הדוחה את הבקשה למתן סעד זמני.
בהחלטה נקבע בין היתר כדלקמן: "הסעד הארעי המבוקש הוא למנוע מהמדינה לממש את זכויותיה כצד להסכם על אף שהמבקשים אינם תוקפים את ההסכם. לכאורה המבקשים עותרים בהליך העיקרי לנסח מחדש את ההסכם. לא מצאתי כי מוצדק להיעתר לבקשה זו..".
עוד נכתב בהחלטה כדלקמן: "...בקשה לצו מניעה זמני בתביעה עיקרית שהוגשה בטענה על הפרת חוזה מיום 2.7.13....ההפרה הנטענת היא בשני נושאים מרכזיים שהם הקצאה של מגרש לפי מפתח של 2 זכאים למגרש ואי הקצאה של מגרש 17 בשכונה 7 בישוב שגב שלום כמגרש הקבוע של המשפחה.
סוגיית המפתח של 2 זכאים למגרש מוסדרת בהסכם במפורש תוך ציון כי במגרש יגורו המבקשים והבת ענאן שאינה צד להליך בפני והיא זכאית בפני עצמה [סעיף 3(ב)] והחלטות ועדת הפשרות שהחותמים על ההסכם אישרו את ידיעתכם על כך (סעיף 17 להסכם). המבקשים אינם יכולים לתקוף מפתח זה בהליך של סעד זמני כי הם הסכימו לו בהסכם שהם אינם חולקים עליו. משמע, שלכאורה אין להם ראיה לכאורה מהימנה לעילת תביעה. לכאורה הם גם אינם עומדים בתנאי של תום לב ואין על פני הדברים מקום להכריע בנושא מחדש. על כן מתן הסעד הזמני בסוגיה זו אינו מוצדק (תקנה 362 לתקסד"א).
מעבר לנדרש ילדיו של המבקש מס' 1 ובני משפחה אחרים העלו סוגיה זו (סוגיית הקצאת זכאי אחד למגרש ולא שני זכאים למגרש – הח"מ), בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בחודש דצמבר 2015 והתביעה נמחקה בחודש יוני 2016. הסוגיה איפוא לא צצה לאחרונה...".
......
"...מעבר לנדרש העיון בתכתובת שצורפה לתצהיר מטעם המדינה תומכת גם בטענת המדינה לשיהוי ניכר בפניה לבית המשפט בעילת הקצאת מגרש לשני זכאים" (הדגשות שלי – הח"מ).
מהחלטת בית המשפט עולה כי נושא הקצאת מגרש לפי מפתח של זכאי אחד או שני זכאים עומד בליבת התביעה נשוא בקשה זו.
מהחלטת בית המשפט עולה כי הוא סבר כי אין ראיות לכאורה לטענת התובעת לפיהן בהסכם הובטח לה מגרש אחד לזכאי אחד, ובית המשפט סבר כי מעיון בהסכם הפשרה עולה לכאורה ההפך.
בהמשך ובעקבות החלטת בית המשפט בבקשה לסעד הזמני, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה. הבקשה התקבלה והוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו עתרו התובעים הפעם לביטול הסכם ההפשרה.
בכתב התביעה נטען כי הוטעו בחתימתם על הסכם הפשרה שכן לא צורף לו נספח ג' שהיה אמור להיות על פי ההסכם תשריט של מגרש הקבע. כן נטען כי לתובעים היה ברור במועד חתימת הסכם הפשרה שמגרש 17 הוא המגרש הרלוונטי. עוד נטען בכתב התביעה המתוקן כדלקמן: "זאת ועוד רק במהלך ניהול התביעה נודע לתובעים כי אין החלטה פורמלית הקובעת 2 זכאים למגרש אחד בעוד הם התנהלו לפי ההבנה כפי שהוצהרה מטעם הנתבעים כי החלטה כזו קיימת וחובה לפעול על פיה.." (סעיף 41 לכתב התביעה המתוקן).
