לפני תביעה לתשלום סך 717,896 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק, הוצאות והשבת כספים המגיעים לה מהנתבעת.
לגרסת מר משה פרנסיס, מנהל התובעת, נחתם עם הנתבעת ביום 29.7.10 הסכם על פיו תבנה הנתבעת עבור התובעת (וחברת שיט כינרת בה עבד באותה עת) שתי ספינות על בסיס הצעת מחיר ומפרט שהוכנו ע"י המהנדס אלי שמיר (ובתכנון המהנדס שכטרמן). נטען שבעת חתימת ההסכם היו מוכנות תכניות ראשוניות ומיד לאחר החתימה נערכה פגישה שתועדה ע"י המהנדס אלי שמיר בה לובנו פרטים לקראת הכנת תכניות לביצוע.
לטענת מר פרנסיס בתצהירו מחיר כל ספינה נקבע על 1,250,000 ₪ כאשר בשלב המו"מ הובטחה לו הנחה בסך 100,000 ש"ח במידה ואכן יוזמנו 2 ספינות, הנחה שתינתן בצורת זיכוי עם תום העבודות.
מר פרנסיס טוען כי הכנת התוכניות המפורטות לביצוע היו באחריות הנתבעת אשר גם פנתה למהנדס שמיר ושכרה את שירותיו לשם כך.
במהלך הבנייה התברר כי הנתבעת איננה יכולה לעמוד בזמנים ובמצגים שהציגה והתעורר ספק אם הספינות תהיינה מוכנות לבדיקות וניסויים ימיים ב-15.2.11 הוא מועד מסירתן על פי המוסכם.
מר פרנסיס טוען שהתובעת הפעילה בעניין זה לחץ על הנתבעת שכן היה חשוב לה להתחיל ולהפעיל את הספינות כבר בתחילת עונת התיירות-באביב שנת 2011. זמן מה לאחר מכן נערכה פגישה במהלכה הודיעה הנתבעת שתוכל למסור את הספינות ביום 12.4.11 ברם היא לא עמדה ביעד גם במועד זה.
לא רק זאת אלא שאז הגיעה מצדה של הנתבעת דרישה לביצוע תשלום שסוכם שיבוצע עם סיום הקונסטרוקציה והצביעה (אבן דרך 2) ומשסירבה התובעת לכך, הזדרזה הנתבעת לצבוע את הספינה באופן שטחי ורשלני כאשר בפועל טרם הגיע השלב לעשות זאת היות והיו נדרשות עוד עבודות מסגרות וריתוכים שממילא פגעו בצבע.
ביום 2.8.11 התקבלה לטענת מר פרנסיס דרישה לתשלום "אבן דרך 3" לפני סיום העבודות כאשר בפגישה שנערכה ביום 7.8.11 טענה הנתבעת כלפי התובעת שהאחרונה הציגה לה מצגי שווא ביחס לתמחור עלות הספינה ו"עקצה" את הנתבעת, הפגישה הניבה דרישת תשלום בסך 720,000 ₪+מע"מ עבור כל אחת מהספינות כאשר אספקת הספינות עוכבה עד לביצוע התשלום.
מגעים שונים הביאו להפחתת סכום הדרישה לסך 305,000 ₪ לכל ספינה כאשר בעניין זה נחתם הסכם פשרה על פיו מעבר לסכום הנוסף הנ"ל, תשלם התובעת את יתרת "אבן הדרך השלישית" בסך 125,000 ₪ ואת "אבן הדרך הרביעית" בסך 187,500 ₪, סה"כ 618,000 ₪ לכל ספינה.
מר פרנסיס טוען שחתם על ההסכם תוך לחץ ואילוץ וכך רשם בשוליו, לחץ כלכלי שנבע מהלוואות שנטל לצורך הבנייה כאשר מנגד ונוכח העיכוב לא ניתן היה להפיק הכנסות מהספינות. אותן תוספות ועבודות נוספות שהיוו נושא להסכם הפשרה לא היו ולא נבראו לטענת מר פרנסיס אלא היה מדובר בביצוע עבודות הכלולות במפרט שהיווה בסיס להסכם. למרות ביצוע התשלום, לא עמדה הנתבעת במועד שסוכם ושוב נקבע מועד חדש ליום 21.9.11 .
מר פרנסיס טוען שלמרות מה שסוכם עמדה הנתבעת על כך שהגרירה (המסובכת) תעשה מאולם הייצור ולא מחצר הנתבעת והדבר ייקר את ההובלה ב-12,000 ₪. לאחר העמסת הספינה, מיאנה הנתבעת למסור את הערבות הבנקאית בסך 187,500 לה התחייבה במסגרת הסכם הפשרה ונדרשו בטוחות חדשות להבטחת תשלומי התובעת. במקום התפתח וויכוח ואז נחתם הסכם נוסף, גם הוא תחת אילוץ.