1.זהו פסק דין בתביעה לאכיפת הסכם מכר דירה, ולתשלום פיצויים, בגין הפרה נטענת של אותו הסכם. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.
2.הנתבעים, הינם אח ואחות. במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה הנתבע מס' 2 רשום בפנקס הבתים המשותפים בלשכת רישום המקרקעין בבאר שבע, כבעלים של מקרקעין, הכוללים דירה ברח' נחום שריג 3/5 בבאר שבע, גוש 38373, חלקה 13/18, וכן, חניה צמודה בשטח החניה של הבניין (להלן: "הדירה"), כאשר הנתבעת מס' 1 היתה רשומה כבעלת הזכויות בדירה, ברישומי רשות המיסים.
אין חולק על כך, שבין הנתבעים נקשרה עסקת מתנה, במסגרתה העניק הנתבע לנתבעת, את זכויותיו בדירה, הגם שעובר לאירועים המפורטים בכתב התביעה, לא הועברו הזכויות בדירה על שם הנתבעת, ברישומי לשכת המקרקעין (להלן: "עסקת המתנה").
בשלהי חודש יוני 2009, או סמוך לאחר מכן, נערך זכרון דברים בין הנתבעים מצד אחד, ובין מר אייל שוקרון, בעלה של התובעת דאז, וכיום גרושהּ (להלן: "מר שוקרון"), לפיו התחייבו הנתבעים, למכור את הדירה ואת תכולתה למר שוקרון, תמורת סך 568,400 ₪ (להלן: "זכרון הדברים").
במסגרת זכרון הדברים הצהירו הנתבעים: "...כי הדירה הועברה בעסקת מתנה ע"י ירון פחימה לענבל פחימה. נכון לעריכת הסכם זה אין רישום ביחס לעסקת המתנה במנהל מקרקעי ישראל, בחברה המשכנת ובבנק טפחות אשר לירון פחימה יש משכנתא שרשומה על הדירה בו". יובהר, כי באותו שלב, טרם נרשמו הזכויות בדירה על שם הנתבע, ברישומי לשכת המקרקעין.
בהמשך, פעל הנתבע בסיוע בא כוחו דאז, עו"ד אוריאל ברששת (להלן: "עו"ד ברששת"), לרישום זכויותיו בדירה, והרישום על שמו הסתיים ביום 11.10.09, כעולה מנסח הרישום שצורף לכתב התביעה.
ביום 16.11.09, נחתם ע"י הנתבעת מצד אחד, וע"י התובעת ומר שוקרון מצד שני, הסכם לרכישת הדירה (להלן: "ההסכם"). כעולה מההסכם, הנתבעים יוצגו באותו שלב, ע"י עו"ד ברששת, ואילו התובעת ובעלה יוצגו ע"י משרד עו"ד פנחס דלויה. במסגרת ההסכם התנו הצדדים, בין היתר, כי הדירה תימסר לידי הרוכשים עד ליום 1.1.10, כפוף לתשלום התמורה המוסכמת (סעיף 5 להסכם). סכום התמורה הנקוב בהסכם (כאמור גם בזכרון הדברים), היה 568,000 ₪. מתוך הסכום האמור, אמורים היו התובעת ומר שוקרון לשלם סך 132,000 ₪, כפוף לרישום הערת אזהרה לטובתם, תוך 5 ימי עסקים ממועד בו יומצא "...מכתב כוונות מטעם בנק מזרחי...", לטובתו נרשמה משכנתא על הדירה. את היתרה בסך 436,000 ₪, אמורים היו התובעת ומר שוקרון לשלם, עד מועד מסירת החזקה בדירה, כפוף להשלמת רישום הזכויות על שם המוכרים, והותנה לעניין זה: "...והכל לא פחות מ-30 יום ממועד השלמת רישום הזכויות כאמור", בהתייחס לרישום הזכויות בדירה על שם הנתבעת, מכח עסקת המתנה.
בהמשך, ביקשו הנתבעים לבטל את ההסכם, ולהתקשר תחתיו בעסקה שונה, כך שהסכם המתנה בין הנתבע והנתבעת יבוטל, ויערך הסכם מכר חדש, לפיו תימכר הדירה ע"י הנתבע לתובעת ולמר שוקרון. לטענת הנתבעים, הסיבה לבקשתם לביטול ההסכם היתה, הפסד צפוי של מענקים שקיבל הנתבע, באמצעות הבנק למשכנתאות, במסגרת רישום העברת הזכויות לנתבעת, ע"פ הסכם המתנה.
הצדדים חלוקים, בדבר ההסכמה לשינוי נטען זה, כאשר התובעת טוענת, כי לא השתכללה הסכמה בעניין זה, אלא רק התנהל משא ומתן ביחס לאפשרות של ביטול הסכם המכר, והחלפתו בהסכם אחר, ואילו הנתבעים טוענים, כי השתכללה הסכמה כאמור, והם אף פעלו לצורך קידום העסקה החלופית, אלא שבאותו שלב זנחו התובעת ומר שוקרון את העסקה, לתקופה ממושכת, ככל הנראה, על רקע הליכי הפירוד והגירושין ביניהם.