סגל ואח' נ' דומיקאר בע"מ ואח'

בפני תביעה לביטול עסקת רכישת רכב משומש מהנתבעת ובעקבותיו השבה ופיצוי כספי בגין הוצאות ועוגמת נפש שנגרמה לתובעים. 

נסיבות המקרה

1. ביום 20.8.12  הגיעו התובעים (אב ובתו) לסניף הנתבעת בתלפיות ירושלים כדי לרכוש עבור התובעת רכב יד שניה. בפגישתם עם מנהל הנתבעת שרון משה, שאותו התובע 2 הכיר (פרו' עמ' 15 ש' 28), וכן ממסמך בכתב יד שמסר להם עולים נתוני הצעת עסקת רכישת רכב בטרייד אין כדלקמן:

   הרכב מאזדה 3 מודל 2008 נסע "100,000 ק"מ", "נקי מתאונות", "מחיר מחירון 76,000 ₪" – הכוונה לרכב פרטי לפני הפחתות או תוספות רלוונטיות.

   "מחיר תוספת טריד – 53,000 ₪". הכוונה היא שערך המאזדה הנ"ל יעמוד על 53,000 ₪ במקום 76,000 ₪ בעסקת טרייד אין של אחד משני הרכבים:

   "פאסט + 44,000 ₪", "סניק + 49,000 ₪". ובמלים אחרות, אם התובעת תמסור בעסקת חליפין רכב מסוג פאסט שנת 99, יד שניה 300,000 ק"מ (נ/1) עליה יהיה להשלים התמורה במזומן 44,000 ₪, ואם תמסור רכב מסוג רנו סניק ישלמו עוד 49,000 ₪.

    

2. התובעים בחרו למסור רכב הפאסט ולהשלים ההפרש. יוצא מכאן שרכב הפאסט בעסקה זו היה שווה ערך ל-9,000 ₪, ולכך הסכימו התובעים, למרות שבמחירון הופיע סכום גבוה יותר (16,000, לאחר הפחתת קילומטראז' גבוה, ראה חוו"ד מומחה בימ"ש). הרכב היה ללא טסט שנתי, הנתבעת טענה לליקויים נוספים אך אלו לא הוכחו ואף הסתברו כשגויים, כיוון שהתייחסו ל"רנו סניק" שלא הועברה אליהם. בנוסף לא הוצג חוזה המכר של הפאסט לצד שלישי. 

   כל זה לא מנעה ממנהל הנתבעת לטעון כי "מחיר רכב הטרייד אין נבדק לאחר מכן (לאחר העסקה-מ.ק.) כי יתכן ויתגלו בו ליקויים נוספים שלא נראים במועד מסירתו לידי הנתבעת" (תשובה 8 לשאלון (ת/1). תשובה זו נועדה להצדיק את טענת הנתבעת כי במסגרת השבה כספית רכב הפסאט ייחשב בסכום נמוך מ-9,000 ₪, "כי לפעמים אנו מרימים את מחיר ערך המאזדה וגם מרימים את רכב הפאסט ולאחר מכן מסדרים את המספרים שיהיה לנו נוח". לשמוע ולא להאמין! (עדות אורן הררי, פרו' עמ' 24 ש' 24).

3. הבהרה נוספת של דבריו בהמשך עדותו ועמידתו על כך שזו ההתנהלות שלהם והיא חוקית, יכולה אולי להצדיק שינוי הרישום בספרי הנהלת החשבונות של החברה, לגבי הסכום שידווח כשווי המאזדה שנמכרה לתובעים בהתחשב בשווי הפסאט שנמכרה לצד שלישי, אך בוודאי שלא כלפי התובעת כצד לחוזה רכישת המאזדה ולמכירת הפסאט. הפסאט היתה שוות ל-9,000 ₪ בהתאם למחיר המאזדה והמזומן שהתקבל, לכך הסכימו התובעים על אף שמחיר המחירון של רכבם עמד על כ-15,000 ₪, משום שהעדיפו את הנוחות והמידיות של רכב תמורת רכב. גם ב"כ הנתבעת הואיל להסכים בדיון ההוכחות כי "אין מחלוקת על מחיר הפסאט. 53,000 פחות 44,000 שווה 9,000" (פרו' עמ' 17 ש' 30). לו היתה הנתבעת מפנימה זאת קודם לכן, יתכן שהאירוע היה מסתיים בהשבת הרכב תמורת השבת 53,000 ₪, כפי שהתחייבה מלכתחילה כלפי התובעים, אך הקדמתי את המאוחר.  

    

4. היות שהמאזדה היתה צריכה להגיע מסניף אחר של הנתבעת, נפתח הסכם רכישה במערכת המחשב של הנתבעת ביום 20/8/12 ושולם על החשבון סך של 3,500 ₪. הסכם הרכישה שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה, הוא הסכם סטנדרטי של הנתבעת, לא חתום על ידי איש מהצדדים ואף האמור בו מנוגד למה שנעשה בפועל: המחיר של הרכב לא עמד על 47,711 ₪, אלא על 53,000 ₪, רכב הפאסט שאמור להתקבל כחלק מהתשלום כלל לא מוזכר, מועדי המסירה והתשלומים שונו, איש לא הציג לקונים ספר הרכב, החברה לא עמדה במועד שהתחייבה להעביר הבעלות על שם הקונה, הקונה לא בדק הרכב מטעמו ועוד כהנה וכהנה הוראות בחוזה שאין בינן לבין קרות הנסיבות דבר.