פלוני נ' פלאפל הגשר - מרכז בע"מ ואח' - פסקדין

רקע כללי

1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאריך 21.05.2018. לטענת התובעת, החליקה על רצפה בעת שרקדה בחתונת חברתה באולם אירועים שמפעילה הנתבעת 1 (להלן:"אולם הארועים"). בעקבות החלקתה, היא נפלה, נחבלה ונגרם לה שבר בעצם הזנב שהותיר אצלה נכות אורתופדית. לטענתה, אופיה של ההחלקה נבע מרצפה שמנונית ומחליקה.

    

   התובעת הגישה תביעתה כנגד אולם הארועים וכנגד מבטחתה, איילון חברה לביטוח בע"מ.

    

2. הצדדים חלוקים הן ביחס לנסיבות התאונה ושאלת האחריות והן ביחס לשאלת הנזק.

    

   עיקרי טענות התובעת בתמצית 

    

3. בהתאם לנטען בכתב התביעה, התובעת החליקה במהלך ריקודים בחתונה, שהתקיימה באולם האירועים בתאריך 21.05.2018 (להלן:"התאונה") וזאת כתוצאה מנוזלים שמנוניים או כל חומר נוזלי אחר שהיה ברחבת הריקודים באזור בו רקדו הנשים, ונחבטה בעוצמה ברצפה.

    

4. לטענת התובעת, מתקיים בעניינה הכלל "הדבר מדבר בעדו" ועל הנתבעת הנטל להוכיח כי התאונה אירעה שלא מחמת רשלנותה. לחילופין טוענת התובעת, כי התאונה אירעה עקב הפרת חובות שבחוק או עקב התרשלותה של הנתבעת, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בהעדר דאגה לתקינות רצפת האולם ורחבת הריקודים שיועדה לנשים בלבד (להלן: "רחבת הריקודים") כך שתהיה נקיה מנוזלים העלולים לגרום להחלקה, חשיפת מבקרי המקום לסכנה מבלי להזהיר מפניה ובתוך כך יצירת מכשול בדרך הרבים, והעדר תחזוקה ובקרה יעילה באשר לניקיון ותקינות רצפת אולם הארועים וביחוד רחבת הריקודים.

    

5. מוסיפה התובעת, כי ככל שמוטל עליה הנטל להוכחת נסיבות התאונה ושאלת האחריות, הרי שעמדה בנטל זה תוך פירוט בהרחבה של מלוא העדויות והראיות התומכות בגרסתה ולפיכך יש לקבל את התביעה במלואה מבלי להטיל אשם תורם על התובעת.

    

6. התובעת צירפה לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר עופר זקס, מומחה בתחום האורתופדיה, ולפיה בעקבות התאונה התובעת סבלה משבר קוקסיקס בתזוזה וזווית של 90 מעלות שעבר ריפוי אך גורם לכאבים ניכרים והגבלה בישיבה ונותרה לה נכות צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 37(8)(ב'-ג') מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תק' הביטוח הלאומי").

    

   עיקרי טענות הנתבעות בתמצית

    

7. הנתבעות הכחישו בכתב ההגנה את נסיבות התאונה, את החבות ואת הנזקים הנטענים. לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות, אם על הסף ואם לגופה.

   לטענת הנתבעות, לא הוכח קיומם של נוזלים שמנוניים או כל חומר נוזלי אחר במקום הנטען על ידי התובעת. נהפוך הוא, הרצפה היתה יבשה, תקינה וללא כל נוזל.

    

   הוסיפו הנתבעות וטענו בכתב ההגנה, בין היתר, כי נפילתה של התובעת נבעה ממצבה הרפואי הקלוקל של התובעת או מהתרגשות ולחץ הנובעים מהחתונה ולחילופין כי החלקתה על הרצפה אירעה עקב ריקוד עם נעלי עקב גבוהים או עקב נעליים עם סוליות חלקות( סע' 9 ה-ט' לכתב ההגנה).

    

   הוסיפו הנתבעות וטענו, כי התובעת נפלה במהלך ריקוד עקב היתקלות רגליה אחת בשניה או עקב איבוד שיווי משקל במהלך הריקוד או עקב היתקלות באורח אחר (סע' 9 יג' לכתב ההגנה). הראיה, זולת התובעת עצמה, אף אישה מבין הרוקדות לא החליקה ברחבת הריקודים בעת ובסמוך לתאונה ואף בכלל בחתונה הספציפית.

    

   עוד נטען בסע' 9 יט' לכתב ההגנה כי "התובעת מעדה לאחר שתיה של משקאות משכרים במהלך שמחת החתונה".

    

   הוסיפו הנתבעות וטענו בסיכומיהן, בין היתר, כי טענותיה של התובעת בנוגע להימצאותם של נוזלים שמנוניים או כל חומר נוזלי אחר, הינן טענות כבושות שנטענו על ידי התובעת זמן רב לאחר האירוע וכי הוכח על ידי הנתבעות כי רצפת רחבת הריקודים באולם הארועים היתה מתוחזקת היטב ואין כל קשר סיבתי בין המפגע המתואר בכתב התביעה והמוכחש כשלעצמו לבין נפילתה של התובעת. עוד נטען על ידי הנתבעות, כי הסרטונים שהוצגו לבית המשפט מוכיחים כי אין ולא היה מפגע, לא נוזל ולא חומר שמנוני ואף יש בהם כדי להוכיח כי במהלך ריקוד סוחף של התובעת והכלה, חברתה של התובעת היא שמפרידה את ידה של התובעת מידה של הכלה, מנסה להיכנס בין התובעת לכלה, ובכך היא גרמה לתובעת לאבד שיווי משקל במהלך הריקוד הסוחף וליפול.

    

   לפיכך, נטען כי דין התביעה כנגד הנתבעות להידחות. לחילופין, טענו הנתבעות לקיומו של אשם תורם מטעם התובעת בשיעור של 100%.

    

   הנתבעות סומכות ידיהן על חוות דעת של ד"ר משיח אברהם, מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, שקבע לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% לפי תק' הביטוח הלאומי לאחר שקיבל את טענות המומחה הרפואי מטעם התובעת באופן חלקי ומתון יותר.

    

8. הצדדים הסכימו על מיצוע נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה, קרי העמדתה על 12.5%. הצדדים חלוקים באשר לעצם קיומה של נכות תפקודית בגין התאונה.

    

9. בישיבת ההוכחות העידו מטעם התביעה- גב' הודיה וקנין, הכלה אשר בחתונתה נחבלה התובעת וכן התובעת. מטעם הנתבעות העיד מר יעקב מדר, הבעלים של אולם האירועים.

    

10. אציין כי במעמד דיון ההוכחות הוחלט כי תצהירה של העדה מטעם התובעת, גב' ליאת היכרי, יוצא מן התיק בהסכמה לאחר שהעדה לא התייצבה לישיבת ההוכחות. בנוסף, תצהירו של העד מטעם הנתבעות, מר יוסי עמר, הוצא אף הוא מן התיק לאחר שאחרון לא התייצב לישיבת ההוכחות.

     

    עדויות התביעה באשר לנסיבות התאונה ושאלת האחריות

     

11. מטעם התביעה העידו התובעת וחברתה גב' הודיה וקנין, הכלה שרקדה עמה באירוע החתונה ואשר היתה עדה לנפילתה.

     

12. בסעיף 2 לתצהירה של התובעת פירטה, כי רחבת הריקודים בה רקדו הנשים, היתה מחליקה כתוצאה מנוזלים שמנוניים או כל חומר נוזלי אחר, ובמהלך הריקודים החליקה ונחבטה בעוצמה ברצפה. התובעת הוסיפה וציינה כי רחבת הריקודים היתה סמוכה ליציאת המלצרים מהמטבח עם מגשי אוכל, וכי שתיים מחברותיה, הגב' ליאת היכרי והכלה הגב' הודיה וקנין, היו עדות להחלקתה ולנפילתה.

13. הנתבעות טענו בסיכומיהן, בין היתר, שהתובעת והעדה מטעמה העידו עדות שקרית בנוגע לנסיבות התאונה וכי התובעת פעלה להעלים ולזהם ראיות. כתמיכה לטענותיהן בחרו הנתבעות לצטט "קטע היתולי" מתוך פסק דין ת"פ 53002-12 שבו הושוותה עדות נאשם שהעיד בניגוד לנראה בסרטונים, למערכון "אני יצאתי בחמש".

     

14. אדגיש, כי הסרטונים ממצלמות אולם הארועים, לא הועברו לתובעת בשלב מקדמי ולכן התובעת לא צפתה בסרטונים בטרם הגישה את תצהיר עדותה הראשית ואף לא בטרם חקירתה הנגדית. רק בתחילת חקירתה הנגדית ובמסגרת הפסקה יזומה שנערכה על ידי בית המשפט על מנת לאפשר לתובעת לצפות בסרטונים, התוודעה התובעת לראשונה לקיומם של הסרטונים.

     

    כפי שציין ב"כ התובעת, הסרטונים לא הוצגו לתובעת בטרם חקירתה הנגדית על דוכן העדים מאחר והגיע דיסק שבור ומזה חודשים הדבר נאמר לנתבעות- עמ' 10 לתמלול מיום 27.1.25 (להלן:"התמלול") ש' 26-29 ועמ' 12 לתמלול ש' 1-7.

