכנגד (ללא הפיצוי המוסכם בסך 527,586 ₪ בגין הפרת הסכם המניות).

      

     טענות הנתבעים שכנגד

      

149. הנתבעים שכנגד טוענים כי בחודש יולי 2008 הועלתה האפשרות להשקיע בחברת סנטר מוטורס סכום של 3 מיליון ₪, שתהיה מחציתה מכספו של התובע שכנגד ומחציתה מכספו של הנתבע שכנגד 1 שהוחזק אצל התובע שכנגד בגין דמי הייזום המגיעים ממנו, ותיעשה בדרך של מתן הלוואה נושאת ריבית והצמדה. עו"ד מזרחי התבקש להכין את ההסכם כהסכם הלוואה, אך סוכם בין הצדדים כי הכספים הינם השקעה כאמור וכי ההשקעה תקנה לתובע שכנגד ולנתבע שכנגד 1 שותפות בסנטר מוטורס בשיעור של 20% לכל אחד, כך שלנתבע שכנגד 2 ולשותפו סמי ממן יוותרו 30% לכל אחד. הקניית השותפות בסנטר מוטורס לא מצאה את ביטויה בהסכם ההלוואה, וזאת לבקשתו של התובע שכנגד. גם עו"ד מזרחי לא ידע עליה אלא רק מאוחר יותר, אחרי שהבחין במעורבותו הפעילה של התובע שכנגד בניהול המגרש בסנטר מוטורס. מחצית ההלוואה-השקעה ניתנה על ידי התובע שכנגד בתאריכים 23.7.08 ו- 25.7.08, בגין חלקו של הנתבע שכנגד 1, ומחציתה ניתנה בתאריך 30.7.08, למחרת חתימת הסכם ההלוואה הראשון המתוקן ביום 29.7.08, בגין חלקו של התובע שכנגד. לאחר העברת הכספים לסנטר מוטורס הפכו התובע שכנגד והנתבע שכנגד 1 לשותפים ברווחי מגרש המכוניות שנוהל על ידי סנטר מוטורס, כשהתובע שכנגד קיבל לידיו 20% מהרווחים, בהתאם לחלקו בשותפות. במרבית המקרים שולמו לתובע שכנגד הכספים במזומן. הנתבע שכנגד 1 לא משך את הכספים המגיעים לו ברווחים, מתוך רצון לסייע לבנו. התובע שכנגד ניהל את הנהלת החשבונות של סנטר מוטורס, נהג בחברה כבתוך שלו, היה מופיע כמעט כל יום במשרדיה, כתב את השיקים, הוציא חשבוניות, ערך ספירות מלאי, ונפגש עם סוכן הביטוח של העסק ועם גורמים רלוונטיים. לבקשתו גם נקלטה חברתו לעבודה בסנטר מוטורס ופעלה בהתאם להנחיותיו.

      

150. בתאריך 23.11.08, ארבעה חודשים לאחר קבלת ההלוואה, החזירה סנטר מוטורס לתובע שכנגד סכום של 1,000,000 ₪, ע"ח החזר ההלוואה.

      

151. בסוף שנת 2009, לאחר שעסקיה של סנטר מוטורס לא עלו יפה, החליטו כל ארבעת השותפים בחברה – הנתבע שכנגד 2, סמי, התובע שכנגד והנתבע שכנגד 1, על חיסול הדרגתי של עסקי החברה ויציאת כל השותפים מהחברה והותרת העסק בבעלותו של סמי בלבד. סנטר מוטורס החזיקה מלאי של מכוניות שנראה היה כי התקבולים ממכירתן יובילו לפירעון יתרת קרן ההלוואה ללא הצמדה וריבית, לכן הוסכם בין כל השותפים כי סנטר מוטורס תמכור את כל מלאי כלי הרכב שברשותה ותעביר את הכספים שיתקבלו ממכירתם לידיו של התובע שכנגד, לכיסוי יתרת החוב בגין ההלוואה, כשסוכם כי מעתה ואילך לא תשולם יותר ריבית אלא כספי יתרת קרן ההלוואה בלבד. עד לאותו מועד שילמה סנטר מוטורס לתובע שכנגד ריבית והצמדה בגין ההלוואה בסכום כולל של למעלה מ- 321,025 ₪, בנוסף למזומנים שקיבל ממכירת כלי רכב בגין חלקו ברווחי השותפות.

      

152. ביום 24.5.10 חתמו הנתבע שכנגד 2 וסמי על הסכם ביניהם, בידיעתו ובהסכמתו של התובע שכנגד, המסדיר את העברת הבעלות בסנטר מוטורס לסמי וקובע כי האחריות להשבת יתרת כספי ההלוואה מוטלת על סמי. בהתאם להסכם זה המשיכה סנטר מוטורס במכירת כלי הרכב והעברת תמורתם לתובע שכנגד לשם פירעון ההלוואה. ביום 21.5.10 שילמה סנטר מוטורס לתובע שכנגד 500,000 ₪, ביום 5.8.10 שילמה עוד 500,000 ₪, וביום 4.10.10 שילמה 350,000 ₪.

      

     סה"כ החזירה סנטר מוטורס לתובע שכנגד עד חודש אוקטובר 2010 סכום של 2,350,000 ₪, ויתרת חוב ההלוואה נותרה 650,000 ₪. הריביות וההצמדה שולמו לתובע שכנגד בנפרד, עד למועד שהוסכם שלא ישלמו יותר.

      

153. לאחר מו"מ שנוהל בין דעבול מצד אחד, ובין התובע שכנגד והנתבע שכנגד 1 מצד שני, נמכרו לדעבול שישה כלי רכב מתוך מלאי הרכבים שנשאר בסנטר מוטורס אחרי ההחלטה על פירוק השותפות. הוסכם כי התמורה שישלם דעבול עבור המכוניות תועבר לתובע שכנגד לצורך החזר ההשקעה וסיום היחסים של התובע שכנגד והנתבע שכנגד 1 עם סנטר מוטורס. דעבול מסר לסנטר מוטורס המחאות בסכום כולל של 317,000 ₪, שהועברו לתובע שכנגד. מתוך השיקים שמסר דעבול לתובע שכנגד נפרעו שני שיקים בסכום כולל של 51,000 ₪. לאחר מכן הודיע התובע שכנגד כי יתר ההמחאות שנמסרו לידיו לא כובדו, ולבקשת התובע שכנגד, הוגשה על ידי הנתבע שכנגד 2 תביעה נגד דעבול לבית משפט השלום בת"א (תא"ק 18128-03-12). דעבול טען בבקשת רשות להגן שהגיש, כי התובע שכנגד היה שותף של הנתבע שכנגד 2, כי כל התקשרות שלו הייתה עם התובע שכנגד בלבד, וככל שקיים חוב הוא כלפי התובע שכנגד ולא כלפי הנתבע שכנגד 2. כן טען כי יש לו הסדר עם התובע שכנגד והוא כבר שילם עבור השיקים לתובע שכנגד, ועל מנת שלא למצוא עצמו בסיכון ל"פירעון כפול", לא יוכל לפרוע את חובו כל עוד התובע שכנגד מחזיק בשיקים מטעמו. בית משפט השלום בת"א החליט כי התובע שכנגד אכן היה שותף במגרש וכי טענתו של דעבול בדבר "סיכון כפול" ראויה להתברר. בית המשפט קבע כי מתן פסק דין בתביעה נגד דעבול מותנה בהמצאת השיקים שמצויים בידי התובע שכנגד וככל שלא יוצגו השיקים על ידי בא-כוחו של הנתבע שכנגד 2, עו"ד מזרחי, תינתן לדעבול הרשות להתגונן. משסירב התובע שכנגד להמציא לידי עו"ד מזרחי את השיקים המקוריים, הוגש כתב תביעה מתוקן על ידי הנתבע שכנגד 2 נגד דעבול והתובע שכנגד. לאחר דיון הושגה הסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד, לפיה התחייב התובע שכנגד למסור את השיקים שהחזיק לידיו של דעבול, כנגד קבלת תמורתם. לאחר מכן שילם דעבול לתובע שכנגד את תמורת יתרת השיקים שנמסרו לו בסכום של 266,000 ₪ והתובע שכנגד מסר לדעבול את ההמחאות. לאור כך, ביקש התובע שכנגד להפחית את סכום התביעה שכנגד, כפי שהוזכר.

      

154. במסגרת העברת הבעלות במגרש מהנתבע שכנגד 2 לסמי, העביר סמי לתובע שכנגד שישה שיקים ע"ס 43,000 ₪, בסכום כולל של 258,000 ₪. סוכם ביניהם כי השיקים ייפרעו בכפוף לחתימת התובע שכנגד על כתב ויתור, אולם לאחר מסירת השיקים לתובע שכנגד סירב האחרון לחתום על כתב ויתור. בעקבות זאת ביטל סמי את יתרת השיקים שמסר. בסופו של דבר, עד למועד הגשת תצהירי הנתבעים שכנגד, שילם סמי לתובע שכנגד סכום כולל של 129,000 ₪ (3 X 43,000 ₪), והושגה ביניהם הסכמה בנוגע לפירעון יתרת חובו של סמי לתובע שכנגד (התשלום הראשון הובא בחשבון בתביעה שכנגד ושני התשלומים הבאים הופחתו ממנה בהמשך, כפי שהוזכר קודם).

