לפניי בקשה של הנתבע (להלן: "המבקש") לחיוב התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, ככל שהתביעה תידחה, לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
א. התביעה והרקע לבקשה
1.המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקש, לסעד כספי בסך של 1,778,662 ₪.
2.המשיבה טוענת בכתב התביעה כי היא התקשרה עם חברת "מלדיאם" (להלן: "מלדיאם"), המאוגדת ברוסיה, בהסכם, במסגרתו התחייבה האחרונה לרכוש יהלומים גולמיים, ללטש אותם עבור המשיבה ולשלוח אותם אליה ארצה.
3.עוד טוענת המשיבה בכתב התביעה, כי נפלה קורבן ל"תרגיל עוקץ" של המבקש, כחלק מניסיונותיו להבריח נכסים ולהתחמק מנושיו. המשיבה טוענת כי המבקש ידע התחייבות חב' מלדיאם כלפי המשיבה, והיא טוענת לחבות אישית של המבקש כלפיה.
4.לדידה של המשיבה, לאחר התקשרותה עם חב' מלדיאם, נמכרו 99% ממניות האחרונה למבקש וכאשר האחרון התקשר באופן אישי עם בעליה הקודם של חב' מלדיאם בהסכם שותפות בקשר לליטושם של היהלומים ומכירתם וכן התחייב המבקש באופן אישי כי היהלומים יימכרו בהתאם להסכמים. כחלק מהמסכת שפורטה בתובענה נטען כי לאחר שהמבקש רכש את חב' מלדיאם, רוקנה האחרונה מכל נכסיה עד שנותרה היא עם התחייבויות כספיות בהיקפים ניכרים וכאשר המבקש פועל למכירת היהלומים בבורסת היהלומים הישראלית באמצעות חברה אחרת הנמצאת בבעלותו.
ב. טענות המבקש בבקשה
1.המבקש עותר לחיובה של המשיבה, חברה בעירבון מוגבל, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו. לטענתו, על המשיבה מוטל הנטל להוכיח כי היא חברה פעילה ובעלת נכסים זמינים ויתרת מזומנים, וכאשר בנסיבות המקרה ישנן אינדיקציות המעלות ספק שכך הדבר.
2.המבקש טוען כי המשיבה הגישה התביעה בשיהוי רב, ללא הסבר, מבלי שפנתה את המבקש בבקשה להשיב את הכספים קודם להגשת התביעה, וכאשר נטען שההפרה התרחשה לפני כשלוש שנים. כל אלה מביאים למסקנה, לטענת המבקש, כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב קיצוני וכי טענותיה המהותיות של המשיבה חלקיות ושקריות.
3.המבקש עותר להשית על המשיבה ערובה בסך של כ- 250,000 ₪ שהם כ- 16% מסכום התביעה או בכל סכום אחר עליו יורה בית המשפט הנכבד.
4.בתשובת המבקש לתגובת המשיבה לבקשה זו נטען כי המשיבה לא הוכיחה שיש ביכולה לשאת בתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. כך נטען כי התנאי של איתנות פיננסית של תובע שהוא חברה בע"מ הוא תנאי מרכזי במכלול השיקולים שבית המשפט נדרש להביא בחשבון בבקשה מסוג זה. כן טוען המבקש כי אין באישור רואה החשבון שצורף על ידי המשיבה כדי לתמוך בגרסתה. המבקש טוען כי מכתבו של רואה החשבון הנו מכתב יחיד, לאקוני, המתאר את מצבה הפיננסי של המשיבה לשנת 2012 באופן חלקי ביותר ואף אין הוא נתמך בכל מסמך אחר כגון דו"חות כספיים.