בהמשך נטען: "לצורך השלמת התמונה בפני בית המשפט יצוין כי גם ילדיו של פאיז פנו לבית המשפט בהליך אחר, שם וטענו כי הם מופלים לרעה שכן הם נדרשים לרכוש 2 זכאים במגרש אחד ולא מגרש אחד לכל זכאי כפי שהיה נהוג וכפי שהיה מקובל..." (סעיף 48). ובהמשך: "... הדברים אמורים בלי קשר לטענתה של אמינה כי היא זכאית למגרש כמו כל תושב רגיל וסביר באזור ובאופן שוויוני ולא 2 זכאים במגרש אחד. הנתבעים טענו כי אינם מקצים מגרש אחד לכל זכאי זאת לאור החלטה של ראש הרשות המקומית, אולם בירור שנעשה מול ראש הרשות העלה כי הדבר אינו נכון. גם בהמלצת יו"ר ועדת אכלוס לא מצוינים 2 זכאים למגרש אלה מצוינת אמינה בלבד. ראש הרשות הודיע כי מעולם לא הסכים או הורה כי דווקא משפחת אבו עמרה יקופחו ודינן יהיה שונה מדין כל מתיישב אחר" (סעיפים 54 – 56).
מכל האמור לעיל עולה כי הסוגיה של זכאי במגרש אחד או שני זכאים במגרש אחד עומדת גם בליבת כתב התביעה המתוקן. מכל האמור עולה כי טענת התובעת לפיה יש לתת לה מגרש לזכאי אחד נשענת על הטענה של התובעת 1 כי היא זכאית למגרש כמו כל תושב רגיל. התובעת 1 הצניעה בכתב התביעה המתוקן את הטענה כי מגיעה לה זכאות למגרש אחד מכח הסכם הפשרה, זאת לאחר שכב' השופטת וולפסון סברה כי מעיון בהסכם הפשרה עולה הפוך, וטענה כי מגיעה לה זכאות בלעדית במגרש מכוח עילות אחרות.
התביעה המקבילה נשוא בקשה זו, היא תביעה שהוגשה בחודש 03/17 לבית המשפט המחוזי הנכבד. כפי שנכתב בסעיף 1 לכתב התביעה התובעים בבית המשפט המחוזי הם: "התובעים כולם הינם בדויים בני משפחת אבו עמרה, ובני משפחה הקרובים לפאיז אבו עמרה (להלן: "פאיז"), התובעים 1 , 2, 3, ו – 4 הינם ילדיו של פאיז (להלן: "הילדים"), התובעים 5, 6, 7 ו – 8 הינם אחים ובן אח (להלן: "המשפחה המורחבת"). פאיז אבו עמרה הוא התובע מס' 1 בתביעה שבפני.
בכתב התביעה בבית המשפט המחוזי מפורטת בדיוק אותה השתלשלות עניינים המפורטת בתביעה שבפני. סעיפים 11 – 35 לכתב התביעה זהים לסעיפים בתביעה שבפני (מספרי הסעיפים שונים אך האמור בסעיפים זהה).
באותה תביעה מתבקש צו עשה לזמן את הנתבעים לדין ולהורות להם להקצות לתובעים מגרשים על פי מפתח של מגרש לכל זכאי - בשטח הישוב שגב שלום.
בכתב התביעה בבית המשפט המחוזי נטען כפי שנטען בתביעה שבפני: "...התובעים טוענים כי הרוב המכריע של המגרשים בשכונה 7 שווקו מגרש אחד לכל זכאי גם התובעים זכאים למגרש אחד לכל זכאי...הנתבעת טענה בניגוד לאמור כי זו ההחלטה !!! וכך יש לנהוג ולכן מאחר וההצעה לרכישת המגרש הייתה אחד לכל מגרש לטענת המשיבים – בניגוד להחלטה, הם סירבו לבקשה ואולם מסתבר כי אין ולא הייתה כל החלטה פורמלית כזו מאז ומעולם וציון מפתח זה של 2 זכאים למגרש כאילו נעשה על בסיס החלטה שהתקבלה אינו נכון ומטעה. (סעיפים 39 ו – 41 לכתב התביעה במחוזי). (ההדגשות בסעיף זה הן במקור).
כן נטען כי: "...רק על מנת העמדת התמונה כולה בפני בית המשפט וכפי שאוזכר לעיל מתנהל הליך נוסף בבית המשפט השלום בבאר שבע בו התובע הוא פאיז עצמו ורעייתו ועניינם שונה במקצת מיתר התובעים.." (הדגשה שלי – הח"מ).
"שונה במקצת" כך לפי טענות הצדדים בבית המשפט המחוזי.