      

155. במסגרת ההתחשבנות בין השותפים לסיום יחסי השותפות והשבת ההלוואה לתובע שכנגד, בראשית שנת 2010 נטל התובע שכנגד מסנטר מוטורס רכב מסוג יונדאי בשווי של 51,000 ₪ עבור בנו. לבקשת התובע שכנגד לא הועברה הבעלות ברכב זה על שמו.

      

156. התובע שכנגד היה חייב לנתבע שכנגד 1 סכום של 28,000 ₪ בגין התחשבנות נוספת ביניהם, והנתבע שכנגד 1 ויתר על קבלת סכום זה לטובת פירעון יתרת ההלוואה.

      

157. בסך הכל, קיבל התובע שכנגד, לטענת הנתבעים שכנגד, סכום כולל של 3,004,000 ₪ בגין החזר ההלוואה שנתן לסנטר מוטורס בסך של 3 מיליון ₪. סכום זה כולל את השיקים שנמסרו על ידי סמי בסך 258,000 ₪, שמתוכם נפרעו 129,000 ₪. בנוסף שולמה לתובע שכנגד ריבית עד סוף שנת 2009 בסכום כולל של למעלה מ- 321,025 ₪, וכספים נוספים ששולמו לידיו במזומן בגין חלקו ברווחי השותפות.

      

158. הסכום של 300,000 ₪ שנתן התובע שכנגד לסנטר מוטורס ביום 8.9.09 ניתן על ידו כחלק מחובו בגין דמי הייזום. לבקשת התובע שכנגד, הועבר הסכום לחשבון הבנק של סנטר מוטורס, תוך שהוא מורה לנתבע שכנגד 2 להעביר את הסכום לידי הנתבע שכנגד 1 על חשבון חובו בגין דמי הייזום. הסכום שולם בעקבות פנייתו של הנתבע שכנגד 1 לתובע שכנגד שייפרע לו לפחות סכום זה, בשל העובדה כי באותה תקופה פעל הנתבע שכנגד 1 לרכישת מחצית מהזכויות בדירת מגורים שהייתה שייכת לאמו. ימים ספורים לאחר שהתובע שכנגד העביר את הסכום לחשבונה של סנטר מוטורס, נמשך הסכום במזומן במספר משיכות, בידיעתו ובהסכמתו של התובע שכנגד.

     הנספח מיום 7.9.09, בעניין ההלוואה ע"ס 300,000 ₪, נערך לבקשת התובע שכנגד, כחלק מתכנוני המס שלו. אין הגיון בכך שמדובר בהלוואה ולא בתשלום דמי הייזום המגיעים לנתבע שכנגד 1, שכן הסכום הועבר בשלב בו סנטר מוטורס כבר הייתה לאחר שהתקבלה החלטה בין השותפים לפרק את השותפות ולהחזיר את כספי ההלוואה שניטלה, ובעיצומה של השבת ההלוואה בסך 3 מיליון ₪, ולא היה לה צורך בהלוואה נוספת. הסכם ההלוואה הורה כי כספי ההלוואה ישמשו לרכישת כלי רכב לצורך מכירה בלבד, והיה בו גם איסור על חלוקת רווחים ומשיכות כספים מהחברה. אם היה מדובר באמת בהלוואה, לא היה התובע שכנגד, ששלט שליטה מלאה על חשבון הבנק של סנטר מוטורס, מסכים לכך ואף נוקט פעולות בעניין.

      

     התובע שכנגד הודה והוקלט בשיחה בשנת 2010, בטרם הוגשה התביעה, בכך שהסכום של 300,000 ₪ הנ"ל שולם על ידו על חשבון חובו לנתבע שכנגד בגין דמי הייזום. התובע שכנגד ניצל את האמון שניתן בו בחשבונות סנטר מוטורס וגבה לכיסו במזומן ריבית בסכום של 7,750 ₪ על הסכום של 300,000 ₪, למרות שסכום זה היה תשלום על חשבון חוב דמי הייזום, והנתבעים שכנגד נאלצו להשיב לסמי, השותף השני במגרש, את חלקו בגין הריבית הנ"ל.

      

159. בסיכומיהם מסכמים הנתבעים שכנגד את טענותיהם בעניין הכספים שהוחזרו לתובע שכנגד בגין ההלוואה, כדלקמן:

     התובע שכנגד הודה בתצהירו ששולם לו סכום כולל של 2,839,000 ₪ לצורך פירעון ההלוואה (1,000,000 ₪ (החזר) + 500,000 ₪ (החזר) + 500,000 ₪ (החזר) + 350,000 ₪ (החזר) + 317,000 ₪ (266,000+25,500+25,000 ששולמו ע"י דעבול) + 172,000 ₪ (43,000X4 ששולמו ע"י סמי)).

     משנת 2013, בתאריך לא ידוע במדויק, הושג בין התובע שכנגד לסמי הסכם, אותו מסרב התובע שכנגד לחשוף, שבעקבותיו נפרעו לתובע שכנגד חמש מתוך ששת ההמחאות שסמי מסר לידיו, בסכום של 43,000 ₪ כל אחת. כך, ביום 30.11.15 הודיע התובע שכנגד ששולם לו על ידי סמי סכום נוסף של 43,000 ₪ ע"ח הלוואה, שהופחת מהתביעה שכנגד (בנוסף לארבעת הסכומים האחרים ששילם כאמור לעיל).

     מסכום ההלוואה יש לנכות את שוויו של רכב היונדאי שנטל התובע שכנגד מהמגרש בסך 51,000 ₪, שהוסכם שיקוזז מיתרת ההלוואה.

     עוד יש לנכות בסכום ההלוואה 28,000 ₪, כספי הריבית אותם לקח התובע שכנגד ביתר מסנטר מוטורס בגין חלקו של הנתבע שכנגד 1 בשותפות במגרש.

      

     סה"כ, קיבל התובע שכנגד סכום כולל של 2,961,000 ₪ (2,839,000 + 43,000 + 51,000 + 28,000) מתוך ההלוואה שנתן בסכום של 3,000,000 ₪. התובע שכנגד מחזיק בידו את ההמחאה האחרונה שמסר לידיו סמי ממן בסכום של 43,000 ₪, אשר צפויה להיפרע בזמן הקרוב, ובכך תיפרע כל ההלוואה.

      

160. יוער, כי טענות הנתבעים שכנגד פורטו בהרחבה רבה ביותר, ואף עמוסה, בתצהיריהם של הנתבע שכנגד 1 (ס' 285-212 בתצהיר ת/7) והנתבע שכנגד 2 (ס' 119-56 בתצהיר ת/8).

      

     הכרעה (בתביעה שכנגד)

      

161. אין מחלוקת כי בתאריך 21.7.08 נערך על ידי התובע שכנגד וסנטר מוטורס בע"מ "הסכם הלוואה ואגרת חוב", על פיו העמיד התובע שכנגד לסנטר מוטורס הלוואה בסכום של 3,000,000 ₪ (נספח 26 לתצהיר התובע שכנגד נ/4).

      

162. אין גם מחלוקת כי בתאריך 29.7.08 נחתם בין שני צדדים אלה מסמך נוסף נושא אותה כותרת, המתייחס לאותה הלוואה, בתנאים מעט שונים המתייחסים בעיקר למועדי ההחזר. על פי ההסכם הנ"ל, התובע שכנגד נתן לסנטר מוטורס הלוואה בסכום של 3 מיליון ₪ והוסכם על מועדי ההחזר והריביות.

      

163. על פי מסמך "התחייבויות בעלי המניות של החברה", עליו חתמו הנתבע שכנגד 2 וסמי (ללא תאריך), שצורף להסכם ההלוואה, חתמו הנתבע שכנגד 2 וסמי כערבים לחובה של סנטר מוטורס לתובע שכנגד, כשהתובע שכנגד יכול לגבות מהם את החוב בכל עת ללא צורך בפנייה קודמת לחברה.

      

164. אין מחלוקת שבתאריך 31.12.08 חתמו התובע שכנגד וסנטר מוטורס על "נספח להסכם הלוואה ואגרת חוב", שבו אישרה סנטר מוטורס שקיבלה מהתובע שכנגד הלוואה ע"ס 3,000,000 ₪ במועדים המצוינים שם, כי ביום 23.11.08 החזירה לתובע שכנגד סכום של 1,000,000 ₪, כי יתרת קרן ההלוואה נכון ליום חתימת הנספח הינה 2,000,000 ₪, וכי החל מחודש ינואר 2009 יתרת קרן ההלוואה תהיה שקלית לא צמודה ותשא ריבית שנתית לא צמודה בשיעור 10% (נספח 28 לתצהיר התובע שכנגד).

      

165. כן אין מחלוקת שבתאריך 7.9.09 חתמו סנטר מוטורס והתובע שכנגד על מסמך נוסף, שכותרתו: "נספח א' להסכם הלוואה ואגרת חוב", לפיו החברה מצהירה שביקשה מהתובע שכנגד הלוואה נוספת בסך 300,000 ₪, וכי יתרת קרן ההלוואה של 3 מיליון ₪ שנתן התובע שכנגד לחברה נכון ליום חתימת הנספח הינה 2,300,000 ₪. הוסכם כי קרן ההלוואה החדשה של 300,000 ₪ תהיה שקלית לא צמודה ותשא ריבית שנתית לא צמודה בשיעור 10%. כל תנאי הסכם הלוואה ואגרת חוב מיום 23.7.08 ותנאי הנספח מיום 31.12.8 יחולו גם על ההלוואה הנוספת ויישארו ללא שינוי (נספח 28 לתצהיר התובע שכנגד).

