אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 71153-07-19 פלוני נ' ס' ואח'

ת"א 71153-07-19 פלוני נ' ס' ואח'

תאריך פרסום : 02/11/2021 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום עפולה
71153-07-19
17/10/2021
בפני השופטת:
מאג'דה ג'ובראן מורקוס

- נגד -
תובעים:
פלוני
עו"ד ויסאם מוקטרן
נתבעים:
1. ס.
2. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

עו"ד עפר שגיא - הנתבעת 2
פסק דין
 

לפניי תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת בתיק נוגעת לנסיבות התאונה, סיווג התאונה כתאונת דרכים וכן לגבי גובה הנזק.

 

העובדות בקצרה:

 

  1. התובע יליד 1997 נפגע בתאונה מיום 7.9.2016.

  2. התובע טוען כי התאונה אירעה בסוף יום העבודה, כאשר עלה כנוסע למשאית המבוטחת בנתבעת 2. המשאית היה נהוגה על ידי אביו שישב במושב הנהג. לטענתו הוא החזיק בידו הימנית שקית ובידו השמאלית את משקוף דלת המשאית. הוא הסתובב כדי להניח את השקית שהיתה עימו ואז דלת המשאית, שחנתה בשיפוע, נטרקה על ידו השמאלית ופגעה באגודל יד שמאל.

  3. התובע טופל ואושפז בבית החולים בני ציון ואובחן כסובל מקטיעה בגליל המרוחק באגודל ידו השמאלית.

  4. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. לתובע נקבעה נכות בשיעור 10% לצמיתות, נכות המהווה נכות על פי דין בתביעה כאן.

  5. התובע טוען כי התאונה מהווה תאונת דרכים ועל כן הגיש את תביעתו נגד הנתבעת מבטחת הרכב.

  6. הנתבעת מכחישה את נסיבות התאונה. לחילופן טוענת כי ממילא אין בנסיבות התאונה הנטענות כדי להוות תאונת דרכים על פי חוק פלת"ד.

  7. בנוסף, הצדדים חלוקים לגבי גובה הנזק.

    נסיבות התאונה:

  8. התובע עבד בעת התאונה כמפעיל שופל בתחנת מעבר לפינוי אשפה בחיפה, תחנת "דאנו". הוא סיפר בסעיפים 3-5 לתצהירו לגבי אירוע התאונה כך:

    "3.הריני להצהיר כי ביום 7.9.222016 בסביבות השעה 18:30 אחרי סיום יום העבודה עליתי למשאית מסוג מרצדס מ.ר.XXX (להלן:"המשאית") אשר היתה נהוגה בידי אבי עבד אלרחים ..וזאת כדי לנסוע בחזרה לבית שלי בכפר בסמת טבעון.

    4.הריני להצהיר כי המשאית הנ"ל חנתה בשיפוע , ופתחתי את דלת הקבינה במושב ליד הנהג, אך בגלל השיפוע הדלת נטרקה לפתע על יד שמאל שלי, ופגעה קשות באגודל שמאל (להלן: "התאונה ")

    5.הריני להצהיר כי התאונה אירעה כאשר עליתי אל הקבינה, והייתי עם שקית שתפסתי אותה ביד ימין. הסתובבתי בתוך הקבינה, ושמתי ביד ימין את השקית על המיטה ותפסתי את המשקוף ביד שמאל, ואז לפתע הדלת נטרקה על יד שמאל ופגעה באגודל שמאל"

  9. התובע נשאל בחקירה הנגדית לגבי מנגנון הפגיעה. הוא נשאל כיצד זה יכול להיות כי נפגע באגודל ולא ביתר האצבעות :

    "ש. כשאתה עם השקית רוצה לשים אותה מאחורה אתה כבר היית בתוך המשאית עם הגוף

    ת. בתוך הקבינה כן

    ש. ישבת, נשענת על הכיסא מה עשית

    ת. שמתי את השקית...

    ש. שמת מאחורה נכון? וישבת ?