     

15. בחקירתה הנגדית של התובעת בטרם נערכה הפסקה לצורך צפייתה של התובעת בסרטונים ממצלמות אולם הארועים העידה כי "...ההרגשה הייתה שמשהו שמנוני מתחתיי. לא יודעת בדיוק מה החומר אבל" (עמ' 7 ש' 14-17); "בהרגשה של ההחלקה זה היה שמנוני" (עמ' 9 ש' 27); "... הרגשתי במהלך הנפילה שזה הרגיש כמו משהו שמנוני ולא כמו משהו נוזלי... זה מה שהרגיש לי. ואחר כך כשהגיע עובד לנקות וגם אחת מהחברות... אז היה משהו על הנייר שככל הנראה היא ניגבה... חברה שניקה לפני המנקה" (עמ' 10 ש' 1-7); "לא, אני עניתי שהרגיש שהיה נוזל שמנוני שגרם לי להחליק" (עמ' 10 ש' 12).

     

16. הוסיפה התובעת ותיארה בטרם נערכה ההפסקה בחקירתה לצורך צפייתה בסרטונים כי "רק אני והכלה רקדנו במעמד של ההחלקה. אני רקדתי עם הודיה כנהוג להרקיד במקומות שמתנהלת בהם חתונה חרדית עם הידיים. שמחתי אותה. באותה שניה שהרגשתי משהו מחליק, עזבתי את הידיים שלה כי הרגשתי שהיא תיפול איתי. ומכבודה, ומהמציאות, ומהבהלה, עזבתי, והחלקתי כמו שאתם יכולים לראות. זה מה שהיה." (עמ' 12 ש' 26-31).

     

    וכשעומתה עם טענת הנתבעות כי רקדה עם הכלה עד להגעתה של גב' מור איטח, אז עזבה התובעת יד אחת ונתנה אותה לגב' איטח, וכששלושתן רוקדות- הכלה, גב' איטח והתובעת- התובעת מאבדת שיווי משקל ונופלת (עמ' 13 ש' 1-4) השיבה "אתם לא יכולים להגיד לי משהו שלא ראיתי בכלל...את מה שאני זוכרת שהיה.." (עמ' 13 ש' 5). דהיינו, התובעת השיבה בעמ' 12-13 לתמלול מזיכרון בלבד כאשר מדובר בתאונה מיום 21.05.2018 וישיבת ההוכחות התקיימה ביום 27.01.2025, קרי בחלוף למעלה משש וחצי שנים לאחר התאונה.

     

    הוסיפה התובעת והסבירה בטרם נערכה ההפסקה לצורך צפיה בסרטונים, כי היא רקדה ראשונה עם הכלה, וכשגב' איטח הצטרפה לריקוד "כבר הייתי בשלב ההחלקה. זה שעזבתי את היד זה מאינסטינקט שמי שאיתי לא ייפול איתי. זה מה שהיה..." (עמ' 13 ש' 29-32); "אני מחליקה ללא קשר להצטרפות של מור וניתן לבחון, לראות שאנחנו משלימות סיבוב ולאחר מכן קורה את הנפילה. ומרגישים שזה כתוצאה מהרצפה" (עמ' 14 ש' 14-16); "... שאני עוזבת את היד של הודיה, וכנראה מור הייתה מספיק מרוכזת, כביכול, כדי לאחוז כי הרגישה שאני מחליקה" (עמ' 15 ש' 4-5).

     

17. משניכר היה כי התובעת לא צפתה בסרטונים ממצלמות אולם הארועים, שכן לא הומצאו על ידי הנתבעות, וזאת לטענת ב"כ התובעת, ובחלוף למעלה משש שנים ממועד התאונה, בית המשפט עמד על קיומה של הפסקה בחקירתה הנגדית של התובעת על מנת שיתאפשר לה לצפות בסרטונים ממצלמות אולם הארועים שהוגשו על ידי הנתבעות- ראה עמ' 17 ש' 28-30 ועמ' 18 ש' 25-29.

     

18. לאחר ההפסקה שהתקיימה, שבה ונשאלה התובעת על סרטון "נפילה 9 (54)" וחזרה ואמרה שהחלה לרקוד עם הכלה ובשלב מסוים הצטרפה חברה בשם אסתי ושלושתן רקדו כאשר ידה הימנית של התובעת אוחזת באסתי וידה השמאלית בכלה. בשלב מסוים התובעת הרגישה שהיא מחליקה כפי שציינה קודם להפסקה בשל שמנוניות, עוזבת את ידה של הכלה על מנת שלא להפיל אותה יחד עמה, אך לא את ידה של אסתי "שכביכול נמשכת איתי למטה וזה נעזב שכבר נחבטתי ברצפה"- עמ' 23 ש' 28-30 שמסכמים את השאלות מעמ' 21-23.

     

19. הוסיפה התובעת כי התחננה מהצלם בחתונה למחוק את הנפילה כדי שהדבר לא ייזכר, שכן כלל לא ידעה שתיגרם לה חבלה ותידרש להגיש תביעה ולנהל הליך משפטי בגינה- עמ' 24 ש' 18-33. בהמשך השיבה כי פנתה במייל לקבל את סרטון החתונה ולא את חומרי הגלם אך המדובר בסרטון ערוך שהנפילה לא קיימת בו "הצלם התחייב שלא, הוא לא מביא דבר כזה. רציתי שזה יימחק מהעולם מהבושה"- עמ' 26 ש' 5-25.

     

    אין בידי לקבל את טענת הנתבעות, כי התובעת פעלה באופן מכוון עת בחרה שלא להביא את חומרי הגלם שצולמו על ידי הצלמים בחתונה ואף ביקשה מהצלם לטענתה להשמיד את הראיה באופן אקטיבי, מכיוון שאין ספק שהסרטון סותר את גרסתה לגבי חומרים שמנונים על הרצפה. התובעת סיפקה הסבר הגיוני וסביר בעיני כי לא רצתה שייזכר בסרטון החתונה דבר נפילתה עת היא רקדה עם הכלה וכי הצלם בחר שלא להכניס לסרטון החתונה את ארוע הנפילה, בין אם התבקש ובין אם לאו. זאת ועוד, עוד באותו סרטון "נפילה 9 (54)" רואים את התובעת שבה למעגל הרוקדות ומצביעה על מקום נפילתה ומזהירה את הרוקדות, אך הכלה ויתר המוזמנות המשיכו בשלהן ולא עצרו את הריקודים.

20. הוסיפה התובעת והעידה כי "האוכל הגיע מוגש כבר כשניגשתי לרחבה כי אני בעצמי אכלתי מנה ראשונה של סלט" (עמוד 27 שורות 14-15).

     

    באשר לשאלת בית המשפט מתי הונח הפרגוד החוצץ ומסתיר את רחבת הריקודים של הנשים שכן המדובר בחתונה דתית, השיבה התובעת שכשחזרו לאולם בסיום החופה שהתקיימה מחוץ לאולם- הפרגודים והמחיצות עמדו על תילם (עמוד 31 שורות 29-32).

     

    באשר לאוכל ולמיקום המטבח ביחס לרחבת הריקודים, התובעת ציינה כי "אני זוכרת שהאוכל הראשוני, המרכז שולחן וסלטים כבר היה מוגש" (עמ' 32 שורות 3-4) ו"מה גם שהזכרתי שכבר האוכל היה מוגש, עוד היה, זאת אומרת שעברו עוד לפני הרבה פעמים" (עמ' 31 ש' 16-17) והוסיפה שהחברות התחילו לאכול וכשהחתן כלה נכנסו מהכניסה הראשית לאולם, הן החלו לקדם את הבנות לכיוון רחבת הריקודים (עמ' 32, 5-6). התובעת סיפרה שניתן היה לראות שהמטבח סמוך מאוד לרחבת הריקודים, למיקום הנחת המחיצות.

     

    דהיינו, הריקודים ברחבה שיועדה לנשים החלו לאחר שהסלטים הוגשו לשולחנות והאורחים החלו לאכול.

     

    התובעת הוסיפה כי ניתן לראות בסרטונים את המלצרים עוברים ברחבת הריקודים בשלוש נקודות זמן שונות, אשר לאחר צפייה נוספת בסרטון 47 אכן עלה כי בנק' הזמן- 23:04:53- 23:04:51 , :23:06:21 ו- 23:06:50 בסרטון 47 רואים מלצרים עם מגשים עוברים ברחבת הריקודים (עמוד 32 שורות 29-32). דבר שאינו עומד בקנה אחד עם טענת הנתבעות כי מלצרים עם מגשי אוכל לא עברו ברחבת הריקודים של הנשים, כפי שיפורט להלן.

     

21. התובעת נחקרה ארוכות ומצאתי את עדותה סדורה, עקבית, הגיונית ומהימנה. עדותה אף עלתה בקנה אחד עם הסרטונים שהוגשו על ידי הנתבעות ממצלמות אולם הארועים, ואשר כשלעצמם מהווים סיוע לעדותה של התובעת.

     

    עדותה של התובעת לא נתערערה ולא הוכחו בחקירתה הנגדית של התובעת שלל טענותיהן של הנתבעות, אשר למעשה הינן לא יותר מהשערות, כי נפילתה של התובעת נגרמה בשל היתקלות רגליה באורחת כלשהי או ברגליה שלה או בשל משקאות שהוגשו ברחבת הריקודים שכן לא הוגשו כאלה בחתונה הדתית; ואף לא הוכח שנפילתה נגרמה בשל הנעליים שנעלה או משנכנסה אורחת נוספת לריקוד עמה ועם הכלה וגרמה לתובעת לאבד שיווי משקל.

