מען נ' קיעאן ואח'

1.לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לטענת התובע כתוצאה מתקיפתו על ידי הנתבעים.

2. בשעות הערב של יום 23.08.2008, בעת שהתובע, תושב חברון יליד 1970, עבד בחנות בגדים בחברון, הגיעו שני אנשים כאשר אחד מהם ירה בתובע וגרם לפציעתו (להלן: אירוע הירי).

3. לטענת התובע, האנשים שהגיעו לחנות הם נתבע 1 (להלן: איימן), ואחיו, נתבע 2 (להלן: איסמעיל), כאשר איימן הוא היורה ואיסמעיל המתין לאיימן בכניסה לחנות. האחים הם בני משפחת אבו אלקיעאן מחורה שבנגב, והם מכחישים בכל תוקף את מעורבותם בתקיפת התובע. לטענתם, בזמן האירוע שהו שניהם בבית חולים "סורוקה" בבאר שבע, לאחר שאיסמעיל נורה באותו היום ונזקק לטיפול רפואי, ואיימן בא לבקרו יחד עם בני משפחה נוספים.

גרסאות הצדדים

4. מטעם התובע העידו שלושה: התובע, וכן תושב חברון מר שחאדה רמדאן סמוח (להלן: שחאדה) ומר אבי בן לולו, ראש צוות החקירה שניהלה משטרת ישראל בקשר לאירוע הירי (להלן: בן לולו). כמו כן זומן החוקר מר יוסי שלם על מנת להגיש שני מסמכים שנערכו על ידו (ת/30 - תיאור העימות בין התובע ובין איסמעיל ות/31 – סיכום החקירה).

5. גרסת התובע כפי שעולה מתצהירו היא כי ביום 23.8.2008, בסביבות השעה 20:30, בעת שעבד בחנות בגדים בחברון, נכנסו הנתבעים לחנות, ואיימן ירה בו. התובע מתאר כי באותה העת היו בחנות לקוחות ממשפחת ג'באלי שבתם נפגעה אף היא מן הירי. בעדותו, פירט התובע כי איימן נכנס לחנות ולאחר שהטעה את התובע לחשוב כי הוא מתעניין בקניית בגדים, איימן התקרב אל התובע וירה בו ממרחק של מטר אחד (עמ' 8 שו' 18-11 לפרוטוקול). התובע תיאר כי אדם נוסף המתין ליורה בדלת הכניסה לחנות (עמ' 12 שו' 9 לפרוטוקול).

6. התובע העיד בבית המשפט כי הוא לא הכיר את היורה ואת האדם הנוסף שהיה עמו, ואולם במהלך החקירה הפלילית של אירוע הירי, זיהה התובע את איימן כמי שירה בו במסגרת מסדר זיהוי תמונות, ובעת העימות בתחנת המשטרה זיהה אף את אחיו איסמעיל כמי שהמתין בפתח החנות בזמן הירי. יוער כי תיק המשטרה נסגר מחוסר ראיות. במהלך עדותו, חזר התובע וזיהה באולם בית המשפט את איימן כמי שירה בו ואת איסמעיל כמי שהמתין לו בכניסה לחנות (עמ' 8 שו' 11, עמ' 11 שו' 31, עמ' 13 שו' 4).

7. התובע פירט בעדותו כי הוא קרוב משפחה של רופא בשם ד"ר פייסל עמרו (להלן: ד"ר פייסל) וכי בהתאם למידע שנמסר לו לאחר האירוע, הירי לעברו בוצע בשל סכסוך שאירע בבוקרו של יום 23.8.2008 במרפאה של ד"ר פייסל, במהלכו ירה ד"ר פייסל ברגלו של איסמעיל ולכן הגיעו איימן ואיסמעיל לנקום בבן משפחה של ד"ר פייסל, היינו בתובע (עמ' 10 שו' 7-6). עוד ציין התובע בעדותו כי נודע לו כי משפחת אבו אלקיעאן ערכה סולחה עם משפחת ג'יבאלי, שבתם נפצעה מן הירי בחנותו, ואף שלמה לה פיצוי (עמ' 10 שו' 15). יוער כי תימוכין לכך שקויימה סולחה בין משפחת ג'יבאלי ובין משפחת אבו אלקיעאן ניתן למצוא בהודעות שנגבו במשטרה. כך, בהודעתו של אביה של הילדה שנפגעה מן הירי בחנות, ערפאת ג'יבאלי, מיום 6.10.2008, סיפר כי לאחר ארבעה ימים הגיע אליו אדם בשם עבאס, המוכתר של חברון (להלן: המוכתר עבאס), עם עוד עשרים מוכתרים מבוגרים שביקשו לערוך סולחה מטעם משפחת אבו אלקיעאן, מבלי לציין את זהות היורים. כמו כן, בהודעתו של המוכתר עבאס מיום 5.11.2008, מתאר המוכתר את הסולחה בין המשפחות בתיווך המוכתר של משפחת הנתבעים, חליל אבו אלקיעאן (להלן: המוכתר חליל). ואמנם, בהודעה של המוכתר חליל מיום 18.2.2009, מאשר המוכתר אבו חליל כי הייתה סולחה בין משפחת ג'יבאלי למשפחתו אך מכחיש זיקה לארגון הסולחה. עוד מצויין באותה הודעה כי המוכתר חליל טוען כי אינו יודע מי ירה בחנות בחברון, שכן משפחתו מונה 7,000 אנשים, וכן אינו יודע מי שילם בפועל את הפיצוי לילדה.

8. הצדדים הסכימו כי תיק החקירה יוגש ללא העדת עורכי המסמכים, והנתבעים סייגו את הסכמתם כך שהם לא יוגשו לשם הוכחת אמיתות תוכנם (עמ' 18 שו' 6-1). יוער כי לא ניתן היה להעיד את שלושת נותני ההודעות הנ"ל. מר ערפאת גי'באלי חלה באלצהיימר, המוכתר עבאס נפטר (עמ' 6 שו' 16-11), והמוכתר חליל לא הגיע להעיד על אף שזומן לבקשת התובע מספר פעמים. בסופו של יום התובע ויתר על עדותו על מנת שלא לעכב עוד את ניהול התיק (עמ' 20 שו' 25, עמ' 29 שו' 19).