רינה ואח' נ' כהן ואח'

לפניי תביעה לפינוי הנתבעים מהדירה בה הם מתגוררים ולחיובם בתשלום של דמי שימוש.

הצדדים ועיקר טענות הצדדים

1. התובעים הם בעלים של הבית ברחוב בורוכוב 7, בתל-אביב (ידוע כחלקה 89 בגוש 6904). בדירה מס' 1 (להלן – הדירה) מתגוררים הנתבעים, אב (הנתבע 1, יליד שנת 1938) ובנו (הנתבע 2, יליד שנת 1974). בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבעים הם "משיגי גבול" (סעיף 6 לכתב התביעה). הזיקה לעולם הדיירות המוגנת תוארה בכתב התביעה באופן מעורפל: נטען כי הנתבע 1 הוא האלמן של יונה כהן ז"ל (להלן – יונה) "אשר התגוררה בדירה ושילמה שכר דירה מוגן, בעקבות הסכמה של סבם של התובעים" (סעיף 2 לכתב התביעה). התובעים התקשו לציין ברחל בתך הקטנה כי יונה הייתה דיירת מוגנת. הם הוסיפו, כי התברר להם "במקרה" כי היא נפטרה, בעוד הנתבעים "הסתירו את עובדת פטירתה" (סעיף 5 לכתב התביעה). כתב התביעה אינו מפורט כדבעי. תמונת המצב המלאה והמדויקת לא נפרשה בגדרו.

    

2. כתב ההגנה – כמו כתב התביעה – נערך באופן חסר. גם הוא נעדר פירוט עובדתי על אודות השתלשלות העניינים, תיאור הדיירים ומעמדם. תחילה נטען כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתביעה לפינויו של דייר מוגן (סעיף 7.1 לכתב ההגנה; מאוחר יותר חזרו הנתבעים מהטענה, עמ' 2, ש' 4); הועלתה טענה קשה (ללא כל ביסוס) כי יונה, שהייתה דיירת מוגנת (לא צוין באיזה מעמד), ונפטרה ממחלה קשה, לקתה במחלה בעקבות ההליכים המשפטיים שנקטו התובעים נגדה (סעיף 7.1 לכתב ההגנה); הוגשה בקשה "לצרף" תיקים קודמים להליך (תיקים שהסתיימו זה מכבר (סעיף 8 לכתב ההגנה)); כן הועלתה על ידם טענת קיזוז (סעיף 20 לכתב ההגנה). כאמור, השתלשלות העניינים, הנוגעת לדיירים בדירה, סדר הדיירות וכיוצא באלה פרטים רלוונטיים נעדרו מכתב ההגנה. המנוחה שרה קאופמן ז"ל, אמה המנוחה של יונה (להלן – שרה), אינה נזכרת בכתב ההגנה. יש לכך סיבה. אעמוד עליה להלן.

    

3. התובעים הגישו כתב תשובה. הם בחרו לטעון בגדרו: "מוכחש כי המנוחה יונה כהן ז"ל הייתה דיירת מוגנת" (סעיף 3 לכתב התשובה).

    

    

   דיון

4. אקדים ואבהיר, כי אני מוצא דופי בעצם ההצגה החסרה של תמונת המצב העובדתית: התובעים יודעים כי יונה הייתה דיירת מוגנת. למרות, האמור הם ניסו להתכחש לעובדה זו; הנתבעים יודעים כי שרה היא החוליה הראשונה בשרשרת הדיירים בדירה, ולמרות זאת הם נמנעו מלהתייחס אליה, על-מנת לנסות ולבסס טענה כי הנתבע 2 – חוליה רביעית במשפחה – הוא דייר מוגן, כל זאת, כמפורט להלן, ללא ביסוס. כל צד אפוא בחר להציג תמונה עובדתית חלקית או חסרה, מתוך כוונה להתכחש להיקף המלא והמדויק של החובות והזכויות על-פי דיני הגנת הדייר. חומרה יתירה אני מוצא בניסיון להתכחש לזכויותיה של יונה כדיירת מוגנת. אתן דעתי להתנהלות הצדדים במסגרת פסיקת הוצאות ההליך המשפטי.

    

5. לגופם של דברים, תמונת המצב העובדתית ברורה. גם המצב המשפטי בהיר. שרה נולדה בשנת 1908. היא החלה להתגורר בדירה בשנת 1925 לערך. היא הוסיפה להתגורר בדירה עד לפטירתה בשנת 1982. יונה, בתה, היא ילידת שנת 1946. היא התגוררה בדירה עם אמה המנוחה שרה. לאחר פטירת האם – הפכה יונה לדיירת מוגנת. כיום התובעים אינם חולקים על התשתית העובדתית האמורה (הודעת ב"כ התובעים: "מוסכם לראות במנוחה הגב' שרה קאופמן ז"ל דיירת מוגנת מקורית. בתה המנוחה יונה כהן ז"ל היא דיירת נגזרת [...]", עמ' 1, ש' 21-20; עדות התובעת 1: "הגב' קאופמן הייתה דור ראשון, והגב' יונה כהן ז"ל דור שני", עמ' 4, ש/ 15-14). גם הנתבעים מסכימים עם הטענה כי שרה הייתה דיירת מוגנת מקורית: "[...] מכך עולה ששרה הייתה דיירת ראשית [...]" (סעיף 21 לסיכומי הנתבעים).