    ת. לא לא ככה. עליתי הגוף שלי הייתי עם שמאל מורמת למעלה ויד ימין מושטת קדימה לכיוון המיטה

    ש. ורצית לשים את השקית ושמת את השקית על המיטה

    ת. נכון

    ש. אתה אומר שהחזקת את המשקוף עם יד שמאל

    ת.נכון"

     

  10. בהמשך נשאל לגבי מנגנון הפגיעה וניסה להדגים כיצד זה אפשרי: 

    "ש. ככה אתה מתכופף עם השקית קדימה, תדגים לנו איך

    ת. היה איתי שקית שמתי יד שמאל על המשקוף של הדלת אבל למעלה תפסתי אותו הוא יותר גבוהה ממני, אני מדגים עם היד למעלה איך הייתה, הסתובבתי ותפסתי ככה וביד ימין היה שקית, כשרציתי לשים את השקית הדלת נסגרה לי על האצבע

    ש. אתה שמת את האצבעות על הדלת ככה – מדגים -

    ת. לא ככה, זה המשקוף בתוך הקבינה וזה בחוץ

    ש. אז מה תפסת

    ת. את המשקוף לא הדלת

    ש. איפה היו ה4 אצבעות האלה

    ת. אמרתי לך ככה הם היו על המשקוף בתוך האוטו מבפנים

    ש. איך שהדלת נסגרת היא פוגעת לך בקצה האגודל ולא בשום דבר אחר ביד כמו הזרת

    ת. האצבע הייתה על המשקוף מבחוץ.

    ש. שאלת בית משפט: איך זה אפשרי

    ת. זו האצבע שנפגעה, האגודל"

     

  11. התובע נשאל פעמים רבות בחקירה הנגדית על נסיבות התאונה ועדותו היתה עקבית ללא סתירות. בכל התשובות וההדגמות שנתן חזר על אותה גירסה שהובאה לעיל.

  12. ערה אני לעובדה כי היתה סתירה בין עדות התובע ואביו בכל מה שקשור למה שראה האב. האב העיד כי ישב במושב הנהג על ההגה כאשר שמע את הצעקה. הוא ציין כי שמע את הצעקה וירד לו דם מהיד (ראו עמוד 20-21 לפרוטוקול) התובע נשאל אם אביו ראה את התאונה במו עיניו והשיב בחיוב. אני סבורה כי אין בסתירה זו כדי לפגוע במהימנות גרסת התובע. ראשית,התובע מסר גירסה במשך חקירה מאוד ארוכה ומפורטת ולכל אורכה חזר על אותה גירסה. גירסתו היתה עקבית ללא סתירות. שנית, האב מסר על מה שראה והתובע מסר על מה שאביו ראה. לא מן הנמנע כי התובע סבר שאביו שישב במושב הנהג ראה לנגד עיניו את מה שאירע, בעוד שבפועל, האב מסר שלא ראה את ההתרחשות של התאונה עצמה.

  13. שלישית, וזו נקודה לה מצאתי ליתן משקל וחיזוק לגריסת התובע, העובדה כי במסמך הרפואי הראשון בסמוך לאחר התאונה הגירסה שנמסרה תואמת את גירסת התובע. במסמך מבית החולים בני ציון לשם פונה התובע ממקום התאונה נרשם כך:

    " בזמן עבודתו על משאית נסגר דלת על אגודל שמאל"

     

    בעניין בדבר חשיבות המסמך הרפואי הראשון בכל הקשור לתיאור נסיבות התאונה אני מפנה ע"א (מחוזי ירושלים) 11078/07 סבג נגד וקסלר ואח' (26.5.08) :

