ת"א 6462-04-14עירית צפת נ' נוער בישראל (ע"ר) ואח'

1.בפני בקשה של הנתבעת 1, אגודת אכסניות נוער בישראל (ע"ר) לצו מניעה זמני המורה כי אין לעשות כל דיספוזיציה בשטח של 2.3 דונם המצויים בגוש מס' 13075 חלקה 174 בעיר צפת (להלן: המקרקעין) "בין במישרין בין בעקיפין" וכי אין לבצע כל פעולה לשינוי הרישום בזכויות במקרקעין ו/או לרישומה של הערת אזהרה עליהם לטובתה של התובעת ו/או לטובת כל צד ג' שהוא, בין בפנקס המקרקעין ובין ברשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י).

2.מדובר בענייננו, כאמור, בבקשה של נתבע לסעד זמני. בית המשפט יתן סעד זמני לנתבע רק בנסיבות חריגות, "כאלו שבהן יש קשר הדוק בין הסעד המבוקש בתובענה, או שיש בסעד משום הסדר ביניים עד להכרעה בתובענה" (רע"א 640/09 בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ נ' הר הכרמל (כולל אחוזה) אגודת תושבים (ע"ר) (23.2.2009)).

3.התובעת, עיריית צפת, תבעה בתביעה שבכותרת את סילוק ידם מהמקרקעין, של המבקשת ושל הנתבעת 2. לאחר שנמחקה בקשה קודמת דומה שהגישה המבקשת ביום 15.4.2015 ללא צירוף תצהיר, הגישה זו ביום 18.5.2015 את הבקשה הנוכחית. המבקשת טוענת כי יש לדחות את תביעת סילוק היד שהגישה נגדה עיריית צפת, כי למרות שעיריית צפת טוענת שהיא רכשה את המקרקעין בשנת 1960, המקרקעין נמצאים בבעלותה של רשות הפיתוח. המבקשת טוענת כי היא מחזיקה במקרקעין באופן רציף משנת 1976. כטענה חלופית לדחיית תביעת סילוק היד של עיריית צפת טוענת המבקשת כי יש לה טענות לחזקה מכח שנים, לקבלת רשיון בלתי הדיר במקרקעין "וטענות נוספת". המבקשת טוענת כי עיריית צפת פנתה לרמ"י בדרישה שרמ"י תימנע מלבצע עסקה במקרקעין אשר סותרת את חוזה הרכישה הנטען בו נמכרו המקרקעין לעיריית צפת וכי עיריית צפת דרשה פרטים מרמ"י לצורך הכנת שטרי מכר לשם רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין. המבקשת טוענת בבקשתה כי יש לה זכויות במקרקעין "בין אם בפועל ובין אם בכוח, בין במפורש ובין אם במשתמע, בין אם במעשה ובין אם מחדל, בין אם מכללא אם על ידי הבטחה שלטונית מחייבת, מכח חזקת השנים ו/או מכוח תקנה 25(1) לתקנות חובת המכרזים תשנ"ג-1993". לטענת המבקשת מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אם הבקשה תידחה זכויותיה במקרקעין עלולות להיפגע באופן בלתי הדיר, ואילו לעיריית צפת לא ייגרם כל נזק אם יינתן הצו, שכן היא לא נקפה אצבע לרישום המקרקעין על שמה מזה למעלה מחמישה עשורים.

4.לשיטת המבקשת, הבעלים של המקרקעין הוא רשות הפיתוח. ככל שמדובר במניעת ביצוע דיספוזיציה על ידי רשות הפיתוח, הרי רשות הפיתוח אינה צד לבקשה. מסתבר כי לא מדובר בהשמטה ללא משים: עיריית צפת טענה בתגובה לבקשה כי דין הבקשה להידחות עקב אי צירוף רמ"י, המנהלת את המקרקעין עבור רשות הפיתוח, אלא שבתשובתה נמנעה המבקשת מלבקש לתקן את בקשתה ולהוסיף את רמ"י (או רשות הפיתוח). לטענת המבקשת, פעולת רישום המקרקעין אמורה להתבצע על ידי עיריית צפת ולא על ידי רמ"י. כך שלשיטת המבקשת עצמה לא מתבקש צו נגד רמ"י (או רשות הפיתוח) המורה להם להימנע מביצוע דיספוזיציה במקרקעין. בשולי הדברים, כאשר המבקשת נמנעת במודע מלצרף את מי שלטענתה הם בעלי המקרקעין והמנהל מטעמו כמשיבים לבקשה, ממילא אין מקום להוציא נגדם צו.

