-
לפני בקשת הנתבע לאפשר חשיפת מסמך, המצוי ברשותו, והמשמש להגנתו, ואולם יש בו כדי לפגוע בפרטיותו של צד ג', שאינו בעל דין בתיק.
-
המדובר בתביעה נזיקית , כספית, לשון הרע, בגין סיום התקשרות בין קיבוץ שלוחות (להלן: "הקיבוץ"), שהנתבע הינו מרכז המשק בקיבוץ ומנהל התאגידים של הקיבוץ, לבין התובע שהינו תושב קיבוץ בית השיטה ובכל מוסך לרכבים "מוסך בית השיטה", בשל מעשים לא כשרים. לטענת התובע, משך שנים טיפל ברכבי הקיבוץ לשביעות רצון הצדדים. התובע הופתע לקבל ביום 21.5.15, מכתב עליו חתום התובע ובו הודיע על סיום ההתקשרות ביניהם החל מיום 31.5.15, כאשר למכתב היו מכותבים יו"ר ועדת הרכב בקיבוץ, מנהל המוסך בקיבוץ מר חנן סמסון (להלן: "סמסון"), הנה"ח ומרכזי הענפים בקיבוץ. התובע פנה לסמסון על מנת לברר את הסיבה להפסקת ההתקשרות, ונאמר לו על ידי סמסון, כי הנתבע טוען ל"קומבינה" בין התובע לסמסון, לפיה התובע גובה תשלום מופרז וגבוה מהנדרש מהקיבוץ בגין תיקון רכבי הקיבוץ, והרווח מגביית היתר מתחלק בינו לבין סמסון. לטענת התובע, בשיחה שיזם עם הנתבע, אישר הנתבע את שנאמר על ידי סמסון. ב"כ התובע פנה ביום 28.5.15 במכתב לנתבע בו דרש ממנו למסור מכתב לפיו הוא חוזר בו מדבריו נגד התובע, וכן לפצותו בסך של 150,000 ₪ בגין פגיעה בשמו. בתשובתו ביום 1.6.15, שב וטען הנתבע כי הגיע אליו מידע משני מקורות שונים לגבי מעשים לא כשרים שנעשים בין סמסון לתובע, ולמרות הכחשתו של סמסון, החליט, לאחר היוועצות עם גורמים בקיבוץ, להפסיק את ההתקשרות עם התובע. התובע מכחיש מכל וכל את הטענה אודות "מעשים לא כשרים", וטוען כי מעשיו של הנתבע מהווים פרסום לשון הרע ונועדו לפגוע בעסקו ובפרנסתו, הסבו לו נזקים כספיים כבדים וגרמו להכפשת שמו. משכך, על הנתבע לפרסם התנצלות, לחזור בו מדבריו ולפצות את התובע בסך של 150,000 ₪.
-
הנתבע טען, כי הגיע אליו מידע משני מקורות שונים ואמינים, על התנהלות לא ראויה בין סמסון לתובע, וכי מתוקף תפקידו גם כאחראי על פעילות המוסך בקיבוץ, זימן אליו את סמסון והציג לפניו את החשדות שהועלו, תוך שהוא מציין, כי בעבר נתפס סמסון במעשים לא כשרים שביצע במסגרת תפקידו ואף הודה בביצועם. מאחר וסמסון הוא שעמד בקשר רצוף עם התובע והוא שאישר לתשלום את החשבוניות שהנפיק התובע, ההתייחסות לחשדות הפעם היתה ביתר שאת. ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ, שלה יו"ר חיצוני ויו"ר ועדת הרכב , שהינו גם היועמ"ש של הקיבוץ, דנו בחשדות, ולאחר שירדה מהפרק הסתייעות בחוקר פרטי בשל העלויות ותוך התחשבות בהיותו של סמסון חבר ותיק בקיבוץ שלו משפחה עניפה המתגוררת בקיבוץ ואם החשדות נגדו היו מתאמתים, הדבר היה עלול לגרום לבעיות חברתיות קשות, הוחלט להתקשר עם מוסך אחר. הנתבע מכחיש כי גרם לשמועות אודות התובע, או אמר שהתובע ביצע מעשים לא כשרים. לטענת הנתבע, שמורה לו הזכות לבטל התקשרות עם נותן שירותים, בלא לתת הסבר, ובמכתב ששלח לתובע לגבי הפסקת ההתקשרות ביניהם, אין שמץ של לשון הרע. בנוסף, הנתבע טען כי עומדת לו הגנת אמת בפרסום. אכן, הוא לא אימת את החשדות עם התובע, אולם הוא בירר אותן עם סמסון, והיה לו די בכך.
-
הנתבע טוען בבקשה, כי מצוי בידיו מסמך שיש בו כדי לאמת את החשדות שהגיעו לאוזניו, ובגינן הופסקה ההתקשרות עם התובע, כך שלראייה המבוקשת ישנו משקל של ראייה מסייעת, ואולם חשיפת המסמך תהווה פגיעה בפרטיותו של סמסון, שאינו בעל דין בתיק. משכך, הוא פונה לביהמ"ש לאפשר צירופו.
-
אכן, על פי סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכותרתו "פרטיות וצנעת הפרט", נקבע כי:
(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
...
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו".
וכך גם בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 נקבע כי פגיעה בפרטיות הינה:
(8)הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה
בהסכם מפורש או משתמע;