      

166. כאמור, הצדדים אינם חלוקים על עצם קיומם של ההסכמים. המחלוקת היא שהתובע שכנגד טוען כי מסמכים אלה מחייבים על פי האמור בהם בלבד – הסכמי הלוואה, בעוד שלטענת הנתבעים שכנגד היו בין הצדדים הסכמות שונות בעל פה בקשר אליהם – השקעה משותפת והחזר על חשבון חוב דמי הייזום.

      

     הלוואה או השקעה משותפת ע"ח דמי הייזום?

167. לטענת הנתבעים שכנגד, ההלוואה של 3 מיליון ₪ שהעמיד התובע שכנגד נעשתה כהשקעה משותפת שלו ושל הנתבע שכנגד 1, מהכספים שהתובע שכנגד היה חייב לנתבע שכנגד בגין הסכם הייזום.

      

     נבדוק תחילה טענת הנתבעים שכנגד לגופה. העדים מטעם הנתבעים שכנגד העידו בעניין ההלוואות כדלקמן:

      

     עו"ד מזרחי, שהוא שערך את ההסכם כהסכם הלוואה, הצהיר בתצהירו ובחקירתו כי הוא שמע מפיו של התובע שכנגד עצמו שמדובר בהשקעה משותפת. ההסכם נערך על ידו כהסכם הלוואה לפי בקשתם של התובע שכנגד והנתבע שכנגד 1. התובע שכנגד אמר לו כי הוא מוכן להעביר לחשבון הבנק של סנטר מוטורס סכום של 1.5 מיליון ₪ עוד לפני שנחתם הסכם ההלוואה, בשל העובדה שמדובר בהעברת חלקו של הנתבע שכנגד 1 בהשקעה ואת חלקו שלו בסכום של 1.5 ₪ נוספים הסכים להעביר לחברה רק לאחר שייחתמו מסמכי ההלוואה. לאחר שנחתם הסכם ההלוואה הבחין במעורבות פעילה של התובע שכנגד בניהול המגרש. מהנתבע שכנגד 1 ומהתובע שכנגד, נודע לו שלמעשה שניהם הפכו להיות שותפים במגרש כל אחד בשיעור 20% יחד עם הנתבע שכנגד 2 וסמי (ס' 119-113 בתצהיר עו"ד מזרחי ת/4).

      

     בבית המשפט העיד עו"ד מזרחי: "זה מה שהיה בפועל... בפועל כפי שאני ראיתי וכפי שדיברו אתי... השניים היו בתוך המגרש הזה שותפים לכל דבר ועניין, שאול היה מופיע שמה יום-יום, לשאול הייתה עובדת מטעמו שהמגרש שילם את זה... שאול היה נכנס שמה כבעל הבית, היה פותח דלתות, היה פותח ארונות, היה מסתכל בקלסרים, היה שואל שאלות כמה הכנסות היה, איפה הפקדתם את הכסף, איזה מכוניות התקבלו, איזה מכוניות נמכרו וכו' וכו', זה עושה רק שותף, לא עושה אדם שמלווה כסף" (עמ' 118, שו' 20 – עמ' 119, שו' 10) (הדגש שלי - א.מ.).

      

168. העד בן שימול העיד אף הוא שהיה מדובר בהשקעה משותפת. בתצהירו הצהיר כי העובדות הנוגעות לכך שדובר בהשקעה משותפת ידועות לו היטב, "הואיל ובטרם ביצוע ההשקעה בחברת סנטר מוטורס, שוחחתי ארוכות, הן עם ציון והן עם שאול, בעניין ההשקעה האמורה" לאחר שביקשו להתייעץ עמו בנושא לאור היכרותו עם תחום הרכב. התובע שכנגד נהג כשותף במגרש, והיה מעורב היטב בנעשה בעסקי הרכב של סנטר מוטורס, ערך את ההמחאות שהיו משולמות לגורמים שונים ולספקים, ניהל את ענייני הנהלת החשבונות ואת ההתנהלות מול המערכת הבנקאית, היה מעורה במלאי המכוניות ובמכירתם והביא לעבוד בחברה מזכירה שאותה הכיר. בן שימול כתב בתצהירו כי העובדות ידועות לו, בין היתר, לאור כך "שלאחר ביצוע ההשקעה אני ייעצתי לשאול ולציון בניהול העסק", הביא להם רוכשים שרכשו כלי רכב משומשים ופעל למכירת רכבים לעסקם (ס' 37-30 בתצהיר בן שימול ת/2).

     בחקירתו העיד בן שימול כי הוא יודע שהתובע שכנגד העביר לחברה מיליון וחצי ₪, אח"כ ביקשו לשנות מס' סעיפים בהסכם ההלוואה ולאחר התיקונים העביר התובע שכנגד לחברה עוד מיליון וחצי ₪. בן שימול העיד כי "במאה אחוז" שהסכום של 3 מיליון ₪ הועבר על ידי התובע שכנגד "תמורת שותפות של 20% לו ו- 20% לציון, כשהמיליון וחצי הראשון זה מחלקו הוא והמיליון וחצי, הראשון למעשה היה מחלקו של ציון והשני היה מחלקו" (עמ' 30, שו' 19 – עמ' 31, שו' 13). על אף שהכסף הוחזר עם ריבית, יתכן שההלוואה ניתנה כהלוואת בעלים, גם אם לא נרשמה ככזו, "שורה תחתונה הם היו שותפים במגרש" (עמ' 31, שו' 26-14) (הדגשים שלי-א.מ.).

      

169. העד משה שטרן הצהיר בתצהירו: "ידוע לי שציון ושאול נכנסו כשותפים בעסק למכירת כלי רכב משומשים" שהיה בבעלות הנתבע שכנגד 2 וסמי. "מהשיחות שהתקיימו בנושא, בנוכחות ציון ושאול, נאמר לי כי ההשקעה הכוללת שבוצעה היתה 3 מליון ₪ (שבוצעה בדרך של העמדת הלוואה לעסק), כאשר מחציתה היא השקעתו של ציון; ומחציתה – של שאול". בתמורה היו השניים אמורים לקבל כל אחד 20% ברווחי העסק וריבית על כספי ההשקעה (ס' 26 בתצהיר נ/5). בחקירתו אמר שטרן כי הוא לא יודע שבגין ההשקעה במגרש המכוניות נחתם הסכם הלוואה והיא מוחזרת בצרוף ריבית, איך קיבל הנתבע שכנגד 1 כספים מהמגרש, או איך נחלקה הבעלות במגרש (עמ' 149, שו' 26-12) (הדגשים שלי - א.מ.).

      

170. מר שטורם הצהיר אף הוא, כי התובע שכנגד אמר לו ש"הוא כבר העביר 3 מיליון ₪, על חשבון חובו לציון, וזאת במסגרת השקעתם המשותפת, שלו ושל ציון, בעסק השייך לבנו של ציון – אבי, בתחום מכירת כלי רכב מ"יד שניה". הוא ידע שהשניים השקיעו במגרש המכוניות כהשקעה משותפת, שנרשמה כהלוואה, שהייתה אמורה להקנות לשניים 20% ברווחי המגרש, וידע היטב שתנאי לביצוע ההשקעה מצדו של התובע שכנגד היה שהניהול השוטף של המגרש יועבר לידיו, וכך נעשה. מר שטורם העיד עוד, כי ידע שהתובע שכנגד מוליך אותו בכחש כאשר אמר לו ששילם 3 מיליון ₪ על חשבון החוב, שכן הוא ידע שזוהי השקעה משותפת בחלקים שווים, ולכן סכום ההשקעה הוא 1.5 מיליון ₪. כן ידע באותה עת כי הסכום הושב או עתיד להיות מושב לתובע שכנגד, לאחר שעסקי המגרש לא הצליחו והוחלט על פירוק השותפות בין כל השותפים, בין היתר על דרך שכספי ההשקעה שהועברו באמצעות התובע שכנגד, יושבו לידיו (ס' 37-35 בתצהיר ת/3). שטורם אמר בחקירתו כי "אני סיפרתי לך את הסיפור שאותו אני יודע אודות ההשקעה ויודע היטב, כי אני ראיתי את זה מתבצע ואת הדיבורים בתחילת העבודה של שאול" והוא גם ביקר במגרש כמה פעמים. הוא אינו יודע אם הכסף נשא ריבית, או אם הנתבע שכנגד 1 משך רווחים מהמגרש. הכספים הוחזרו לתובע שכנגד בעת שהתפרקה השותפות בסוף שנת 2009 (עמ' 62, שו' 4 – עמ' 63, שו' 15) (הדגש שלי – א.מ.).

      

171. בנוגע לעדותו של הנתבע שכנגד 2, כפי שכבר אמרנו, עדותו הייתה מוטית מאד לטובת אביו - הנתבע שכנגד 1, ולא נתתי לעדותו משקל רב גם בתביעה שכנגד.

      

172. מכל העדויות שהובאו כאמור, עולה, וכך גם השתכנעתי, שהצדדים הסכימו שההלוואה שהעמיד התובע שכנגד לסנטר מוטורס תהיה השקעה משותפת של התובע שכנגד והנתבע שכנגד, 20% לכל אחד מהם. איני מקבל גרסתו של התובע שכנגד שהיה מדובר מצדו בהלוואה רגילה בלבד. עדויות העדים שהעידו ששמעו הדברים ישירות מהתובע שכנגד תומכות ומחזקות את טענת הנתבע שכנגד בעניין זה והינן אמינות ומהימנות עליי. גם מעורבותו של התובע שכנגד בעסקי סנטר מוטורס כפי שתוארה על ידי העדים הייתה גדולה הרבה מעבר להתנהגות של מלווה רגיל, אלא התנהגות בעלים, שגם היא מחזקת את טענת השותפות. טענות התובע שכנגד שרצה כביכול לשמור שלא יעלימו רכבים מהמגרש נראית מיתממת גרידא ואין בה להסביר התנהגותו ופעילותו המסיבית במגרש ובהנהלתו כמנהג בעלים, כפי שתוארה על ידי העדים.

      

173. אינני נזקק לבדוק בעניין זה אם מדובר בטענה בעל-פה נגד מסמך בכתב או אם שני הדברים יכולים לדור זה עם זה, שכן בכל מקרה, וגם התובע שכנגד מודה בכך, בסופו של דבר התובע שכנגד קיבל לידיו חזרה כמעט את כל סכום ההלוואה מסנטר מוטורס, ואם נשארה יתרה כלשהי, הרי שהיא מגיעה לו בהתאם למה שייקבע.

      

     טענת הנתבע שכנגד בחקירתו, על כספי ריבית שנטל התובע שכנגד ועל חוב שחייב לו האחרון בסכום של 75,000 ₪, כנראה חלקו בריבית (עמ' 210, שו' 16 - עמ' 211, שו' 21), לא נכתבו כלל בתצהירו ונאמרו ללא כל תימוכין וללא ראיות. איני נכנס אליהם ואיני מקבלם.

      

     העובדה שההלוואה של 3 מיליון ₪ שנתן התובע לסנטר מוטורס הוחזרה לו, ללא כל טענה מצד הנתבע שכנגד לקבל חלק מהסכום, אינה ראיה שלא היה מדובר בהשקעה משותפת. היא מלמדת על רצון הצדדים להחזיר לתובע שכנגד את סכום ההלוואה שנתן במלואה, ולהוציאו מכל מעורבות בנוגע למגרש ולסנטר מוטורס, בין לרצונו בין לרצון שאר הצדדים. גם כאן, לא כל שיקולי הצדדים ומטרותיהם ידועים.

      

     האם נותרה יתרת חוב בגין הסכם ההלוואה בסך 3 מיליון ₪?

174. האם נשארה סנטר מוטורס חייבת לתובע שכנגד סכומים בגין ההלוואה של 3,000,000 ₪?

     התובע שכנגד, כמו גם הנתבעים שכנגד, מאשרים כי בגין ההלוואה שולמו לתובע שכנגד הסכומים הבאים (נספח 29 לתצהיר התובע שכנגד נ/4):

     תאריך	סכום
     23.11.08	1,000,000 ₪
     21.5.10	500,000 ₪
     5.8.10	500,000 ₪
     4.10.10	350,000 ₪
     10.3.11	25,500 ₪
     12.4.11	43,000 ₪
     20.6.11	25,500 ₪
     24.7.13	43,000 ₪
     10.2.14	266,000 ₪
     17.2.14	43,000 ₪
     23.9.14	43,000 ₪
     סה"כ	2,839,000 ₪

      

175. בתאריך 30.11.15, לאחר מועד הגשת תצהירו של התובע שכנגד, הודיע התובע שכנגד לבית המשפט כי התקבל אצלו תשלום נוסף של 43,000 ₪ על חשבון ההלוואה.

      

176. סכום קרן ההלוואה שנפרעה, על פי הודעתו של התובע שכנגד, הינו, אפוא, 2,882,000 ₪.

      

177. באשר לתשלום השישי האחרון, שסמי אמור היה או צריך לשלם לתובע שכנגד בסכום של 43,000 ₪ - הנתבעים שכנגד טוענים כי סמי התחייב לשלם לתובע שכנגד סכום של 258,000 ₪ ואף מסר לשם כך לתובע 6 שיקים בסכום של 43,000 ₪ כל אחד. לטענתם, השיקים בוטלו על ידי סמי לאחר שהתובע שכנגד סרב לחתום לסמי על כתב ויתור. מאוחר יותר הגיעו סמי והתובע שכנגד להסכמות וסמי חזר לשלם לתובע שכנגד את השיקים האמורים, ואכן התובע שכנגד הודיע לבית המשפט על הקטנת סכום תביעתו. הנתבעים שכנגד טוענים בסיכומיהם כי התובע שכנגד מחזיק בידו את ההמחאה האחרונה שמסר לידיו סמי בסכום של 43,000 ₪, וזו צפויה להיפרע על ידיו בזמן הקרוב (ס' 10, 12 בסיכומי הנתבעים שכנגד).

      

     מהעובדה שסמי שילם לתובע שכנגד מספר תשלומים ע"ח פירעון ההלוואה, כמו גם מעצם הסכם ההיפרדות שבו לקח על עצמו סמי לפרוע את ההלוואה לתובע שכנגד, עולה כי התובע שכנגד וסמי הגיעו ביניהם להסכמה כלשהי בשנת 2013, בדבר החזר יתרת ההלוואה, כפי שסמי התחייב לעשות בהסכם ההיפרדות שלו עם אבי, ובעקבות כך שילם סמי לתובע שכנגד חמישה מתוך ששת השיקים שהפקיד בשעתו בידי התובע שכנגד. באשר לתשלום השישי, האחרון, אין בידינו כל מידע או ראיה מה קרה אתו - האם ניתן שיק בגינו, ואם כן, האם נפרע, או שמא לא שולם עד היום. התשלומים ששולמו על ידי סמי לתובע שכנגד שולמו באופן ספורדי, ולא ברצף. התובע שכנגד לא היה ואינו צד להסכם ההיפרדות בין סמי והנתבע שכנגד 2, ועל כן, גם אם סמי לקח על עצמו לפרוע את ההלוואה בהסכם ההיפרדות, הנתבע שכנגד 2 לא הופטר כלפי התובע שכנגד מהערבות עליה חתם בנספח להסכם להחזר ההלוואה. הנתבע שכנגד 2 הינו ערב כלפי התובע שכנגד, ועל כן עליו נטל הראיה להראות שההלוואה שולמה לתובע שכנגד על ידי סמי והוא אינו חייב עוד על פי ערבותו. ואולם הנתבע שכנגד 2 לא הביא כל ראיה לתשלום הנטען על ידו מלבד טענות שלא בוססו. הנתבע שכנגד 2 גם לא הזמין לעדות את סמי, שוודאי היה יכול לשפוך אור על הנושא ולהעיד מה היה הסיכום בינו ובין התובע שכנגד ואם שילם לו את התשלום השישי או נתן לו שיק של 43,000 ₪ בגין התשלום האחרון. בעניין זה חל גם הכלל של הימנעות מהבאת עד רלוונטי, הפועל במקרה זה לרעת הנתבע שכנגד 2.

      

     לאור האמור, לא ניתן לפטור את הנתבע 2 מערבותו לפירעון ההלוואה ומתשלום הסכום האחרון של 43,000 ₪, שטרם נפרע.

      

     יוער, שממועד הגשת הסיכומים עד היום עבר כבר זמן רב, ואיש מן הצדדים לא הודיע לבית המשפט שבינתיים שולם התשלום האחרון לתובע שכנגד.

      

     רכב היונדאי 

178. באשר לרכב יונדאי, שלטענת הנתבעים שכנגד התובע שכנגד לקח מסנטר מוטורס עבור בנו בשווי של 51,000 ₪ – הטענה נטענה מבלי שהובאה כל ראיה בעניין זה, לא לגבי עצם לקיחת הרכב ואף לא לשוויו של הרכב הנטען. גם לא הובאה כל ראיה שהייתה הסכמה בין הצדדים לקיזוז שווי הרכב הנטען מסכום ההלוואה. התובע שכנגד מצדו מכחיש את הטענה של לקיחת רכב כאמור. מתמליל שיחת הטלפון אליה הפנו הנתבעים שכנגד בהקשר זה בסיכומיהם (קובץ 13, עמ' 7), לא ניתן ללמוד דבר על הסכמה שכזו או על כך שהתובע שכנגד לקח רכב כלשהו מסנטר מוטורס.

     לא ניתן, על כן, לקבל טענת הנתבעים שכנגד בעניין הרכב, שלא הוכחה.

      

     חוב 28,000 ₪

179. בעניין טענת הנתבע שכנגד 1 שהתובע שכנגד חייב לו סכום של 28,000 ₪ - הנתבעים שכנגד טענו בתצהיריהם כי קיים "חוב אישי" של התובע שכנגד לנתבע שכנגד 1 בסכום זה בגין "התחשבנות פרטית" בין השניים. לטענתם, הנתבע שכנגד 1 ויתר על קבלת הסכום לטובת פירעון יתרת ההלוואה (ס' 284-283 בתצהיר בן שלמה ת/7; ס' 119-118 בתצהיר הנתבע שכנגד 2). בסיכומיהם טענו הנתבעים שכנגד כי מדובר בכספי ריבית אותם קיבל התובע שכנגד ביתר מסנטר מוטורס בגין חלקו של הנתבע שכנגד 1 במגרש (ס' 9 בסיכומי הנתבעים שכנגד בתביעה שכנגד).