     

22. בנוסף לעדותה של התובעת, העידה הכלה הגב' הודיה וקנין (להלן:"הכלה").

    מטבע הדברים קיימת חשיבות רבה לגרסתה של הכלה, אשר עמה רקדה התובעת בעת נפילתה של התובעת.

     

    עדותה של הכלה היתה קוהרנטית ועלתה בקנה אחד הן עם תצהירה מיום 27.1.25 והן עם טענותיה של התובעת באשר לשמנוניות הרצפה במקום כגורם לנפילתה של התובעת, באשר להגעת מנקה לאחר הנפילה לצורך ניקיון המקום ומיקום רחבת הריקודים של הנשים צמוד ליציאה מהמטבח באופן שמלצרים יכלו לעבור ברחבת הריקודים עם מגשי אוכל.

     

    גם אם נמצאו אי אילו דיוקים במהלך עדותה, אין המדובר בנושאים המצויים בליבת התביעה , לרבות תשובתה כי התובעת רקדה רק איתה בעת קרות הנפילה, שכן הדבר נובע מפרק הזמן המשמעותי שחלף ממועד התאונה והעדר צפיה בסרטונים ממצלמות אולם הארועים בטרם הגשת התצהיר ובטרם חקירתה על דוכן העדים.

     

    הכלה השיבה בהגינותה בעמ' 45 ש' 24-32 "וואו, אני באמת לא זוכרת. אם הייתי זוכרת, הייתי. אני זוכרת שפלונית הייתה מבין הראשונות שרקדו איתי. ויכול להיות שהצטרפו עוד בנות לרחבה, זה משהו שקורה תוך כדי. דברים שמתרחשים. אני לא זוכרת מה היה בדיוק באותו רגע של הנפילה, אם היו עוד בנות שאולי היו מאחורינו או הצטרפו אלינו למעגל. אבל כמו שציינתי, הרצפה היתה לא מאוד שמנונית, אלא מאוד מאוד שמנונית. ומה שמתאר את זה את זה ומסביר את זה, זה שגם אני כמעט נפלתי. אני יכולה לומר בוודאות שאני כמעט נפלתי...כאילו הייתי כזה מכופפת קדימה. וגם הגיע פועל ניקיון שניקה את הרצפה". הכלה שבה וציינה כי אף היא כמעט נפלה בוודאות בשל שמנוניות הרצפה ברחבת הריקודים (עמ' 45 ש' 28-32, עמ' 46 ש' 33, עמ' 47 ש' 29-33 ועמ' 49 ש' 8-9 וכן ש' 27-33).

     

    העובדה כי הכלה לא זכרה שרקדה עמה ועם התובעת בעת החלקה אורחת נוספת, אינה גורעת ממהימנותה של הכלה, בחלוף למעלה משש שנים ממועד התאונה. זאת ועוד, הכלה ציינה בעמ' 45 ש' 3-6 :"אני אומרת את מה שזכור לי. יכול להיות שהריקוד התחיל, כמו שמתחילים בדרך כלל בחתונה, מתחילה אחת שמצטרפת לכלה. אבל יכול להיות שהצטרפה עוד מישהי, אני לא בדיוק זוכרת...".

     

    גרסתה של הכלה לא התערערה בחקירתה הנגדית, ויש לראות בעדותה סיוע לעדותה של התובעת.

     

     

23. במענה לשאלת בית המשפט מדוע לא הפסיקו את הריקודים כשהבינו שהרצפה שמנונית, השיבה הכלה כי לא תיארו לעצמם שמדובר בכל אזור הרחבה וכי חשבו שהשמנוניות היתה רק באזור הספציפי של הנפילה ורק לאחר מכן המשיכו את הריקודים ואז התגלה שבכל מקום שהיא נמצאת היא מרגישה לא מספיק יציבה "כמובן שביקשנו שמישהו יגיע, אבל בזמן, כאילו בזמן שהמתנו לו המשכנו לרקוד. מה נעשה? נעמוד ונחכה שמנקה יגיע? לי זה היה הכי טבעי. פשוט המשכנו לרקוד" (עמ' 48 ש' 1-10).

     

    הכלה הוסיפה כי היא זוכרת שחששה כשהרגישה במספר הזדמנויות שהיא עומדת ליפול (עמ' 63 ש' 20-27, עמ' 67 ש' 5-7 וש' 23-33). באשר לנעלי עקב שנעלה התובעת ביום חתונתה, השיבה כי נעלה עקב מאוד מאוד נמוך שקנתה במיוחד ושהרגישה בנוח (עמ' 65 ש' 15-16).

     

    באשר לשאלת הצבת מיקום רחבת הריקודים באולם, השיבה כי הדבר נעשה על ידי גורם מהאולם (עמ' 73 ש' 12-13) וכי המטבח מאוד מאוד קרוב לרחבת הריקודים ומלצרים יכולים לעבור ברחבה כדי להגיע לשולחנות, בפועל "הדלת שהמטבח כאילו, הרחבה כמעט בתוך הדלת.." (עמ' 53 ש' 12-13 וש' 23-29, עמ' 71-72).

     

    עדותו של מר מדר מטעם הנתבעות והימנעותן של הנתבעות מהבאת עדויות חיוניות ומהותיות בשאלת החבות

     

24. במסגרת הגשת הראיות מטעם הנתבעות, הוגש תצהיר עדותו הראשית של הקב"ט, מר יוסי עמר, אשר לא התייצב לישיבת ההוכחות ותצהירו הוצא מהתיק. בתצהירו נכתב בסע' 3 כי הגיע למקום הארוע ולא הבחין בכל לכלוך או רצפה שמנונית. לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחשיבות העדתו של מר יוסי עמר.

     

25. לישיבת ההוכחות התייצב מר יעקב מדר (להלן:"מר מדר"), הבעלים של אולם האירועים, מבלי שהגיש תצהיר עדות ראשית, ובהסכמת הצדדים העיד בחקירה ראשית ולאחריה נחקר בחקירה נגדית.

     

26. אקדים ואציין כי מצאתי את עדותו של מר מדר מגמתית, רוויה סתירות בנושאים המצויים בליבת התביעה ואשר נוגעים למספר המנקים באולם הארועים במועד קרות התאונה, מעבר מלצרים ברחבת הריקודים עם מגשי אוכל, והעדר נימוק הגיוני באשר לצורך בניקיון רחבת הריקודים ומקום נפילתה של התובעת אלמלא הדבר נדרש. אי לכך, לא מצאתי את עדותו של מר מדר מהימנה עליי, כפי שיפורט להלן.

     

27. בנוסף, הנתבעות נמנעו מהבאתו לעדות של הקב"ט, מר יוסי עמר, שלכאורה נטען על ידו בתצהירו כי הגיע למקום הנפילה ולא ראה לכלוך או רצפה שמנונית. לחילופין, לא הביאו לעדות את הגורם הנצפה בסרטון שהוגש על ידי הנתבעות ממצלמות אולם הארועים ובהם נצפה האחראי מטעם אולם הארועים, אשר מר מדר באורח תמוה לא זיהה, מנחה את המנקה לנקות את מקום נפילתה של התובעת ברחבת הריקודים בסמוך לאחר החלקתה. בהתאם להלכה הפסוקה, יש לזקוף לחובת הנתבעות את הימנעותן מהבאת העדים החיוניים ולו אחד מהם, ויש להניח כי אילו היו מגיעים ליתן עדות, לא היו תומכים בטענותיהן של הנתבעות.

     

28. בחקירתו הראשית של מר מדר העיד כי על אולם האירועים להיות נקי ואף מבריק לפני כל אירוע (עמ' 87-88). הוסיף מר מדר כי ישנו מנקה קבוע שתפקידו לנקות אם משהו נשפך (עמ' 87 ש' 3-5) וכי את הניקיון עורכים בטרם תחילת הארוע באמצעות מכונה (עמוד 88 ש' 5-13).

     

    מר מדר הוסיף כי בכניסה לאולם הארועים עומד עובד ניקיון וכשמסמנים לו ביד כשמשהו נפל, הוא מגיע באופן מיידי ומנקה (עמ' 89 ש' 29-30). בנוסף, בארוע הספציפי הזה היו מינימום עשרה עובדי ניקיון (עמ' 90 ש' 1-8). החתונה התקיימה באולם הקטן המונה בין 300 ל- 400 מוזמנים (עמ' 92 ש' 20-23).

     

    ואז בחקירתו הנגדית התברר כי אין עשרה עובדי ניקיון שעומדים מוכנים עם מגבים או מטאטא אלא "רק אחד, אמרתי לך בכניסה", דהיינו בארוע הספציפי כמו בארועים אחרים המתקיימים באולם הארועים ישנו רק עובד ניקיון אחד יעודי שעומד בכניסה בין האולם לבין המטבח (עמ' 97 ש' 1-16), אשר ממתין שהמלצרים שעוברים במקום ורואים לכלוך יסבו תשומת לבו ויבקשו את עזרתו בניקיון המקום (עמ' 97 ש' 20-25).

     

29. מר מדר העיד כי במקרה הספציפי החופה התקיימה מחוץ לאולם וניקו את האולם בטרם נכנסו האורחים, כאשר האורחים לא נכנסו לאולם הארועים בטרם הסתיימה החופה (עמ' 91 ש' 6-11). עוד העיד מר מדר, כי מנקים את האולם אחרי שמניחים סלטים על השולחנות או לפני שמניחים את הסלטים על השולחנות, אך לא ידע לומר מה ארע בחתונה הספציפית ( עמ' 91 ש' 10-11).