    "נסיבות מסירת הגרסה הראשונית על-ידי המערערת תומכות באמינותה, בדומה לרציונל העומד ביסוד כלל הרס גסטה, המהווה חריג לכלל הפוסל עדות מן השמועה. זאת, מן הטעם שהאמרה מהווה תגובה ספונטנית מיידית לאירוע מרגש או מסעיר, בנסיבות שאינן מקימות יסוד לחשש כי האמרה היא כוזבת (י' קדמי,על הראיות, חלק ראשון, תשס"ד-2003, בעמ' 514;ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 699-700;ת"א (י-ם) 3064/01להב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 20.2.06. בית משפט קמא לא ראה לייחס משמעות למסמכים אלה וציין, כי הללו לא נערכו על-ידי מי שראה את התאונה. ואולם, משקלה הראייתי של גרסתו הראשונית של הנפגע בתאונה איננו נלמד מזהות עורך המסמך, אלא מן העובדה כי המדובר בגרסה אותנטית, שנמסרה בזמן אמת, בקשר עם קבלת טיפול רפואי, בטרם היה לנפגע סיפק לשקול אם גרסה זו גם תיטיב עימו."

  14. רביעית: עניין נוסף שהבאתי בחשבון הוא הגרסה לפיה התובע החזיק בידו הימנית שקית והדלת נסגרה על האגודל כאשר הסתובב אחורה על מנת להניחה על מיטת המשאית. זוהי ירידה לפרטים במסירת גרסת התאונה, שיש בה כדי לחזק את מהימנות גרסת התובע ופרטים אלה אינם נדרשים לצורך טענתו כי נפגע מדלת המשאית.

  15. הנתבעת הפנתה לסתירה בין עדות התובע ואביו בכל הקשור לעבודת התובע לאחר התאונה. התובע מסר שלא עבד לאחר התאונה על שופל בעוד אביו מסר בעדותו כי התובע כן עבד ובכך סתר את גרסת בנו התובע. מדובר בסתירה שנוגעת לנזקי התובע אך אין בה כדי לכרסם מעדותו בכל הקשור לנסיבות התאונה. אם התובע ניסה להאדיר בנזקיו, אין לזקוף זאת לחובתו שעה שאני דנה בנסיבות התאונה.

  16. לא מצאתי כי אי הבאת עדים נוספים מהאתר פוגעת בגרסת התובע ופועלת לרעתו כטענת הנתבעת. כך ביחס לתעודות שקילה להוכחת הגעתו לאתר העבודה ביום התאונה או ביחס לעדים שעבדו באתר. התובע הביא לעדות את אביו שישב במושב הנהג וכן את דודו שפינה אותו לטיפול רפואי כאשר גם הדוד לא ראה את התאונה. התובע הסביר בעדותו כי השומר באתר היה רחוק ממנו ולא ראה. לפיכך, לא ראיתי באי הבאת עדים מאתר העבודה כדי לפעול לחובת התובע.

  17. לסיכום, ומכל הטעמים שציינתי לעיל, החלטתי לאמץ את גרסת התובע בכל הקשור להתרחשות התאונה.

    תאונת דרכים?

  18. הנתבעת טוענת כי נסיבות התאונה כפי שנטענו על ידי התובע אין בהן כדי להוות תאונת דרכים. הנתבעת טענה כי התובע רק רצה להניח את השקית. במקרה זה, לטענת הנתבעת, לא מדובר בשימוש מוכר ולפיכך לא מדובר בתאונת דרכים.

  19. טענה זו של הנתבעת נדחית. התובע עלה למשאית כדי לנסוע בחזרה לביתו (סעיף 3 לתצהיר). התובע לא טען בשום מקום כי מטרת העליה למשאית היתה כדי להניח את השקית. גם אביו של התובע ציין בתצהירו כי התכוונו לחזור הביתה אחרי סיום יום העבודה (סעיף 3 לתצהיר האבא) . עדות התובע ואביו ביחס למטרת הנסיעה כלל לא נסתרה.

  20. המקרה דנן אינו דומה לכניסה לאוטובוס לצורך עריכת סקירה בטחונית (הלכת אגד נ. ינטל) או עליה למשאית לצורך הבאת מצית (הלכת פדידה נ' סהר) , פסקי דין אליהם הפנתה הנתבעת בסיכומיה.

