ת"א 6190-09-14 עזיזיאן נ' אריסטוקרט מ.ב.ל. יבוא ושיווק בע"מ,תא"מ 6566-09-14 עזיזיאן נ' אריסטוקרט מ.ב.ל. יבוא ושיווק בע"מ ואח'

1.התובע השכיר לנתבעת מחסן במושב בית עזרא. לאחר תקופת האופציה הראשונה עזבה הנתבעת את המושכר. המחלוקת נוגעת למצב המושכר לאחר שהושב לידי התובע ולטענה כי הוחזר באיחור וכי הנתבעת עזבה את המושכר בטרם עת, באופן שגרם לתובע לנזקים כלכליים. 

רקע וטענות הצדדים

2.ביום 3.6.12 נערך הסכם שכירות בין התובע לבין הנתבעת, חברה בבעלות הנתבע, לשכירות מחסן בשטח של כ- 500 מ"ר, הנמצא בחצר משקו של התובע במושב בית עזרא (להלן: המושכר). תקופת השכירות נקבעה החל מיום 1.7.12 עד ליום 1.7.13 וניתנה לנתבעת אפשרות להאריך את ההסכם לשנתיים נוספות, אופציה המתחדשת בתום כל שנה. דמי השכירות נקבעו לסך של 12,000 ₪ לחודש.

בסעיף 30 להסכם התחייב התובע להקים במושכר עד ליום 1.7.12 שני משרדים ומשרד עם מטבחון וכן לשפץ משרד עליון ולהוסיף 4 מזגנים. בסופו של יום עזבה הנתבעת את המושכר בסוף תקופת האופציה הראשונה.

לטענת התובע עזבה רק ביום 17.8.14 ובגין האיחור תבע פיצוי עבור 50 ימי איחור במכפלת פיצוי מוסכם יומי בסך 800 ₪. הנתבעת טוענת כי עזבה את המושכר, בהסכמת התובע, ביום 10.7.13, לאחר ששילמה תשלום בגין עשרת הימים הנוספים בחודש יולי.

3.התובע הגיש בעצמו שני כתבי תביעה. האחד – לבית המשפט לתביעות קטנות בו דרש פיצוי בסך של 33,800 ₪, בגין נזקים למושכר שעיקרם בנזק לתכולתו. במקביל הגיש כתב תביעה זה לפיצוי בסך 225,000 ₪, בגין נזק למושכר, איחור בפינוי, ואובדן השקעותיו במושכר.

יוער כי כתב התביעה מנוסח בצורה שלא ניתן להבין כיצד נובעים הסעדים מהטענות המפורטות בכתב התביעה. במסגרת קדם המשפט נמחקה התביעה הקטנה והוסכם כי הסעדים שידרוש התובע הם אלו המפורטים בתצהיר עדותו הראשית.

4.בתצהירו דורש התובע פיצוי בגין נזקים למושכר בסך של 46,787 ₪ על בסיס חוות דעת שמאי וכן פיצוי מוסכם בסך של 40,000 ₪ בגין איחור בפינוי המושכר. מעבר לכך נטען כי נגרמו לתובע אובדן הכנסות של 100,000 ₪, מאחר והשקיע בשיפוץ המושכר על בסיס ההבטחה כי הנתבעת תישאר במושכר לפחות עשר שנים. למרות שהסכומים המפורטים בתצהיר לא מגיעים לסך של 200 אלף ₪, דורש התובע באופן כללי סך של 225 אלף ₪, נוכח מכלול נזקיו הנטענים.

הנתבעים טוענים כי לא איחרו בפינוי המושכר ושילמו תשלום מלא עד למועד בו החזירו את החזקה לידי התובע. לטענתם, ניצלו את זכותם החוזית לעזוב את המושכר בתום תקופת השכירות, תוך שהתובע ידע מראש כי אין בכוונתם לחדש את השכירות לשנה נוספת. נטען כי לא הובטח לתובע כי הנתבעת תישאר במושכר למשך עשר שנים וההשקעות של התובע בוצעו על בסיס ההסכמות החוזיות. אשר למצב המושכר, נטען כי המושכר הושב כפי שקיבלה אותו הנתבעת, אשר לא גרמה לו נזק.

דיון והכרעה

5.למרות שכתב התביעה הוגש גם כנגד הנתבע, הבעלים של החברה, לא מפרט כתב התביעה מהי אחריותו האישית של הנתבע. מדובר בהסכם שכירות שנערך מול הנתבעת, אשר חתמה עם חותמת החברה על ההסכם ואף לא נערכה ערבות אישית מטעם בעל החברה. בנסיבות אלו, כתב התביעה לא מגלה עילה כנגד הנתבע. עם זאת, הנתבע לא העלה טענת העדר יריבות ולאור מסקנתי לגופו של עניין, מתייתר הצורך להכריע בשאלה זו.