תכלית תקנה 3 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007

עניינה של הבקשה:

לפני בקשת המדינה, נתבעת 2 בתיק זה, להורות לתובע/המשיב 1 בבקשה זו, לשלם את סכום האגרה במלואה שאם לא כן תימחק התביעה.

לשיטת המדינה, האגרה בתיק הנוכחי לא שולמה כדין.

האגרה המקורית שולמה לפי המתכונת הקודמת של כתב התביעה אשר הוגש ביום 8.7.15.

התביעה המקורית הוגדרה כ"קניינית כספית", ועסקה במקרקעין שהיו בעבר בבעלות התובע ולגרסתו ניטלו ממנו ללא תמורה ע"י רשות מקומית לצורכי ציבור.

התובע (שייקרא להלן: "המשיב") גרס בכתב התביעה המקורי, כי עם השנים נזנחה המטרה הציבורית לשמה נלקחו ממנו המקרקעין ויעודם שונה ליעוד מגורים. אולם, המקרקעין לא הושבו לידי התובע למרות שהיה על הנתבעות או מי מהן, לעשות זאת עם שינוי המקרקעין למגורים. לפיכך דרש המשיב עוד בכתב התביעה המקורי את השבת המקרקעין ו/או פסיקת פיצוים ריאליים לטובתו מכוח הוראות חוק התכנון והבנייה, סעיפים 195(2), 196(א).

המשיב שילם אגרה בגין תביעתו בסך של 1,152 ₪ משום שלשיטתו הואיל ומדובר בתביעה קניינית במהותה, חלה עליה הוראת התקנה 3(8) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות")

ברם, ביום 29.12.16 הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה הוגש אגב הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה שנענתה בחיוב בהחלטת כבוד השופט יהושע גייפמן מיום 16.10.16.

על פי כתב התביעה המתוקן, התביעה הוגדרה כתביעה "כספית, מתן חשבונות".

סכום התביעה הועמד על 4,300,000 ₪. העתירות בכתב התביעה התחדדו שכן הוברר כי בין לבין המקרקעין נמכרו לידי צד ג' ולא ניתן לבצע השבה בעין. העתירה המרכזית בתביעה המתוקנת הינה להורות לנתבעות לפצות את התובע/משיב בפיצוי המגלם את שווי המקרקעין במועד שינוי הייעוד ו/או במועד מכירת המקרקעין לפי הגבוה מבין השניים.

עמדת המבקשת:

הנתבעת 2 (שתיקרא להלן: "המבקשת") סוברת כי יש להורות למשיב לשלם את האגרה על מלוא סכום התביעה כנגזרת מן הסך של 4,300,000 ₪ אותם תבע ולא על בסיס תקנה 3(8) לתקנות האגרות, אשר לפי ייגבה סכום קבוע במקרה של תביעה העונה לדרישות התקנה שהיא : "תביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילת זכויות הנאה במקרקעין, על פי סמכות לפי דין, או תביעה בגין נטילה שילטונית של זכויות במקרקעין, והכל למעט תביעה בנזיקין בגין אלה".

לחילופין, במידה ולא תשולם האגרה כנדרש טוענת המבקשת כי יש להחיל בעניינו את הוראות התקנה 100(4) לתסד"א תשמ"ד-1984 ולהורות על מחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה מספקת.

המבקשת סבורה, כי סכום האגרה בענייננו אמור להיגזר מתוך הסעד הכספי לו עתר המשיב בכתב התביעה המתוקן. שם, הגדיר ככספית את מהות הסעד הנדרש על ידו, וכפועל יוצא על האגרה להיגזר מסכום זה.

המבקשת ערה לכך שקיימות פסיקות שונות אולם לשיטתה כאן המשיב אינו עותר לדמי שימוש, אלא לסעד כספי מובהק ועל כן הגדרת אופי האגרה נגזר מכך.