  21. המקרה אף אינו דומה לפסק הדין בעניין רע"א 8744-18 מדינת ישראל נגד פלוני (12.5.2019) אליו גם הפנתה הנתבעת. בעניין פלוני הנפגע כבר החנה את רכבו, יצא ממנו וניגש לדלת המושב האחורי כדי להוציא מטען ורק אז נפגע מדלת המושב האחורי. בעניין פלוני נפסק כי המקרה אינו תאונת דרכים מאחר והירידה של אותו נפגע מרכבו כבר הסתיימה.

  22. במקרה דנן, בשונה מעניין פלוני, הפגיעה של התובע אירעה תוך כדי העליה למשאית ולפני שפעולה זו הסתיימה. עצם העובדה כי התובע החזיק תוך כדי הכניסה שקית וביקש להניח אותה אינה משנה. התובע אף כלל לא נפגע מפעולה הקשורה באותה שקית והנחתה אלא מדלת המשאית שנטרקה על ידו. זאת כאשר, התובע עדיין היה בשלב הכניסה לרכב. במקרה דנן בהחלט מתקיימים התנאים הטכני והמהותי שנקבעו בפסק הדין בעניין פלוני. כבוד השופטת וילנר התייחסה למקרה של הכנסת מטען אגב כניסה לרכב למושב הנהג ולהבדיל מהמקרה שנדון בפסק הדין, היא ציינה כי הכנסת מטען אגב הכניסה לרכב כן מהווה שימוש מוכר:

    "כך, למשל, לא נעלם מעיני הקושי הטמון בהבחנה בין הכנסתו של מטען אישי לרכב המתבצעת אגב הכניסה למושב הנהג, לבין הכנסת מטען אישי למושב הרכב האחורי, בטרם הכניסה למושב הקדמי. אכן, חרף הדמיון בין הפעולות האמורות, תסוּוג הראשונה כ"כניסה" לרכב, בעוד שהאחרונה לא תבוא בגדר שימוש מוכר זה."

     

  23. גם במקרה דנן, כמו הדוגמה שהביאה כבוד השופטת וילנר, טריקת התובע ופגיעת התובע אירעה , תוך כדי הכניסה לרכב ובטרם ופעולה זו של כניסה לרכב הושלמה. הפעולה מהווה שימוש ברכב ועל כן התאונה תאונת דרכים.

    גובה הנזק:

  24. התובע יליד 13.6.1997. בן 19 בעת התאונה. כיום בן 24.5 שנים. התובע מפעיל שופל במקצועו. עבד לפני התאונה וגם אחריה עבד בחברה בבעלות דודו.

  25. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע באגודל ידו השמאלית. הוא פנה לטיפול בבית החולים בני ציון בחיפה. אובחן כסובל מקטיעה של 2/3 בגליל המרוחק. הוא אושפז למשך 3 ימים לטיפול אנטיביוטי ושטיפת הפצע. שוחרר מאשפוז ביום 9.9.16 עם המלצה להמשך מעקב רפואי והמשך טיפול אנטיביוטי.

  26. לאחר שחרורו התובע המשיך במעקב במרפאות החוץ בבית החולים בני ציון. מהתיעוד הרפואי עולה כי ידו הושמה בסד אלומיניום הוא התבקש להחליף תחבושת מידי יומיים בקופ"ח ולהמשיך טיפול אנטיביוטי. כחודש וחצי לאחר התאונה הופנה להמשך מעקב במסגרת קופת החולים והופנה לטיפול בריפוי בעיסוק. את הטיפול עבר במסגרת קופת החולים.

  27. ביום 11.11.16 פנה התובע למיון בעקבות נפילתו ופגיעה בידו השמאלית. מדוח המיון עולה כי שוחרר לביתו ללא ממצאים. גם ביום 25.3.18 פנה התובע למיון בבית החולים ברמב"ם והתלונן על כאבים באגודל שמאל. הוא שוחרר לביתו לאחר שלא נמצאה כי בעיה אורטופדית חריפה או תהליך זיהומי המצריך התערבות.

