ת"א 65099-07 ב' נ' בנק דיסקונט סניף הרצליה פיתוח

לפני תביעה כספית על סך 1,063,847 ₪ בגין נזק שנגרם לתובעת בשל כך שהנתבע, בנק דיסקונט, שאצלו התנהל חשבונה של התובעת, איפשר למי שהיה בעת הרלוונטית לתביעה בעלה של התובעת, לבצע פעולות בחשבונה של התובעת בבנק, בו הייתה היא לבדה בעלת זכות חתימה.

א. רקע עובדתי

1. התובעת ומר ג' ב' היו נשואים משך 26 שנים עד לגירושיהם, ולהם ילד משותף, הסובל מאי ספיקת כליות והנו מושתל כליה.

    

2. התובעת ניהלה חשבון פרטי אצל הנתבע, בנק דיסקונט (להלן: "הנתבע" או "הבנק"), בסניף *********, ומספרו ******* (להלן: "החשבון").

    

3. התובעת הייתה הבעלים היחידי של החשבון ומורשית החתימה היחידה בו.

    

4. בין הצדדים התנהלה תביעה קודמת בה.פ. 201495/05 בש"א 186056/06 במסגרתה תבע הבנק את התובעת בשל חובות התובעת לבנק (להלן: "התובענה הראשונה").

    

5. במסגרת התובענה הראשונה הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר בסעיף 1.3 לו נקבע:

   "... תשמר זכותה של התובעת לבדוק את ההעברות מחשבון ******* ואם יווכח הבנק כי אלה בוצעו ללא הרשאת התובעת ובניגוד להסכמיה עם הבנק – יזוכה סכום החיוב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה".

    

6. לאחר הסכם הפשרה פנתה התובעת באמצעות בא-כוחה לבנק במכתב מיום 21.5.07 (נספח ד' לתצהיר התובעת) וטענה בדבר פעולות שבוצעו בחשבון ללא הרשאתה. הבנק דחה טענות אלה של הנתבעת במכתבו של מנהל מחלקת תביעות של הבנק, עו"ד זהר משעולי (נספח ה' לתצהיר התובעת).

    

7. על חלק מפעולות אלה נסובה התביעה (לאחר שהתובעת ויתרה על טענותיה בגין חלק מהפעולות.

    

8. לאור תיקון כתב התביעה על ידי התובעת לאחר שהתבררה לה העברת הסך של 500,000 ₪ בסעיף קטן ה' להלן, הגיש הבנק כתב הגנה מתוקן בו הוסיף שתי טענות חדשות כפי שיפורט בהמשך.

    

   ב. עיקר טענות התובעת בכתב התביעה

9. הבנק איפשר לגרוש של התובעת, שהיה בעלה בתקופה הרלוונטית (להלן: "ג'") לבצע פעולות כספיות בחשבון, משיכות והעברות מהחשבון, לצרכיו האישיים, ללא הרשאת התובעת וללא ידיעתה, בניגוד להסכם פתיחת החשבון שבין הבנק לבין התובעת ושלא עפ"י זכויות החתימה בחשבון.

    

10. הבנק וג'' לא יידעו את התובעת על הפעולות הללו.

     

11. הבנק איפשר לג' לפעול בחשבון, בין היתר, בשל קשריו של ג' עם מנהל סניף הבנק דאז, מר טל סלומון, אשר הועבר מתפקידו בסניף זמן קצר לאחר שהתבררה הפרשה נשוא התובענה.

     

12. ג' ביצע את הפעולות בחשבון באופן טלפוני ובכתב, בחתימתו, וכן תוך זיוף חתימתה של התובעת.

     

13. התובעת בחרה שלא להגיש תביעה נגד ג', בין היתר, בשל היעדר יכולתו הכלכלית לפצות אותה, שעה שאף אינו עומד בתשלום מזונות לבנם המשותף.

     

14. ג' והתובעת היו נשואים במשך 26 שנים. אלה היו נישואים שניים של כל אחד מבני הזוג. לבני הזוג ילד משותף אחד, הסובל מאי ספיקת כליות, ומושתל כליה (שעבר מספר השתלות). לג' שתי בנות מנישואים ראשונים.

     

15. בשנת 2003 מכרו בני הזוג נכס מקרקעין שהיה בבעלותם, בסך של 900,000$, במטרה שכספי המכר ישמשו לטיפול רפואי וצרכיו של בנם החולה, שהיה זקוק לכסף להשתלות בארץ ובחו"ל. התובעת דרשה שכספי המכר יופקדו בחשבון שיהיה על שמה בלבד, מתוך דאגה לעתידו של הבן, וכך היה. כספי המכר הופקדו בחשבון, תוך שג' משך, בהסכמת התובעת, מסך התמורה סכום של 300,000$ בהם ביקש, לדבריו, להשיב חוב שהיה לו לבנק הפועלים.

     

16. החשבון נפתח על שמה של התובעת בלבד וכמורשית חתימה יחידה, ונועד לצרכי חסכון בלבד למען בנה. בחשבון הופקדו כל כספי המכר שנותרו בסך של 600,000$. במקביל התקשרה התובעת ביום 11.11.03 בהסכם עם בית ההשקעות אפסילון ונתנה לו ייפוי כוח לניהול החסכונות בחשבון.

     

17. לתובעת היה חשבון נוסף בבנק, על שמה בלבד, שמספרו ******. חשבון זה שימש אותה בעבר לפעילות עסקית בעסק שהפעילה ובתקופה הרלוונטית לתביעה שימש חשבון זה לניהול השוטף של משק הבית וכל הוצאותיהם של בני הזוג היו מהחשבון הנ"ל בלבד. גם בחשבון זה היו זכויות החתימה של התובעת בלבד.

     

18. ג' ניהל עסקי טקסטיל, וכפי שהתברר לתובעת בדיעבד, גם בניכיון שיקים. בדיעבד גם התברר לתובעת כי ג' הסתבך בעסק של ניכיון שיקים והחל "לשחק" בחשבונות הבנק, ובין היתר בחשבון.

     

19. בקר אחד, בשלהי שנת 2005 או בתחילת 2006, הובהל ג' לחדר המיון בחשד להתקף לב. על מיטת חוליו הודיע ג' לתובעת כי הסתבך כלכלית והפנה אותה ליועצו הכלכלי, מר דוד שטרנפלד, כדי שיסייע לה לאור הקשיים הצפויים לה מצידם של הנושים של ג''.

     

20. מאותו יום החלו אנשים להתקשר לביתם של בי הזוג ולאיים עליהם ולדרוש מהם כספים. כך נודע לתובעת כי ג' חייב מיליוני שקלים כתוצאה מעיסוקו בניכיון שיקים. בעקבות האיומים, עזב ג' את הבית, ולימים הגישה התובעת תלונה למשטרה בגין האיומים, שלאחריה פסקו האיומים.

     

21. התובעת פנתה ליועץ הכלכלי של ג', ולתדהמתה התברר לה שג' רימה אותה ושיקר לה תקופה ארוכה, ובמשך זמן רב ביצע פעולות כספיות רבות בחשבונות הבנק שלהם ובין היתר בחשבון, ללא ידיעתה והסכמתה. היועץ הכלכלי של ג' פנה לבנק והתברר שנותר בחשבון הפרטי סך של 700,000 ₪ בלבד מתוך הסך של כ- 600,000$. הכספים החסרים נמשכו מהחשבון ע"י ג' שלא בידיעתה.

