עיריית אשקלון נ' ציון ארביב ואח'

1.בפני שתי תביעות שאוחדו. התביעה הראשונה הוגשה על ידי עיריית אשקלון (להלן: "העירייה") כנגד ציון ארביב (להלן: "ארביב") לסילוק יד ממקרקעין ותשלום דמי שימוש ראויים בסך של 241,704 ₪. המקרקעין הם חלקה X) בגוש Y (להלן: "המגרש"). העירייה רכשה את המקרקעין ביום 22/11/04 (רכישה כפויה) ממדינת ישראל. ההפקעה הייתה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943. ההפקעה פורסמה למתן תוקף ביום 30/5/00 (י"פ 4885 עמ' 3628). על פי תכנית המתאר המקומית מס' 10/120/03/4 שפורסמה בי"פ 2625 מיום 8/5/1980 המגרש יועד לדרך ציבורית. הנתבע אינו חולק על כך כי הוא מחזיק במגרש. לטענתו ההחזקה הייתה באישור הרשויות והוא עשה בו שימוש והשקיע בו השקעות ואף הוא השביח את המגרש (סעיף 2 לתביעה של ארביב).

בכתב ההגנה שהגיש ארביב בתביעת העירייה, הוא עתר לדחות את התביעה ולחלופין להשיב לו את דמי הפיתוח שהוא שילם במטרה לרכוש את הזכויות במגרש.

עד לתום שמיעת התיק המעמד התכנוני של המגרש לא השתנה. בהתייחס לתביעת הפינוי – התביעה מתקבלת. הרקע להחזקת הנתבע את המגרש אינו משנה את התוצאה לגבי הפינוי לנוכח היעוד של המקרקעין והיותם מופקעים והם שטח ציבורי שהוא דרך [רע"פ 6039/15 בילויים אילת בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אילת (8/9/15)(להלן: "עניין- בילויים אילת")].

ת.א. 61437-12-12 - הרקע לסכסוך ותביעת העירייה

סילוק יד

2.אקדים, לפני הפירוט, כי בהיבט התביעה של ארביב, והתביעה הכלכלית של עיריית אשקלון, הנתון כי המגרש הוא על פי היעוד שלו היה "דרך ציבורית" משנת 1980 לא השתנה מראשית הפריסה ההיסטורית שעליה מתבסס בעיקר ארביב. השינויים שחלו בתקופה הרלבנטית למחלוקת בפני הם כי הבעלות במקרקעין עברה מהמדינה, מנהל מקרקעי ישראל, ממ"י, לעיריית אשקלון כרכישה כפויה אך לא היה שינוי ביעוד.

במהלך שמיעת התיק נעשה ניסיון להגיע להסכמות שתוכנן סותר את היעוד של המגרש, ללא הצלחה. על אף זאת עמד ארביב על טענותיו כי העולה מתוך הרקע ההיסטורי נותן לו זכויות משפטיות שהוא לא היה יכול לרכוש בשום שלב. אולם, כפי שהסריקה ההיסטורית מצביעה היה עידוד של ממ"י באגף אחד שסתר עמדה של אגף אחר בממ"י ובמשרד התעשייה (היום משרד הכלכלה) לתת לארביב את הזכויות האמורות. להתעלמות מהליכי התכנון אתייחס בהמשך בקצרה.

המגרש צמוד למגרשים בבעלות ארביב. לטענת ארביב מדובר היה בשטח שהיה מוזנח וללא טיפול ומפגע ולכן הוא החל בהשקעות בו של ניקוי ופינוי. בהמשך השטח גודר על ידו ושימש לו כמקום אחסון. מצב שקיים עד היום.

ביום 14/7/87 פנה ארביב יחד עם עמוס ארביב, לראש עיריית אשקלון, בהמשך לישיבת ועדה בנין ערים מיום 24/5/87, לקבל המלצתו לרכישת המגרש. הוא מציין כי המציאות היא "חריגות בניה שנוצרו בשטח בעקבות טעויות של גורמים מוסמכים שאינם תלויים בנו". הגישה החיובית קיבלה ביטוי בתכתובת פנימית במחלקת בינוי ופיתוח בעיריית אשקלון (מכתב מיום 4/5/98 – מוצג ג' למוצגי ארביב). בהתייחס למגרש, הייתה ישיבה ביום 1/8/89, במשרד מהנדס העיר בעיריית אשקלון, ובין היתר צוין כי "עקרונית אין התנגדות למהנדס העיר של קטע של ש.צ.פ הגובל עם מגרש מס' 24 ארביב יוכל לרכוש אותו ולסלול אותו ולסלול את שטחו עם אספלט עבור חניה נוספת". (מוצג ד' למוצגי ארביב).

בשנת 1994, הגיש ארביב לוועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון, תכנית לתיקון תכנית המתאר הקיימת בהתייחס למגר, מעבר להפיכת יעוד המגרש מדרך ציבורית לחניה ציבורית. בהמשך היה לו סיוע של קידום ממשלתי שהיה לעודד יזמים באזורי תעשיה ומלאכה בפריפריה (אזורי עדיפות) להקים מפעל שתחום עיסוקו תעשיה או מלאכה. אז פנה נציג החכ"ל, אז זרוע של משרד הכלכלה, חיים טורג'מן, לוועדה המוסכמת בממ"י שתמליץ על הקצאת המגרש לארביב.

התוכנית שארביב הגיש לוועדה המקומית נועדה לעשות שינויים במגרש ובמגרשים סמוכים וכללה גם הוספת יעודים, מתעשייה בלבד לתעשייה ומסחר וגם שינוי ייעודי המגרש. הבקשה של ארביב לשינוי תכנית המתאר נעשתה מלכתחילה ללא תיאום ואישור הבעלים (רמ"י). התוכנית של ארביב חייבה גם את האישור של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה.

התהליכים של קידום המלצת חכ"ל לממ"י להקצות את המגרש לארביב ותיקון תכנית המתאר לא היו מסוכרנים. הועדה המוסכמת בממ"י החליטה להקצות את המגרש לארביב ללא מכרז על פי הנוהל, בהתעלם מכך שמדובר היה עדין במגרש שייעודו היה "דרך". תוצאות המלצת הועדה המוסמכת של ממ"י בשנת 1996 הייתה להפנות את ארביב לחכ"ל כדי לשלם את הוצאות הפיתוח (נספח ב' לכתב ההגנה של ארביב, מיום 22/1/97). תשלום שבוצע כמפורט להלן.