  28. התאונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי. לתובע אושרו 3 חודשי אי כושר. בתום תקופת אי הכושר נקבעה לתובע נכות זמנית של 30% מיום 9.12.16 ועד 30.4.17 ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.5.17 ועד 31.10.17.

  29. החל מיום 1.11.17 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין קטיעה של גליל מרוחק באגודל יד שמאל. הנכות נקבעה בהתאם לתקנה 43(1) (ג) "קטיעת הגליל הסופי" באגודל יד שמאל.

  30. בתקופה שבין 9.12.16 לעד יום 31.10.17, תקופת הנכויות הזמניות, התובע הוכר במל"ל כנכה נזקק בהתאם לתקנה 18(א) ונכותו הועלתה ל- 100% זמנית.

    נזק לא ממוני:

  31. בשים לב לגילו של התובע, 3 ימי האשפוז ונכותו הרפואית, הפיצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 19,500 ₪.

    הפסדי שכר:

  32. התובע עבד כמפעיל שופל בחברה בבעלות דודו. התובע טען בתצהירו כי היה באי כושר מוחלט מעבודה למשך 3 חודשים אך בפועל היה בחופשת מחלה במשך שנה אחרי התאונה (ראו סעיף 17 לתצהיר התובע).

  33. בחקירה הנגדית נשאל התובע כמה זמן נעדר מהעבודה והסביר כי כעבור כמעט שנה חזר לעבודה משרדית(ראו עמוד 13 לפרוטוקול) .בנוסף, הוא מסר בחקירה הנגדית כי בתקופת הקורונה למשך שנה, ממרץ 20, הוא כלל לא עבד וקיבל חל"ת עד חודש חודש וחצי לפני הדיון. על עבודתו הנוכחית סיפר כי הוא עוסק בניירות "מביא ניירות וזהו". הוא נשאל מדוע לא עובד על השופל וענה:

    ש. למה אתה לא עובד על שופל

    ת. שופל צריך 2 ידיים ואני לא יכול להחזיק עם יד שמאל דברים

    ש. למה צריך 2 ידים

    ת. אתה נוהג באוטו עם יד אחת?

    ש. כן, ולא ברור לי למה לשופל צריך 2 ידיים

    ת. יש הגה ויש כפתורים

    ש. אז מה הבעיה יש שמאל הגה ובאיזה יד נפגעת

    ת. שמאל

    ש. אז אין בעיה להחזיק את ההגה ביד שמאל

    ת. יש לי כאבים ביד אם אחזיק את ההגה

    ש. תראה לי מסמך רפואי מהשנתיים האחרונות שאתה מתלונן על כאבים ביד

    ת. יש לי את כל הניירת"

    31.מנגד, אביו של התובע סתר עדות זה בנוגע לעבודתו. האב העיד כי בנו אכן עובד עם השופל 8 שעות ולפעמים 11 שעות כולל בתקופת הקורונה. מעדות האב עולה כי בנו התובע חזר לעבודתו הרגילה על שופל:

    ש. הוא עובד עם כפפות

    ת. לא

    ש. הוא יכול לעבוד עם כפפות

    ת. כן, אבל יש כפתורים וצריך ללחוץ

    ש. אייפה הוא עובד היום

    ת. בדנו

    ש.בתור

    ת. מפעיל

    ש. של

    ת. שופל

    ש. מה השעות שלו

    ת. 7-8 שעות לפעמים יותר לפעמים 11 שעות

    ש. בקורונה הוא עבד בשופל

    ת. כן חצי משרה

    ש. מתי הוא חזר לעובדה מלאה עם השופל

    ת. לפני חודש וחצי

    ש. חוץ ממנו יש עוד מפעיל שופל עכשיו

    ת. כן יש כמה עוד 3

    ש. אתה גם עובד על משאית באותו מקום נכון

    ש.