     

22. הבנק לא טרח ליידע את התובעת במשך כל התקופה הארוכה הנ"ל בדבר הפעולות הנעשות בחשבון, לא טרח להתקשר ולבקש את אישורה לביצוע פעולות בחשבון או למנוע מג' לבצע כל פעולה ללא אישורה, כפי שהיה על הבנק לעשות.

     

23. מאותו יום ואילך החלו להתברר לתובעת פרטים רבים נוספים אשר ערערו את כל עולמה ולאט החלה להתברר התמונה הכוללת: כיצד הולכה שולל על ידי ג' בתמיכתו של הבנק.

     

24. לדוגמה, יום אחד "נבלע" כרטיס האשראי של התובעת ובדיעבד נודע לה כי הסיבה לכך הייתה פעולותיו של ג'' בחשבון.

     

25. בין היתר, הודיע ג' לחברת ההשקעות אפסילון על סיום ההתקשרות בין התובעת לבין אפסילון בדבר ניהול חסכונותיה של התובעת, בלי ליידע את התובעת, כשהוא מזייף את חתימתה על מכתב סיום ההתקשרות.

     

26. כן התברר לתובעת בדיעבד כי לג' אושרה הלוואה מהבנק בסך 900,000 ₪, אשר עם העמדתה של ההלוואה לג', הוא משך את כל הכספים שהתקבלו בהלוואה באמצעות שיק בנקאי בסך 120,000 ליש"ט.

     

27. כל אותה עת לא היה לתובעת מושג קלוש על פעולותיו של ג' שכן בחלוקת התפקידים בין בני הזוג הופקד ג' על הניהול הפיננסי של משק הבית. ג' לא עדכן את התובעת וכן דאג לאסוף בעצמו כל דברי הדואר של הבנק בדבר הפעילות בחשבון והבנק לא פנה מעולם אל התובעת באופן אישי.

     

28. משך תקופה ארוכה האמינה התובעת שכספה בטוח בבנק וכי הפעילות היחידה המתנהלת בחשבון היא פעילות ניהול החסכונות באמצעות באפסילון.

     

29. לתובעת חשד סביר להניח כי ההרשאות שניתנו לרוב הפעולות שבוצעו ע"י בג' בחשבון, ניתנו לו, בין היתר, בשל היותו חבר קרוב של מנהל הסניף, מר טל סלומון.

     

30. לאחר שהבנק הגיש תביעה נגד התובעת, פנתה התובעת לפקידת הבנק בשם עופרה ושאלה אותה לגבי המסמכים ששמה מתנוסס עליהם כמאשרת את הפעולה, מי האדם שהורה לה לבצע את הפעולה, וזו השיבה לה שהיא מנועה מלהשיב לה.

     

31. ביום 21.5.07 פנתה התובעת לבנק בדרישה לקבל את הסכומים שהועברו מחשבון התובעת ע"י ג' (הסכום במכתב הוערך בחסר, כפי שהתברר לתובעת כאשר הכינה את התביעה שבכותרת לקראת הגשת כתב התביעה).

     

32. ביום 5.8.07 דחה הבנק את דרישתה של התובעת בטענות סתמיות מהן עולה כי אכן נעשו העברות מהחשבון לחשבונות אחרים ששייכים לג', מבלי שצורף כל מסמך המעיד על זהותו של מבצע ההעברה או כיצד בוצעה ההעברה.

     

33. לטענת הבנק, שחלק מההעברות נעשו לחשבונות משותפים של בני הזוג, אין כל משמעות.

     

34. הבנק לא נתן פירוט כלשהו לגבי ההעברה שנעשתה ביום 8.4.04 בסך 30,000 ₪ מהחשבון לחשבון האישי של ג', שבו לא הייתה לתובעת זכות חתימה.

     

35. הבנק נהג ברשלנות, ובכך גרם לנזק הנטען ע"י התובעת. אין מדובר בפעולה אחת או שתיים אלא בפעולות רבות. הבנק התרשל לא רק בעצם כך שאפשר לג' לפעול בחשבון אלא גם בכך שלא עדכן את התובעת והתריע בפניה על החריגות ועל היקפי הפעילות.

     

36. הבנק לא עמד בחובות הזהירות הנאמנות והזהירות המוטלות עליו מכוח ממעמדו המיוחד.

     

37. הבנק הפר את החוזה שבינו לבין התובעת.

     

38. הבנק הפר את חובת הנאמנות החלה עליו במסגרת יחסי בנק – לקוח.

     

39. הבנק הפר את חובתו עפ"י חוק השומרים תשכ"ז – 1967.

     

40. כתוצאה ממעשי הבנק וממחדליו נגרמו לתובעת נזקים כדלקמן:

    • משיכת מט"ח מיום 23.12.1-3 בסך 351,670 ₪ (65,000 יורו).

      • העברה מיום 8.4.04 בסך 30,000 ₪.

      • העברה מיום 12.11.104 בסך 132,330 ₪.

      • העברה מיום 15.11.04 בסך 443,560 ₪.

      • רכישת מט"ח מיום 16.12.04 בסך 500,000 ₪ והוצאתם ביום 1.2.05.

      • העברה מיום 21.12.04 בסך 50,000 ש"ח.

      • העברה מיום 30.3.05 בסך 2,900 ₪.

      • העברה לחשבון מיום 24.12.05 בסך 353,860 ₪ (65,000 יורו).

         

41. סה"כ נזקי התובעת (בתוספת ריבית והצמדה מיום ההעברה) – 2,084,482 ₪.

     

42. מסכום זה יש לנכון את הסכומים בסעיפים קטנים ג' ו- ד' לעיל, בסך כולל של 575,890 ₪, שכן על אף שהמשיכות בוצעו בניגוד לדין, ידוע כיום לתובעת כי כספים אלו נוצלו לשם רכישת ביתם המשותף של התובעת ושל ג'.

     

43. לפיכך סה"כ נזקי התובעת (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ההעברה ועד ליום 22.11.07) – 1,514,071 ₪.

     

44. בסיכומיה ויתרה התובעת על שני סכומים נוספים, המפורטים בסעיפים קטנים ו' ו- ח' לעיל, הראשון – משום שהיה הפקדה ולא משיכה והשני, משום שפעולה זו לא נעשתה.

     

    ג. עיקר טענות הבנק בכתב ההגנה

45. לא יכול להיות ספק שמדובר בשיתוף פעולה בין התובעת לבין ג', וברור שתצהירו ניתן במסגרת שיוף פעולה זה.

     

46. יש ספק בכנות גירושיהם של בני הזוג ונראה שמדובר בגירושי נוחות עקב הסתבכותו הכספית של ג' ומתוך ניסיון להציל משהו מרכושם.

     

47. ההסבר של התובעת לאי הגשת התביעה נגד ג' צולע שכן ממילא שילמה אגרה לצורך הגשת התביעה נגד הבנק, והיא יכלה להגיש במסגרת זו את התביעה גם נגד ג' ולקבל נגדו פסק דין אותו הליך.

