כץ נ' קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ

1. טענות התובע

התובע הינו איש עסקים ויזם בתחום הנדל"ן. התובע הינו בעל ניסיון בביצוע פרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית, לרבות פרויקטים של "פינוי-בינוי". ביום 26.7.06 התקשר התובע עם חברת "א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ" (להלן – א. דורי) בהסכם לקידום הפרויקט של "פינוי בינוי" ברחוב יהודה הלוי 10 בעיר יהוד (להלן – ההסכם), במקרקעין הידועים כחלקה 11 בגוש 6729 (להלן – המקרקעין). א. דורי נרכשה על ידי קבוצת גזית-גלוב בע"מ (להלן – גזית). גזית נרכשה ע"י הנתבעת  (להלן – הנתבעת). במקרקעין היתה מתוכננת הקמת 200 יחידות דיור ב-4 בניינים.

2. בהתאם להוראות סעיף 4 להסכם, התחייב התובע לפעול לגיוסם של 45 המחזיקים ובעלי הזכויות במתחם (להלן – בעלי הזכויות) לצורך ביצוע הפרויקט של "פינוי בינוי", ואילו הנתבעת היתה אחראית להכין את תוכניות הפרויקט לצורך קבלת היתרי הבניה.

3. התחייבויותיו של התובע מפורטות בסעיף 6 להסכם, ובין היתר, ייזום קשרים עם בעלי הזכויות, שכנוע בעלי הזכויות להצטרף לפרויקט, ניהול החתמות בעלי הזכויות על הסכם פינוי בינוי, הכולל מתן ייפוי כוח לנתבעת לפעול בשמם לקידום הפרויקט וכו'. כך לצורך קיום חובותיו נדרש התובע לבקר פעמים רבות בדירות של בעלי הזכויות, לקיים מפגשים עם הדיירים בהשתתפות ראש העיר, ובנוכחות נציג בכיר של הנתבעת. כל זאת כדי לשכנע את בעלי הזכויות לחתום על הסכם פינוי בינוי עם הנתבעת. עבודתו של התובע הניבה הצלחה ונשאה פירות, שכן התובע הצליח  לגייס כ-80% מבעלי הזכויות במקרקעין.

4. כתמורה לעבודתו של התובע, התובע זכאי – בהתאם להראות ההסכם - לקבל "דמי ייזום". בהתאם להוראות סעיף 11 להסכם, המדובר סכום השווה ל-3% ממחיר המכירה של הדירות, לרבות חניות ומחסנים, שימכרו לרוכשים החדשים, וזאת מעבר לבעלי הזכויות הקיימים (להלן – דמי הייזום). עוד הוסכם בסעיף 11.2 להסכם, כי על חשבון דמי הייזום, ובהתקיים תנאים מצטברים המפורטים בסעיף הנ"ל, התובע יהיה זכאי לקבל מקדמה בסך של 200,000 $ (להלן – המקדמה).

5. התובע ביצע חלק הארי של השירותים אותם התחייב להם בהתאם להוראות ההסכם והצליח לגייס כ-80% מבעלי הזכויות. אודות לכך אושרה תכנית המתאר ביחס למקרקעין. ברם, לאחר אישור תכנית המתאר התגלעה מחלוקת בין רשות מקרקעי ישראל (להלן – רמ"י) ובין הנתבעת בנוגע להיקף הזכויות של רמ"י בפרויקט. מחלוקת זו עיכבה את התקדמות הפרויקט.

6. במהלך שנת 2011 נמכרה השליטה ב-א. דורי לידי גזית. ההנהלה ואנשי המפתח בחברה התחלפו. ממועד החלפת השליטה התובע לא קיבל עדכונים אודות התקדמות הפרויקט. התובע כתב מכתב לנתבעת במספר הזדמנויות שונות בהם עמד על דרישתו, כי הנתבעת תפעל לקיים את ההסכם. רק ביום 26.3.15 השיבה א. דורי במכתב לפניית התובע. שם נטען לראשונה, כי א. דורי אינה מחוייבת להסכם. עוד נטען שם, כי התובע הוא זה שאינו ממלא את התחייבויותיו. יודגש, הנתבעת – ואף לא מי שקדמו לה - לא הודיעה מעולם לתובע על ביטול ההסכם או על פקיעתו.