    ת. כן

    ש. כשאתה מגיע לדנו יוצא לך שאתה עובד גם מולו בתור נהג שופל

    ת. לפעמים

    ש. מתי בפעם האחרונה הוא היה השופליסט שלך

    ת. כל הזמן

    ש. אתמול ושלשום

    ת. כן"

     

  34. לתצהירו צירף התובע תלושים רק מהתקופה שלפני התאונה. הוא נשאל מדוע לא צירף תלושים נוספים ולא היתה לו תשובה של ממש. הא גם מסר לגבי חזרתו לעבודה כי חזר חודשיים שלושה ואח"כ שוב ניתוח. (ראו עדותו בעמוד 14-15) בשונה מעדותו כי חזר לאחר שנה.

  35. הנה אם כן עדות התובע לגבי עבודתו לאחר התאונה היתה עדות לא מהימנה. עדותו סתרה את עדות אביו ואף גם בעדותו שלו מסר פעם אחת כי חזר כעבור שנה ופעם שניה כי חזר חודשיים שלושה ויצא לניתוח. לציין כי לא צורפו על ידו תלושים כלשהם מהתקופה שלאחר התאונה על מנת שניתן יהיה לעמוד על היקף העבודה וגובה השכר.

  36. נכותו הרפואית של התובע היא אומנם אורטופדית, אך מדובר בנכות רפואית בידו השמאלית, הלא דומננטית. כפי שעולה מעדות אביו התובע חזר לאותה עבודה באותו מקום ובהיקף מלא ואף למעלה מכך. התובע לא הוכיח ירידה כלשהי בשכרו בעקבות התאונה. כאמור לא הביא נתונים כלשהן על שכרו לאחר התאונה.

  37. בשים לב למכלול הנתונים שהבאתי לעיל, אני סבורה כי יש להעריך את נזקיו של התובע בהפסד שכרו לעתיד לפי גובה נכות תפקודית של 5% , מחצית מנכותו הרפואית. אין מקום לקבוע נכות תפקודית בגובה נכותו הרפואית ובוודאי לא לפי 20% כדרישתו בסיכומים, בשים לב לחזרתו המלאה לעבודה. מנגד, אף שלא הוכחה ירידה בשכר ופגיעה בתפקוד, עדיין יש לקחת בחשבון כי מדובר בתובע צעיר שלנכותו יכולה להיות השפעה על התפקוד בעתיד עם ההתקדמות בגיל.

  38. שכרו של התובע עובר לתאונה הוא 5,400 ₪ לפי סיכומי שני הצדדים. זהו שכר מינימום. התובע טוען כי לעתיד יש לקחת בחשבון גידול בשכר וזאת בשים לב לגילו (19) בעת התאונה. התובע טען כי יש לחשב את הפסדי השכר לעתיד לפי השכר הממוצע במשק.

  39. התובע עבד בחברה בבעלות דודו כמו אביו ודודו השני שהעידו מטעמו. התובע החל לעבוד בעבודה זו, כעולה מתלוש השכר, ביום 1.1.15 קרי שנה ותשעה חודשים לפני התאונה. לא צויין על ידי התובע כי היה בכוונתו ללכת לאפיקים אחרים למקצוע אחר ועבודה אחרת. ואכן, התובע חזר לאחר התאונה לעבודתו אצל אותו דוד כמו יתר בני המשפחה. כיום 5 שנים לאחר התאונה, התובע בן 24 ועדיין עובד ביחד עם בני משפחתו בחברה של הדוד. אינני סבורה כי במקרה יש הצדקה לערוך את החישוב לעתיד לפי השכר הממוצע במשק גם אם התובע היה בן 19 לפני התאונה. התובע כלל לא הביא נתונים ביחס לשכר של אביו או דודו או עובדים אחרים בחברה ולא הוכיח כי הם משתכרים שכר גבוה ממנו. אך יחד עם זאת, גם אם לא אקבע את ההפסד לעתיד לפי השכר הממוצע במשק, יש לקחת בחשבון גידול בשכר בעתיד, בשים לב לגילו הצעיר מאוד של התובע ושנות העבודה הרבות שנותרו לו עד לפרישה. סביר להניח כי השכר של התובע יעלה עם השנים. ההפסד בשכר לעתיד יערך לפי כשני שליש מהשכר הממוצע במשק, דהיינו שכר חודשי של 7,200 ₪ וזאת לגבי התקופה בעוד 10 שנים מהיום ועד גיל 67.