5.המבקש טוען כי מהנתונים המתגבשים מדיווח רואה החשבון שניתן מטעמם המשיבה מצטיירת תמונה פיננסית מדאיגה, המובילה למסקנה כי יש להורות על הפקדת הערובה. לטענת המבקש, מדובר בנתונים כלכליים שאינם עדכניים לימינו, ואין כל ערובה כי נתוני 2013 יהיו זהים לאלו של שנת 2012. עוד טוען המבקש בהקשר זה כי אין במסמך התייחסות למחזור ההכנסות השנתי, לנכסי החברה, הוצאותיה והתחייבויותיה. המבקש מוסיף וטוען כי הרווח לפני משכורת בעלים כפי שהוצג, אינו שופך אור לענייננו וכי הפרט בדבר משכורת הבעלים לשנה זו חסר, למרות שנתון זה היה ידוע למשיבה ולרואה החשבון מטעמה. נטען כי מתלוש השכר עולה כי בחודש אוקטובר 2013 עמדה משכורתו של מר תירוש על סך של 58,459.31 ₪ ברוטו והתשלומים המצטברים ששולמו לו באותה שנה עמדו על סך של 584,643.86 ₪ ברוטו, ושכרו השנתי הכולל של מר תירוש עמד על סך של 701,511.72 ₪. משכך, נטען כי באם נקבל את עמדת המשיבה לפיה נתוני שנת 2012 ו- 2013 דומים הרי שהרווח השנתי המשוער של המשיבה, לאחר משכורת הבעלים, מובילה למסקנה כי המשיבה מצויה בהפסד של כ- 50,374.32 ₪.
6.אינדיקציה נוספת בדבר העדר איתנותה הפיננסית של המשיבה נעוצה לדעת המבקש בשני השעבודים שאינם מוגבלים בסכום הרובצים על נכסי המשיבה לטובת צדדים שלישיים. בהצטברותם של אלו, יש לדעת המבקש, להציב שאלות באשר יכולתה הכלכלית של המשיבה לשאת בהוצאות המשפט.
7.כחלק מטענותיו, מבהיר המבקש, כי במסגרת ההליך הוטל צו איסור דיספוזיציה בנכס שניתן על ידי כב' הרשם יוחנן גבאי ולאחריו על ידי כב' הרשם אריה ביטון, בגין יהלומים של חברת AFRICAN MINING COMPANY LTD המוחזקים בבורסה הישראלית ליהלומים בע"מ. כך ובהתאם להחלטתו של כב' הרשם דורון יעקובי מיום 25.11.2013 הפקידה המשיבה ערבות צד ג' בסך של 250,000 ₪ ועירבון על סך 20,000 ₪ ולצורך הצו בלבד.
8.המבקש טוען כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה נגדו וכי הוא מעולם לא התחייב באופן כלשהו כלפי המשיבה, ואף לא היה בעל מניות בחברת מלדיאם בזמנים הרלוונטיים לתביעה, וכאשר היה בעל מניות, החזיק מניות בשיעור של 51% ממניות החברה בלבד. כן מוסיף המבקש וטוען כי מעולם לא היה בעל משרה או נושא תפקיד כלשהו בחברה האמורה.
9.המבקש טוען לקיומם של פערים בין סכום התביעה הנקוב בעותק שהומצא למבקש, 1,778,662 ₪, לבין הסכום הנקוב שבמערכת "נט-המשפט", שם נמחק בקו הסכום האמור ותחתיו נכתב בכתב-יד 1,573,674 ₪ לצרכי אגרה בלבד. מכן מסיק המבקש התנהלות חסרת תום לב מצדה של המשיבה וניסיון להפחית את סכום האגרה. הפער בין הסכומים מוביל לפער של כ- 2,500 ₪ בסכום האגרה הנדרש, ולטענת המבקש יש בנכונותה של המשיבה לוותר על סכום התביעה האמיתי בשל פער כספי כה זניח בסכום האגרה, כדי להעלות חשש כי היא מצויה בקשיים כלכליים ניכרים.
ג. טענות המשיבה בבקשה
1.המשיבה טוענת כי המבקש השתהה יתר על המידה בכך שהמתין למעלה מ- 5 חודשים בטרם הגיש את הבקשה, דבר שיש בו כדי ללמד על כך שיסודה בטענות סרק.