     

30. לשאלה האם מר מדר נכח באולם הארועים במהלך החתונה, השיב בתחילה בשלילה, לאחר מכן השיב ש"יכול להיות" ולבסוף השיב כי חלפו כשבע שנים ואינו זוכר (עמ' 91 ש' 18-28). בהמשך השיב כי הוא נמצא בכל יום באולם הארועים והוא יודע בכל ארוע מה מתרחש באולם הארועים (עמ' 94 ש' 24-25 ועמ' 95 ש' 2 ו- 7). ארבע תשובות שונות לשאלה אחת מהותית. תשובותיו אלו פגמו במהימנותו שעה שמדובר בנושא מהותי הנוגע לעצם הימצאותו באולם הארועים בחתונה הספציפית, ובמשקל שיש ליתן לתשובותיו, שעה שלא הוכח על ידי הנתבעות כי מדובר בידיעה אישית קונקרטית של מר מדר באשר לארוע נשוא התובענה בחתונה הספציפית.

     

31. כשנשאל מר מדר באשר לגורם שהחליט על מיקום הפרגוד סביב רחבת הריקודים של הנשים, השיב כי העובדים ממקמים את הפרגוד והכלה והוריה מחליטים היכן ימוקם בשיתוף עם האולם. מר מדר הדגיש כי "האולם באותו ערב הוא לא שייך אלי, שייך לכלה. היא מחליטה" (עמ' 93 ש' 4-5). תשובתו זו עומדת בסתירה לתשובתה של הכלה כמפורט לעיל, כי אולם הארועים הוא שהחליט על מיקום רחבת הריקודים לנשים והפרגוד מסביבה. וכשעומת מר מדר עם תשובת הכלה, הודה מר מדר לשאלת בית המשפט "אז מה היה במקרה הספציפי הזה?" כי "אין לי מושג. מאיפה אני יודע. זה סטנדרט כנראה". (עמ' 93 ש' 1-9).

     

    שוב מר מדר בחר ליתן תשובות שונות בתכלית לאותה שאלה, ביחוד כאשר מדובר בנושא מהותי והוא מיקום רחבת הריקודים בסמוך ליציאה מהמטבח, אשר בהכרח משליך על מעבר המלצרים בתוך רחבת הריקודים, כפי שיפורט בהמשך. תשובותיו אלו חיזקו את מגמתיות מר מדר בתשובותיו וחוסר מהימנותו.

     

32. כשנחקר מר מדר ונשאל על עצם קיומו של דו"ח ארוע בנוגע לתאונה נשוא התובענה, השיב כי חלפו 7 שנים ושאינו יודע. כשנשאל על ידי בית המשפט האם לא בדק זאת בטרם מתן עדותו, השיב בשלילה (עמ' 95 ש' 15-19). כשנשאל מדוע לא בדק זאת בטרם עדותו, השיב תשובה מתחמקת שאינה ברורה ואינה הגיונית ולפיה התבקש להגיע לעדות מאחר ומר יוסי עמר לא הגיע. כשנשאל פעם נוספת על ידי בית המשפט האם קיבל את כתב התביעה, השיב "לא היום" ולאחר מכן "לא יודע. לא, לא ראיתי אותה. יש לי עו"ד, יש את הביטוח. אני נותן ישר, אני לא נוגע בזה", ולבסוף השיב שאינו זוכר אם קרא את כתב התביעה כשקיבל אותו- עמ' 95 מש' 21 ועד עמ' 96 ש' 2).

     

    הימנעות הנתבעות מלהגיש את דו"ח הארוע שעה שהסרטונים שהוצגו על ידי מצלמות אולם הארועים מוכיחים כי ארעה נפילה רחבת הריקודים, אשר בגינה הגיעו לנקות את הרצפה במקום- פועלת לחובת הנתבעות ומחזקת את המסקנה כי הנתבעות מבקשות להסתיר את דו"ח הארוע, שכן יש בו כדי לתמוך בטענותיה של התובעת באשר לגורם נפילתה.

     

33. מר מדר נשאל האם מלצרים עברו במהלך הארוע בתוך רחבת הריקודים של הנשים והשיב כי ישנן שתי יציאות מהמטבח, כך שאין חובה לעבור ברחבת הריקודים (עמ' 99 ש' 29-33). בהמשך ריכך את תשובתו והשיב כי מישהו עם מגש אוכל יכול לעבור ברחבת הריקודים (עמ' 100 ש' 4-13). בהמשך חזר בו מתשובתו והשיב "יכול לקרות שיעבור, אבל לא עם אוכל. לא מלא אוכל. אין דבר כזה עם מלא אוכל... יכול לעבור עם מגש, אבל לא מלא אוכל" (עמ' 100 ש' 16-21). וכשנשאל מה יכול להיות על המגש שנושא המלצר שעובר ברחבת הריקודים, השיב "צלחת אחת, שתיים. אסור לו לעבור מלא" (עמ' 100 ש' 22-28), אך לא סתר את האפשרות שרוטב דג הסלמון או החריימה ולו מצלחת אחת יטפטף על הרצפה תוך כדי מעבר עם המגש ברחבת הריקודים (עמ' 100 ש' 29-31).

     

    בהמשך חקירתו הנגדית השיב מר מדר כי יש הנחיה למלצר עם מגש "להשתדל לא לעבור. להשתדל" לא לעבור ברחבת הריקודים (עמ' 104 ש' 8-12). וכשעומת עם סרטון 52 שעה 21:56 שם רואים מלצר עם מגש שעובר ברחבת הריקודים, השיב כי אין בעיה בכך, שכן על המגש יש רק מנה אחת. אף המלצרית שנראית בסרטון עם מגש עוברת ברחבת הריקודים פעלה בהתאם להנחיות לטענת מר מדר כי יש צלחת אחת עם אוכל (עמ' 105 מש' 29 ועד עמ' 106 ש' 33). אך כשעומת עם סרטון 47 שעה 23:04:51 בו רואים מלצר עובר ברחבת הריקודים עם מגש עם שתי מנות, השיב "הוא לא תקין...".

     

    משמע, אף מר מדר מודה כי לא ניתן להשיב באופן גורף כי כל המלצרים מילאו אחר ההנחיה שלטענתו קיימת, שלא לעבור ברחבת הריקודים עם מגש אוכל, אם בכלל, ואם מגש הכולל יותר ממנה אחת.

     

34. מר מדר העלה את הסברה שהתובעת נפלה כי בחתונות מהמגזר הדתי האורחים משתוללים יותר מדי, אחד מושך את השני ויתכן שנפלה "לא נכון על הרגל" (עמ' 101 ש' 18-22). אך כשעומת עם הסרטון שהמנקה מגיע לרחבת הריקודים לנקות (סרטון 47), השיב בשאלה "והוא לא, הוא בא לנקות עם מגב או עם מטאטא?... לא.לא. אני שואל, למה? גם אם יש את האפקטים האלה, זורקים אותם, כל הניירות, מרימים נייר..." (עמ' 102 ש' 5-14), ושוב כשנשאל "למה נפל בן-אדם?" השיב "יכול להיות מהרבה הסיבות. גם שקופצת ומשתגעת..". תשובותיו המתחמקות של מר מדר אינן עולות עם הסרטון המוכיח כאלף עדים כי מנקה הגיע למקום לנקות את הרצפה עם מגב וסמרטוט ולא מדובר באיסוף ניירות או קונפיטי מהרצפה.

     

    כשנשאל שוב לגבי סרטון 47 שבו רואים את המנקה נכנס עם גורם מטעם אולם הארועים שמראה לו איפה צריך לנקות "אני שואלת את עצמי, למה שיגיע מנקה עם גורם מהאולם שיראה לו איפה צריך לנקות אלא אם כן יש סיבה ? יש סיבה שצריך לנקות?", התחמק מר מדר והשיב שזה בכלל לא אותו מקום שניקה (עמ' 116 ש' 23-27) ובהמשך השיב "...תביני, נגיד כוסות יש 400 כוס, 400 בקבוקי שתיה, 400 צלחות. יכול ליפול כל דבר. מזלג, סכין" (עמ' 117 ש' 6-7). אלא שהוכח כי ברחבת הריקודים של הנשים לא חולקה שתייה לרוקדות.

    מר מדר השיב שמדובר בפועל ניקיון ערבי ולאחר מכן השיב שזה מנקה סודני (עמ' 102 ש' 29-32) שחזר לסודן (עמ' 103 ש' 1-6).

     

    דיון והכרעה

     

    באשר לנסיבות התאונה

35. לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים ובהביאי בחשבון את מכלול העדויות והראיות שהובאו ואלו שלא הובאו והיה מצופה שיובאו, וצפיתי בסרטוני מצלמות אולם הארועים, באתי לכלל דעה כי התובעת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי החליקה בשל הימצאות חומר שמנוני כלשהו על רצפת רחבת הריקודים ולא בשל סיבה אחרת שהועלתה על ידי הנתבעות.

     

36. כמפורט בהרחבה לעיל, עדותה של התובעת נמצאה מהימנה בעיניי, לא נתערערה ולא נסתרה באשר לנסיבות התאונה. אזכיר כי נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובעת בתצהיר עדותה הראשית נכתבו מזיכרונה בחלוף כשש שנים ממועד התאונה, שכן התובעת לא צפתה בסרטונים ממצלמות אולם הארועים.