     

48. אילו היה אמת בגרסת התובעת, הייתה מגישה תלונה למשטרה נגד ג'.

     

49. אין שחר לטענות התובעת כאילו ידע הבנק, בעת ניהול התביעה הראשונה, שנעשו פעולות בלתי מורשות בחשבון. הבנק ידע ויודע, והדבר נבדק שוב, ואושר, כי הפעולות עליהן מלינה התובעת נעשו על ידה או בידיעתה או בהרשאתה.

     

50. יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין שנוצר בתביעה הראשונה ובהסכם הפשרה שהושג וקיבל תוקף פסק דין. הקביעה בהסכם אליה מפנה התובעת פירושה שנשמרה בידי התובעת הזכות לבקש ביקורת של הבנק, אך לא להגיש תביעה בעניין זה. ביקורת כזו אכן נעשתה ע"י הבנק, לפי פניותיה של התובעת. נמצא כי אין ממש בטענותיה של התובעת וניתנה לה תשובה בהתאם במכתבו של מנהל מחלקת תביעות של הבנק.

     

51. התובעת קיבלה באופן שוטף תדפיסים ומידע לגבי הנעשה בחשבונה ולא העלתה, עד לתביעה הראשונה, כל טענה בפני הבנק בקשר לפעולות בחשבון.

     

52. התובעת התרשלה בבדיקת דפי החשבונות והפעולות המפורטות בהן, שנשלחו אליה באופן שוטף, בזיהוי מיידי של פעולות לא מורשות בחשבונות, ככל שהיו, ובדיווח מיידי עליהן לבנק, והיא הפרה התחייבויותיה כלפי הבנק בהתאם למסמך התנאים בחשבון עו"ש עליו חתמה. התובעת אחראית לבדה לכל הנזקים שנגרמו לה, ככל שנגרמו.

     

53. כל הפעולות שנעשו בחשבון ושעליהן מלינה התובעת נעשו למענה, לצרכיה ולטובתה של התובעת, התובעת חפצה בפעולות אלה ולא נגרם לה נזק בגינן.

     

54. התובעת ידעה על הפעולות שנעשו כפי שנעשו, ואם נעשו ע"י ג', ידעה על כך והסכימה לכך מראש או בדיעבד.

     

55. לחילופין, אם לא הייתה לתובעת ידיעה ממשית על ביצוע הפעולות ע"י ג', הייתה לה ידיעה מיוחסת, היינו ידיעה שהיה בידה להשיגה לולא רשלנותה.

     

56. התובעת אשררה את הפעולות שבוצעו בחשבון, ואם מדובר בפעולות בלתי מורשות, כטענתה, הרי שהיא אימצה אותן, והיא מנועה מלטעון כי הפעולות אינן מחייבות אותה.

     

57. אם יש אמת בטענתה התובעת שג' פעל בחשבון, טענה המוכחשת, יטען הבנק כי התובעת הסכימה וידעה כי ג' יפעל בחשבון והיא מנועה מלטעון כל טענה לגבי הפעולות שנעשו בחשבון.

     

58. התובעת מנועה מלהעלות טענות כלשהן כלפי הבנק בקשר לפעולות שנעשו, הבנק הסתמך על מצגה של התובעת בדבר תקינות הפעולות המבוצעות בחשבונות והשיקים הנמשכים על החשבונות, ושינה את מצבו לרעה. לפיכך דין טענות התובעת בגינן להידחות בשל מניעות.

     

59. התובעת לא עשתה או לא עשתה די להקטנת הנזק.

     

60. התובעת הפרה את חובות תום הלב האמון והנאמנות והזהירות שהמוטלות עליה כלפי הבנק מכוח היחסים החוזיים שבין הצדדים ואין היא רשאית להעמיס את תוצאות מעשיה ומחדליה על כתפי הבנק.

     

61. לתובעת אחריות תורמת בשיעור 100%.

     

62. ג' העביר סכומים שונים מחשבונו הפרטי לחשבון המשותף לו ולתובעת וכן סכומים שונים לחשבונותיה הפרטיים של התובעת, וככל שייקבע שהבנק אחראי לתשלום סכום כלשהו בגין מעשיו של ג' בחשבונה הפרטי של התובעת, יש להפחית מכל סכום שייקבע כאמור את הסכומים הללו. פעולות אלה מלמדות גם כי כלל הפעולות שנעשו ע"י ג' בחשבונות השונים נעשו למען האינטרסים המשותפים שלו ושל התובעת, בידיעתה או בהסכמתה, של התובעת בראשו או בדיעבד, מפורשות או מכללא, והתובעת מנועה מלטעון עתה כנגד איזה מהפעולות אלה.

     

63. בחשבון נעשו שימושים שונים שאין להם קשר לצורכי החיסכון של הבן.

     

64. הודעות בדבר התנועות בחשבון נשלחו אל התובעת באופן שוטף וכן הייתה לה אפשרות לבדוק את הנעשה בחשבון בכל עת.

     

65. אם התובעת לא בדקה את דפי החשבון ואת הנעשה בחשבון הרי שמדובר ברשלנות חמורה של התובעת המנתקת כל קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לבנק לבין נזקי התובעת המוכחשים.

     

66. המעבר של מר טל סלומון לסניף אחר נעשה במסגרת התחלופה המקובלת אצל הנתבע ואחרי שמר סלומון השלים חמש שנות עבודה בסניף.

     

67. תשובת הבנק לפניית התובעת לאחר הסכם הפשרה בתיק הקודם הייתה צריכה להיות סוף פסוק ולא הייתה לתובעת זכות או אפשרות להגיש תביעה לאחר קבלת התשובה.

     

68. התובעת משכנה לטובת הנתבע את רכביה ואת חשבונותיה אצל הנתבע להבטחת כל התחייבויותיו של ג' כלפי הנתבע, ללא הגבלה בסכום, ומכאן שגם אם היה ממש בטענות התובעת בתביעתה ואין בהן ממש, הרי שבהעברת הכספים מחשבונותיה לחשבון ג' לא נגרם לה כל נזק אמיתי.

     

69. התובעת חתמה, יחד עם ג', על מסמכי פתיחת החשבון המשותף (מס' ********), ועל מסמך התנאים בחשבון עו"ש זה, בהם נקבע שלנתבע זכות קיזוז בין הסכומים המגיעים ממנו לכל אחד מבני הזוג כנגד הסכומים המגיעים לו מהם בכל אחד מחשבונותיהם. מכן שגם אם היה ממש בטענות התובעת בתביעתה בדבר פעולות בלתי מורשות של ג' בחשבונה, הרי שבהעברת הכספים מחשבונותיה לחשבון ג' לא נגרם לה כל נזק אמיתי.

     

70. ביום 22.12.03 חתמה התובעת על שטר משכון ניירות הערך שבחשבונה הפרטי (מס' ********) להבטחת החובות שלה ושל ג' לנתבע.

     

71. ביום 8.2.04 חתמו התובעת וג' על "כתב המחאה, משכון ושעבוד כספים וזכויות" לפיו שועבד החשבון המשותף (מס' *******) להבטחת חובות בני הזוג לנתבע.