      

     מדובר בגרסה חדשה לגבי מהות החוב, שלא הועלתה קודם על ידי הנתבעים שכנגד, לא בכתב התביעה, לא בכתב ההגנה לתביעה שכנגד ולא בתצהירים, ואין לקבלה. בנוסף, הנתבעים שכנגד אף לא הסבירו ממה מורכב הסכום הנטען על ידם וכיצד הגיעו לחישוב סכום זה. הנתבעים שכנגד גם לא הציגו שום ראיה לתמיכה בטענתם שמדובר בחוב של התובע שכנגד לנתבע שכנגד.

      

     לאור האמור, טענת הנתבעים שכנגד לקיומו של חוב בסך 28,000 ₪, נדחית.

      

     רווחים ממגרש סנטר מוטורס

180. בעניין טענות הנתבעים שכנגד כי התובע שכנגד קיבל רווחים מהמגרש בהתאם לחלקו כשותף – טענות אלו נטענו בלי לנקוב בסכומים, שיעורם או תשלומם, ומבלי שהובאה כל ראיה לתמיכה בטענות אלו, ואין לקבלן.

      

     גביית ריבית

181. הנתבעים שכנגד טענו בתצהיריהם כי נודע להם מרואה החשבון של המגרש, שהתובע שכנגד גבה לכיסו סכום של 7,750 ₪ כריבית על הסכום של 300,000 ₪ (ס' 246 בתצהיר הנתבע שכנגד 1; ס' 84 בתצהיר הנתבע שכנגד 1). למרות שקבענו כי הסכום של 300,000 ₪ לא ניתן כהלוואה, ועל כן לא היה מקום להחזר ריבית בגינו, טענת הנתבעים שכנגד לריבית שנגבתה בגין הסכום הנ"ל נטענה ללא כל ראיה או תימוכין, ואין לקבלה. משכך, אין להפחית סכום זה מיתרת קרן ההלוואה.

      

     סיכום יתרת ההלוואה

182. תוצאת כל האמור לעיל היא, שיתרת קרן ההלוואה שנתן התובע שכנגד לסנטר מוטורס בסך 3,000,000 ₪, הינה 118,000 ₪. (2,882,000 ₪ - 3,000,000 ₪). מאחר שהנתבע שכנגד 2 ערב בחתימתו לתשלום חובה של סנטר מוטורס לתובע שכנגד, חייב הנתבע שכנגד 2 לשלם לתובע שכנגד את הסכום הנ"ל.

      

183. בהקשר זה יוער, כי חישוביו של התובע שכנגד, כפי שפירט בכתב בתביעה שכנגד (סעיפים ‎144 - ‎145 בפסה"ד), וכפי שפירט בתצהירו (נ/4, סעיפים 138, 149), מתייתרים נוכח הקביעה הנ"ל בדבר יתרת החוב לתובע שכנגד.

      

184. הנתבע שכנגד 1 אינו ערב לחובה של סנטר מוטורס, ועל כן התביעה שכנגד נגדו נדחית.

      

     באשר לתובעת שכנגד 2, מאחר וההלוואה לסנטר מוטורס ניתנה על ידי התובע שכנגד 1, הרי שתביעת התובעת שכנגד 2 נדחית.

      

      

      

     הפרשי הצמדה וריבית

185. הסכם ההלוואה מיום 29.7.08 קבע שההלוואה בסך 3,000,000 ₪ תיפרע בארבעה תשלומים שנתיים של 300,000 ₪ כ"א, החל בשנת 2010, וסכום של 1.8 מיליון ₪ ישולם בחודש ספטמבר 2009, וכי ההלוואה תהיה צמודה למדד ותישא ריבית שנתית של 6%.

      

186. הסכם ההלוואה אף תוקן בנספח א' להסכם ההלוואה שנעשה ב- 31.12.08, לאחר שסנטר מוטורס פרעה סכום של מיליון ₪, ובו סוכם כי החל מינואר 2009 יתרת קרן ההלוואה תהיה שקלית לא צמודה ותישא ריבית שנתית לא צמודה בשיעור של 10%.

      

187. כפי שראינו, הצדדים סטו בהתנהגותם מהוראות הסכם ההלוואה והנספח לו וההלוואה נפרעה באופן שונה מכפי שהוסכם, הן במועדי התשלום הן בסכומי ההחזר (למעט הסכום של 118,000 ₪ שטרם נפרע).

      

188. לטענת הנתבעים שכנגד, במסגרת ההסכמה שהושגה בסוף שנת 2009 על פירוק השותפות במגרש המכוניות, ונוכח תשלומי הריבית בסכום של 321,025 ₪ ששולמו על ידי סנטר מוטורס לתובע שכנגד, וכספים נוספים ששולמו לו במזומן ממכירת כלי רכב בגין חלקו ברווחי השותפות, הוסכם בין כל הצדדים בשותפות, כולל התובע שכנגד, כי מאותו מועד ואילך לא תשולם יותר ריבית אלא יתרת קרן ההלוואה בלבד, ובכך תבוא על סיומה השותפות במגרש (ס' 251-247 בתצהיר הנתבע שכנגד 1).

      

189. אף שאינני מקבל טענת הנתבעים שכנגד על הסכמה שלא לשלם יותר ריבית, בהעדר כל ראיה להסכמה כזו, איני מוצא מקום להיענות לבקשת התובע שכנגד לחייב את יתרת החוב בריבית דריבית של 10% לשנה, כפי שכתוב בהסכם ההלוואה. שיעור ריבית זה מסופק בעיניי נוכח העובדה שהתובע שכנגד לא תבע כלל בכתב התביעה שכנגד ריבית זו על פי ההסכם עד למועד הגשת התביעה, אלא הפרשי ריבית והצמדה כדין בלבד. רק מיום הגשת התביעה ואילך הוא תובע את הריבית לפי ההסכם. לאור כך שראינו כי הצדדים לא קיימו את הסכם ההלוואה ככתבו וכלשונו, וכי סטו ממנו בהתנהגותם באופן ניכר ובמודע, לא השתכנעתי כי דווקא שעור הריבית הגבוה נשאר בעינו, ביחוד כשהוא גם לא נתבע על ידי התובע שכנגד עד למועד הגשת התביעה שכנגד.

      

190. לאור האמור, תישא יתרת קרן ההלוואה שנותרה לתשלום בסכום של 118,000 ₪, הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן ההלוואה (30.7.08) ועד התשלום בפועל. על הנתבע שכנגד 2 לשלם לתובע שכנגד סכום זה. 

      

     300,000 ₪ - הלוואה נוספת, או על חשבון חוב דמי הייזום?

191. אין חולק שהסכום של 300,000 ₪ ניתן על ידי התובע שכנגד לסנטר מוטורס ביום 8.9.09 ואין חולק כי הוא הופקד על ידו בחשבונה. הצדדים חלוקים אם סכום נוסף זה של 300,000 ₪ ניתן על ידי התובע שכנגד לסנטר מוטורס כהלוואה בלבד, כטענתו, או על חשבון דמי הייזום שחב לנתבע שכנגד 1, כטענת האחרון.

      

192. על פי הנספח להסכם ההלוואה, הסכום של 300,000 ₪ ניתן על ידי התובע שכנגד כהלוואה.

      

     התובע שכנגד טוען כי הסכום של 300,000 ₪ ניתן על ידו כהלוואה לסנטר מוטורס, כפי שכתוב בנספח להסכם ההלוואה, וכפי שהסכום הקודם של 3 מיליון ₪ ניתן על ידו כהלוואה. התובע שכנגד חזר וטען בעדותו כי הסכום של 300,000 ₪ "זאת הלוואה לסנטר מוטורס" (עמ' 566, שו' 13).

      

     הנתבעים שכנגד טוענים שהסכום הנוסף של 300,000 ₪ ניתן על חשבון חוב דמי הייזום, ורישומו כהלוואה נעשה רק משיקולי תכנון מס של התובע שכנגד.

      

193. הנתבע שכנגד 1 טען בחקירתו כי התובע שכנגד ביקש להעביר לו את הכסף שהוא חייב לו דרך מגרש המכוניות כדי שאם ישאלו אותו מדוע נתן את הכסף תהיה לו סיבה. לדבריו, התובע שכנגד העביר את הסכום למגרש והוא שאמר לנתבע שכנגד 2 להוציא את הכסף בסכומים קטנים. בבירור שעשו הנתבעים שכנגד אצל רואה החשבון עלה כי הכסף כלל לא נרשם כהלוואה בספרי החברה ולא הופיע בה (עמ' 215, שו' 14 – עמ' 217, שו' 8).

      

194. עדי הנתבע שכנגד 1 העידו בעניין זה, כדלהלן:

      

     עו"ד מזרחי הצהיר בתצהירו כי התובע שכנגד הודה בפניו שהסכום של 300,000 ₪ שולם על ידו כחלק מחובו של התובע שכנגד בגין דמי הייזום, וכי לבקשת התובע שכנגד הועבר סכום זה לחשבון הבנק של סנטר מוטורס (ס' 120 בתצהיר עו"ד מזרחי ת/4).

     בחקירתו חזר עו"ד מזרחי על הדברים ואמר שלמרות שהיה המסמך שכונה "נספח להסכם הלוואה" בעניין ההלוואה בסך 300,000 ₪ - "בשיחות שהיו ומה שאני שמעתי באוזני, אמר שאול במפורש שה- 300,000 שקל שנמשכו ע"י ציון או מי מטעמו, הם כספים שהוא משלם לו על חשבון הכספים בסך 5 מיליון שקל" (עמ' 121, שו' 13-9).