     

    כאמור לעיל, סיוע לעדותה של התובעת נמצא בעדותה של הכלה, אשר אף היא נמצאה מהימנה בעיניי.

     

    סיוע משמעותי לגרסתה של התובעת מצוי בסרטון שנקרא "סרטון נפילה 9 (54)" בו נצפית החלקתה של התובעת כאשר בסביבות הדקה ה- 5:39 בסרטון מתחיל מנקה סודני לנקות את רחבת הריקודים עם מגב וסמרטוט החל מהמקום בו החליקה התובעת ובהמשך לחלקים נוספים ברחבת הריקודים. ככל שרחבת הריקודים היתה נקיה, לרבות מקום החלקתה של התובעת, לא נדרש היה לנקות את הרחבה עם מגב וסמרטוט.

     

37. למעשה, הנתבעות העלו השערות שונות באשר לגורם נפילתה של התובעת, אשר יש שיטענו כי מדובר בטענות עובדתיות חילופיות, לרבות הטענה לסוג הנעל, גובה העקב, היתקלות רגליים, איבוד שיווי משקל בעקבות כניסת אורחת למעגל הריקוד, התפרעות ברחבת הריקודים, שתיית אלכוהול בעת הריקודים- אשר אף אחת מהן לא הוכחה.

     

    למעשה, הסרטונים שהוצגו תומכים בגרסת התובעת והכלה באשר לנסיבות התאונה והגורם לנפילה, כאשר טענתו של מר מדר מטעם הנתבעות כי לא עברו מלצרים ברחבת הריקודים עם מגשי אוכל, נסתרה לחלוטין באמצעות הסרטונים.

    פנייתה של התובעת לרופאת המשפחה ודיווחה בפניה כי החליקה ברחבה של אולם ארועים בבאר שבע מהווה סיוע ותמיכה לגרסתה של התובעת ומהווה חיזוק נוסף למהימנות עדותה.

     

    בנוסף, לא מצאתי את עדותו של מר מדר מהימנה עליי בהתאם למפורט בהרחבה לעיל, כאשר הנתבעות נמנעו מלהביא לעדות מטעמם את הקב"ט מר עמר, את מנהלי הארוע הספציפי, מלצרים ולחילופין את הפקידה שבפניה התובעת ואמה של הכלה התלוננו לאחר קרות ההחלקה, קרי גורם כלשהו שהיה נוכח בחתונה ויכול היה לתאר את המצב העובדתי כהוויתו ואשר היה בו לתמוך בטענות אולם הארועים. הימנעות מהבאת עד כלשהו מהעדים הנזכרים שמילאו תפקידים חשובים בארוע החתונה, ביחוד כאשר על פי תצהירו של מר עמר הגיע לרחבות הריקודים לאחר הנפילה- נזקפת לחובת הנתבעות.

     

    העדר הגשתו של דו"ח הארוע ללא הסבר הגיוני המניח את הדעת, צריך להיזקף לחובת הנתבעות ולחזק את ראיות התובעת, בין היתר לאור הכלל הידוע, לפיו חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה הפועלת לטובתו (רע"א 7933/15 רונאל פישר נ' רינת מילוא תמיר [פורסם בנבו] (13.12.15) והאסמכתאות הנזכרות שם).

     

    שאלת האחריות

     

38. דומה שאין צורך בדיון מעמיק בדבר יסודות עוולת הרשלנות על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:"פק' הנזיקין"), על מנת להגיע למסקנה כי לאולם הארועים קיימת חובת זהירות מושגית כלפי התובעת. הנתבעת 1 מפעילה אולם ארועים בו התארחה התובעת. חובת הזהירות המושגית של אולם הארועים כלפי אורחי המקום ברורה מכח היותו מחזיק המקרקעין (לאחריות מחזיק מקרקעין כלפי סיכונים הנובעים מהם ראו ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני [פורסם בנבו] (14.12.06)).

     

39. ביחס לשאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, הרי שבמסגרתה "מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה. בית המשפט אינו שואל עצמו, אם בעלים או תופס במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר. על כך ניתנה כבר תשובה חיובית. בית המשפט שואל עצמו, אם בעלים פלוני או תופס פלוני במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר אלמוני" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113).

     

    לפיכך, בהקשר של חובת הזהירות הקונקרטית, בודק בית המשפט לא רק את קיומה של חובה זו כלפי אדם פלוני, אלא גם בשים לב לנסיבות המסוימות בהן אירע הנזק והשאלה הרלוונטית היא האם מדובר היה בסיכון סביר או בלתי סביר, "שכן רק בגין הסכנה האחרונה מוטלת חובת זהירות קונקרטית" (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1), 72).

     

40. משכך, לא כל החלקה על נוזל או חומר שמנוני תקים אחריות למחזיק המקרקעין, אלא רק באם מדובר היה בסיכון בלתי סביר שיש לצפות אותו ולא ננקטו אמצעים כדי למנעו. אפנה ל: 

     

    "עצם העובדה שפלוני החליק במקום עבודתו, אין בה לבדה ללמד על אחריות המעבידה להחלקה או לתוצאותיה. תיתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהו במשטח העבודה בו אירעה ההחלקה. לפיכך, נקבע לא אחת שהחלקה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על כך שהיא אירעה עקב התרשלות של האחראי להחזקת המקום בו היא ארעה (ע"א 683/77ברוק נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד לד(2) 157; ע"א 417/81מלון רמדה שלום נ' אמסלם פ"ד לח(1) 72; ע"א 371/90חמוד נ' רכבת ישראל (טרם פורסם) [פורסם בנבו]). ואולם, כשמדובר בסכנה שאינה נכללת בסיכוני יום יום אלא בסכנה של המצאות נוזל או חומר על משטח אשר יש בו לסכן את ההולכים עליו, על מחזיק המקום לנקוט אמצעים כדי למנוע או לסלק את הסכנה. כך הוא בודאי לגבי מעביד, החייב לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח. במסגרת חובתו זו עליו לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות, ולהזהירו בפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת" (ע"א 498/93 פורטונה סבן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.12.93)).

     

41. בענייננו, ברי כי הימצאותו של חומר שמנוני על הרצפה ברחבת הריקודים באולם אירועים במהלך חתונה, אינה "טבעית". כמו כן, ברי שמדובר בסיכון שניתן וצריך לצפות, כך שהשאלה שנותרה לבחינה היא, האם אולם הארועים נקט צעדים מספקים למניעת הסיכון או לסילוקו.

     

42. נקודת המוצא היא שעל בעל המקרקעין ובמקרה דנא על אולם הארועים לנקוט אמצעים סבירים למניעת הסיכון מפני החלקה על חומר שמנוני ברחבת הריקודים במהלך חתונה. ברי כי אין לחייב בעל אולם ארועים להציב איש ניקיון בכל רגע ורגע ובכל נקודה ונקודה באולם על מנת לאתר מפגעים שאפשר ויגרמו על ידי מי מהאורחים. זו דרישה בלתי סבירה.

     

    בנסיבות ענייננו, אין צורך לדון בשאלה מה יחשב כאמצעי סביר, שכן הודאת מר מדר לפיה באולם נכח איש ניקיון אחד בלבד הממתין בכניסה עד אשר קוראים לו כשמבחינים במפגע בצירוף תשובותיו של מר מדר כי מהסרטונים עולה שמלצרים עברו ברחבת הריקודים הצמודה ליציאה מהמטבח עם מגשי אוכל חרף הנחיה כי יש להימנע מכך- מהווים הודאה ברורה בדבר אי נקיטת אמצעים סבירים למניעת הסיכון.

     

    לדידי, בארוע בו מתכנסים בין 300 ל- 400 אורחים, יש חובה להציב מספר רב יותר של אנשי ניקיון מאשר עובד ניקיון אחד, אגב מתן הוראות ברורות להסתובב במקום ולתור אחר מפגעים ולסלקם. גם אם אביא בחשבון את הטענה לפיה המלצרים מדווחים לאיש הניקיון על מפגעים, אין די בכך לדעתי והמקרה הספציפי מהווה הוכחה ניצחת לכך, שכן החומר השמנוני שנמצא על רצפת רחבת הריקודים בהכרח נגרם מנפילה של מזון או רוטב ממגש אוכל שנשא מלצר או שנשאו מלצרים שעברו ברחבת הריקודים הצמודה ליציאה מהמטבח וזאת טרם האורחים נכנסו לאולם, שכן הוכח בפניי שבעת שהאורחים נכנסו לאולם לאחר החופה, כל הסלטים הונחו משכבר על השולחנות.

     

    בנוסף, משלא מצאתי את עדותו של מר מדר מהימנה בעיניי, הרי שהנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי אכן מלצרים לא עברו ברחבת הריקודים עם מגשי אוכל טרם החלקתה של התובעת, קרי כאשר הונחו הסלטים על כל השולחנות וכי רחבת הריקודים נוקתה באופן יסודי לאחר סיום מעבר המלצרים עם מגשי הסלטים. ככל שהדבר היה נעשה, לא היה צורך בניקיון רחבת הריקודים דקות ספורות לאחר החלקתה של התובעת, שכן הנשים שרקדו מקום לא אכלו ולא שתו ברחבת הריקודים עד לאותה העת.