     

72. ביום 10.3.04 חתמה התובעת על שטר למשכון רכבה וחשבונותיה אצל הנתבע להבטחת חובות ג' לנתבע.

     

73. ביום 12.4.05 חתמה התובעת על שטר למשכון רכבה להבטחת חובות ג' לנתבע.

     

74. ביום 22.12.03 חתמו התובעת וג' על מסמכי פתיחת החשבון המשותף (מס' ********) ובהם סעיף הקיזוז שלעיל.

     

    ד. דיון והכרעה

75. מטעם התובעת העידו היא עצמה, מר דוד שטרנפלד, מר יצחק חגג, מומחה להשוואת כתבי יד, וכן גרושה, מר ג' ב'. מטעם הבנק העידו טל סלומון, הגב' אנה רבינוביץ, הגב' יפה נחום וכן הוגש ללא חקירה תצהירה של הגב' רונית עדיני, לאחר שנמחק ממנו הקטע השני של סעיף 4.

     

    מעשה בית דין

76. הבנק טוען כי בהסכם הפשרה בתובענה הראשונה יש משום מעשה בית דין אשר מקים לתובעת מניעות מהגשת התביעה, ובשל אופי הטענה, אשר אם תקבל יהיה בה כדי לייתר את הדיון בתובענה, אדון בה תחילה.

     

77. בעקבות הסכם הפשרה פנה ב"כ התובעת לבנק במכתב מיום 21.5.07 (נספח ד' לתצהיר התובעת) בו טען כי 8 פעולות נעשו ללא הרשאת התובעת לפעולות בחשבונה ודרש כי הבנק ישיב לה את הכספים בסך של 1,864,320 ש"ח. במכתבו של מנהל מחלקת תביעות של הבנק מיום 5.8.07 (נספח ה' לתצהיר התובעת), דחה הבנק את טענתה, בין היתר בטענה שהפעולות בוצעו למטרותיה וכי היא לא הלינה עליהם למרות שמדובר בסכומים גדולים, למרות שקיבלה באופן שוטף דפי חשבון מהבנק. כן התייחס הבנק בתגובתו לסכומים שפורטו במכתבה של התובעת.

     

78. הבנק טוען כי עפ"י הסכם הפשרה קם מעשה בי דין בין הצדדים והובעת הייתה מנועה מלהגיש את התביעה הנוכחית.

     

79. הבנק טוען כי ברור שהצדדים הסכימו שלא תישאר בידי התובעת זכות להגשת תביעה נוספת נגד הבנק לאחר שהצדדים הגיעו להסדר הפשרה, אך הם הסכימו כי ככל שתהיינה לתובעת טענות בקשר לפעולות שנעשו בחשבונה, היא תוכל להביאן בפני הבנק, ולא בפני בית המשפט, ואם הבנק, לאור בדיקתו, ימצא כי טענותיה של התובעת מוצדקות יוחזרו הכספים לתובעת. הבנק לא הסכים להשאיר בידי התובעת, לאחר שנתן הסכמתו להסכם הפשרה, את זכות התביעה.

     

80. הבנק טוען כי בעקבות פנייתה, בדק הבנק את טענות התובעת ודחה אותן אחת לאחת, ובכך קוים הסכם הפשרה וזה היה צריך להיות סוף ההתדיינות.

     

81. הבנק טוען כי על אף שהטענה הועלתה בכתב ההגנה, לא הוגש בעניין זה כתב תשובה וגם בתצהיר הראשון של התובעת, לא סתרה התובעת את הטענה אלא הסתפקה בטענה שהחשבון הוחרג בהסכם הפשרה ונשמרה זכותה לבדיקת ההעברות.

     

82. בנוסף, טוען הבנק, כי מר טל סלומון התייחס לעניין זה בתצהיר הראשון שלו בסעיף 17 ולפיו 'כפי שנאמר לו' יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בי דין בשל הסכם הפשרה וכי 'משמע' שכל שנשמר בידי התובעת הוא הזכות לבקש ביקורת של הבנק אך לא להגיש תביעה.

     

83. לא אף זאת, טוען הבנק, אלא שכעולה ממוצג נ/10, תצהירה של התובעת בתביעה הראשונה, הבנק סירב לשחרר את השעבודים שנרשמו לטובתו על כלי הרכב של התובעת בטענה שאלה נועדו להבטיח גם את חובות ג' לבנק, וכי בהסכם הפשרה הסכים הבנק לוותר על שעבודים אלה להבטחת חובותיו של ג', וכי הוא עשה ויתור זה כנגד ויתור התובעת על זכות התביעה העתידית שלה נגד הבנק (להבדיל מדרישה לבדיקה עצמית של הבנק כאמור לעיל) (סעיף 14 לסיכומי הבנק).

     

84. אינני מקבלת את טענת הבנק בעניין זה, הן לגופה, והן בטענותיו הפרוצדוראליות בעניין זה.

     

85. כפי שטוען הבנק עצמו, הצדדים היו מיוצגים באותה עת על ידי עורכי דין, ויש לכן להניח, שהתכוונו לדברים העולים מלשון הסכם הפשרה.

     

86. אינני מקבלת את טענת הבנק כי בהסכם הפשרה הוסכם בין הצדדים כי התובעת תוכל לפנות בדרישה לבדיקה לבנק, ובדיקת הבנק תהווה סוף פסוק, והתובעת לא תוכל לפנות לבית המשפט.

     

87. הצדדים הסכימו כי לא תהיה להם כל טענה מכל סוג ביחס לחשבונות שפורטו בהסכם הפשרה וביניהם החשבון נשוא התביעה. מיד לאחר מכן הוסיפו "ואולם תישמר זכותה של התובעת לבוק את העברות מחשבון ******** ואם ייווכח הבנק כי או בוצעו ללא הרשאת התובעת... – יזוכה סכום החיוב...". כלומר, ההמשך בא על מנת לסייג את תחילת הסעיף לפיו לא תהיה לצדדים כל טענה ביחס לחשבונות המפורטים, והסייג מתייחס לתחילה שברישא של ההוראה. מכאן שביחס לכך יכולה התובעת להעלות טענה, ולהעלות טענה, פירושה, טענה בפני בימ"ש.

     

88. לאור העובדה שהצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין, ולנוכח הסכומים בהם דובר, וההשלכה של ההסכמות על תביעות הדדיות אפשריות בין התובעת לבין הבנק, אילו התכוונו הצדדים שהתובעת לא תוכל להגיש תביעה בגין חיובים ללא הרשאה בחשבון נשוא התביעה, היה הדבר נרשם במפורש, ולא כך נעשה, ולא בכדי.

     

89. לפיכך, אין בהסכם הפשרה משום מעשה בי"ד או מניעות אחרת להגשת התביעה ע"י התובעת.

     

90. גם בטענות הפרוצדורליות של הבנק לא מצאתי ממש. התובעת טוענת עוד בכתב התביעה כי התביעה על העברות לא מורשות מהחשבון הוחרגה בהסכם הפשרה, ועל כך היא חוזרת בתצהירה, ולא היה כל צורך בהגשת כתב תשובה בעניין זה על ידה.

