כללי
הנתבעת 2 (להלן-"הנתבעת"), היא דיירת מוגנת במבנה המצוי במקרקעין שהזכויות בהם שייכות לתובעת. הנתבעת מפעילה במבנה סופרמרקט ומחזיקה אגב כך בכעשרים ושניים מקומות חניה פתוחים המצויים ממזרח ומדרום למבנה. בתביעה שלפניי עותרת התובעת לסילוק ידה של הנתבעת מן החניות, למתן צו הצהרתי לפיו אין לנתבעת כל זכות בחניות, ולמתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעת לעשות שימוש בשטחים החיצוניים המקיפים את מבנה הסופרמרקט. במקביל מתנהל בין הצדדים הליך נוסף לסילוק ידה של הנתבעת ממבנה הסופרמרקט, אך הוא איננו מענייננו.
העובדות
עסקינן בשטח מקרקעין גדול יחסית, הנמצא בעורפה של תחנת הרכבת הישנה של ירושלים, ממערב לרחוב דרך חברון (גוש 30017 חלקה 9. להלן – "המקרקעין"). המקרקעין מצויים במפלס אשר נמוך במספר מטרים ממפלס דרך חברון. הכניסה למקרקעין נעשית באמצעות כביש צר אשר מתפצל ימינה מדרך חברון (לבאים מכיוון העיר העתיקה). במקרקעין מצויים מספר מבנים ישנים וכן שטח המשמש כיום כמגרש חניה ציבורי בתשלום. באחד המבנים האמורים מפעילה הנתבעת סופרמרקט בשם "סופר דיל". מלבד מבנה הסופרמרקט מחזיקה כיום הנתבעת בכעשרים ושניים מקומות חניה פתוחים, אשר צמודים למבנה מצד מזרח ומצד דרום; חמישה מקומות חניה צמודים לקיר המזרחי של המבנה, אחד עשר מקומות מצויים גם הם בצד המזרחי של המבנה, אך הם אינם צמודים אליו אלא נמצאים מעברו השני של הרחוב הצר אשר נמתח לאורך הקיר המזרחי של המבנה, ושישה מקומות צמודים לקיר הדרומי של המבנה (ראו –סעיף 17 לתצהיר סמנכ"ל התובעת – עופר שפירא).
עד כאן באשר למצב הקיים, ומכאן נפנה לתאר את השתלשלות העניינים ההסטורית עד הלום.
בעלת המקרקעין היא הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית (ראו – נסח רישום אשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה), ברם היא השכירה את המקרקעין לתובעת בהסכם שנכרת ביום 27/10/10 (ראו – ת/1). התובעת הגישה את תביעתה מכוח ההסכם, ואין חולק על כך שהיא הייתה רשאית לעשות כן.
כאמור, הנתבעת מחזיקה באחד המבנים שבמקרקעין, וזאת מכוח הסכם שנכרת בשנת 1990 בינה, בשמה הקודם – יהודה חיים שיווק בע"מ, לבין הפטריארכיה (ראו – נספח 1 לתצהיר המטרופוליתאן איסיכיוס קונדיאנס). על פי סעיף 14 להסכם הנתבעת היא דיירת מוגנת. בעלי הנתבעת אשר העידו מטעמה, טענו כי הלכה למעשה הנתבעת הפעילה סופרמרקט במבנה גם לפני שנכרת ההסכם בשנת 1990, ועדותם בנקודה זו הייתה משכנעת. מר שלום חיים העיד כי בשנת 1978 הפעילה הנתבעת בחלק מהמבנה מחסן לשיווק מזון, אשר היה שייך לחברת שמן תעשיות שהייתה בבעלות קונצרן כור. בשנת 1982 קנתה הנתבעת מכור חלק מזכויות הדיירות המוגנת במחסן, והחלה להפעיל במקום גם חנות. בשנת 1990 רכשה הנתבעת מכור את זכויות הדיירות המוגנת ביתר המחסן, ובהמשך לכך נכרת בשנת 1990 הסכם הדיירות המוגנת בינה לבין הפטריארכיה (ראו – עמ' 24 ש' 27 – עמ' 25 ש' 16). העד שלום חיים הוסיף והעיד, כי זמן קצר יחסית לאחר שהנתבעת התחילה להפעיל במבנה את החנות היא בנתה מדרגות שהובילו מדרך חברון למקרקעין, ולאחר מכן היא חצבה בסלע התומך את דרך חברון, הרחיבה בכך את שטח הקרקע שהשתרע ממזרח לסופרמרקט, והכשירה בו מקומות חניה (ראו – עמ' 26 ש' 24-21; עמ' 27 ש' 17-1; ועמ' 29 ש' 4-1, וכמו כן ראו- תצלומי אוויר ת/5 ו-נ/3). הנתבעת טוענת כי פעולות אלו נעשו בידיעת הפטריארכיה ובהסכמתה. בכך נדון, כמובן, בהמשך.
הדברים התנהלו להם על מי מנוחות עד שבשנת 2008 שלח ב"כ הפטריארכיה דאז מכתב לנתבעת, ובו דרישה לסלק את ידה משטחים פתוחים המצויים סביב מבנה הסופרמרקט, ובכלל זה החניות אליהן פלשה הנתבעת – כך לפי הנטען במכתב (ראו – נספח 9 לתצהיר סמנכ"ל התובעת). הנתבעת לא השיבה למכתב זה, ומצד שני גם לא הפסיקה להשתמש בשטחי החניה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.