     

    אם לא די בכך, הרי שלדידי אף מיקום רחבת הריקודים לנשים צמוד ליציאה מהמטבח כאשר הוכח כמפורט לעיל כי המדובר בהחלטה של אולם הארועים, אינה סבירה ביחוד כאשר לא היה פיקוח כי המלצרים לא עוברים ברחבת הריקודים כלל, שכן אין זה משנה אם מדובר במגש עם צלחת אחת או שתיים או מכילה הצלחת. עצם הטענה כי מותר למלצרים לעבור ברחבת הריקודים עם מגש אוכל הנושא צלחת אחת, אינה סבירה בעיניי ואף היא נסתרה בסרטונים כמפורט לעיל.

     

    סיכומו של דבר, הוכח כי הנתבעת 1, קרי אולם הארועים, הפר את חובת הזהירות הקונקרטית.

     

43. ואולם, בקביעה כי אולם הארועים הפר את חובת הזהירות, אין די, ועל התובעת הנטל להוכיח שקיים קשר סיבתי בין ההפרה לנזק.

     

    נקודת המוצא היא כאמור שעל בעל אולם לנקוט אמצעים סבירים למניעת הסיכון ולא מעבר לכך. אמצעים סבירים במקרה דנא הם הצבת כוח אדם בכמות מספיקה לגלות מפגעים שאפשר ויווצרו במהלך הארוע ולתת להם מענה מהיר.

     

    במקרה דנא, מדובר במפגע שנוצר לא על ידי האורחים, כי אם על ידי אולם הארועים ומי מצוותו.

     

44. בנוסף, ככל שרחבת הריקודים של הנשים לא היתה ממוקמת צמוד ליציאה מהמטבח או שהיו נותנים הנחיות למלצרים שלא לעבור כלל ברחבת הריקודים עם מגשי אוכל ומפקחים ומוודאים שהדבר מבוצע, וככל שהיו יותר עובדי ניקיון שתפקידם לאתר מפגעים באופן יזום ואולם הארועים היה דואג לשטוף את רצפת רחבת הריקודים של הנשים בסיום הנחת הסלטים על השולחנות בטרם נכנסו האורחים לאולם לאחר החופה (דבר אשר לא הוכח שנעשה בחתונה הספציפית בהתאם לתשובתו של מר מדר)- אמצעי זהירות סבירים וראויים שהיה על אולם הארועים לנקוט ולא נקט, סביר שההחלקה לא היתה מתרחשת.

     

    יפים לענין זה הדברים שנאמרו בת.א. (כ"ס) 5436/97 אסתלה (אסתר) צדוק נ. גן אורנים בע"מ (החלטה מיום 11.9.00, לא פורסם): "התגלמות החובה הקונקרטית ביחס לרחבת ריקודים מגולם בדאגה לבטיחות הרוקדים ברחבה, כך שיוכלו לנוע בחופשיות ובטיחות ללא מכשולים או סכנת החלקה. רחבת הריקודים הינה מוקד של חובת זהירות מוגברת, ביחס לשאר שטחי האולם, שכן זהו המקום המיועד על פי הגדרתו לריקוד ותנועה חופשית וקצבית לצלילי המוזיקה, מבלי שהרוקדים יידרשו להשגיח על מדרך רגליהם, שמא יש עליו חומר שומני העלול לגרום להחלקה, או כל מכשול אחר. כל מכשול מסוג זה הוא בבחינת "סכנה בלתי רגילה" מבחינת האורח הרוקד על הרחבה, הוא אינו צריך לצפות לה ואינו נדרש לתת עיניו ברצפה כדי להיזהר ממנה" (אוזכר בת.א. (פ"ת) 11710-11-09 ציקלג נ' טראסק בע"מ [פורסם בנבו] (30.11.2011)).

     

    לפיכך, הוכח ברמה הנדרשת קיומו של קשר סיבתי שבין ההפרה לבין הנזק.

     

    שאלת "האשם התורם"

45. בהתאם להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו.

     

    בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ראו, ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, [פורסם בנבו] (02/12/2009); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

     

46. בענייננו, אינני מוצאת לנכון ליחס לתובעת אשם תורם להחלקתה, שכן לא הוכח שניתן היה לראות את החומר השמנוני על הרצפה ולא מצופה מאורחת בחתונה שמבקשת לרקוד בתחילת הארוע עם הכלה ברחבת הריקודים להשפיל מבטה מטה לכיוון הרצפה ולתור אחר מפגעים (ראה ת"א (שלום ת"א) 13361-11-10 צביה אהרוני נ' הנסיכה מרכז ארועים בע"מ [פורסם בנבו 9.12.23 ] או לבחון ביסודיות את רצפת רחבת הריקודים, לחוש אותה ולהקדים ולבדוק עם אולם הארועים את סידורי הניקיון במקום. בעקבות הארוע, התובעת פנתה עם אמה של הכלה לפקידה באולם הארועים, דיווחה על המקרה ודאגה שמנקה יבוא לנקות את הרחבה וכך נעשה.

     

    שאלת הנזק

    הנכות הרפואית

47. התובעת הגישה מטעמה את חוות דעתו הרפואית של ד"ר זקס עופר, מומחה בתחום האורתופדיה, ולפיה אובחן שבר בעצם הקוקסיקס (עצם "הזנב") בעקבות התאונה, שהותיר בתובעת נכות צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף מותאם 37 (8) (ב'-ג') לתק' הביטוח הלאומי.

     

48. הנתבעות הגישו מטעמן את חוות דעתו של ד"ר משיח אברהם ובמסגרתה קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב') לתקנות הביטוח הלאומי.

     

49. הצדדים הסכימו להעמיד את שיעור הנכות הרפואית הצמיתה של התובעת בגין התאונה על מיצוע הנכויות, קרי נכות רפואית צמיתה בשיעור של 12.5%.

     

    הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מהשכר

     

50. בע"א 3049/93‏, סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ''ד נב(3)792 [1995] (להלן:"הלכת גירוגיסיאן") נדון עניינה של עובדת ניקיון עם נכות רפואית אורתופדית של 15% בגין פגיעה בברך + 10% בגין פגיעה במרפק. נפסק שם (בפסקה 8, עמ' 799): "בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד... אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."

     

51. בסיכומיה טענה התובעת, כי היא סובלת, בין היתר, מכאבים בעכוז ובגב תחתון, מתקשה בישיבה ממושכת ובעמידה ממושכת וכן בביצוע מאמץ פיזי, וכי יש להתחשב בנכות תפקודית בשיעור של 25%. הוסיפה התובעת וטענה כי נבדקה על ידי רופא תעסוקתי, אשר קבע כי בשל נכותה הצמיתה בגין התאונה, הינה מוגבלת בהשתלבותה בעבודה.

     

52. מנגד, לטענת הנתבעות, התובעת מפריזה בטענותיה ולא נותרה לה נכות תפקודית בגין התאונה. במועד התאונה התובעת למדה קלינאות תקשורת ולא הוכיחה כי הפסידה ימי לימודים עקב הנפילה על ידי זימון גורם מהנהלת או מזכירות המכללה. במהלך הלימודים התובעת חוותה מספר לידות (עמ' 35 לתמלול) לידה ראשונה ב- 4.9.2019, לידה שניה ב- 9.7.2021 ולידה שלישית ב- 2.1.2023 והן הגורם לעיכוב כטענת התובעת בסיום התואר. בנוסף, התובעת לא המציאה מסמך רפואי לאחר 19.1.21 שיש בו כדי להוכיח על כאבים ומגבלות ואין לתת כל אמון או משקל ראייתי לתלונותיה.

     

    הוסיפו הנתבעות כי אין לתת למסמך שנערך על ידי הרופא התעסוקתי, ד"ר א.ברוסקי, כל משקל ראייתי, אם משום שהיה על התובעת לצרף חו"ד תעסוקתית ואם משום שד"ר ברוסקי מציין מפורשות במסמך כי "מסמך זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים..".

     

53. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקוד הנפגע, כאשר הכוונה היא למידת השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בתחומי החיים השונים (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ [פורסם בנבו] (11.1.15)). יש להבחין בין נכות תפקודית, לבין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, כאשר האחרון הוא אחד הביטויים בלבד של תפקודיות הנכות. הנכות הרפואית אינה שקולה בהכרח למידת הפגיעה בתפקודיות, אם כי היא מהווה מדד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה חמישית, 2003) כרך א' 231-228 (להלן – קציר); ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792, 798 (1995)).

     

    בקביעת שיעור הנכות התפקודית, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו הפרטניות של הנפגע, ובכלל זה עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד (ע"א 4302/08 שלמייב נ' מקסים בדארנה [פורסם בנבו] (25.7.10)).

     

54. בענייננו, עסקינן בתובעת, ילידת X.X.1993, אשר במועד התאונה היתה כבת 25 שנים ו- 4 חודשים, והיתה סטודנטית שנה שניה לקלינאות תקשורת.

     

    בניגוד לטענת התובעת, אין בידה אישור ממוסד הלימודים שבו כתוב כי החסירה מספר ימי לימודים לאחר מועד התאונה ובגלל זה קבלת התואר נדחה בשנה לצורך השלמת החסר – עמ' 35 לתמלול ש' 16-18. לפיכך, התובעת לא הוכיחה טענתה כי קבלת הרישיון לעסוק בקלינאות תקשורת בסוף אוגוסט 2022 במקום בשנת 2021 נבעה מהתאונה.