     

91. כמו כן, בתצהירו של מר טל סלומון בעניין זה אין מאומה, שהרי לא מדובר בעד שנטל חלק בעריכת הסכם הפשרה ומעיד על כוונת הצדדים ביחס לעניין כלשהו שיש בו קושי פרשני בהסכם, אלא באמירה מצדו בתצהירו, המבוססת על טענה משפטי שהסביר לו עורך הדין של הבנק, ובפרשנות שלו למסמך שלפניו. לפיכך לעדותו בעניין זה אין כל ערך, מה גם שכאמור, פרשנות הטקסט אינה בלתי ברורה בנסיבות.

     

92. אשר על כן, נדחית טענת הבנק בדבר מעשה בית דין ומניעות מצד התובעת להגיש את התביעה.

     

    משכון להבטחת חובותיו של ג' לבנק

93. הבנק טוען כי התובעת משכנה לטובתו את רכביה ואת חשבונותיה בבנק להבטחת כל התחייבויותיו של ג' לבנק, ללא הגבלה בסכום, ומכאן שגם אם היה ממש בטענותיה של התובעת בתביעתה, הרי שבהעברת הכספים מחשבונותיה לחשבון ג' לא נגרם לה כל נזק אמיתי.

     

94. גם טענה זו של הבנק אינני מקבלת. ראשית, יש הבדל בין חבותו של החייב העיקרי לבין מי שמשכן נכסים או כספים להבטחת חבותו של החייב העיקרי, ולא נגזרת מהשעבוד זכותו של הנושה להעברת כספים מהאחד לאחר, מה גם שלא נוהלה לפני תביעה נגד ג' בה הוכחו חובותיו, מה מהם שולם ומה החוב שנותר. שנית, כפי שציין הבנק עצמו בסיכומיו, במסגרת הסכם הפשרה בתובענה הראשונה, ויתר הבנק על השעבוד (סעיף 14 פסקה שנייה לסיכומים), בעוד שנשמרה זכותה של התובעת בדבר העברות שלא כדין שבוצעו מהחשבון. לכן, הבנק אינו יכול להסתמך על השעבוד האמור, וטענתו בעניין זה, נדחית.

     

    הסכומים הנתבעים

    א. משיכת מט"ח מיום 23.12.03 בסך 351,670 ₪ (65,000 יורו).

95. התובעת טוענת כי מדובר במשיחת מט"ח, 65,000 יורו (נומינאלית 351,670 ₪) ע"י ג' ביום 23.12.02. הסכום הועבר מחשבון התובעת לחשבון משותף של בני הזוג (נספחים ו'1 ו- ו'3 לתצהיר התובעת). הפעולה נעשתה בהוראה טלפונית וגב' קטי בלהסן שביצעה את הפעולה בבנק נמנעה מלתת בעניין זה תצהיר. על כך העיד מר טל סלומון כי על כל פעולה צריכה להיות חתימה וכי אין לו הסבר מדוע אין חתימה של התובעת על הפעולה.

     

96. הבנק טוען בעניין זה כי מתוך סכום זה, 13,000 יורו שימשו לרכישת רכבה של התובעת. בכך מסתמך הבנק על עדותו של מר טל סלומון לפיה באותו תאריך, 24.12.03, הועבר מהחשבון המשותף סכום של 211,208 ₪ לחשבון חברת ק.מ.י קוריאה מוטורס ישראל בע"מ עבור רכישת רכב חדש לתובעת, ויצוין כי באותו יום גם נלקחה ע"י התובעת וג' הלוואה בסך 140,000 ₪ בחשבון זה ולחשבון זה נכנס סכום של 69,922.59 ₪ מהמרת מט"ח. מתוך הסכום של 65,000 יורו שהועברו לחשבון המשותף, הומר בו ביום, ה- 24.12.03, סכום של 13,000 יורו והתמורה שהתקבלה בסך 69,922.59 ₪ הועברה לחשבון העו"ש המשותף. לגבי יתר הסכום, כ- 40,000 יורו, הצהיר טל סלומון, כי ביום 1.9.05 הומר סכום של 39,701.57 יורו והסכום שהתקבל בסך 220,000 ₪, שימש לחילוט ערבות בנקאי שהוציא הבנק לטובת בנק מרכנתיל עבור מר אלברט נמר לבקשת התובעת וג'.

     

97. כן טוען הבנק כי בתצהירו של ג' מיום 10.2.06 (נספח ג' לתצהיר התובע) מונה ג' 4 פעולות ספציפיות שעשה, לטענתו, בחשבונה של התובעת (סעיף 2 לתצהיר), והפעולה הזאת, בסכום כה משמעותי, אינה כלולה בפעולות אלה, ללא ספק, משום שג' ידע כי היא נעשה לצרכיה האישיים המובהקים של התובעת.

     

98. התובעת טוענת לגבי הרכב כי הרכב נרכש מכספי מכירת רכבה הישן בצרוף הלוואה אותה נטלה מהבנק מהחשבון המשותף, וכי עצם נטילת ההלוואה, שעה שלזכותה היו כספים רבים בחשבון הפרטי בסך של כ- 195,000 יורו, ולא הייתה סיבה נגלית לעין לנטילת ההלוואה, מלמדת על כך שהתובעת אכן ביקשה לייעד ולייחד את הכספים שבחשבון אך ורק לצרכי בנה, כפי שהעידה. גם ג' העיד שקניית הרכב מומנה מהלוואה בסך 140,000 ₪ ומכירת הרכב הישן תמורת סך של כ- 75,000 ₪.

     

99. אשר לערבות העידה התובעת שהיא לא מכירה את מר אלברט נמר וכי החתימה על גבי הבקשה להוצאת הערבות הבנקאית, הנחזית להיות חתימתה, אינה חתימתה. ג' העיד כי נמר הוא האדם שג' הלווה לו כסף ונמר "נפל" וכתוצאה מכך "הפיל" את ג'.

     

100. כן טוענת התובעת כי חוות דעתו של הגרפולוג מר יצחק חגג קבעה כי החתימה על מסמך הבקשה להוצאת ערבות אינה חתימתה, וכי בעוד שבערבות מצוין כי היא הוצאה, לכאורה, לבקשת בני הזוג, הרי שבבקשה להוצאת ערבות מצוין במפורש שהיא הוצאה לבקשתו של ג' בלבד וכי ג' הוא שלקח את הערבות מהסניף.

      

101. הבנק לא הגיש חו"ד גרפולוגית נגדית שכן לטענתו, חוות הדעת מהווה הרחבת חזית מאחר והרשות שניתנה לתובעת לתקן את כתב התביעה הייתה ביחס לסכום הנוסף שהיא ביקשה להוסיף לכתב התביעה המקורי, בסך 500,000 ₪. לכן חוות הדעת וכן סעיף 20 לתצהירה הנוסף של התובעת, בו היא מעידה שהחתימה הנחזית להיות חתימתה על הבקשה להוצאת ערבות, אינה חתימתה, מהווים הרחבת חזית, ולכן לא היה על הבנק להגיש חוות דעת.

