אשר נ' יונה ואח'

פתח דבר 

1.           בתביעה שלפניי עותר התובע לביטול עסקת מכירת 88.5% ממניות רמבין חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להן: "החברה" ו- "המניות"), על פי הסכם מכר מניות מיום 9.2.2011, מכוחו מכרו נתבע 2 (להלן: "מרדכי") ונתבעים 10-4 את מניותיהם בחברה לנתבעת 3 – היא החברה הרוכשת (להלן גם: "המוכרים", "החברה הרוכשת" ו – "הסכם מכר המניות", שצורף כנספח י"ז לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

2.           החברה היא איגוד מקרקעין, כמשמעו בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג – 1963. על פי מסמכים אשר צורפו להסכם מכר המניות, רשאית החברה להירשם כבעלים של חלקה 86 בגוש 4347, המצויה ברחוב הרצל ברמלה (להלן: "המקרקעין"). חלק מהמקרקעין כבר נמכר על ידי החברה בעבר ובו נבנו חנויות וסניף בנק. בחלקם האחר של המקרקעין (להלן: "הנכס"), ברחוב הרצל 84 ברמלה, בנוי היה בית קולנוע, אשר הוסב במהלך השנים לאולם אירועים, עד שפעילותו הופסקה בשנת 2000, לאחר שעלה באש ונשרף.

3.           התובע אינו רשום כבעל מניות בחברה, אך קשור הוא אליה או אל הנכס השייך לה, בנימי נפשו. שנים רבות ניהל התובע בנכס את אולם האירועים, ואף המשיך להחזיק בנכס גם לאחר שנשרף ולאחר שחדל מהפעלת עסקיו. התובע ניסה בעבר לרכוש מניות בחברה, אך רכישתו בוטלה בפסק דין משנת 1996, בו נקבע כי עסקת רכישת המניות על ידי התובע אינה תקפה, משנמנע מיתר בעלי המניות בחברה לממש את זכות המצרנות שלהם בעסקה (להלן: "התובענה הקודמת"). חרף האמור, התובע סבור שהינו בעל זכויות בחברה. לטענתו, מכירת המניות לחברה הרוכשת, נעשתה בהתעלם מזכויותיו, מתוך קנוניה ובחוסר תום לב, ומבלי שקיימו את זכות הסירוב הראשונה שהוקנתה  לרויטל יונה ז"ל, שיורשיה הם נתבעים 1 (להלן: "רויטל"), ואשר הועברה לו. מכאן התביעה.

4.           סעדי התביעה האופרטיביים, שפורטו בסעיף 29 לכתב התביעה המתוקן, הם להורות לחברה הרוכשת, לרשום על שם התובע את המניות, כנגד השבת תמורת המניות אשר שילמה החברה הרוכשת למוכרים, להוציא התמורה למרדכי; ולחילופין כנגד השבת תמורת המניות כולה. בנוסף נתבקש בית המשפט להצהיר כי בידי התובע זכות סירוב ראשונה (להלן גם: "זכות המצרנות") לרכישת מניות החברה הרשומות על שם רויטל; כי רויטל - אשר בינתיים הלכה לעולמה ויורשיה נכנסו בנעליה - לא הייתה מוסמכת לדחות את הצעת המוכרים למכור לה את מניותיהם, והיה עליה להעבירה לתובע בכדי שזה יממש זכויותיו במניותיה וירכוש את מניותיהם; וכי פניית מרדכי והחברה הרוכשת אל רויטל למימוש זכות המצרנות במניותיה ולרכישת המניות, נגועה במרמה, כמו גם סירובה של רויטל לרכישת מניות אלה, ולכן הם בטלים.

תמצית טענות הצדדים 

5.           לטענת התובע, ביום 1.4.1988 נחתם הסכם בינו לבין רויטל ובעלה – כמיופה כוח של מרדכי, לרכישת 22.5% ממניות החברה שהוחזקו על ידם בתמורה לתשלום סך של 202,500 דולר (להלן: "הסכם 88"). התובע מבקש לאכוף את הסכם 88 ולממש את זכויותיו מכוחו, לרבות זכות המצרנות המוקנית בתקנון החברה לבעלי המניות בה. לטענתו, פסק הדין בתובענה הקודמת, לא ביטל את הסכם 88, אלא רק קבע כי העברת המניות מכוחו בטלה.

6.           עוד נטען כי מכח מסמכים עליהם חתמה רויטל ביום 23.8.2005, המחאת זכות ושעבוד וייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לטובת התובע, אשר על פיהם רשם התובע משכון ברשם המשכונות על מניות רויטל, קמו לתובע זכויות במניות החברה, לרבות זכות המצרנות בעת מכר מניותיה. התובע טוען כי המוכרים התקשרו בהסכם מכר המניות תוך הפרת זכות המצרנות העומדת לו, ועל כן מכר המניות לחברה הרוכשת בטל.

7.           לטענת התובע, מנהלה של החברה הרוכשת הכיר בזכויות התובע בחברה ואף ניהל עימו משא ומתן לרכישת מניות אלה, במהלכו הוצע לו תשלום בסך של 2 מיליון דולר, אשר הוערכו כ- 7 מיליון ₪ תמורת מניותיו בחברה, וכי זה אף התחייב להמנע מלרכוש את מניות החברה.

          התובע טוען כי נפל פגם בהתקשרותה של החברה הרוכשת בהסכם מכר המניות. שכן, מחיר