7. במהלך חודש דצמבר 2015 התקיימה פגישה בהשתתפות התובע ונציגי גזית. במהלך הפגישה הוסבר לנציגי הנתבעת, כי הם מחויבים להסכם. כך גם פורטו הפעולות אותם ביצע התובע. בתום הפגישה סוכם, שתתקיים פגישה נוספת לצורך סיכום הנושא והמשך שיתוף הפעולה. ברם במהלך חודש יולי 2016 התחלפה שוב השליטה בנתבעת, והועברה מגזית לנתבעת דנן, קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ. לאחר החלפת השליטה נפגש התובע עם גב' ליה לוזון (להלן – גב' לוזון) – נציגה מטעם הנתבעת, בניסיון לקיים הידברות בין הצדדים לצורך המשך שיתוף הפעולה וקיום ההסכם. גם ניסיון זה כשל ולא צלח.

8. ביום 28.8.17 במענה לפנייתו של התובע אל נציגי קבוצת לוזון, טענו האחרונים, כי התובע הוא זה שמפר את ההסכם בין הצדדים, בכך שהתובע זנח את התחייבותו לקידום הפרויקט ולא ביצע את התחייבויותיו האמורות בהסכם. התנהלותו של התובע לאורך השנים מלמד, שפעם אחר פעם פנה התובע לנתבעת והביע את מורת רוחו מחוסר שיתופו בפרויקט, תוך שהביע נכונות להמשיך את ביצוע התחייבויותיו בהתאם להסכם.

9. לתובע נודע שהתקבל היתר לביצוע חפירה ודיפון במקרקעין עוד ביום 13.6.18 וכי התבקש היתר בניה, כאשר הנתבעת החלה בביצוע עבודות הבניה במקרקעין. חרף זאת, התובע לא קיבל את המקדמה, אותה היה זכאי לקבל בהתאם להוראות ההסכם.

עוד עותר התובע לחיוב הנתבעת במסירת מידע מלא ומפורט אודות מצב ביצוע הפרוייקט ומצב המכירות בפרוייקט וכן תמשיך ותמסור מידע עדכני אחת לרבעון.

10. טענות הנתבעת

בהסכם, שהתובע מתיימר לכנותו "הסכם שותפות", התחייב התובע לבצע עבור  הנתבעת, בהקשר לפרויקט התחדשות העירונית, שלל פעולות יסודיות, הקשורות בזכויות המחזיקים והבעלים במקרקעין. התובע עצמו אישר, כי לא עמד בהתחייבויות אלו. על התובע הוטלה משימה עיקרית לגרום לכך, שכל בעלי הזכויות במקרקעין יחתמו עם הנתבעת על הסכם, אשר יאפשר את הקמת הפרויקט של התחדשות עירונית – פינוי בינוי במקרקעין.

11. בהתאם ללשון ההסכם (סעיף 11) רק קיום כלל הפעולות המפורטות בהסכם, יקים לתובע את הזכות לקבל את דמי הייזום, הקבועים בהסכם. קיום כלל הפעולות המפורטות בהסכם כאמור, על ידי התובע, והשלמת פעולות אלה, יכול היה להקנות לתובע את הזכות לקבלת דמי הייזום הקבועים בהסכם, ובהתאם לכך, אף את המקדמה הקבועה בסעיף 11.2 להסכם. התובע בעצמו מאשר, מצהיר ומתאר בכתב התביעה כיצד לא קיים את התחייבויותיו.

12. בהתאם לגרסתו של התובע, עוד בשנת 2011 הפסיק התובע לספק שירותים לפרויקט. הפסקת מתן השירותים על ידי התובע, עוד בטרם הושלמו, נובעת מכך שהפסיק להיות "מוזמן" לפגישות של הפרויקט, כפי שטוען התובע. בטענותיו אלו של התובע קיים כשל לוגי. לפי התובע עצמו, לכל המאוחר כבר בשנת 2011 ידע על כך, שאין כוונה לאפשר לו להמשיך ולקיים את התחייבויותיו בפרויקט, תנאי בלעדיו אין לקבלת התמורה (דמי הייזום). התובע המתין 8 שנים בחוסר מעש, מבלי לנקוט בכל הליך משפטי אקטיבי כנגד "הדרתו" של התובע מהפרויקט.