5.אפנה לשאלת מניעת ביצוע דיספוזיציה על ידי עיריית צפת. השאלה הראשונה היא האם יש בתצהיר שצורף לבקשה כדי לבסס את בקשתה לסעד זמני. כמצוטט לעיל, המבקשת טוענת שיש לה זכויות במקרקעין. אעמוד על הטענות אחת-אחת.

א.חזקה מכח שנים: סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין ביטל כל אפשרות לרכישת זכויות במקרקעין על בסיס חזקת השנים במקרקעין מוסדרים (למעט טענה מכוח התיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת אותו חוק; ראו ת"א (מחוזי ח"י) 656/01 ג'נטוס ז"ל נ' המנוח שאקור, פס' 13 (13.6.2004); ערעור נמחק בהמלצת בית המשפט העליון – ע"א 6493/04 עיזבון המנוח ח'לילי עיסא גנטוס ז"ל נ' המנוח שאקור ז"ל (5.10.2006)). לשיטת המבקשת מדובר בענייננו במקרקעין מוסדרים (מקרקעין הרשומים במרשם המקרקעין), ולשיטתה היא לא החלה להחזיק במקרקעין לפני תוקפו של חוק המקרקעין (אלא אך החל משנת 1976 – ראו סעיף 5 לתצהיר התומך בבקשה).

ב.תקנה 25(1) לתקנות חובת מכזרים, התשנ"ג-1993: תקנה זו קובעת כי התקשרות של רמ"י לביצוע עסקה במקרקעין של המדינה, רשות הפיתוח או קרן קיימת לישראל אינה טעונה מכרז כאשר מדובר, בין היתר, במי שמחזיק במקרקעין באופן רצוף עשר שנים לפחות בהסכמת רמ"י. כאמור, המבקשת בחרה במודע שלא לצרף את רמ"י כמשיבה, כך שלא מדובר בבקשה זו בצו נגד רמ"י המונע מרמ"י לבצע דיספוזיציה במקרקעין. גם אם אניח, לצורך הדיון בלבד, שמתקיימים כל תנאי תקנה 25(1) הנזכרת, אין בפטור המבקשת ממכרז למקרה שתתקשר עם רמ"י לרכישת המקרקעין, כשלעצמו, כדי למנוע מאחר (ובענייננו – עיריית צפת) לרכוש את המקרקעין מרמ"י.

ג.הבטחה שלטונית: המצהיר מטעם המבקשת לא הצהיר דבר בתצהירו בענין הבטחה שלטונית של עיריית צפת כלפיה, לא כל שכן בענין התקיימות תנאים שנקבעו בפסיקה שבלעדיהם אין תוקף להבטחה שלטונית. כאמור המבקשת ביקשה במודע לצרף רק את עיריית צפת כמשיבה לבקשה ולא את רמ"י, אך אוסיף מעבר לנדרש כי גם לא הוצהר בתצהיר מאום בענין הבטחה שלטונית שנתנה רמ"י למבקשת.

ד.רשיון בלתי הדיר: רשיון בלתי הדיר נקבע על בסיס נסיבות עובדתיות שיש בהן כדי להשתיק את מי שמבקש את סילוק היד. למעט ההצהרה לפיה המבקשת מחזיקה במקרקעין מאז שנת 1976 (פס' 5 לתצהיר), המצהיר מטעם המבקשת לא הצהיר מאום על נסיבות הימצאותה במקרקעין. על תצהיר התומך בבקשה לסעד זמני לכלול פירוטן של כל העובדות המבססות אותה, ולא על דרך ההפניה (אוסיף כי המצהיר ממילא הפנה בתצהירו לכתב ההגנה רק לענין רישום המקרקעין על שם רשות הפיתוח). די בכך כדי לדחות את הבקשה בכל הנוגע לרשיון בלתי הדיר, אך אוסיף: