ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
66888-12-14
15/04/2015
|
בפני הרשם הבכיר:
יאיר דלוגין
|
| - נגד - |
התובעת:
רותי מלכה - באגי דגן
עו"ד אהרון כהן
|
הנתבעת:
גילה בללי
עו"ד עומר בללי
|
| החלטה |
לפניי בקשה מטעם הנתבעת לעיכוב בירור התביעה בשל אי תשלום הוצאות שהוטלו על התובעת בתביעה קודמת וכן לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת, למקרה שהתביעה שבנדון תידחה והתובעת תחויב בהוצאות הנתבעת.
לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת, בתגובת התובעת ובתשובת הנתבעת לתגובה, מצאתי לקבל את הבקשה לעיכוב בירור התביעה ולדחות את הבקשה לחיוב בערובה.
אני מוצא לפתוח את הדברים בהבעת צער על הסבל הרב והממושך שניכר ששני הצדדים גם יחד עוברים במגוריהם בשכנות לא טובה ובשלל ההליכים המשפטיים שבהם הם היו ועדיין מעורבים. לטעמי, טוב ויפה יעשו הצדדים אם ינסו לגשר אחת ולתמיד על כל המחלוקות והסכסוכים שביניהם בהליך גישור מקצועי, במקום לבקש להכריע אחד את השני בעוד הליך שיפוטי אדוורסרי.
אקדים ואומר, כי עיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים הרבים, ומתוך שאיני סבור שראוי שאלבה אש שכדאי לכבותה ומתוך שאין לטעמי צורך אמיתי לבחון לצורך הבקשות שבנדון בדקדקנות את כל העובדות הנטענות, לא אסקור בהחלטה זו את כל היסטוריית העובדות וההליכים הרבים בין הצדדים, ואסתפק בהתייחסות רק למעט הנחוץ להצגה בהחלטה זו. מיותר לציין כי כל זכויותיהם וטענותיהם של הצדדים שמורות להן לשלבים הדיוניים הרלוונטיים שבהמשך הדרך, בכפוף כמובן להוראות כל דין.
הבקשה לעיכוב בירור התביעה
הנתבעת מבקשת שביהמ"ש יורה לתובעת לשלם את ההוצאות בסך 1,500 ₪ שאותן חויבה התובעת לשלם לנתבעת בתביעה קודמת שאותה הגישה התובעת נגד הנתבעת – תביעה לסעד הצהרתי שהוגשה בבית משפט השלום בת"א בת"א 15530-06-14 ושבה ניתן פס"ד מיום 10.7.14 שמחק את התביעה (לבקשת התובעת), תוך חיובה של התובעת בהוצאות הנ"ל. הנתבעת מבקשת כי בירור התביעה החדשה שבנדון יעוכב כל עוד התובעת לא משלמת את ההוצאות הנ"ל, וזאת על יסוד הוראות תקנה 155 לתקסד"א ועל יסוד סדרה של פסקי דין והחלטות שנזכרו בבקשה.
לא מצאתי בתגובת התובעת מענה של ממש לבקשה זו וגם לא התמודדות עם הפסיקה הנ"ל שאליה הפנתה הנתבעת בבקשתה.
עיינתי בפסיקה הנ"ל ובפסיקה נוספת, ושוכנעתי כי, אכן, נתונה בידי סמכות להורות כמבוקשה של הנתבעת, מכוח התקנה הנ"ל, כפי שפורשה באותה פסיקה [ראו למשל: ת"א (מחוזי נצרת) 15794-08-12 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' מוחמד עבדאלקאדר ושות' בע"מ (פורסם בנבו, 12.2.13); ת"א (מחוזי ב"ש) 26901-12-12 חברה לבניין ולפיתוח אילת בע"מ נ' נדבך לנדל"ן והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 21.11.13)].
שוכנעתי כי יש מידה של חוסר הגינות דיונית מצד התובעת, שמצד אחד כותבת בסעיף 95 לכתב הגנתה כי ההוצאות הנ"ל שולמו כבר על ידיה "זה מכבר" ו"בהעברה בנקאית", אך מצד שני, במסגרת תגובתה על הבקשה שבנדון נמנעת מצירוף אסמכתא על התשלום הנטען (התגובה אף לא נתמכה בתצהיר) ואף נמנעת מחזרה על טענת התשלום אלא מפנה את הנתבעת לגביית ההוצאות בהליכי הוצל"פ, וכל זאת כאשר ניכר שיש דמיון (חלקי לפחות) בין התביעה הקודמת שבמסגרתה נפסקו ההוצאות לבין התביעה החדשה שבנדון. ראוי לתובעת, לפני שהיא דורשת מהנתבעת להתמודד עם הליך משפטי חדש, לפצות את הנתבעת על מחיר ההליך הישן והדומה. וראוי לתובעת שלא לטעון בכתב ההגנה טענות שכנראה אינן נכונות (בעניין פירעון חוב ההוצאות), תוך פיזור ערפל מזלזל סביב נושא ההוצאות.