13. התובע ממתין 8 שנים לפחות, בחוסר מעש, תוך התבוננות מן הצד, כאשר אחרים מבצעים במקומו של התובע את התחייבויותיו של התובע וגורמים לכך, שהפרויקט – שהינו מורכב מאין כמותו - אכן ייצא אל הפועל. כל אימת שהתובע מזהה, כי חלה התקדמות כלשהי בפרויקט, הוא "נזכר" לשלוח מכתב בדבר קיומו של התובע וההסכם, ולאחר מכן שוב נעלם כלא היה. בנסיבות אלו יש לקבוע, כי תביעתו של התובע התיישנה.

14. התובע בעצמו בכתב התביעה טוען, כי ביצע את "החלק הארי" של התחייבויותיו, ואולם אין "חלק ארי". או שהתובע גורם לכך שכל בעלי הזכויות במקרקעין מסכימים להקנות בידי הנתבעת את הזכות להקים את הפרויקט – חותמים על הסכמים וייפוי כוח, ואז התובע היה זכאי לקבל את התמורה, או שאין פרויקט.

15. בקשת התובע לקבלת מידע מן הנתבעת, רק מחזקת את המסקנה, שהתובע מנותק מן הפרויקט, אינו יודע מה מצבו, כיצד התקדם, מי מקדם אותו, מי חתם על הסכמים וכיו"ב. גם בכך יש כדי ללמד על קלישותה של התביעה.

כפי שנאמר לעיל, התובע כשל בהתחייבויותיו – התובע לא הגיע לחלק מן הפגישות, וכשכבר היה מגיע, לא היה לו כל דיווח על התקדמות מצידו. התובע החל "להיעלם" מהפרויקט, נעלם מהשטח ולא ענה לטלפונים. בזמנים בהם החל התובע "להיעלם", הבשיל פרויקט גדול אחר, שהתובע היה מעורה בו. פרויקט זה הינו פרויקט מתחרה לפרויקט מושא התביעה, בו הוקנו לתובע, ככל הנראה, אחוזים נכבדים.

16. בעת נטישתו של התובע את הפרויקט, החלו בעיות קשות מול חברת "עמידר" ומול רמ"י, באופן שהטיל ספק בהמשך הפרויקט כולו. בקשר למשבר זה ניהלה הנתבעת ביחד עם נציגי הדיירים מאבקים משפטיים מורכבים. כך, כשהנתבעת נאלצת להתמודד עם שכנוע והחתמת בעלי הזכויות ועם רמ"י וגורמים אחרים אשר טוענים לבטלות הפרויקט, החליט התובע - בחוסר תום לב - להיעלם ולנטוש התחייבויותיו לבלי שוב. במהלך השנים, ביצעה הנתבעת בעצמה את מה שהתובע התחייב לבצע, תוך הסתייעות בשירותיהם של גורמים אחרים, על מנת שאלו "יחפו" על היעלמותו של התובע.

17. דיון והכרעה

הנתבעת טוענים להתיישנות התביעה.

בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), נקבע:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא -

(1)     שאינו במקרקעין – שבע שנים;

(2)     ..."

ההכרעה בשאלת ההתיישנות תלויה במענה על השאלה – אימתי נולדה עילת התביעה של התובע.

ברע"א 9261/20, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ‏Joint Stock Company Commercial Bank Privat Bank, ניתן ביום 25.3.21, בסעיפים 12-13 לפסה"ד נאמר:

"על-פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות של תביעה מתחילה 'ביום שבו נולדה עילת התובענה'. בהלכה הפסוקה מצינו כי 'עילת התובענה' נוצרת מהמועד שבו התקיימו שלושת התנאים המצטברים הבאים: א. התגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקבלת הסעד המבוקש על-פי הדין המהותי; ב. ידיעת התובע על אודות עילת התביעה; ג. קיומו של כוח תביעה קונקרטי, המאפשר לתובע להביא את עניינו לפני ערכאה שיפוטית ולזכות בסעד ...