      

195. בן שימול הצהיר כי מהשיחות והפגישות שהתקיימו בנוכחותו בין התובע שכנגד לנתבע שכנגד 1, ידוע לו שהתובע שכנגד שילם לנתבע שכנגד 1 300,000 ₪ על חשבון המגיע לו בגין עסקת מניות SPL. בן שימול הוסיף, כי מדברי התובע שכנגד באותן שיחות עלה מפורשות שהוסכם בין התובע שכנגד לנתבע שכנגד 2 שהתשלום יבוצע בדרך של העברה בנקאית מחשבון התובע שכנגד לחשבון סנטר מוטורס, וכי בשום שלב לא נאמר שמדובר בהשקעה נוספת או הלוואה של התובע שכנגד לסנטר מוטורס (ס' 38 בתצהיר ת/2).

      

196. שטורם העיד כי התובע שכנגד אמר לו שהעביר לנתבע שכנגד 1 סכום של 300,000 ₪ בגין שכרו בעסקת מניות SPL, וכי סכום זה הועבר לבקשת התובע שכנגד ומשיקולי מס שלו, לחשבון הבנק של סנטר מוטורס (ס' 38 בתצהיר ת/3).

      

197. עו"ד מזרחי ושטורם היו אמינים עליי ועדויותיהם מהימנות. העדויות הינן חד משמעיות, ומתייחסות לדברים שאמר להם התובע שכנגד עצמו - שהסכום של 300,000 ₪ ניתן על ידו על חשבון דמי הייזום.

      

198. גרסת הנתבעים שכנגד נתמכת גם בהסכם שנעשה בין הנתבע שכנגד 2 ובין סמי ביום 24.5.10, שעניינו העברת מניותיו של הנתבע שכנגד 2 בסנטר מוטורס לסמי (נספח 30 לתצהיר התובע שכנגד, להלן: "הסכם ההיפרדות"). בהסכם ההיפרדות הוסכם בין השניים כי סמי מתחייב להחזיר לתובע שכנגד עד יום 10.8.10 את ההלוואה שנתן לסנטר מוטורס, וכי סכום ההלוואה שאמורה להיות מוחזרת הנה בסכום של כשני מיליון ₪ (ס' 1 בהסכם). גם בנספח א' להסכם ההיפרדות, שכותרתו "תדפיס יתרת הלוואה נכון ליום 24.5.2010" נכתב כי סך קרן ההלוואה הינו 2,000,000 ₪.

      

     אין מחלוקת שעד למועד הסכם ההיפרדות פרעה סנטר מוטורס לתובע שכנגד סכום של 1,000,000 ₪ מההלוואה שנתן לה. סכום יתרת ההלוואה המופיע בהסכם ההיפרדות - 2 מיליון ₪, מתיישב עם הלוואה של 3,000,000 ₪ ולא 3,300,000 ₪, שכן הסכום של 300,000 ₪ כבר ניתן במועד זה על ידי התובע שכנגד - עוד בחודש ספטמבר 2009, כשמונה חודשים לפני שנחתם הסכם ההיפרדות. העובדה שהסכום של 300,000 ₪ לא הוזכר ולא נכלל בקרן ההלוואה שצוינה בהסכם ההיפרדות, מחזקת את טענת הנתבעים שכנגד שסכום זה לא ניתן כהלוואה לסנטר מוטורס אלא היה תשלום על חשבון חובו של התובע שכנגד לנתבע שכנגד 1. בהקשר זה תוזכר גם טענת הנתבע שכנגד 1 שהסכום לא נרשם בספרי החברה כהלוואה, ולא בכלל. מאחר ולא הובאה ראיה לדברים, לא נוכל להתייחס לכך.

      

199. בשיחת טלפון מיום 16.6.11 בין התובע שכנגד לנתבע שכנגד 1, אמר אמנם התובע שכנגד לנתבע שכנגד 1 שסנטר מוטורס צריכה להחזיר לו את הסכום של 300,000 ₪ "שעבר בספרים שלהם" (תמלול השיחה - קובץ 11, עמ' 60, שו' 16-11), אולם משיחת טלפון קודמת, מיום 15.11.10, עולה שהתובע שכנגד הודה שהוא שילם לנתבע שכנגד 1 את הסכום האמור על חשבון חובו בגין דמי הייזום (תמלול השיחה - קובץ 2, עמ' 16, שו' 9).

      

200. מהדברים עולה שהנספח להסכם ההלוואה אינו משקף את תוכנו, ואף שכתוב בו שהכספים הם כספי הלוואה, נכתבו הדברים, כך עולה, משיקולי מס כשלמעשה מדובר בתשלום חוב לנתבע שכנגד 1, כפי שהעידו העדים. קבלתן של העדויות בעל-פה נגד המסמך בכתב שהביאו הנתבעים שכנגד וטענותיהם, מובילות לקביעה שהנספח להסכם ההלוואה נכתב למראית עין בלבד. קביעה זו נשענת ומתבססת אך ורק על התשתית העובדתית והראיות שהביאו הצדדים בפני בית המשפט וטענו לגביהם והיא עולה ומתחייבת מהם.

      

201. תוצאת האמור היא, שאני מקבל את טענת הנתבעים שכנגד שהסכום של 300,000 ₪ שולם על ידי התובע שכנגד על חשבון חובו לנתבע 1 בגין הסכם הייזום. משכך, יש לקזז סכום זה מסכום דמי הייזום שנקבע כי על התובע שכנגד לשלם לנתבע שכנגד 1. לסכום הקיזוז יתווספו הפרשי הצמדה מיום 8.9.09 ועד התשלום בפועל של דמי הייזום כאמור בפסק דין זה.

      

     הבקשה לסעד הצהרתי על בטלות הסכם המניות עקב הפרה

     ותביעה לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם המניות

      

     טענות התובעים שכנגד

202. התובעים שכנגד טוענים כי בהסכם המניות התחייב הנתבע שכנגד 1 לשלם לתובעת שכנגד סכום של 1,875,000 ₪ תמורת 5% ממניותיה. בעקבות החרמת ההמחאות שמסר הנתבע שכנגד 1 לתובע שכנגד בגין הסכום האמור, על ידי המשטרה, לא שולמה תמורת המניות מעולם והסכם המניות לא מומש. הנתבע שכנגד 1 לא הופטר מתשלום עבור המניות, וטענות הנתבעים שכנגד בעניין הסכם המניות הינן טענות בע"פ נגד מסמך בכתב.

      

203. על פי סעיף 14 בהסכם המניות, אי עמידה באחד מהתשלומים שנקבעו בהסכם מהווה הפרה יסודית המזכה את התובעת שכנגד 2 בביטול ההסכם ובפיצוי מוסכם בסך 375,000 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפרת ההסכם ועד הגשת התביעה שכנגד, עומד סכום זה על 527,586 ₪. הנתבעים שכנגד לא חלקו על סכום הפיצוי המוסכם.

      

204. על טענת הנתבעים שכנגד כי ככל שהסכם המניות עדיין עומד אזי התובע שכנגד הוא שהיה אמור לשלם לנתבעים שכנגד כסף, טוען התובע שכנגד כי לא ניתן לחלק לנתבעים שכנגד דיבידנד בחברת ש.א. בגין עסקת SPL כל עוד הם אינם בעלי מניות בחב' ש.א. . מתן מניות בחינם, ודאי בחברה שקופת המזומנים שלה מלאה, היא אירוע מס בהיקף כל שווי המניות.

      

205. נוכח טענת הנתבעים שכנגד שזכויותיו של סקיזדה על פי הסכם המניות הומחו לנתבע שכנגד 2, חייב גם הנתבע שכנגד 2 בפיצוי המוסכם כלפי התובעת שכנגד 2.

      

206. התובעים שכנגד מבקשים להצהיר כי הסכם המניות הופר על ידי הנתבעים שכנגד באופן יסודי ולכן הוא בטל, ולחייב את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, כלפי התובעת שכנגד, בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המניות בסכום (משוערך) של 527,586 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

      

     טענות הנתבעים שכנגד

207. הנתבעים שכנגד טוענים כי התובע שכנגד מעולם לא העלה דרישה לתשלום הסכום הנקוב בהסכם המניות. הוא גם לא הודיע על ביטול הסכם המניות כתוצאה מאי התשלום, והצדדים הגיעו להסכמה מפורשת כי מועד התשלום בגין רכישת המניות יידחה.

      

208. לטענת הנתבעים שכנגד, לאחר הסכם המניות נעשה בין הצדדים הסכם נוסף – הסכם הייזום, שבו הוסכם כי התמורה שתשולם לנתבע שכנגד 1 במסגרת הסכם הייזום תמצה את כל הזכויות והחובות של הצדדים גם על פי הסכם המניות, כך שהנתבע שכנגד 1 לא יתבקש לשלם יותר עבור מניות התובעת שכנגד בהתאם להסכם המניות, מניות התובעת שכנגד לא תועברנה לידי הנתבע שכנגד 1, ומניות SPL יועברו לידי הגורם שירכוש אותן מבלי שלנתבע שכנגד 1 תהיה טענה בעניין.