     

    בחקירתה הנגדית הוכח כי התובעת עברה ארבע לידות מאז התאונה ועד היום – הראשונה ב- 4.9.2019, השניה ב- 9.7.2021, השלישית ב- 2.1.2023 והרביעית ב- 8.10.2024 (עמ' 35 ו- 36 לתמלול). שתי הלידות הראשונות היו בתקופה שהיתה סטודנטית ולאחר התאונה נשוא התובענה, ומאז הלידה הרביעית לא שבה לעבודה כלשהי.

     

55. לטענת התובעת, בחודש אוגוסט 2021 התחילה לעבוד כמזכירה בחברת בניה והשתכרה כ- 4,800 ₪ ברוטו בחודש. בספטמבר 2022 התחילה לעבוד גם במשרד החינוך בשלישי משרה כקלינאית תקשורת והשתכרה בממוצע כ- 3,000 ₪ ברוטו בחודש. עוד טענה בתצהירה כי עבודתה כקלינאית תקשורת מצריכה ישיבה ממושכת, קשב, סבלנות, תכנון טיפולים והיערכות, שיחות והדרכות ועבודה הדורשת ריכוז גבוה וסבלנות ואין בידה לשוב לעבודה במשרה מלאה. במועד עריכת תצהיר עדותה שהתה בחופשת לידה שלישית ובמועד חקירתה הנגדית שהתה בחופשת לידה רביעית- בשני המקרים טענה כי אינה רואה עצמה חוזרת לעבוד במשרה מלאה ולכל היותר מתכננת לשוב לעבוד בשליש משרה בשל המגבלות מהן סובלת.

     

    התובעת ביקשה להפנות למסמך רופא תעסוקתי ד"ר ברוסקי מיום 1.2.2021 (עמ' 50 לראיות מטעמה) שם מציין הרופא התעסוקתי כי "אחרי עיון במסמכים הרפואיים ובדיקות העזר הגעתי למסקנה כי בשלב הזה הנ"ל אינה מסוגלת לעבוד בעבודה קודמת וכל עבודה אשר דורשת הרמת משאות, הליכה, עמידה וישיבה ממושכת. יש מקום לפנות למל"ל להמשך טיפול". עוד צוין בתחתית המסמך כי "מסמך זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים והוא מתבסס על מידע שהנדון מסר לי ועל מסמכים רפואיים שהעמיד לרשות".

     

    בנוסף, מפנה התובעת למסמך מיום 30.10.22 שנערך על ידי רופא תעסוקתי, ד"ר איציקוביץ אריה שמואל, שסומן ת/2, בו נכתב:

    "עובדת בחברה לבניה בתור מזכירה אדמינסטרטיבית כשנה לערך במשרה מלאה. במקביל סיימה את לימודיה בתור קלינאית תקשורת. עובדת בנוסף כקלינאית תקשורת במשרד החינוך היקף משרה שלישי משרה... לדבריה לפני כ- 4 שנים לערך נפלה ונחבלה בעכוזה. מאז סובלת מכאבים המגבילים אותה בישיבה ושינוי תנוחתי מישיבה לקימה.... כיום נמצאת בהיריון מתקדם שבוע 31...

    ...

    סיכום דיון והמלצות:

    לאחר עיון במסמכים הרלוונטיים ולאחר שיחה עם המטופלת ותיאור תפקידה הגעתי למסקנה כי איננה יכולה להמשיך עבודתה הקיימת באופן זמני עד הלידה".

     

56. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ובשים לב למהות הנכות הרפואית ואופיה, אינני רואה סיבה שהתובעת תעבוד כמזכירה אדמינסטרטיבית במשרה מלאה מחודש אוגוסט 2021 ולא תוכל לעבוד כקלינאית תקשורת במשרה מלאה. בשתי העבודות נדרשת ישיבה ממושכת, קשב, סבלנות וריכוז והתובעת עשתה זאת במשרה מלאה לאחר התאונה. התובעת לא הביאה לעדות גורם כלשהו ממקום עבודתה, אם כמזכירה ואם כקלינאית תקשורת, שיתמוך בטענותיה כי היא התקשתה בביצוע עבודתה, לרבות ישיבה ממושכת ולפיכך אין ביכולתה לעבוד משרה מלאה.

     

    אין במסמך שסומן ת/2 כדי לסייע בידי התובעת שכן הרופא התעסוקתי יחס את הקושי בעבודתה להיותה בחודשי היריון מתקדמים ולפיכך קבע כי אינה יכולה להמשיך עבודתה באופן זמני עד הלידה. לא הוכח קשר סיבתי בין המסמך ת/2 לבין התאונה נשוא התובענה והנכות שנגרמה בגינה.

     

    נתונים אלו בצירוף העובדה כי התובעת חוותה ארבע לידות לאחר התאונה ועודנה מצויה בחופשת לידה וכטענתה "הלימודים שלי כל כך אינטנסיביים שלא יכולתי לשלב שום מקור פרנסה" (עמ' 37 לתמלול ש' 8), ואיננה יודעת מתי תוכל לשוב לעבודה (עמ' 40 לתמלול ש' 23-33), מביאים אותי לכלל מסקנה לפיה ראוי לראות בשיעור הנכות הרפואית האורתופדית המוסכמת כמבטאת נכונה את שיעור הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, ולא מעבר לכך.

     

    לאור זאת, אעמיד את שיעור הנכות התפקודית ובהתאמה גם את הפגיעה בכושר ההשתכרות, על 12.5%. בנוסף, אין בנכות הרפואית או התפקודית כדי להצדיק עבודתה של התובעת במשרה חלקית בלבד בתקופות מסוימות ובוודאי שאין בה כדי להצדיק העדר השתלבותה של התובעת בשוק העבודה כקלינאית תקשורת.

    הפסד השתכרות בעבר

     

57. התובעת טוענת להפסד שכר על בסיס חמש תקופות בהביאה בחשבון שכר מדורג בהתאם לוותק ולתקופות כמפורט להלן:

    התקופה הראשונה ממועד התאונה ועד יולי 2021, היתה התובעת סטודנטית לקלינאות תקשורת ובשל התאונה נכנסה למעגל העבודה באיחור כך שהפסדיה של התובעת מוערכים בסך גלובלי של 15,000 ₪ ; התקופה השניה מאוגוסט 2021 ועד יולי 2022, התובעת עבדה כמזכירה במשרה חלקית בשכר כולל של 59,400 ₪ שאילו היתה עובדת כקלינאית שכרה היה עומד על 9,000 ₪ לחודש ובסך הכל 108,000 ₪. לפיכך הפסד השתכרותה של התובעת הינו בסך 48,600 ₪ ; התקופה השלישית מחודש אוגוסט 2022 ועד יולי 2023 התובעת עבדה במשרה חלקית והשתכרה סך של 55,134 ₪ ואילו היתה עובדת כקלינאית היתה יכולה להרוויח סך של 10,000 ₪ לחודש ולשנה סך של 120,000 ₪. לפיכך סך הפסדיה בתקופה זו עומדים על 64,866 ₪; התקופה הרביעית מאוגוסט 2023 ועד יולי 2024 עבדה התובעת במשרה חלקית והשתכרה 57,977 ₪ . לפיכך, הפסד שכרה עומד על 84,003 ₪ ככל שהיתה עובדת כקלינאית תקשורת במשרה מלאה ומשתכרת כ- 12,000 ₪ לחודש; התקופה החמישית מאוגוסט 2024 ועד ינואר 2025 עבדה הן במשרד החינוך והן בקופ"ח כללית עד נוב' 2024 מועד צאתה לחופשת לידה והשתכרה סך של 66,504 ₪. הפסדיה של התובעת לתקופה זו מסתכמים בסך של 24,496 ₪ (בהתחשב בשכר אותו יכלה להרוויח כקלינאית תקשורת במשרד מלאה בסך של 13,000 ₪ ).

     

    סך כל הפסדי השתכרותה של התובעת לתקופת העבר מסתכמים לטענתה בסך של 236,965 ₪ ולכל הפחות בסך של 124,250 ₪ (בחישוב 25% נכות תפקודית משכרה של התובעת כקלינאית תקשורת).

     

58. מנגד, לטענת הנתבעות, אין מקום לפצות את התובעת בגין הפסד השתכרות לעבר. מוסיפות הנתבעות, כי אין רלבנטיות לחלוקה של תקופות העבר ביחס להפסדי שכר הנטענים על ידי התובעת, שלא הביאה עדים שיעידו כי עבדה אצלם במשרה חלקית וקלה בגין התאונה כטענתה. התובעת לא עבדה ולא התכוונה לעבוד בהיותה סטודנטית ובהתאם להגדלת משפחתה והלידות שעברה בן בעת הלימודים והן לאחר סיום הלימודים וזאת ללא קשר לתאונה.

     

59. כפי שנפסק לא אחת, כשמדובר בהפסדי עבר, מדובר למעשה ב"נזק מיוחד" שנדרש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי (פורסם בנבו 26.3.1985), ואף ניתן לעשות זאת לאור אופיו וסוגו של הנזק המגובה, על פי רוב, בנתונים מדויקים. על התובעת חלה החובה לספק נתונים אלה.

     

60. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הינני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי עבדה בהיקף משרה חלקי עקב הנכות שנותרה לה בגין התאונה ובוודאי שאין הצדקה להעדר השתלבותה בשוק העבודה במשרה מלאה כקלינאית תקשורת ולו עם צמצום מסוים בהיקף העבודה- דבר שכלל לא הוכח.

