ת"א 7921-07-16 עפאווי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום ואח'

בקשה לצו מניעה זמני בתביעה עיקרית שהוגשה בטענה על הפרת חוזה מיום 2/7/13. החוזה נכרת כהסכם פשרה בת.א. 34477-03-13 בבית המשפט השלום בבאר שבע בתביעת המבקש מס' 2 נגד המשיבים בתיק זה והועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: "ההסכם") כשהמבקשים מיוצגים על ידי אותו בא כוח, עו"ד יואל נעים.

ההפרה הנטענת היא בשני נושאים מרכזיים שהם הקצאה של מגרש לפי מפתח של 2 זכאים למגרש ואי הקצאה של מגרש 17 בשכונה 7 בישוב שגב שלום כמגרש הקבע של המשפחה.

סוגיית המפתח של 2 זכאים למגרש מוסדרת בהסכם במפורש תוך ציון כי במגרש יגורו המבקשים והבת ענאן שאינה צד להליך בפני והיא זכאית בפני עצמה [סעיף 3(ב)] והחלטות ועדות הפשרות שהחותמים על ההסכם אישרו את ידיעתם על כך (סעיף 17 להסכם). המבקשים אינם יכולים לתקוף מפתח זה בהליך של סעד זמני כי הם הסכימו לו בהסכם שהם אינם חולקים עליו. משמע, שלכאורה אין להם ראיה לכאורה מהימנה לעילת תביעה. לכאורה הם גם אינם עומדים בתנאי של תום לב ואין על פני הדברים מקום להכריע בנושא מחדש. על כן מתן הסעד הזמני בסוגיה זו אינו מוצדק (תקנה 362 לתקסד"א). מעבר לנדרש, ההסכם הוא משנת 2013 והפניה לסעד זמני גם בנושא זה הוא בשיהוי ניכר. מעבר לנדרש ילדיו של המבקש מס' 1 ובני משפחה אחרים העלו סוגיה זו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בחודש דצמבר 2015 והתביעה נמחקה בחודש יוני 2016. הסוגיה אפוא לא צצה לאחרונה.

לגבי זיהוי מגרש הקבע - גם לגבי סוגיה זו אין מקום לתת צו מניעה זמני מחמת וחוסר מעש של המבקשים על אף שיוצגו בעת חתימת ההסכם.

בהסכם יש זיהוי של המגרש כנספח ג'. לטענת המבקשים הם קיבלו רק עותק של צילום מושחר ולא ניתן היה לזהות שם את המגרש. הם סברו כי מדובר במגרש 17 בשכונה 7 בישוב שגב שלום. לא ניתן הסבר מה נעשה במשך כ – 3 שנים לברר את זיהוי המגרש. המבקשים טוענים כי הניחו שמדובר במגרש כי לגביו הגישה המבקשת מס' 1 בקשה להקצאה בשנת 2011 ושילמה על חשבון 50,000 ₪. עובדה זו אינה במחלוקת. אבל לטענת המדינה הבקשה נדחתה כעבור 8 חודשים והודעה על כך נשלחה לכתובת שציינה המבקשת מס' 1 בבקשה להקצאה - מגרש ריק. לטענת המבקשת מס' 1 היא לא ידעה על הדחיה. זו לא תשובה לשאלה מדוע היא לא דאגה לכך שבהסכם שהיא צד לו יפורט המגרש האמור כמגרש שיוקצה לה כמגרש קבע. כי ההסכם כאמור נחתם בשנת 2013 והבקשה להקצאה היא משנת 2011. להזכיר כי ההסכם נערך כאשר המבקשים מיוצגים על ידי בא כוחם הנוכחי.

המבקשים עותרים לצו שימנע מהמשיבה לנקוט בצעדים  משפטיים נגדם ,שלא הוגדרו בבקשה אך נטען שהם צפויים כעולה ממכתב המשיבה מיום 3/2/16 אשר צורף לתצהירי המבקשים. המכתב נשלח בתשובה לפניית עו"ד יואל נעים , בא כוח המבקשים, למשיבה.

תוכן המכתב הוא הצעה למבקשים שיקיימו את חלקם בהסכם ויעברו למגרש שהוקצה להם . על פי סעיף 38 לתצהיר של יפתח כהן היה המשך להתכתבות זו של מכתבים שנשלחו במישרין למבקש מס' 2 בימים 31/5/16 ו- 27/6/16 עם אותו תוכן .

על פי ההסכם נקבע בסעיף 4 להסכם לוח זמנים לרכישת מגרש הקבע הוא של ששה חודשים ממועד דרישה של הרשות. בדיון בפני הוסבר כי המגרש שהוקצה לזכאיות (המבקשת מס' 1 והבת של המבקש מס' 2 ) מוכן. בהסכם גם הוסכם לא להתנגד להליכים שתנקוט המדינה לפינוי (סעיף 11 להסכם).

לבסוף המדינה טענה כי הבקשה לכשעצמה לא ברורה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה כי לכאורה מבוקש צו למנוע משהו שטרם התממש. בא כוח המבקשים והמבקש מס' 2 הסבירו שהם מבקשים למנוע מהמדינה לנקוט הליכים של פינוי ממגרש הארעי בשגב שלום, על פי ההסכם, ולנקוט הליכים על פי הליך של צו פינוי שעומד מעל ראשו של המבקש מס'2 בהליך שננקט נגדו ונגד גרושתו משנת 2012 (הע"מ 1056/08, 1057/08 בית המשפט השלום בבאר שבע, הסדר טעון שאושר ביום 14/11/12).

.

הסעד הארעי המבוקש הוא למנוע מהמדינה לממש את זכויותיה כצד להסכם על אף שהמבקשים אינם תוקפים את ההסכם . לכאורה המבקשים עותרים בהליך העיקרי לנסח מחדש את ההסכם. לא מצאתי כי מוצדק להעתר לבקשה זו מהטעמים המצטברים לעיל. מעבר לנדרש העיון בתכתובת שצורפה לתצהיר מטעם המדינה תומכת גם בטענת המדינה לשיהוי ניכר בפניה לבית המשפט בעילת הקצאת מגרש לשני זכאים.