ת"א 6379-09-09 ע' ואח' נ' בית החולים נהריה ואח'

1.ביום 17/1/2002 נולד התובע בבית החולים "פוריה" שבטבריה כשהוא סובל ממומים קשים בכליות ובמערכת השתן. במשך מספר שנים טופל התובע בבתי החולים "הגליל המערבי" בנהריה ורמב"ם בחיפה, ואף עבר שני ניתוחים.

בתביעתם בתיק זה טוענים התובעים כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע בבתי החולים היה רשלני וכי כתוצאה מטיפול רשלני זה הוחמר מצבו הרפואי עד כי היום לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו ולשפר את מצבו הרפואי. על כן עותרים התובעים לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי בבתי החולים וההחמרה במצבו.

רקע

2.התובע נולד ביום 17/1/2002. מהלך הלידה היה תקין. כבר במהלך ההיריון, במסגרת בדיקת אולטראסאונד עוברי, נצפו אצלו מומים במערכת השתן. בירור רפואי שנערך לתובע לאחר הלידה אישר ממצאים אלו. בבדיקת אולטראסאונד כליות נמצאו מומים בכליות (הרחבת אגני הכליות והרחבת השופכנים) וכן התעבות של דופן כיס השתן (מוצגי הנתבעים עמ' 420-422). בבדיקת ציסטוגרפיה נמצא כיס שתן מאורך, בעל דופן סדיר (מוצגי הנתבעים עמ' 423). בדיקות המעבדה הצביעו על אי ספיקת כליות קשה, כאשר כמות הקריאטינין שנמדדה עמדה על 2.8. התובע קיבל הוראות לטיפול אנטיביוטי מונע והופנה להמשך ייעוץ נפרולוגי בבית חולים נהריה.

3.המשך המעקב והטיפול בתובע נעשו במסגרת מרפאה נפרולוגית ילדים בבית החולים נהריה. בחודשים הראשונים לחייו היה התובע במעקב צמוד והוזמן לביקורים תכופים במרפאה (ת/1 נספח א', פרוטוקול עמ' 134). במסגרת המעקב נערכו לו בדיקות שונות, כגון צילום IVP, אשר אישרו את הממצאים בדבר ליקויים במערכת השתן והצביעו על תפקוד לקוי של שתי הכליות. בהמשך הופנה התובע לקבלת ייעוץ במרפאה האורולוגית של בית החולים, אצל ד"ר בולקיאר.

נציין כי בצילום IVP נצפתה הפרשה מאוחרת משתי הכליות, הרחבה ניכרת של הכליות והשופכנים עם מעבר קלוש של חומר ניגוד לכיס השתן.

4.ביום 17/2/2002 בדק ד"ר בולקיאר את התובע. לאחר שבחן את תוצאות בדיקות הקריאטינין האחרונות שלו, שעמדו על 1.02 - 1.1, כולל בדיקה של 1.8, הפנה ד"ר בולקיאר את התובע לביצוע מיפויי כליות. ד"ר בולקיאר הסביר להוריו של התובע "...שכל הסיכוי הוא שיהיה צורך בביצוע ניתוח" (מוצגי הנתבעים עמ' 13). התובע הוזמן לביקורת נוספת לאחר קבלת תוצאות המיפויים, אז נתבקשו הוריו להביא גם את הצילומים שבוצעו לו בבית חולים פוריה, אותם ד"ר בולקיאר טרם ראה.

במיפוי כליות עם DMSA מיום 21/4/2002 התברר כי הכליה הימנית מתפקדת בשיעור של 43% והשמאלית בשיעור 19% בלבד. כן צוין כי הכליה השמאלית קטנה וכי נראים פגמים קורטיקלים בשתי הכליות. בסיכום הבדיקה צוין כי מדובר בערכים המעידים על תפקוד תקין-גבוה מימין ובתחום התחתון של נורמה משמאל (מוצגי הנתבעים עמ' 10). במיפוי כליות נוסף עם DPTA שנערך שבועיים לאחר מכן התברר כי כליה ימין מתפקדת בשיעור 56% והשמאלית בשיעור של 44%. נמצאה ירידה בכל שלבי התפקוד של שתי הכליות, הפרעה קשה בהפרשה שאינה משתפרת לאחר הזרקת הפוסיד ומודגמים שני אורטרים מורחבים. כן נמצאו פגמי מילוי בשתי הכליות שיכולים להעיד על צלקות. סוכם כי כנראה ומדובר ב- Bil HydroUretero-Nephrosis על רקע חסימה מכנית (מוצגי הנתבעים עמ' 11).

5.התובע המשיך במעקב במסגרת המרפאה הנפרולוגית וכעבור 3 חודשים, ביום 2/6/2002, הגיע לביקורת נוספת אצל ד"ר בולקיאר במרפאה האורולוגית. הוריו של התובע דיווחו לד"ר בולקיאר כי מצבו תקין וכי הוא מטיל שתן באופן חופשי ללא קשיים. ד"ר בולקיאר בחן את ממצאי מיפויי הכליות שהתובע עבר, ובהם חסימה משני הצדדים ותפקוד לקוי של הכליות (מוצגי הנתבעים עמ' 13). עם זאת אין כל רישום בדבר המלצות כלשהן שנתן לתובע או הפניה להמשך מעקב אצלו ובהתאם לרישומים היה זה ביקורו האחרון של התובע אצלו.

6.ביום 30/1/2003 התובע נבדק פעם נוספת במרפאה הנפרולוגית. לאור תוצאות הבדיקות שעבר והתפקוד הלקוי של הכליות, הפנתה אותו ד"ר וייסמן, מנהלת המרפאה, לייעוץ כירורגי אצל ד"ר חרדק מבית החולים רמב"ם. ד"ר וייסמן אף שוחחה עם ד"ר חרדק ותיאמה עימו את הביקור (מוצגי הנתבעים עמ' 24, ת/1 נספח ב').