      

102. אינני מקבלת את טענת הבנק לפיו הוא אינו חייב בהשבת סכום זה לתובעת. הבנק מבקש להעלות השערות שונות הנוגעות לשימושים שנעשו בכספים שהוצאו מהחשבון המשותף, ולהסכמה כביכול הנובעת מהשימושים שנעשו בכספי החשבון המשותף, להוצאת כספים מהחשבון שהוא חשבון שלה בלבד. לגבי החשבון המשותף, אין חולק כי לג' הייתה זכות חתימה בחשבון. בכך אין כדי להכשיר העברות כספים שג' עשה מהחשבון הפרטי של התובעת בו לא הייתה לו זכות חתימה לחשבון המשותף ומשם, יכול היה כרצונו, להעביר כספים למטרות שונות. לבני הזוג היו התחשבנויות מהתחשבנויות שונות, אולם בשני החשבונות שהיו בבעלות התובעת בלבד, רק לה הייתה זכות חתימה, ואם לא היא ביצעה את ההוראה, על הבנק להוכיח פוזיטיבית שאישרה הוצאת כספים ממנו, כאשר בסכומים בהם מדובר (בניגוד לסכומים עבור רכישת הדירה) אין זה ברור כלל ועיקר מה הייתה ההתחשבנות הכוללת בין בני הזוג וכי התובעת הייתה מסכימה להוצאת הכספים האמורים מחשבונה. כעובדה הצדדים נטלו הלוואה מהחשבון המשותף וכן מכרו את רכבה הקודם של התובעת.

      

103. לכך יש להוסיף כי הפקידה שביצעה את ההוראה, הגב' בלהסן לא העידה. העובדה שהיא אינה עובדת הבנק עוד, אינה פוטרת את הבנק מלזמן אותה לעדות על מנת לנסות ולתת הסבר לפעולה.

      

104. לפיכך, מתקבלת התביעה ברכיב זה.

      

     ב. העברה מיום 8.4.04 בסך 30,000 ₪.

105. העברה שביצע ג' מהחשבון הפרטי של התובעת לחשבון הפרטי שלו, מס' ******* מיום 8.4.04 (נספח ו'4 לתצהיר התובעת) בסך 30,000 ₪.

      

106. הוראת העברה זו נעשה בדלפק בבנק.

      

107. התובע טוענת כי העברה זו אינה נושאת את חתימתה.

      

108. הגב' אנה רבינוביץ שביצעה את הפעולה מטעם הבנק העידה כי היא אינה זוכרת את ביצוע ההעברה אלא מסתמכת על המסמכים שלפניה (סעיף 2 לתצהירה, מוצג נ/14).

      

109. הגב' רבינוביץ העידה בתצהירה כי פעולה זו נעשתה דקה לפני שנעשתה פעולה נוספת להעברת סכום של 20,000 ₪ מהחשבון של התובעת לחשבון אחר של התובעת בסניף מס' *********, וסביר ששתי הפעולות נעשו על ידי אותו אדם.

      

110. בשת האסמכתאות, לשתי הפעולות האמורות, אין חתימה של הלקוח, והגב' רבינוביץ מציינת בתצהירה שהיא אינה זוכרת אותן, אך מהכרותה את אופן עבודתה, אין לה ספק שלא ייתכן שההוראות ניתנו לה ע"י ג', שלא הייתה לו זכות חתימה בחשבון ושההוראות הללו ניתנו ע"י התובעת שהייתה בעלת החשבון ובעלת זכות החתימה בו.

      

111. הגב' רבינוביץ שללה כל אפשרות שאי פעם היא אפשרה לג' לפעול בחשבונות הפרטיים של התובעת (עמ' 46 לפרוטוקול), מאחר ולדבריה כאשר יש בעלים בחשבון הוא זה שנותן הוראות בחשבון (עמ' 46 ש' 3 לפרוטוקול). אולם, למעלה מהצורך, הוצגו בפני הגב' רבינוביץ ת/3 ו- ת/4 המלמדים לכאורה שהיא ביצעה פעולות בחשבון הפרטי האחר של התובעת בסניף (חשבון שהצדדים כינו "חשבון העוגיות"), עפ"י הוראתו של ג' ובחתימתו (מעמ' 46 משורה 25 לפרוטוקול ועד לסוף עדותה).

      

112. ללא קשר למוצגים ת/3, ת/4, לא ניתן להסתמך על עדותה של הגב' רבינוביץ לפיה התובעת היא שנתנה את ההוראה על יסוד טענת הגב' רבינוביץ כי היא פועלת לפי נהלי הבנק שכן אין ספק שלפי נהלי הבנק היה עליה להחתים את התובעת על ההוראות שניתנו בדלפק, והיא לא עשתה כן. מדובר בדרישה מהותית מפקיד בנק המבצע פעולות רבות מידי יום. אין מקום שהלקוח יחויב בכספים על יסוד טענת הפקיד כי חזקה היא שהוא פעל כנדרש, שעה שברור מהפעולה עצמה שהפקיד לא פעל כנדש וכפי שצריך לנהוג פקיד בנק סביר. במיוחד כך כאשר העדה מסתמכת בעדותה על מסמכים ואינה זוכרת את ההעברה הספציפית בה מדובר. אמנם, דבר זה סביר לגבי פקיד בנק שמבצע בכל יום פעולות רבות ומדובר על פעולות שנעשו שנים לפני מתן עדותה, אך בדיוק לשם כך היה עליה להחתים את נותן ההוראה.

      

113. לפיכך אני מקבלת את התביעה ברכיב זה.

      

     ג. העברה מיום 12.11.104 בסך 132,330 ₪, והעברה בסך 443,560 ₪ מיום 15.11.04 

114. לגבי שתי פעולות אלה בסך כולל של 575,890 ₪ מציינת התובעת בכתב התביעה כי הפעולות נעשו שלא כדין, אולם היא אינה תובעת בגינן משום שכספים אלה נוצלו לשם רכישת הבית המשותף שלה ושל ג'.

      

115. הבנק טוען כי העובדה שהתובעת לא תבעה בגין שני רכיבים אלה, למרות שמדובר בסכומים משמעותיים, מלמדת כי גם לגישת התובעת אין לבנק אחריות לכספים שהוצאו מהחשבון לטובתה של התובעת או לעניין משותף שלה ושל ג' וכי הוצאת כספים אלה לא גרמה לה נזק.

      

116. אינני מקבלת את טענת הבנק כי יש ללמוד מהעברות אלה לגבי יתר ההעברות, הן משום שביתר ההעברות ייחוד הכסף עבור מטרה כזו או אחרת בעייתי בהרבה מהעברות אלה לצורך רכישת דירת מגורים של בני הזוג. שנית, העברת כספים לצורך רכישת דירת מגורים, עולה בקנה אחד גם עם טובתו של בנם של התובעת וג', שהתובעת ביקשה להגן על עתידו, ולא הרי הוצאת כסף לצרכים משותפים לרכישת בית, כהרי הוצאתם לעניינים אחרים, רכישת ריהוט לבית או מכונית, לדוגמה, או כל צרכים אחרים שג' ראה אותם המטרה טובה, בין לעצמו ובין לבני הזוג או לעסקיו. כספים כאלה, ג' היה רשאי להוציא מהחשבון המשותף, אך לא מהחשבונות שהיו בבעלות התובעת בלבד, כמו החשבון נשוא התובענה.