    מחקירתה הוברר כי לימודיה היו אינטנסיביים ולא איפשרו לה לשלב עבודה וכי לא יכלה לעבוד לאור ארבע הריונות, לידות, חופשות לידה והגדלת התא המשפחתי. הראיה, התובעת לא שבה לעבודה כלשהי בהיקף כלשהו לאחר הלידה הרביעית מחודש נוב' 2024 ואילך.

     

    כאמור לא הוכח עיכוב בקבלת הרישיון לעסוק בתחום קלינאות תקשורת בגין התאונה.

     

    זאת ועוד, המסמך שנערך על ידי הרופא התעסוקתי ד"ר ברוסקי אינו מסייע בידי התובעת, שכן מדבר על התקופה שמיום 1.2.2021 ועד למסמך שערך הרופא התעסוקתי, ד"ר איציקוביץ, מיום 30.10.22 שנימק הפסקת עבודתה של התובעת בהיותה בשלבים מתקדמים של ההיריון. בפועל, מהתיעוד שצורף, התובעת עבדה מחודש אוגוסט 2021 כמזכירה אדמינסטרטיבית במשרה מלאה ולא חלקית ובחודש ספטמבר 2022 עם קבלת הרישיון החלה לעבוד אף כקלינאית תקשורת במשרד החינוך ואז הוצא המסמך על ידי הרופא התעסוקתי בשל היותה בשלבים מתקדמים של ההיריון.

    הפסד השתכרות לעתיד

61. התובעת עותרת לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד בסך 1,169,100 ₪ , לפי בסיס שכר של 18,000 ₪ לחודש. לטענת התובעת, נפגע כושר השתכרותה באופן ניכר עקב התאונה ויש ביכולתה לעבוד במשרה חלקית בלבד כששכרה עומד על 10,000 ₪ ומצביע על פוטנציאל השתכרותה הממשי הגבוה. עוד מוסיפה התובעת כי השכר הממוצע במשק אינו קנה מידה הולם לאומדן ההשתכרות העתידית של התובעת ולפיכך יש להתחשב בשכר בסך של 18,000 ₪ ברוטו לחודש.

     

62. מנגד, לטענת הנתבעות, כושר השתכרותה של התובעת לא נפגע, כמו גם מסלול הקריירה שלה, ולנכות הרפואית שנותרה לתובעת אין משמעות תפקודית. לטענתן, התובעת החלה עבודתה במשרד החינוך לאחר אירוע התאונה כשהיא מודעת למצבה. לפיכך, אין מקום לערוך חישוב אקטוארי ולכל היותר יש ללפצות את התובעת באופן גלובלי או בערכי מטרד. הנתבעות מציעות, לפנים משורת הדין, פיצוי גלובלי הכולל תנאים סוציאליים בסך 20,000 ₪.

     

63. בהתאם לפסיקה, ככלל, אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי בחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו וכי קביעת שיעור הנכות התפקודית, המשליכה על שיעור הגריעה מהשכר, היא פועל יוצא של נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי תוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה. (רע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (נבו 20.10.2021), הלכת גירוגיסיאן בעמ' 799-798).

     

64. לשם פיצוי על אבדן כושר השתכרות יש להצביע על קיומו של סיכוי, שאינו היפותטי גרידא, כי הניזוק היה משתכר בעתיד לולא התאונה וכי התאונה פגעה בהשתכרות זו (ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ (15.03.2024).

     

65. בענייננו, בזמן הרלבנטי לתאונה התובעת היתה סטודנטית לקלינאות תקשורת, בשנה השניה ללימודיה. בחקירתה העידה התובעת כי מאז הלידה הרביעית מיום 08.10.2024 היא אינה עובדת. עוד העידה התובעת כי כשתשוב לעבוד, מועד שאינו ידוע לה, היא אמורה לחזור ל 25% אחוזי משרה בקופת חולים כפי שעבדה לפני שיצאה לחופשת לידה וכן למשרד החינוך כקלינאית תקשורת בהיקף של 43% משרה ובסה"כ בשתי המשרות עבדה 25 שעות שבועיות.

     

66. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, מצאתי לנכון לקבוע את השכר הממוצע במשק, העומד על סך של 13,919 ₪ ברוטו לחודש, כבסיס שכרה של התובעת שהיתה סטודנטית בת כ- 25 במועד התאונה, טרם ביססה את מסלול חייה התעסוקתי וטרם החלה בכתיבת סיפור חייה. לא הוכחו בפניי נתונים עובדתיים חריגים המצדיקים סטיה מחזקה זו.

     

67. לסיכום, הינני מוצאת לסכום את הפיצוי בראש נזק זה בסך מעוגל של 265,000 ₪ המהווה כ- 60% מהחישוב האקטוארי תוצאת מכפלת הנכות התפקודית, השכר הממוצע במשק ומקדם ההיוון עד לצאת התובעת לגמלאות בגיל 67.

     

    הפסד פנסיה

     

68. בהתאם להלכה הפסוקה, חישוב של 12.5% מהפסד ההשתכרות לעתיד- 33,125 ₪ .

     

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד

69. התובעת מפנה למצבה התפקודי היומיומי שנפגע לאחר התאונה ולטיפולים רפואיים אינטנסיביים שעברה במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה אשר אילצו אותה להשתמש בעזרת הזולת, ובתוך כך, להיעזר בחברתה בניקיון הבית (עמ' 41 שורה 16-17) ובאמה אשר לטענתה מוכרת בענף נכות כללית. התובעת עותרת לפיצוי בסך 50,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה.

     

70. לטענת הנתבעות, התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר עזרת הזולת ונמנעה מלהביא לעדות את אמה, בעלה וחברתה, שלטענתה סייעו בידה לאחר התאונה. עוד טענו הנתבעות, כי לתובעת לא נותרה נכות תפקודית וכי לא נזקקה ולא תזדקק לעזרה גם בעתיד. על אף האמור מציעות הנתבעות סך של 2500 ₪ לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה.

     

71. הלכה היא, שאם נפגע לא העסיק עובד לעזרה שהיה זקוק לה בגלל חוסר אמצעים כספיים, על בית המשפט לעשות אומדן של הסכום המגיע כפיצוי בעד העזרה שניתנה ולפסוק סכום זה לטובת הניזוק (ע"א 142/89 יוסף גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (נבו 16.10.1990)).

     

72. ללא קיומם של נתונים זמינים על הוצאה ממשית ועל היקפה, ומשהתובעת לא הביאה לעדות את בעלה, חברתה ואמה- יש לקבוע את הפיצוי על דרך האומדנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את אופי הפגיעה, את גילה הצעיר של התובעת ואת תפקודה של התובעת בסמוך למועד התאונה ולאחריה, מצאתי כי הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד עומד על סך גלובלי של 20,000 ₪.

    הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד

     

73. התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות בסך גלובלי של 30,000 ₪ לעבר ולעתיד, עקב הטיפולים הרבים שעברה, לרבות משככי כאבים, עזרים רפואיים ותרופות. בנוסף, עותרת התובעת לסך של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין הוצאות נסיעה לטיפולים ולבדיקות, לחניה ולדלק.

     

74. לטענת הנתבעות, יש להוכיח ראש נזק זה באופן מדויק ובצירוף אסמכתאות כמקובל בפסיקה ואילו התובעת לא הוכיחה כל הוצאה ולא סיפקה ראיה המעידה על הוצאות רפואיות ועל הוצאות ניידות ואף לא פנתה לרופאיה במהלך ארבע השנים האחרונות בטענה לכאבים. עוד טוענות הנתבעות, כי כל טיפול נדרש ניתן במסגרת קופת חולים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. על אף אלה הנתבעות מציעות פיצוי בסך של 2500 ₪ בראש נזק זה לעבר ולעתיד.

     

75. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הינן "נזק מיוחד" הטעון פירוט והוכחה הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו ע"א 357/80 נחום נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762 ; ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום, (פורסם בנבו, 1994).

     

76. התובעת צירפה אסמכתאות מעטות בגין הוצאות שנגרמו לה, ואולם יש להניח כי התובעת נדרשה להוצאות שונות, ביניהן הוצאות נסיעה, בהגיעה לטיפול רפואי ולמעקב.

     

77. בנסיבות העניין, בהתייחס לנתונים אשר פורטו לעיל, אומדן הוצאות התובעת בגין נסיעות והוצאות אחרות לעבר ולעתיד, בסך 5,000 ₪.

    נזק בלתי ממוני- כאב וסבל

     

78. נתתי דעתי לנכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה, לגילה הצעיר, למהות הפגיעה (שבר בעצם הזנב), לכאבים שסבלה התובעת לאחר התאונה, הטיפולים שעברה ומצאתי כי יש לפסוק לתובעת בראש הנזק של כאב וסבל פיצוי בסך של 75,000 ₪ בערכי היום.

     

    סיכום הנזקים

     

79. לאור המפורט לעיל, סיכום נזקי התובעת הינו כדלקמן:

    הפסד השתכרות בעתיד 265,000 ₪

    הפסד פנסיה 33,125 ₪

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד 20,000 ₪

    הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ואח' 5,000 ₪

    נזק בלתי ממוני 75,000 ₪

    סה"כ הפיצוי המגיע לתובעת- 398,125 ₪ .

     

80. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 398,125 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ וכן החזר עלות חוות הדעת בה נשאה התובעת ואגרת בית המשפט ששולמה על ידה.

     

    הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

     

    ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ו, 29 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.