  40. אשר לעבר, החומר הרפואי וכמו גם קביעת המל"ל שהכיר בתובע כנכה נזקק והעלה את נכותו לשיעור 100% זמנית, מצדיקים פיצוי בגין הפסד שכר מלא לתקופה של שנה.

  41. הפסד השכר לעבר : 12 חודשים X 5,400 ₪ = 64,800 ₪. מעבר לתקופה זו אין מקום לפיצוי שכן התובע עובד באותה עבודה ולא הראה ירידה כלשהי בשכרו.

     

  42. הפסד השכר לעתיד: לפי שכר של 5,400 ₪ לתקופה של 10 שנים מהיום לפי 5% בהיוון : 5% X 5,400 X 103 (מ"ה 10 שנים)= 27,810 ₪.

     

    בעוד 10 שנים התובע יהיה בגיל 34.5. עד גיל 67 יוותרו 32.5 שנים. הפיצוי לתקופה זו יהיה כאמור לעיל לפי שכר של 6,200 ₪, בהיוון ל 32.5 שנה והיוון כפול לעוד 10 שנים:

    5% X 7,200 ₪ X 248 (מ"ה לתקופה) X .0.74 (מ"ה כפול) = 66,070 ₪ .

    סה"כ הפסדי השכר לעתיד: 93,900 ₪.

     

  43. הפסדי פנסיה: הפסדי השכר לעבר ולעתיד מסתכמים בסך של 158,700 ₪. ₪. הפסדי הפנסיה, 12.5%, אם כן מסתכמים בסך של 19,840 ₪.

  44. עזרה מהזול: ידו של התובע היתה חבושה תחילה והיה עם יד מורמת. מל"ל הכיר בתקופת אי כושר מלא של שלושה חודשים. התובע ציין בתצהירו כי לאחר התאונה נעזר בבני משפחה לביצוע פעולות יומיום. בגין ראש נזק זה אני פוסקת לתובע סכום של 7,500 ₪ בגין עזרה שקיבל בתקופה הסמוכה לתאונה. לאחר תקופה זו אין הצדקה לפיצוי בגין עזרה לעבר. אשר לעתיד, אין מקום לפיצוי בשים לב לאופיה של הנכות וגובהה בשיעור 10% ביד הלא דומננטית, וגם בשם לב לעובדה כי התובע חזר לעבודתו באופן מלא.

  45. הוצאות: לא צורפו קבלות להוכחת הוצאות. אך סביר להניח כי אכן נגרמו הוצאות בגין נסיעות לטיפולים שנמשכו תקופה ארוכה לאחר התאונה. ניתן להניח כי התובע לא שמר את הקבלות. גם אם לא פנה לקבל הוצאותיו מהמל"ל כפי שמגיע לו, אני פוסקת לתובע פיצוי בסל של 500 ₪.

  46. סה"כ גובה הנזק:

    הפסד שכר לעבר64,800 ₪

    הפסד שכר לעתיד93,900 ₪

    הפסדי פנסיה19,840 ₪.

    נזק לא ממוני 19,500 ₪

    עזרת צד ג'7,500 ₪

    הוצאות500 ₪

    סה"כ 206,040 ₪

     

    ניכויים: מהסכום הנ"ל יש לנכות את תשלומי המל"ל 99,963 ₪ .

     

  47. סיכום:

    אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 106,077 ₪ . על הסכום יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ וכן אגרת פתיחה ששולמה.

    הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

     

    ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ב, 17 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