      

209. הנתבעים שכנגד טוענים עוד, כי התובע שכנגד, שמכחיש את קיומו של הסכם הייזום, מאשר כי עד סמוך להגשת התביעה הוא הסכים להארכת מועד התשלום בגין המניות. אם אכן הסכם המניות היה ההסכם היחיד שנכרת, כי אז היה על התובע שכנגד לשלם לנתבע שכנגד 1 בעקבות מכירת מניות SPL את ההפרש שבין התמורה שהתקבלה בגין המניות (15% מהסכום של 52,180,000 ₪) לבין התמורה אותה התחייב הנתבע 1 לשלם ~עבור מניות התובעת שכנגד (15% מהסכום של 37,500,000 ₪). התובע שכנגד לא שילם לנתבע שכנגד 1 אף את אותו תשלום שלשיטתו היה צריך להיות משולם לנתבע שכנגד 1, ולכן ככל שהופר הסכם המניות על ידי מי מהצדדים, הרי שזה התובע שכנגד ולא הנתבע שכנגד 1.

      

     הכרעה

      

210. אין מחלוקת כי על פי הסכם המניות התחייבו הנתבע שכנגד 1 וסקיזדה לשלם תמורת 5% ממניות ש.א. סכום של 1,875,000 ₪, ב- 5 תשלומים עוקבים בסך 375,000 ₪ כ"א החל מיום 31.10.05, בכפוף לבדיקת נאותות שאמורה הייתה להתבצע עד יום 31.10.05 (ס' 11, 13 בהסכם המניות). לצורך כך נמסרו לתובע שכנגד חמש המחאות המשוכות מחשבון שהתנהל על שמה של בתו של הנתבע שכנגד 1, וחמישה שטרי חוב עליהם חתום סקיזדה, ע"ס 375,000 ₪ כל אחד, שמועד פרעונם ביום 31 לכל חודש החל מ- 31.10.05 (ס' 44 בתצהיר הנתבע שכנגד ת/7; ס' 27 בתצהיר התובע שכנגד נ/4). אין גם מחלוקת כי המחאות אלו הוחרמו על ידי משטרת ישראל סמוך לאחר מעצרו של התובע שכנגד בתאריך 10.10.05, לפני שהגיע מועד התשלום (ס' 44 בתצהיר התובע שכנגד; ס' 51 בתצהיר הנתבע שכנגד), וכי בפועל לא שולמה מעולם תמורת המניות.

      

211. ואולם, כאמור בתחילת פסק הדין, קיבלנו את טענתם וגרסתם של הנתבעים שכנגד, שנתמכה בעדויות שהובאו, על כריתת הסכם הייזום שנעשה אחרי הסכם המניות והסכמות הצדדים על פיו. הסכם הייזום שינה את ההסכמה שהייתה בהסכם המניות. קיבלנו את הטענה כי הסכם הייזום כלל הסכמה בדבר מיצוי זכויות וחובות הצדדים על פי הסכם המניות וכי לא תשולם על ידי הנתבעים שכנגד התמורה שנקבעה בהסכם המניות. לאור הקביעה האמורה, אני דוחה את טענת התובעים שכנגד שהיה על הנתבעים שכנגד לשלם להם עבור המניות בהתאם להסכם המניות, ואת הטענה כי אי התשלום מהווה הפרה של הסכם המניות. כאשר שני הצדדים עשו ביניהם הסכם שני, אחר, אין מקום לדרישה להצהיר כי הסכם המניות הקודם הופר או להצהיר כי התובעים שכנגד זכאים לתשלום הפיצוי המוסכם על פיו.

      

212. לאור האמור, התביעה להצהיר על בטלות הסכם המניות מחמת הפרתו ותשלום הפיצוי המוסכם, נדחית (ולא נדרשנו לכך שהפיצוי המוסכם המבוקש הוא למעשה סעד כספי באיצטלה של סעד הצהרתי).

      

     סעד הצהרתי לזכאות לפיצוי עקב ההליך הפלילי

      

     טענות התובע שכנגד

      

213. התובע שכנגד טוען כי לאחר שנכרת הסכם המניות החל הנתבע שכנגד 1 לפעול "כאחרון העבריינים", ונהג בבריונות, אלימות ומעשי סחיטה ואיומים נגד בארינבוים וכנגד עובדי חברת SPL. בעטיים של מעשים אלו הוגשה על ידי בארינבוים תלונה במשטרה, שהובילה למעצרם של התובע שכנגד, הנתבע שכנגד ואחרים והוגש נגדם כתב אישום חמור בעבירות של איומים וסחיטה באיומים. התובע שכנגד טוען כי לא היה לו קשר למעשיו של הנתבע שכנגד 1, והגשת כתב האישום היוותה עבורו אות קלון ופגעה בשמו הטוב ובקריירה המקצועית שלו. תיקון כתב האישום והותרת עבירה קלה של עושק בלבד המיוחסת לתובע שכנגד, מהווה ראיה לגרסתו שהוא נגרר לעניין שלא באשמתו. מעשיו הפליליים של הנתבע שכנגד 1 הם הסיבה הבלעדית לכל נזק שנגרם לתובע שכנגד כתוצאה מהם.

      

214. התובע שכנגד טוען בסיכומיו כי הוא אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, שהיה בעלים ודירקטור של חברת תוכנה מובילה במשק, ולא ניתן להעלות על הדעת שביקש לסבך עצמו בהתנהגות עבריינית פסולה. הנתבע שכנגד 1 גרר אותו למחוזות אפלים וגרם לו מפח נפש וסבל של ממש. אין מחלוקת, לטענתו, כי היחיד שביצע בפועל עבירות פליליות היה הנתבע שכנגד 1, שטען, בניגוד לכתב האישום המתוקן, שהתובע שכנגד היה שותף לכך, מבלי שהוכיח טענה זו.

      

215. בעקבות האמור, מבקש התובע שכנגד להצהיר כי הוא זכאי לפיצוי מהנתבע שכנגד 1 בגין כל נזק שנגרם לו כתוצאה ממעשיו הפליליים של הנתבע שכנגד 1.

      

     טענות הנתבע שכנגד 1

      

216. הנתבע שכנגד 1 טוען כי התובע שכנגד הוא עבריין שהורשע בפרשה נושא התביעה ובעטיה נגזר עליו עונש מאסר שרוצה בעבירות שירות. איש לא כפה עליו דבר, והוא אינו יכול לנסות להטיל אחריות למעשים שהוא עשה על הנתבע שכנגד. מכתב האישום המקורי וגם מכתב האישום המתוקן עולה שהתובע שכנגד היה גורם מוביל, כוחני ואלים, והייתה לו מעורבות מלאה במעשים. התובע שכנגד לא נגרר לדבר, אלא הוא אשר יזם את המהלכים ולקח בהם חלק פעיל. התובע שכנגד חשש מאוד מהרשעתו בכתב האישום המקורי, שכן היא הייתה מובילה אותו לעונש מאסר ולהתליית רשיון רואה החשבון שלו. בשיחות שקיימו ב"כ הצדדים והצדדים, הסכימו הצדדים שהנתבע שכנגד 1, סקיזדה, והנאשם הנוסף יודו בכתב האישום המקורי, ואילו התובע שכנגד – הנאשם מס' 1 – יודה בעובדות כתב אישום מתוקן וההרשעה תהיה באישום של עושק, על מנת שלא יאבד את רישיון רואה החשבון שלו. לו היה אמת בטענות התובע שכנגד, חזקה שהיה מעלה את הטענה בחקירותיו במשטרה או בהליך הפלילי, אך הוא לא עשה כן. ככל שנגרם נזק לשמו הטוב של התובע שכנגד, הוא נגרם בשל הגשת כתב אישום נגדו והרשעתו בעבירה שביצע. מי שגייס את הנתבע שכנגד 1 לעסקה וביקש לשכור את שרותיו, הוא התובע שכנגד.

      

     אין גם הצדקה ליתן את הסעד ההצהרתי המבוקש, שהוא סעד תיאורטי גרידא.

      

     הכרעה

      

217. לא מצאתי טעם בטענות התובע שכנגד בכל הנוגע לסעד הצהרתי שהוא זכאי לפיצוי כמבוקש על ידו. לא ברור גם טיבו של סעד זה שנראה ערטילאי בלבד. כל הארועים שהתובע שכנגד טוען להם כבר קרו, וכל הנזקים, אם היו כאלה, כבר ארעו. אין כל ספק כי בידי התובע שכנגד היה לכמת את כל נזקיו, ככל שהוא טוען להם, בתביעה כספית מוגדרת. התובע שכנגד אף לא מפרט כלל אלו נזקים נגרמו לו, אלא באופן כללי וסתמי, ואין יודע למה הוא מתכוון. על פי הפסיקה, אין גם לתת סעד הצהרתי, מקום בו לתובע קיימת האפשרות לתבוע את תביעתו בסעד כספי ספציפי ומוגדר. כל זאת, אף בלי להיכנס לשאלה אם יש לתובע שכנגד עילה כנגד הנתבע שכנגד 1 לפיצוי על הנזקים כפי שהוא טוען להם, אילו עבירות נעשו, מידת המעורבות או אי המעורבות של הצדדים, מה עשה כל אחד, הקשר הסיבתי, טיבו של הסדר הטיעון שנעשה, וכו'. נראה כי טענה זו באה כטענת נגד בלבד, בלתי מוצלחת, לתביעה העיקרית.