      

117. כאמור לא נדרשת הכרעת בית המשפט לגבי כספים אלה.

      

     ד. רכישת מט"ח מיום 16.12.04 בסך 500,000 ₪ והוצאתם ביום 1.2.05.

118. התובעת טוענת כי ביום 16.12.04 רכש ג' מט"ח בסך של 500,000 ₪, והוא הוציא סכום זה מהחשבון הפרטי של התובעת לחשבונו הפרטי ביום 1.2.05. סכום זה הוא נשוא תיקון כתב התביעה. התובעת טוענת כי הוצאתו של הסכום הוסתרה על ידי הבנק שנמנע מלתת לתובעת את דפי חשבון הליש"ט שלה. ג' הוציא את הסכום ואף הודה בכך בחקירתו הנגדית (עמ' 95 ש' 13 – 18 לפרוטוקול).

      

119. התובעת מוסיפה וטוענת כי למרות שרכיב זה עמד ביסוד תיקון התביעה, בתצהירו השני של טל סלומון אין מילה וחצי מילה על סוגיה זו, והוא גם לא נתן לכך הסבר בחקירתו הנגדית.

      

120. הבנק טוען כי מר סלומון התייחס לעניין זה בתצהירו הראשון בסעיף 13 והתייחס להשתלשלות העניינים ביחס לסכום זה. עפ"י תצהירו של מר סלומון ביום 16.12.04 נרכש סכום של 500,000 ₪ שהיה בחשבון מטבע זר. הפעולה בוצעה ע"י פקידה בשם פגי מסיקה, לפי בקשתה של פקידה אחרת, יפה נחום, ולא ניתן לראות מהאסמכתא לביצוע הפעולה אם ההוראה ניתנה ליפה בטלפון או בדלפק ועל ידי מי. כן מציין מר סלומון בתצהירו כי פעולה זו נעשתה לאחר ש- 4 ימים קודם לכן, ביום 12.12.04 נעשו בחשבון 2 פעולות של מכירת ניירות ערך בסכום כולל של 600,000 ₪, ולמחרת, ביום 13.12.04 הופקד סכום של 600,000 בפורימון. ביום 16.12.04 נמשך מהפורימון סכום של 500,000 ₪ ובו ביום נעשתה הפעולה עליה התלוננה התובעת של רכישת מטבע זר בסכום של 500,000 ₪, בו נרכשו 59,128.95 ליש"ט. לסיום מסר בתצהירו:

     "אדגיש כי סכום המט"ח הנ"ל נרכש לחשבונה של התובעת (ההדגשה במקור – ר.פ.) בסניף ובפעולה זו לא הוצא הסכום הנ"ל מחשבונה ולא ברור על איזה "נזק" היא מתלוננת בפעולה זו".

      

121. כן טוען הבנק כי בתצהיר הנוסף של מר סלומון ציין מר סלומון כי לגבי הפעולה שמיום 18.1.12, זו:

     "בוצעה ע"י הפקידה פגי מסיקה, קרוב לוודאי על פי הוראה טלפונית שקיבלה. בירור שנעשה איתה לאחרונה העלה כי, כצפוי, אין היא זוכרת את הפעולה שנעשתה לפני כשבע שנים. יחד עם זאת זיהתה גב' מסיקה בצילום של המסמך שהוצג לה סימן של סיכה (בפינה העליונה הימנית של המסמך) ולדבריה, לפי שיטת העבודה שלה, למסמך היה מוצמד פתק שלה שמסביר על יסוד מה ביצעה את הפעולה. לצערי, כל הניסיונות לאתר פתק זה עלו בתוהו. ואציין כי פגי מסיקה אינה עובדת בבנק מאז סוף שנת 2007 וכפי שנמסר לי היא לא הסכימה להעיד בתיק זה".

      

122. כעולה מהאמור, תחילה הלין הבנק על טרוניית התובעת על כך שהפעולה אמנם נעשתה, ללא כל ראיה שהיא נעשתה על פי הוראת התובעת, שעה שהתובעת טוענת כי לא היא נתנה את ההוראה, אך הכספים נותרו בחשבונה. רק מאוחר יותר התברר שלא היה מקום לתמיהה מצד הבנק, ולא היה מקום לציין מלכתחילה ש"בפעולה זו" לא נעשה דבר שגרם לה נזק, שעה שהכספים הוצאו ע"י ג' מהחשבון הפרטי של התובעת לחשבון הפרטי שלו זמן מה לאחר מכן.

      

123. אין לקבל את סברות הבנק בדבר פתק עלום שהיה צמוד להוראה, וכי הייתה בו הוראה של התובעת להעברת הסכום, וכל זאת על פי סברות נטענות של פקידת בנק לשעבר, שהבנק לא זימן לעדות משום שלא רצתה ליתן עדות, ושעה שהפתק לא נמצא והפקידה עצמה לא זוכרת את הפעולה עצמה. וודאי שלא היה מקום לדרוש כי התובעת תזמן לעדות את פקידת הבנק.

      

124. לפיכך אני מקבלת את התביעה ברכיב זה.

      

     ה. העברה מיום 30.3.05 בסך 2,900 ₪.

125. מדובר בהעברה שביצע ג' ביום 30.3.05 בסך 2,900 ₪ מחשבונה של התובעת לחשבון מס' *********.

      

126. למעשה, רק לגבי סכום זה מודה הבנק מפורשות כי ביצע את ההעברה על סמך הוראתו של ג' בלבד ושלא כדין, אם כי בשל טעות בתום לב (ותוך העלאת טענות שיפורטו להלן).

      

127. בתצהירו מעיד מר סלומון כי לפי האסמכתא לביצוע הפעולה שברשות הבנק נראה כי פעולה זו אכן נעשתה ע"י ג', באמצעות פקידה בשם רונית עדיני, וכי לא ברור לו כיצד ארעה טעות זו וכיצד התאפשרה פעולה בחשבון בחתימתו של ג'. מדובר, ל,דעתו בטעות בתום לב של הפקידה. גם לגבי פעולה זו מוצא הבנק לנכון לציין כי באותה פעולה ממש העביר ג' מחשבונו הפרטי מס' ******* לחשבון המשותף מס' ******** סכום גבוה יותר של 7,000 ₪, ועל פניו ברור ששתי הפעולות נעשו לצרכים המשותפים של בני הזוג וכי לתובעת לא נגרם כל נזק אמיתי מטעות זו של הפקידה.

      

128. טענת הבנק בדבר העברות שנעשו ע"י ג' מחשבונו לחשבון המשותף או לחשבון נשוא התביעה תידון בהמשך ובנפרד.

      

129. משאין מחלוקת כי הוראה זו ניתנה ע"י ג' בלבד, למרות שלא הייתה לו זכות חתימה בחשבון, מתקבלת התביעה ברכיב זה.

      

     ו. העברה מיום 21.12.04 בסך 50,000 ש"ח.

130. התובעת ויתרה על טענתה בעניין סכום זה, והדיון בו התייתר.

      

     ז. העברה לחשבון מיום 24.12.05 בסך 353,860 ₪ (65,000 יורו).