המחלוקת במקרה שלפנַי עוסקת בעיקר בשאלת התקיימותו של התנאי השני, קרי – בשאלת ידיעתו של פריבטבנק על אודות קיומן של העובדות המהותיות המגבשות את עילת התביעה. שאלה זו היא שאלה עובדתית ביסודה, בה לרוב טוען התובע כי העובדות המגבשות את עילת התביעה לא היו ידועות לו עקב התנהגותו הפסולה של הנתבע (סעיף 7 לחוק ההתיישנות) או 'מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן' (סעיף 8 לחוק ההתיישנות). מצבים אלו מוסדרים בסעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, המאפשרים לעכב את מירוץ ההתיישנות עד למועד שבו נודע לתובע על העובדות המהוות את עילת התובענה. כפי שכבר בואר בפסיקתו של בית משפט זה, סעיפים אלה שונים זה מזה במהותם: 'ומקום שסעיף 7 חל – סעיף 8 איננו יכול לחול' ... ברם, המכנה המשותף להם הוא העיקרון הכללי של 'כלל הגילוי המאוחר', הנובע מ'העדר ידיעה' מצד התובע לגבי אותן עובדות מהותיות המקימות לו עילת תביעה, ומצדיק השעיית תקופת ההתיישנות עד למועד מאוחר שבו נודעו העובדות  ... מצינו כי במקרים כגון דא נחלשים חלק מהרציונאלים שבבסיס דיני ההתיישנות, ואין לראות את התובע כמי 'שישן על זכויותיו' או ויתר על זכות התביעה הנתונה לו; בדומה, חלוף הזמן אינו מהווה גורם המקים אצל הנתבע הסתמכות לגיטימית או ציפייה סבירה שלא להיתבע".

כללם של דברים, משמתקיימים שלושת התנאים האמורים לעיל, לרבות ידיעת התובע אודות קיומה של עילת תביעה, מתחיל מירוץ ההתיישנות. ככל שתובע אינו יודע על קיומה של עילת תביעה מסיבות שאינן תלויות בו, יידחה מועד תחילת מירוץ ההתיישנות, כאמור בהוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

לשונו של הסעיף מורה, כי תחילת מירוץ ההתיישנות יידחה רק אם קיימת מניה אובייקטיבית לאי הידיעה, ולא כאשר המניעה היא סובייקטיבית. דהיינו, במקרה שבו תובע אשר עצם עיניו מפני העובדות, המקימות לו את עילת התביעה, מועד תחילת ההתיישנות לא יידחה. מועד תחילת תקופת ההתיישנות יידחה רק אם אי הידיעה נבע "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן".

ביחס לאי הידיעה, האמור בהוראות סעיף 8 הנ"ל, נאמר בע"א 2919/07, מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, ניתן ביום 19.09.10 :

"40. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע את כלל הגילוי המאוחר: כאשר נעלמו מעיני התובע עובדות מהותיות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות עם גילוי העובדות. כלל הגילוי המאוחר חל כאשר יש פער בין המציאות העובדתית והמשפטית לבין השתקפותה של מציאות זו בתודעת התובע והוא משעה את מירוץ ההתיישנות עד למועד בו יש בידי הניזוק לעמוד על כוח התביעה שבידו. בהעדר ידיעה של התובע, אשר לא גילה ולא היה עליו לגלות כי קמה לו עילת תביעה, נחלשים חלק מהטעמים שבבסיס דיני ההתיישנות. לא ניתן לראות את התובע כמי שויתר או ישן על זכויותיו ולא ניתן לבוא אליו בטרוניא על כך שיצר ציפיות אצל הנתבע כי ויתר או מחל על תביעתו. לכן תושעה נקודת הפתיחה של מרוץ ההתיישנות עד למועד בו התובע מגלה או יכול לגלות את העובדות הטעונות גילוי.

41. הנטל: מאחר שסעיף 8 לחוק הינו חריג לכלל ההתיישנות, נטל ההוכחה כי התקיים כלל הגילוי המאוחר רובץ על הטוען לו. על המבקש להסתמך על כלל הגילוי המאוחר, לטעון בכתב טענותיו את העובדות המבססות את הטענה.

42. היקף הגילוי: הסעיף מכיל ארבעה תנאים: קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע; העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה; העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו; והתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה".

