ת"א 7328-05 מדינת ישראל - משרד התחבורה ואח' נ' דגני,שפירא ושות' ואח'

1.ביום 26.6.14 הגישה התובעת הודעה בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס ציבורי חשוב. במסגרת זו הוגשה תעודה חתומה על ידי שר האוצר, בה נאמר כי מתוקף סמכותו של שר האוצר לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, נקבע כי כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהותו של אדם אשר מסר למחלקת החקירות את המידע המתועד במסמכים המפורטים להלן, יהיה חסוי והמסמכים שפורטו באותה תעודה יהיו חסויים אף הם. עוד נאמר בתעודה, כי גילוי המידע האמור, או מסירתו, אמור לפגוע באינטרס ציבורי חשוב באשר עלולים להיחשף שיטות עבודה של היחידה החוקרת, לפגוע ביעילות פעולותיה, לסכן שלומם של בני אדם, לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם רשויות החוק ולסכל פעולות חקירה עתידיות. עוד צוין, כי תעודה זו מתייחסת להליך שבתיק זה וכן להליך המתנהל בת"א 6456/05 בבית משפט השלום בירושלים.

2.ביום 5.9.14 הגישה הנתבעת 1 עתירה לגילוי הראיות בה ביקשה לגלות את הראיות המוזכרות בתעודת החיסיון שפורטה לעיל.

3.הנתבעת טענה, כי עד למועד הוצאת התעודה לא נדרש חיסיון כלשהו בהליך זה. הנתבעת מפנה לעובדה, כי מדובר בהליך אזרחי המתנהל משנת 2005, והיה ראוי שהליך זה יתנהל יחד עם התביעה המתנהלת בבית משפט השלום.

4.ביום 5.2.14 הודע לבא כוח הנתבעים 1 ו-2 באמצעות פרקליטות מחוז חיפה כי בהמשך לשימוע שנערך בעניינו של הנתבע 2, הוחלט, לאחר השלמות חקירה שבוצעה, כי תיק החקירה כנגד הנתבע 2 ייסגר ולא יוגש כנגדו כתב אישום. עוד נאמר, כי החומר שנאסף על ידי משטרת ישראל לא נמסר לידי הנתבעים. עולה, כי החקירה התנהלה במשך כתשע שנים ובכל אותה עת לא היה ברור לנתבעים אם הפרקליטות תגיש בעניינם כתב אישום, אם לאו. הנתבעים טוענים, כי יש לחשוף את הראיות כדי לברר מה היו השיקולים שהביאו בסופו של דבר שלא להגיש כנגדם כתב אישום. עוד טוענים הנתבעים, כי השיהוי הרב בהגשת התעודה מעיד כי ההליך כולו נעשה משיקולים זרים, וגם בפני שר האוצר לא הוצגה היריעה הנדרשת במלוא היקפה. לדעת הנתבעים, אילו היה נעשה כך, לא הייתה ניתנת תעודת החיסיון.

5.הנתבעים טוענים, כי אל מול תעודת החיסיון עומד עקרון הגילוי, שהוא זכות יסוד של נתבעים, וכי עקרון זה מביא בסופו של דבר לחשיפת האמת, דבר המשרת את אינטרס הציבור ושל הפרט המתדיין. בהקשר זה מפנים הנתבעים לרע"א 1412/94 הדסה נ' גלעד ואח', פ"ד מט(2) 516.

6.הנתבעים מבקשים מבית המשפט לבחון האם ראוי במקרה זה לחרוג מעקרונות הגילוי ועשיית הצדק. הנתבעים טוענים כי על בית המשפט לשקול את העובדות בזהירות רבה, לבחון את האינטרסים הנוגעים לעניין, היינו מחד העקרון שיש לעשות משפט צדק, ומנגד בחינת האינטרס הציבורי שלא לחשוף ראיות שעלולות לסכן גורמים שונים, או לפגוע בעבודה הסדירה של הרשות החוקרת.

7.הנתבעים טוענים כי נטל ההוכחה על קיומו של חיסיון רובץ על התובעת, ועל התובעת להוכיח כי הדבר דרוש בנסיבות העניין. בהקשר זה מצביעים הנתבעים על העובדה כי תעודת השר לקונית, חסרה ואינה עומדת בתנאים הנדרשים כדי לשכנע את בית המשפט כי אכן החיסיון דרוש. מלים אחרות, לדעת הנתבעים תעודת החיסיון אינה מביאה ולו נימוק אחד באשר להצדקה להטלת חיסיון על המסמכים הנזכרים באותה תעודה.

8.עוד טוענים הנתבעים כי היה על שר האוצר לקבל את החלטתו על סמך תשתית עובדתית המבוססת על מבחנים שונים, כגון: איסוף נתונים, בחינתם ושייכותם לעניין, אמינותם וכן מהותם במסגרת התיק המתנהל בבית המשפט. מאחר שתעודת החיסיון אינה מפרטת נימוקים, ספק רב, כך לטענת הנתבעים, אם השר שקל עניינים אלה. הנתבעים טוענים כי לאור העובדה שאותם נימוקים לא נכללו בתעודה, הרי תעודת המוצא היא כי השר לא שקל את הוצאת תעודת החיסיון כמתחייב, ורק מטעם זה יש לבטלה ולהורות על חשיפת המסמכים.

9.באשר לתכלית החיסיון מפנים הנתבעים לעובדה, כי תיקי החקירה כנגד הנתבעים נסגרו, מדובר בעורכי דין המבצעים תפקידם מזה עשרות שנים, נעדרי עבר פלילי, ועל כן לא ברור איזו סכנה נשקפת מהם לחיי ושלום הציבור, או למי מבני האדם שאינם מוזכרים כלל במסגרת תעודת החיסיון.