צד ג'-הרשות לפיתוח ירושלים ע"י עו"ד בעז הניג
1.כללי פסק דין בתביעה שיסודה בטענה להפרת זכויות יוצרים במישור הקרטוגרפי; תמצית טענת התובע הינה, שמפת העיר העתיקה של ירושלים שהוכנה על ידו, העתקה בנסיבות עוולתיות על ידי הנתבעת 1, חברה פרטית שעיקר התמחותה בהכנת מפות, בין היתר מהסוג שעל הפרק. הנתבע 2 נתבע כבעל מניותיה וכמנהלה. מטעם הנתבעים הוגשה הודעה לצד שלישי – ואשר לנסיבותיה, עיין להלן.
2.הערות מקדימות דומה, מטעמים שבבהירות הדיון, נכון להביא את תמצית טענות בעלי הדין כפי שפורטו כבר במסגרת תצהיריהם ובעדויותיהם, ויהווה הדבר את הבסיס להמשך הדיון. במקביל יצוין שבמישור המקצועי, בפני בית המשפט חוות דעת פרטיות שהוכנו על ידי שניים מבעלי הדין. ואולם, על פני הדברים, נתונה החשיבות, לחוות דעתו של ד"ר חיים סרברו, מומחה מהבכירים בישראל בתחומו, שנערכה בהוראת בית המשפט, והנהנית מחזקת אובייקטיביות. חשיבותה לצורך הכרעה בהליך שבפניי עולה שבעתיים על חוות הדעת הפרטיות שעורכיהן אף לא נחקרו בבית המשפט.
3.גרסת התובע א.ראשית עיסוקו של התובע בתחום שעל הפרק, כאמור בסעיף 4 לתצהירו, בעבודתו בעבר במסגרת משרד הביטחון בירושלים: "...בעת עבודתי במשרד הביטחון הכנתי מפה עם פירוט של הרחובות והסמטאות, ולאחר יציאתי לגמלאות הכנתי מפה חדשה ומעודכנת, על בסיס אורתופוטו שרכשתי מחברת אופק צילומי אוויר...".
בפרט הדגיש התובע בסעיף 5 לתצהירו, שאת כל סמטאות העיר העתיקה, כלשונו, עבר "ממש" על מנת לוודא את דיוק שמות הרחובות והפרטים.
ב.המפה שערך בשנת 2009 מהווה, לדידו של התובע, את אבן הפינה לדיון, והיא כונתה: "עד אור – על שם שני ילדיי, עדי ואורי" [סעיף 7 לתצהירו]. ג.ראשית ההתנהלות הקשורה לפרשתנו, בקשר שנוצר בינו לבין בעלת הדין שעתידה להיות צד שלישי בהליך זה, הרשות לפיתוח ירושלים [להלן – "הרל"י"].
לפחות זכות שימוש העביר התובע עצמו, לגרסתו, להרל"י, וכלשונו בסעיף 8 לתצהירו: "לפני כשש שנים פניתי ביוזמתי לרשות לפיתוח ירושלים והצעתי להדפיס מפה בהגדלה, ולתלות אותה בסמוך למרכז המידע של משרד התיירות בשער יפו...". בסעיף 10 לתצהירו אף אישר שהיה הדבר ללא תמורה, וכלשונו: "מתוך תחושת שליחות ציבורית ואהבת ירושלים".
עם זאת, הדגיש בסעיף 12, כי מעולם לא הסכים שזכויות היוצרים שלו במפת עד אור ימכרו להרל"י או לכל רוכש אחר של מפותיו. על פי סעיף 13 לתצהירו, בשנת 2013 אף יצאה לאור מטעמו מהדורה שנייה של המפה. ד.ומכאן לראשית ההתנהלות נשוא פרשתנו. על פי סעיף 15 לתצהירו, בשנת 2014, יצאה הרל"י בכעין מכרז למפות לשירות הציבור. ככל הנראה, תיירים בפרט.
במכרז התחרו – התובע והנתבעים. הרל"י בחרה בנתבעים. ה.על פי סעיף 16 לתצהיר התובע, לאחר שנתלתה המפה שעשו הנתבעים בשער יפו – "... נדהמתי לגלות, שחלקים רבים ממנה דומים דמיון מדהים למפה שלי. במפה שנתלתה בשער יפו הופיעו כל הסמטאות הקטנות שבשום מפה לא הופיעו פרט לשלי, ובמיוחד בלטו טעויות שהיו אצלי במפה... והופיעו כמעט אחת לאחת גם במפת בלושטיין". ו.האמור לעיל משקף, אפוא, את עילת התביעה בה נקט התובע.
4.גרסת הנתבעים א.מטעם הנתבעים התייצבו למתן עדות, הנתבע 2 כבעלי החברה ומנהלה, ואופיר בלושטיין – כמנהלה. נחה דעתי שבנסיבות העניין ניתן לדון במשולב בשני התצהירים ואף בעדויותיהם גם יחד.