על הטוען לאי ידיעת העובדות, המקימות את עילת התביעה, מוטל הנטל להוכיח התקיימות כל יסודות כלל הידיעה המאוחרת, הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. עליו להוכיח, כי יש עובדות עליהן לא ידע, כאשר עובדות אלו הן עובדות בסיסיות, שבלעדיהן אין עילת תביעה. עליו להוכיח, כי אי הידיעה נבע מסיבות שאינן תלויות בו. עוד עליו להוכיח, כי לא יכול היה למנוע את אי הידיעה חרף נקיטת זהירות סבירה.

18. בתביעה דנן מבקש התובע, בין השאר, לחייב את הנתבעת בתשלום המקדמה האמורה בסעיף 11.2 להסכם, שם נקבע:

"11.2     ע"ח דמי הייזום אפי יהיה זכאי לקבל מקדמות כמפורט להלן:

11.2.1    סכום בשקלים השווה ל-100,000 $ בהתקיים התנאים המוקדמים המצטברים הבאים (להלן "התנאים המוקדמים"):

11.2.1.1 רוב המחזיקים חתמו עם דורי על הסכם פינוי בינוי כאמור לעיל, וניתן לקבל היתרי בניה עבור כל 4 הבניינים.

11.2.1.2 אושרה סופית התב"ע החדשה לגבי אותו פרויקט שיכלול 200 דירות לפחות וכי ניתן להוציא על פיה היתרי בנייה לפרויקט.

11.2.1.3 הוצא היתר בנייה לבניין הראשון ע"י דורי וניתן להתחיל בבניה בפועל.

11.2.2   תשלום נוסף בסכום בשקלים השווה ל-100,000 $ עם תחילת הבניה".

העולה מן הדברים, כי עילת התביעה התגבשה עם התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 11.2 להסכם. באשר לחלק הראשון של המקדמה, זה הקבוע בסעיף 11.2.1, התגבשה עילת התביעה עם חתימת רוב המחזיקים על הסכם פינוי בינוי, אישור תכנית המתאר לבניית הפרוייקט והוצאת היתר לבניית הבניין הראשון בפרוייקט. עם תחילת הבנייה התגבשה עילת התביעה בנוגע למחצית השניה של המקדמה, האמורה בסעיף 11.2.2 להסכם.

במקרה זה אין חולק, כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 11.2 להסכם לתשלום המקדמה על שני חלקיה. יתירה מכך, עו"ד מירה בורנשטיין העידה בפני וציינה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 20-21):

"ש.   (בית המשפט) איפה עומד היום הפרויקט?

ת.      שני הבניינים הראשונים של הפרויקט נבנו והדירות של הלקוחות שלי נמסרו להם".

המדובר בעדה מטעם הנתבעת, שייצגה את בעלי הזכויות המקוריים במקרקעין (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 13). הווה אומר, גורם נייטראלי, שהוזמן לעדות על ידי הנתבעת, אישר שהבנייה החלה והגיעה לשלב מתקדם ביותר, כאשר מחצית הפרוייקט כבר בוצע.

די בכך כדי ללמד, שעילת התביעה לקבלת המקדמה התגבשה, והתקיימו התנאים הקבועים לכך בהסכם.

כך גם נציגת הנתבעת, גב' מיה לוזון, אישרה בפני, כי "רוב המחזיקים חתמו עם דורי על הסכם פינוי" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 25 ואילך). בנוסף לכך עו"ד הדר טל בסעיף 21 לתצהיר עדותו מעיד: "... השלב הראשון 'הקל' בו חתמו כ-25 מבעלי הזכויות נמשך חודשים ספורים ... ". מדיווחו של עו"ד בבג'נוב, למנהל מס השבח מיום 3.2.11, אשר מצורף כנספח יד לתצהיר עדות התובע, עולה כי חתמו 40 מתוך 42 הדיירים.

כללם של דברים, התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 11.2 לזכאות התובע לקבלת המקדמה הוכחו כדבעי.

בהקשר זה יצוין, כי לא נדרשתי לדון בשאלת זכאותו של התובע לדמי היזום הקבועים בסעיף 11.1, אלא השאלה שעמדה להכרעה היא שאלת זכאותו לקבלת המקדמה בלבד.