      

     יוער, כי בהליך המשפטי הפלילי שהתובע שכנגד מתייחס אליו, הואשם בתחילה גם התובע שכנגד כנאשם מס' 1, יחד עם הנתבע שכנגד 1 ושניים אחרים, באותם אישומים של סחיטה באיומים ואיומים כלפי בארינבוים. רק בכתב האישום המתוקן שונו העבירות המיוחסות לתובע שכנגד לעבירת עושק, והנתבע שכנגד, כמו גם שאר שני הנאשמים, הורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם. הנתבע שכנגד 1 טען שתיקון כתב האישום נעשה בהסכמת כל הנאשמים, מן הסיבה שלא רצו שיישלל רישיון רו"ח של התובע שכנגד בעקבות האישומים, אף שהיה שותף לכל המעשים. נסיבות תיקון כתב האישום לא הובררו, ואיני נכנס לעניין זה. על פניו, נראה כי נכון היה שהתובע שכנגד, שגם לפי כתב האישום המתוקן שהורשע בו על פי הודאתו, היה מעורב בפרשה נושא כתב האישום, יצטנע יותר בטענותיו בעניין זה. בכל מקרה, טענותיו לא הוכחו.

      

218. תוצאת האמור היא, שהתביעה שכנגד בעניין זה נדחית.

      

     הערה כללית בטרם סיום

      

      

219. כמעט בכל הנקודות שעלו במשפט זה, הן בתביעה העיקרית הן בתביעה שכנגד, לא הייתה הסכמה בין הצדדים. כל צד הכחיש את טענות הצד השני וכל צד טען את ההפך ממה שאמר הצד השני. דברים רבים נעשו בעל פה, וכנראה לא בכדי, והרושם הכללי הוא שהצדדים לא הביאו בפני בית המשפט את מלוא הנסיבות הקשורות לעסקת מכירת המניות נושא התביעה, וכי היו דברים נוספים מעבר לנטען, שלא גולו לבית המשפט.

      

     עניין כתב האישום הפלילי שהוגש נגד הצדדים וההליך הפלילי שהתנהל נגדם, יש בו כדי לזרוק אור שאינו עולה בקנה אחד עם חלק גדול מטענות הצדדים. הצדדים הודו והורשעו בכתב האישום המתוקן, שנאמר בו כי התובע וסקיזדה הציעו לנתבע "להתייצג כמי שהצטרפו אליו כשותפים בחברת "ש.א. אחזקות" ולגבות אותו במחלוקת עם המתלונן (בארינבוים-א.מ.)". אף על פי כן, נסובה כל התביעה שבפנינו על הסכם המניות בהתעלם מהאמור בכתב האישום לגביו, כאילו היה מדובר בהסכם רגיל. ניכר היה שהצדדים הילכו בזהירות רבה בכל הקשור לכתב האישום. התובע, וגם עו"ד מזרחי, אמרו בעדויותיהם שבהליך הפלילי נטען שהסכם המניות היה בכלל פיקטיבי, אולם הצדדים עצמם נמנעו מלומר זאת במפורש. כזכור, עו"ד מזרחי אמר שהנתבע לא רצה לעשות את הסכם הייזום בכתב בשל ההליך הפלילי בו נטען למעשה שהסכם המניות הוא פיקטיבי. מאליה עולה השאלה האם הצדדים סובבו למעשה את בית המשפט בכחש בעניין הסכם המניות. אם אכן כך הוא, אולי חלק גדול מהאמור בפסק הדין אינו משקף את הנכון, אף שמצד שני הדבר מחזק את הקביעה הסופית שהסכם הייזום הוא הקובע והוא המכריע ולא הסכם המניות, ומבחינה זו תוצאת פסק הדין נכונה בכל מקרה. ההכחשות ההדדיות הגורפות כמעט בכל דבר ועניין לא עוררו אמון רב בשני הצדדים. מתברר כי שני הצדדים אינם טלית שכולה תכלת, וראו את כתב האישום המתוקן שהצדדים הורשעו בו, לפיו התובע וסקיזדה סחטו את בארינבוים והתנהגו באופן שהיה בו כדי לאיים עליו בפגיעה בגופו או בבני משפחתו ובפעילות חב' SPL, בעוד הנתבע היה יחד עם התובע והנאשמים האחרים במקום ביצוע המעשים בכל מהלך הארועים הנ"ל, כשהוא מבקש לנצל את מצוקת בארינבוים שנגרמה על ידי מעשי התובע וסקיזדה כדי לדרוש להעלות את מחיר הצעתו לרכישת מניות הנתבע. לא מפתיע ששני הצדדים לא חקרו האחד את השני בעניין כתב האישום וברור שהעדיפו לא לעשות כן. מסיבה זו, גם נאמרים כאן הדברים בבחינת אגב אורחא בלבד.

      

     עם זאת, בין שתי העדויות, של התובע מצד אחד ושל הנתבע מצד שני, העדפתי את עדותו של התובע על פני עדות הנתבע, משום שבעדות הנתבע היו סתירות רבות שלא ניתן ליישבן ושערערו את גרסתו. טענות הנתבע נגד התובע בעניין עברו ואופיו העברייני לא נתמכו בראיות. חלק נכבד בהכרעה נשען על הראיות שהובאו על ידי הצדדים, כשעדיו של התובע נמצאו אמינים, עדותם לא הופרכה ולא עורערה, והם אישרו ותמכו בגרסת התובע כמעט במלואה. היותם חברי התובע לא פגעה באמינותם, ולכל הטענות השונות שהעלה נגדם הנתבע לא הובאה כל ראיה. זאת, בניגוד לנתבע, שעדויות עדיו לא תמכו תמיכה רצינית בגרסתו ובעדותו, ובטענותיו נמצאו, כאמור, סתירות של ממש.

      

     ועוד הערה: לא נכנסתי לטענות שסברתי שאינן תורמות מהותית לפסק הדין. כך למשל עניין התביעה שתבע הנתבע את פרופ' ברנע, עריכת ההמחאה על ידי הנתבע לפקודת התובע 1 או התובע 2, וכדו'.

      

     סיכום

      

     התביעה הראשית

      

220. התביעה הראשית מתקבלת, כדלקמן:

      

221. הנתבע 1 ישלם לתובע 1 את הסכום של 7,827,000 ₪, המהווים 15% מסכום עסקת מכירת המניות (שהייתה בסכום כולל של 52,180,000 ₪).

     מסכום זה ינוכה הסך של 300,000 ₪ בגין התשלום ששילם הנתבע 1 לתובע (סעיף ‎201 בפסה"ד).

     סך הכל ישלם הנתבע 1 לתובע 1 סכום של 7,527,000 ₪.

     לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה בלבד מיום ביצוע עסקת SPL - 29.12.06, ועד התשלום בפועל. לא מצאתי לחייב את הנתבע 1 גם בריבית על הסכום שנפסק, לאחר שהתובע 1 הודה כי הוא סירב לקבל מהנתבע את הכסף משיקולי מס פרטיים שלו. משכך, אין הוא זכאי לריבית בגין כך.

     החל מיום הגשת התביעה (6.6.12), ועד מועד התשלום בפועל, תצטרף לסכום האמור גם ריבית כחוק.

      

222. בנוסף, ישלם הנתבע 1 לתובע 1 סכום של 119,000 ₪, החזר הוצאות ששולמו על ידו עבור הנתבע 1 בתיק אחר (סעיף ‎‎137 בפסה"ד), בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד ההוצאה, בהתאם לחשבוניות שהוצגו (ת/10), ועד התשלום בפועל.

      

223. תביעת התובע 2 נדחית.

      

224. התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

      

225. הנתבע 1 ישלם לתובע 1 החזר הוצאות משפט, בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע 1 לתובע 1 שכ"ט עו"ד בסכום של 500,000 ₪ (כולל מע"מ), כשלסכום זה יצטרפו ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

     בקביעת סכום שכ"ט עו"ד הבאתי בחשבון את הסכום שנפסק לתובע 1, את משך הזמן של ניהול המשפט והעובדה שגרסת הנתבע 1 נמצאה לא אמינה ולא נכונה והביאה לניהול משפט ארוך זה.

      

     התביעה שכנגד

      

226. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, מבחינה זו שהנתבע שכנגד 2 ישלם לתובע שכנגד 1 את הסכום של 118,000 ₪, יתרת ההלוואה שטרם נפרעה (סעיף ‎182 בפסה"ד), בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום העמדת ההלוואה (30.7.08), ועד מועד התשלום בפועל.

      

227. לקראת סיום כתיבת פסק הדין הודיעה הנתבעת שכנגד (ביום 27.2.17), כי היא מבקשת להפחית מסכום התביעה שכנגד סך של 14,000 ₪ שקיבלה לידיה בימים אלה מהנתבע שכנגד 2.

     לאור האמור, יופחת הסכום הנ"ל מהסכום של 118,000 ₪, כך שהיתרה לתשלום בתביעה שכנגד היא 104,000 ₪. הריבית וההצמדה שנפסקו בסעיף ‎226 הקודם יחולו על מלוא הסך של 118,000 ₪ עד יום 27.2.17, ועל היתרה בסכום של 104,000 ₪ יחולו ממועד זה ועד התשלום בפועל.

      

228. התביעה שכנגד נגד הנתבע שכנגד 1 נדחית.

      

229. שאר תביעות התובעים שכנגד, נגד הנתבעים שכנגד, נדחות.

      

230. הנתבע שכנגד 2 ישלם לתובע שכנגד 1 החזר אגרת תביעה שכנגד בשיעור 10%, בהתחשב בסכום התביעה שכנגד לעומת התוצאה, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ (כולל מע"מ), בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד התשלום בפועל. בפסיקת שכר הטרחה הבאתי בחשבון שמרבית התביעה שכנגד נדחתה.

      

231. כל הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסד דין זה.

      

      

     ניתן היום, א' אדר תשע"ז, 27 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.