ב.תחילה ניתן תיאור לטיבה של הנתבעת 1, חברה פרטית, משפחתית, שעיקר התמחותה במשך עשרות בשנים, בין היתר, בהוצאת מפות ערים מן הסוג שעל הפרק.
ג.אף כל הקשור בהשתתפות במכרז שציין התובע, אושרה: אכן היה מכרז והנתבעת 1, זכתה.
ד.ואולם, לעניינו של הליך זה, נתונה עיקר החשיבות להצהרות ה"ה בלושטיין ביחס לדרך בה הוכנה המפה שלבסוף הועברה לידי הרל"י. זאת, באשר, משלב זה של הדיון, התייחסו העדים לשאלה האם, עד כמה, וכיצד, עשו הנתבעים שימוש במפה שמקורה בתובע. בסעיף 9 לתצהיר אופיר ניתן ביטוי לכך שלרשות הנתבעת 1 היה בסיס של מפת העיר שהופק לאורך שנים בהקשרים שונים. סעיף 12 לתצהיר אופיר מתייחס למערכת מידע שנתונה לה חשיבות לא מבוטלת לצורך הליך זה – מערכת מידע גאוגרפי המכונה גם כ- GIS, ובעברית בראשי התיבות – "ממ"ג". ניתן ביטוי ברור לכך, שעל הפרק מערכת מידע פתוחה לציבור, ושנעשה בה שימוש נרחב, לרבות לצרכים קרטוגרפיים.
על פי סעיף 12 הנ"ל לתצהיר, עוד "בהצעת המחיר שהגישה הנתבעת... אנו מדגישים שהמידעים מגיעים מהמזמין עצמו ולרוב המידעים ההנדסיים (שרטוט בסיס המפה) נמצאים באתר הממ"ג... שבו ישנן שכבות שונות שעוזרות בעדכון המפות. כך גם נרשם בהצעה שניתנה להרל"י". סעיף 14 סיפא לתצהירו אף מבהיר כלשונו, כי – "המידע העיקרי – צילומי מסך של שכבת 'דרכים בעיר העתיקה' ושכבת 'תצלום אוויר' מאתר הממ"ג של עיריית ירושלים". שימוש במידע קרטוגרפי שמקורו בממ"ג, אפוא, אושר במפורשות על ידי הנתבעים.
אף סעיף 15 בפסקה השנייה לתצהיר, קוהרנטי לאמור לעיל.
ה.רבים מסעיפיו הבאים של תצהיר אופיר, וכמוהו גם תצהיר אביו, בנימין בלושטיין, מפרטים פעולות נוספות ושונות שעשו הנתבעים.
ו.ואולם, לענייננו מוצא אני את עיקר החשיבות בתשובותיהם של הנ"ל בחקירתם הנגדית בשאלה העיקרית שבמוקד הדיון, והיא, האם, ועד כמה, נעשה על ידי הנתבעים שימוש במפת התובע. פעם אחר פעם חזר בנימין על גרסה שאינה שוללת לחלוטין מגע עם מפת התובע, וכי ראה בה, כלשונו – "מקור מידע". מטבע לשון זו, מקור מידע, חוזרת על עצמה כחוט השני בגרסתו, והדבר אף יצריך את התייחסותי בהמשך. ראה בפרט בעמ' 49 שורה 2 לפרוטוקול; בשנית בשורה 13: "זה שימש כמקור מידע בלבד וזו תשובתי"; והמשפט הממצה ביותר, שם, בשורה 19: "אני לא מתכחש שהשתמשנו בתור מקור מידע או השראה לעבודה, בעד אור". בד בבד, הבהיר עוד בנימין בלושטיין בעדותו שנעשה שימוש ממקורות נוספים לצד ובנוסף למפת התובע: "עשיתי קרוס צ'קינג וראיתי שזה מופיע בכמה מקורות מידע ולכן לא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת" [עמ' 52 שורה 7 לפרוטוקול].
ז.לסיכומה של פסקה זו ניתן בשלב זה של הדיון לתת ביטוי לכך, שמן הצד האחד, מכחישים הנתבעים לחלוטין את טענת התובע להעתקת המפה שהכין, אך במקביל מאשרים הם התייחסות למפת התובע כמקור מידע והשראה, זאת במקביל למידע שבאתר הממ"ג, ועל פי הנטען, בדומה להתייחסות מצידם גם למפות אחרות. כהערה שיש בה כדי להקדים במעט את ההמשך, אציין, שבפני בית המשפט ראיות למעבר מידע גם ממפת התובע לאתר הממ"ג, שגם בו עיינו הנתבעים, ועוד אשוב לכך.