19. על הטוען להתיישנותה של תביעה להוכיח טענתו, ולהראות כי חלפה תקופת ההתיישנות מאז התגבשה עילת התביעה. במקרה דנן, הנתבעת לא הראתה שום הוכחה לכך שעילת התביעה והתקיימות התנאים לתשלום המקדמה, אותם תנאים הקבועים בסעיף 11.2 להסכם, התרחשו למעל משבע שנים לפני הגשת התביעה ביום 28.2.19. ממילא דין טענת ההתיישנות להידחות.

20. הנתבעת מעלה שלל טענות בדבר הפרת ההסכם על ידי התובע ואי עמידתו בהתחייבויותיו החוזיות. דא עקא, כלל לא נטען, שבעטיין של הפרות אלו או אחרות הודיע הנתבעת אי פעם לתובע על ביטול ההסכם.

מטעם הנתבעת העיד עו"ד הדר טל. הוא ציין בעדותו, כי טיפל מטעמה של הנתבעת בפרוייקט (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 16-20). עד זה סיפר בעדותו בפני (עמ' 29 לפרוטוקול, שורה 1 ואילך):

ש.     תראה לי מכתב התראה שיצא לאפי כץ שהוא חתום על הסכם ונדרש לעשות א', ב' והוא לא עושה?

ת.      אין מכתב.

ש.     אתה יודע את המשמעות של ביטול חוזה?

ת.      יודע מה שאני יודע.

ש.     האם המלצת לקבוצת דורי לשלוח לאפי כץ מכתב ביטול?

ת.      לא המלצתי ויש לי להסביר. קודם כל יש דינמיקה וכרוניקה של מקרים שעל פני הרבה מאד שנים שאפי כץ עשה פייד אאוט, התפוגג באופן הדרגתי ושאלו אותי את השאלה הזאת ואמרתי שלא רק שהוא לא עושה את העבודה הוא מטיל עלינו אחריות לשלוח לו מכתבים. השאלה הזו שמה את אפי כץ במרכז העניינים כאילו זה לא מרכז לפינוי בינוי אלא להציל את אפי כץ. היינו בהרבה מקומות ולא היה לנו קשב וראש להשקיע במי שלא עשה עבודתו, אלא במי שעשה עבודתו כדי לקדם את הפרויקט".

העד מאשר בדבריו, כי לא נשלחה לתובע מעולם הודעה אודות ביטול ההסכם בעטיה של ההפרה הנטענת.

בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, נקבע:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה ..."

משחלף זמן סביר, והצד הנפגע לא הודיע לצד המפר, כי בעטיה של ההפרה הוא מבטל את החוזה ביניהם, איבד אותו צד את זכותו להפר את החוזה המופר, ועליו לקיימו. לעניין זה ראה האמור בע"א 355/80, נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פד"י לח(2)800, 803; ע"א 3122/20, עתאמנה נ' עמארנה, ניתן ביום 18.11.21, בסעיף 17 לפסה"ד.

21. משכך הם פני הדברים, פטור אני מלדון בטענות הנתבעת בדבר הפרת ההסכם, ועל הצדדים – לרבות הנתבעת – לעמוד בהתחייבויותיהם האמורות בהסכם. זאת גם לנוכח הודאת נציגת הנתבעת, גב' ליה לוזון, שאישרה בפני את מחוייבות הנתבעת להוראות ההסכם (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 11-16).

22. זאת ועוד, משנקבע כי ההסכם שריר וקיים, זכאי התובע גם לקבלת המידע המבוקש על ידו בסעיפים 40.א ו-40.ב לכתב התביעה, וזאת על מנת שיוכל לבדוק זכותו לקבלת דמי הייזום המלאים בהתאם להוראות סעיף 11.1 להסכם.

26. סיכום

סיכומם של דברים, הנתבעת תמציא לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין מידע מלא, מפורט ועדכני אודות מצב ביצוע הפרוייקט ואודות מצב המכירות של דירות בפרוייקט, ותמשיך ותעדכן את התובע בעניינים אלו מידי 90 יום עד להשלמת בניית הפרוייקט.

27. הנתבעת תשלם לתובע סך של 854,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 28.2.19, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 22,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ התובע בסך 48,000 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.