ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
09/03/2015
|
בפני השופטת:
תמר שרון נתנאל
|
| - נגד - |
מבקשים:
1. נירוסופט תעשיות בע"מ
2. מינו נגרין
|
משיבה:
ימית סינון וטיפול במים בע"מ
|
| החלטה |
1.זו החלטה בשתי בקשות, שהגישו המבקשים (הם הנתבעים בתביעה זו), לקביעת השתקי פלוגתא.
לא אפרט את העובדות ואת השתלשלות העניינים בתביעה זו (ובהליכים אחרים הנוגעים לסלע המחלוקת), שכן אלה פורטו בהחלטות קודמות וכן בבקשות דנן. אציין רק, כי בעקבות פסק הדין שניתן בביה"ד האזורי לעבודה בתיק ע"ב 1766/08 (להלן: "פס"ד העבודה"), בתביעה שבין התובעת (להלן: "ימית"), לבין מלה קביטקה (להלן: "קביטקה"), הגישו המבקשים בקשה לדחיית התביעה על הסף, במסגרתה טענו כי פס"ד העבודה, יצר השתקי פלוגתא נגד התובעת, המצדיקים דחיית התביעה נגדם על הסף.
אציין, עוד, כי על פס"ד העבודה הוגש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה, שחלקו התקבל בפסק דין שניתן על ידי ביה"ד הארצי לעבודה, ביום 10.11.14 (להלן: "פס"ד הארצי").
2.הבקשה לדחייה על הסף נדונה על ידי כבוד השופטת הורוביץ, שבטיפולה היה אז התיק והתקבלה חלקית. (להלן: "ההחלטה הראשונה"). על ההחלטה הראשונה הוגשה בר"ע לביהמ"ש העליון. הבר"ע נדונה לגופה והתוצאה הסופית (של ההחלטה הראשונה ושל ההחלטה בבר"ע, שניתנה ביום 5.6.13) היא, שלעניין השתקי פלוגתא נקבעו קביעות אלה: ימית מושתקת מלטעון נגד פלוגתא שהוכרעה לחובתה בבית הדין האזורי; הנתבעים לא היו צד להליך בביה"ד לעבודה ולא שלטו בניהולו ולכן אין "קרבה משפטית" המצדיקה השתקתם; לפיכך ומאחר שהם לא היו צד להליך ולא ניתן להם יומם בביהמ"ש, הנתבעים אינם מושתקים מלטעון נגד קביעות ביה"ד האזורי, שנקבעו לזכות ימית, לרבות קביעות הנוגעות למעשיו של קביטקה. מאחר שיש באלה כדי להגדיל את הסיכוי שתביעת ימית נגד המשיבים תתקבל, יש לאפשר להם להפריכן.
ביהמ"ש העליון קבע, כי לא היה מקום לסייג את קביעת ביהמ"ש המחוזי בהחלטה הראשונה, לפיה פס"ד העבודה לא יצר השתקי פלוגתא נגד הנתבעים, גם לא באשר לקביעות לפיהן קביטקה היה עובד של ימית, גם לא באשר לפעולותיו בקשר לפרויקט פטצ'ה וגם לא באשר לכך שהוא מעל באמון מעבידתו.
3.כעת מונחות בפניי שתי בקשות, מטעם הנתבעים, לקביעת השתקי פלוגתא;
בקשה אחת הוגשה ביום 8.5.13, בטרם ניתנה ההחלטה בעליון (להלן: "הבקשה הראשונה").
בקשה נוספת הוגשה ביום 26.11.14, לאחר שניתנה ההחלטה בעליון (להלן: "הבקשה השנייה").
4.בבקשה הראשונה, טוענים המבקשים, כי ההחלטה בדבר השתקי פלוגתא ניתנה בבקשתם לדחיית התביעה על הסף וכי היא הועלתה על ידם לצורך נימוק בקשתם לדחייה על הסף, אך לא הוגשה על ידם בקשה נפרדת לקביעת השתקי פלוגתא.