פלונית נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

זוהי תביעת פיצויים לנפגעת בתאונת דרכים.

התובעת, ילידת 1964, נפגעה בתאונת דרכים ביום 18/05/15 בקריית־גת. לתובעת היו שתי תאונות קודמות, שהיה בהן כדי להשפיע על נזקיה בתאונה זו: האחת, תאונת דרכים משנת 2007; השנייה, תאונת עבודה משנת 2014.

הפלוגתאות בין הצדדים היו כולן בגין שיעור הנזק – החבות על־פי חוק הייתה מוסכמת.

א. טענות התובעת וראיותיה 

תיאור הפגיעה והמגבלות

התובעת מתארת בכתב תביעתה כי בעקבות התאונה נפגעה בכתף שמאל, בצווארה, בגב התחתון, ולקתה בפוסט־טראומה. התובעת פונתה לבית־החולים "ברזילי" באשקלון שם עברה סדרת בדיקות וצילומים והונחתה להמשיך במעקב אורתופדי.

לטענת התובעת, מיום התאונה היא סובלת מכאבים עזים והגבלה בצוואר בגב התחתון ובכף הרגל, מתקשה בכיפוף, הרמת משאות כבדים וכן במאמץ פיזי כלשהוא. לטענתה הנכות התפקודית שלה עולה על הנקבע בחוות־הדעת הרפואיות, הן האורתופדית והן הפסיכיאטרית, שכן עבודתה בסיוע לקשישים היא עבודה פיזית המצריכה הפעלת כוח.

טיפולים רפואיים

בתאריך ה־20/05/15 נבדקה על־ידי ד"ר רזניק שהפנתה אותה אל פסיכיאטר בחשד ל־PTSD. בעקבות ההפניה נבדקה התובעת על־ידי ד"ר אוקסנה, פסיכיאטרית מטעם קופת החולים, שאבחנה אותה כסובלת מחרדה בתר־חבלתית (Anxiety disorder, PTSD) וקיבלה טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי.

השפעת הפגיעה על יכולת ההשתכרות 

בתחילה טענה התובעת כי הפסיקה לעבוד בעקבות התאונה. לאחר מכן, בחקירתה, הודתה שהפסיקה לעבוד טרם תאונת הדרכים, אך טענה כי נזקי תאונת הדרכים הם שמנעו ממנה לחפש ולמצוא עבודה חלופית במשך זמן רב. במהלך אותם חודשים נזקקה לקצבת אבטלה, ובחודשים אלו קיבלה משכורת חלקית בלבד.

טיפולים רפואיים נדרשים

התובעת מסרה כי הטיפול הפסיכולוגי שאותו היא מקבלת אמנם ניתן במסגרת קופת החולים, אך יש לה הוצאות רפואיות בגין התרופה אותה היא נוטלת באופן קבוע, תרופה בשם MIRO, שאינה ממומנת על־ידי קופת החולים, וכך גם הטיפול הפסיכיאטרי. כמו כן, ציינה התובעת כי בעקבות החרדה שפיתחה מפעולת הנהיגה נאלצה להיעזר רבות במוניות, בבן־זוגהּ ובאחרים על־מנת להתנייד לטיפוליהּ הרבים ולשאר עיסוקיהּ.

עזרה צד ג'

התובעת טענה כי בעקבות התאונה היא נזקקת לעזרה שוטפת ועוד תזקק לה במהלך חייה.

השפעת תאונות קודמות

התובעת חלקה על חוות־דעתו של מומחה בית־המשפט, שלפיה כמעט כול הנכויות האורתופדיות היו קיימות עובר לתאונה. התובעת ציינה כי למרות שלאחר תאונת העבודה משנת 2014 התלוננה על כאבי גב, הוועדה הרפואית במל"ל קבעה כי אין לה נכות בגין רכיב זה, ואילו מומחה בית־המשפט קבע כי קיימת נכות בגובה 5%, אך קבע כי נכות זו הייתה קיימת קודם לתאונה. לטענתה 5% הנכות התגבשו בתאונה זו.

ב. טענות הנתבעת וראיותיה

השפעת התאונה על יכולת ההשתכרות