צרור נ' נדשי

1.התובע הגיש תביעה לפיצוי כספי בסך של 1,640,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו לפי הנטען בשל רשלנות מקצועית של הנתבע (להלן גם: "עו"ד נדשי"), בעת שייצג את התובע בהליך פלילי, במשותף עם עו"ד ניצה כהן, ושבסופו הורשע התובע בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירת נהיגה תוך חציית דרך מחולקת לפי תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 + סעיף 68 לפקודת התעבורה, התשכ"א -1961, וזוכה מעבירת סירוב להיבדק לפי תקנה 169ו(א) לתקנות התעבורה + סעיף 68 לפקודת התעבורה.

2.בכתב ההגנה העלה הנתבע שלוש טענות סף שלטענתו מצדיקות את סילוק התביעה על הסף: התיישנות, שיהוי ומעשה בית דין. לאחר עיון בכתב ההגנה הוריתי לתובע להגיש תשובתו לטענות הסף. התובע אכן הגיש תשובה, אשר התייחסה רק לטענת ההתיישנות. הנתבע הגיש תגובה לתשובה.

בהמשך הגיש התובע בקשה להוספת תגובה והתייחסות ליתר טענות הסף מהן התעלם בתשובתו. לבקשה צורפה כבר תגובה נוספת זו בטרם ניתנה רשות להגשתה, כאשר התובע עושה דין לעצמו. משום כך הוריתי על הוצאתה מהתיק. הבקשה להוספת תגובה הועברה לתשובת הנתבע, שהתנגד לה בטענה כי מדובר בניסיון פסול למקצה שיפורים. בהמשך נעתרתי לבקשת התובע לצירוף התגובה הנוספת, והיא מהווה חלק מתשובתו לטענות הנתבע בדבר סילוק על הסף.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם השונים ובטענות הצדדים, שוכנעתי כי הדין עם הנתבע וכי דין התביעה להידחות על הסף. להלן נימוקיי.

רקע

4.ביום 9.8.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד התובע בגין עבירת הריגה, עבירת נהיגה תוך חציית דרך מחולקת, וכן עבירה של סירוב להיבדק [ת.פ. (מחוזי, חי') 6117/07, ולהלן: "ההליך הפלילי"]. כתב האישום הוגש בגין תאונת דרכים קטלנית שאירעה ביום 29.11.06 בשעה 04:14, כאשר ג'יפ יונדאי בו נהג התובע התנגש חזיתית ברכב שנסע מולו בנתיב הנגדי. כתוצאה מהתאונה נגרמה לנהג רכב הסובארו שהגיע בנתיב הנגדי חבלת ראש אשר הביאה למותו.

בכתב האישום נכתב כי התובע נסע בכביש מס' 4 מדרום לצפון, בקטע שבו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון וקו הפרדה לבן רצוף מפריד בין שני הכיוונים, עקף רכב מסוג פיאט שנסע לפניו, תוך שהוא חוצה את קו ההפרדה הרצוף, המשיך בנסיעת זיגזג במסלול הנגדי במשך כדקה, עד שהתנגש חזיתית ברכב מסוג סובארו שנסע דרומה בכיוון הנגדי.

הגנתו של התובע בהליך הפלילי התבססה על שתי טענות חלופיות; האחת כי ההתנגשות בין שני הרכבים אירעה בנתיב הנסיעה של התובע, והשניה כי אפילו אם ההתנגשות אירעה בנתיב הנגדי הרי שסטייתו של התובע לנתיב הנגדי נגרמה מסיבות שאינן תלויות בו, כמו תקלות מכניות ברכב התובע או נסיעה ללא אורות של נהג הרכב השני. לשם ביסוס טענות ההגנה הגיש התובע חוות דעת מומחה של אינג' גדי וייסמן (להלן: "מומחה ההגנה"). התובע עצמו לא העיד וזאת בעצת צוות ההגנה שייצג אותו, בראשו הנתבע. המאשימה בהליך הפלילי העידה מספר עדים וביניהם בוחני תנועה של המשטרה ועדת ראיה, גב' ע' מרגלית (להלן: "עדת הראיה"), נהגת רכב הפיאט שאותו עקף התובע, ואשר ראתה את תאונת הדרכים בעת התרחשותה.

5.כאמור, בהכרעת הדין שניתנה ביום 3.9.2008 הרשיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שיף) את התובע בעבירת הריגה ובעבירת נהיגה תוך חציית דרך מחולקת, וזיכה אותו מעבירת סירוב להיבדק. בהכרעת הדין תיאר בית המשפט את השתלשלות העניינים לאור ממצאיו העובדתיים באופן הבא: בליל האירוע, כאשר נסע התובע באזור חשוך, הוא עקף את רכבה של עדת הראיה שנסעה לפניו. לאחר העקיפה נסע התובע בזיגזג תוך שהוא חוצה את קו ההפרדה הרצוף מצד לצד ולבסוף סטה לנתיב הנגדי והתנגש ברכב שבא מולו. כתוצאה מהתאונה נהרג נהג הרכב השני, התובע נפצע ונגרמו נזקים לשני כלי הרכב. את הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי להרשיע את התובע בעבירת הריגה ולא בעבירה פחותה מזו, סיכם בית המשפט כך: "לאור האמור לעיל, אני קובע כי בסטייתו את קו ההפרדה הרצוף ובשים לב ליתר הנסיבות שפורטו לעיל, נהג הנאשם ברשלנות חמורה המקימה חזקה עובדתית לפיה היה מודע לאפשרות התרחשות התוצאה הקטלנית. חזקה עובדתית זו לא נסתרה ולפיכך יש להרשיע את הנאשם בעבירת ההריגה".