131. בסיכומיה ויתרה הובעת על רכיב תביעה זה, וכפי שפירט הבנק בסיכומיו, משום שהתברר שפעולה זו לא נעשתה כלל בחשבון, לא ע"י התובעת, לא ע"י ג' ולא ע"י מישהו אחר.

      

     הסכמת התובעת לכל פעולות ג' בחשבון בבנק

132. הבנק טוען כי בשל יחסי בני הזוג שהיו טובים והתנהלותם המשפחתית כמו גם העובדה שהוא שלח לבית התובעת וג' את דפי החשבון באופן שוטף, יש ללמוד על הסכמתה או הסכמה מיוחסת לפעולות האמורות.

      

133. אינני מקבלת את הטענה. יחסי התובעת וג' בעת נישואיהם היו טובים לשיטתה, ולשיטתו, ככל העולה מעדותו, לאו דווקא. מכל מקום לבני הזוג הייתה בעייה ספציפית של ילד עם בעיות בריאות קשות שלא היה צפוי שיפתרו ויסתיימו, ואשר התובעת, ובהסכמתו של ג', ראתה לנכון לתת להן מענה. שנית, מדובר בבני זוג שאלו להם נישואים שניים, וכאשר יש לג' שתי בנות מנישואים קודמים. דבר זה, לכאורה, דווקא תומך בצורך ליצור הפרדה, חלקית לפחות, של ענייניהם הכספיים. לא אף זאת, אלא שלצד החשבונות המשותפים, היו לכל אחד מבני הזוג חשבונות נפרדים, ולתובעת היו שניים כאלה, אחד "חשבון העוגיות" והאחר החשבון נשוא התביעה אשר נועד לשמירת כספים לצרכים של בנם. אין לקבל, לכן, את טענת הבנק כי הייתה הסכמה כללית של התובעת שג' יפעל בחשבון ויפעיל לשם כך שיקול דעת לגבי הצרכים המשותפים שלהם.

      

134. גם טרוניית הבנק על כך שג' הוא שהכניס את הכספים או רובם לחשבון, אין לה מקום. את ההתחשבנות שבין בני זוג, בינם לבין עצמם, לא על הבנק לעשות, אלא עליו לכבד את התחייבותו ונהליו ולתת רק לבעל זכות חתימה בחשבון לפעול בו.

      

135. הבנק גם לא יכול להסתמך על עדותו של ג' לפיה 'על מה היה לתובעת להגיש נגדו תביעה, על כספיו?'. בעדותו של ג', שעיקרה תמך בתביעת התובעת, נפלו לעיתים סתירות, אולם עיקרה לענייננו הוא שהוסכם בינו לבין התובעת על הכנסת הכספים ממכירת הבית לחשבון הפרטי של התובעת (תוך שהוסכם שג' ייטול מהם סך של כ- 300,000 דולר לצורך כיסוי התחייבויות שהיו לו לבנק אחר), וכן עדותו שהוא פעל בחשבון של התובעת ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

      

136. אין גם מקום לטענת הבנק בעניין הערבות הבנקאית שנתן ג' (לפיה התובעת רק נהנית מעסקיו של ג' אך לא מחיוביו). כאמור, אין מדובר בטענות התובעת לגבי דברים שנעשו בחשבון המשותף של הצדדים, אלא בחשבון בבעלות התובעת בלבד, שהיא בעלת זכות החתימה בחשבון בלבד, שנועדו לייחד כספים לצורך ספציפי, וכאשר הבנק אפשר לג' להוציא כספים מחשבון זה לחשבון משותף, וממנו לענייניו שלו. למעלה מהצורך אציין לעניין זה כי טענה זו מקומה היה בתובענה הקודמת ולא בתובענה זו. הבנק לא שמר לעצמו זכויות תביעה נוספות כנגד התובעת שכן עניין זה נדון בתובענה הקודמת ובכך הגיעו הצדדים להסכם פשרה, והדבר היחיד שנותר לדיון הוא העברות שלא כדין שביצע הבנק, שלגביהם הוא יכול להתגונן בטענות ספציפיות הנוגעות לכל העברה והעברה. מכל מקום הבנק לא פירט טענה זו של השתתפות התובעת בחובות בעלה דאז לגבי הוצאה ספציפית זו, ובמיוחד בנסיבות העניין של ייחוד כספי החשבון.

      

     קיזוז סכומים שג' העביר מחשבונו לחשבונה של התובעת או לחשבונות משותפים שלהם

137. בכתב ההגנה המתוקן הוסיף הבנק טענה שלא נגעה לתיקון כתב התביעה (כפי שהוא רשאי לעשות), בין היתר ביחס לכך שמאחר וג' הכניס סכומים שונים מחשבונו הפרטי לחשבון המשותף או לחשבון הפרטי של התובעת, יש לנכות סכומים אלה מכל סכום שייפסק לתובעת.

      

138. אינני מקבלת טענה זו. אין מקום בתביעה זו (וספק אם חשבון כזה נעשה במסגרת גירושי בני הזוג) לבדוק איזה סכומים הכניס מי מהם למשק הבית המשותף או לצרכים מוסכמים אחרים של בני הזוג. ג' יכול היה להכניס סכומים שונים לחשבונות המשותפים או לחשבונה של התובעת, וודאי שיכול היה לעשות כן על-פי הסכמות שבין בני הזוג, ולכך, כטענה כללית, אין קשר לטענות ההגנה של הבנק.

      

139. לפיכך נדחית טענה הבנק כי יש להפחית סכומים אלה מהסכומים שנפסקו לזכות התובעת.

      

     גירושים פיקטיביים

140. הבנק טען כי למעשה לא נפרדו בני הזוג וכי יש חשש כי מדובר בגירושי נוחות, גירושים פיקטיביים. כעולה מסיכומי הבנק, אין מדובר בטענת עובדה הנסמכת על תשתית ראייתית אלא במסקנה של בא-כוח הבנק המבוססת על כך שאלמלא היו הצדדים נפרדים, לא הייתה התובעת מעלה כל טענה כלפי הבנק.

      

141. מדובר בטענה עובדתית שיש להוכיח אותה בראיות, ולא די במסקנה של הבנק, במיוחד שזו לא נסמכת על עובדות כלשהן אלא רק על הסברה, שאחרת לא הייתה התובעת תובעת את הבנק.

      

142. מעדויותיהם של התובעת וג' עולה מסקנה הפוכה. הללו התגרשו ומאז לא היו בקשר, וג' מתגורר אצל בתו מנישואים קודמים.

      

143. לפיכך אני דוחה את טענת הבנק כי מדובר בגירושים פיקטיביים.

      

     ד. פסיקתא

144. לאור האמור לעיל ישלם הבנק לתובעת את רכיבי התביעה שהתביעה בגינן התקבלה כמפורט לעיל, ובסכומים המשוערכים ליום הגשת התביעה המקורית כדלקמן:

     436,115.71 ₪.

     36,741.75 ₪.

     587,609.90 ₪.

     3,379.85 ₪.

145. כולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה המקורי ועד למועד התשלום בפועל ע"י הבנק.

      

146. בנוסף ישלם הבנק לתובעת הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הבנק, וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

      

     ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ו, 21 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.