התביעה בתיק זה הוגשה מטעמו של מר ס. ש.ב.(להלן: "**"), אשר עתר למתן סעד הצהרתי וביטול עסקת מכר דירה. הדירה בה עסקינן תכונה להלן: "הדירה". לטענת **, עסקת המכר לגבי הדירה שנעשתה ביום 12/11/14 (להלן: "חוזה המכר") למול הנתבעים 4 ו-5, ש. ואליזבט רונן (להלן: "רונן"), בטלה ומבוטלת בשל שהמסמכים שנחתמו בקשר לחוזה המכר (להלן: "המסמכים") זויפו והוא מעולם לא חתם על מי מהם. לכן, הסעד הראשון אשר התבקש היה מתן סעד הצהרתי לגבי ביטול חוזה המכר והסעד השני שהתבקש היה להצהיר כי ** הוא הבעלים של הדירה.
התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעות 1 ו-2, פאינה זילברט ונטליה זילברט בטענה כי השתיים מעורבות בהכנת המסמכים המזויפים. יוער, כי על פי האמור בכתב התביעה ועל פי הדברים שנאמרו במהלך הדיונים שהתקיימו עד כה, עולה כי ככל הנראה מרבית הטענות מופנות כלפי הנתבעת 1 והיא תכונה להלן "זילברט".
מכתב התביעה עוד עולה, כי עובר לפתיחת ההליך דנן, פתחו רונן בהליך משפטי בבית המשפט לתביעות קטנות כנגד **, בגין ליקוים שנתגלו בדירה (להלן: "התביעה הקטנה").
התביעה הוגשה בשעתו גם כנגד הנתבע מס' 3, עו"ד אפרים דמרי, אך היא נמחקה בהסכמת הצדדים וניתן פסק דין חלקי המורה על המחיקה כאמור.
עמדת רונן בכתב הגנתם הייתה ש**הוא אשר ביצע את המרמה, כאשר ניסה למכור להם את הדירה, וזאת לאור העובדה שמבירורים שהם ביצעו ומסמכים שהם איתרו, עולה ש**מכר את הדירה עוד בשנות ה-60 לנתבעת מס' 6, הגב' אסתר אביסרור (להלן: "אביסרור").
זילברט טענה בכתב הגנתה כי ** כן חתם על כל המסמכים הנוגעים לחוזה המכר והכחישה כל טענה כי מי מהמסמכים זויפו. זילברט הגישה את כתב הגנתה לאחר שלמדה לדעת על הטענות של רונן, בכל הנוגע לאביסרור, ובכתב הגנתה הוסיפה זילברט ש**הוא זה אשר ניסה למכור נכס שלא שלו.
לאור עמדת רונן, ולאחר שהתבררה מעורבותה של אביסרור, זומנה אביסרור לדיונים והיא אף הגישה מטעמה מסמכים. מהמסמכים עולה שלשיטתה היא זו אשר אמורה להיות בעלת הזכויות בדירה, הואיל והדירה נרכשה עבורה על ידי האפוטרופוס הכללי מאת ס. עוד כאשר הייתה קטינה בשל נסיבות משפחתיות מורכבות, ולא נפרט בשלב הזה.
בהמשך התברר כי קיים גורם נוסף אשר טוען לזכויות בחלק מהדירה והוא, אחיה של אביסרור, מר מרדכי מרציאנו (להלן: "מרציאנו"), אשר מוגדר בשלב זה בתור הנתבע מס' 7. לטענת מרציאנו, הזכויות בדירה אכן היו אמורות לעבור מ** עוד בשנות ה-60, אך להירשם בחלקים שווים על שמו ועל שם אחותו אביסרור.
ההתפתחויות כפי שתוארו מעלה, אשר חלקן היו מפתיעות ולא ידועות לחלק מהצדדים בשעה שהתחילו ההליכים, חייבו לצרף את אביסרור ומרציאנו לתיק ובהיעדר חלופה סבירה אחרת – הוריתי על צירופם כנתבעים.
הצדדים לא הגישו כתבי טענות מחודשים לאחר הצירוף ולאחר שעלו כל הטענות המתוארות מעלה, לרבות בשל העובדה שאביסרור ומרציאנו לא היו מיוצגים והם פנו, כל אחד בנפרד, לקבלת סיוע מהלשכה לסיוע משפטי (ויוער, כי המלצתי להעניק להם סיוע שכזה וברור כי מדובר בסיוע נפרד, שכן לכאורה לפחות, יש גם מחלוקת בין מרציאנו לבין אביסרור היות ולשיטתה כל הזכויות בדירה אמורות היו להיות שלה ולשיטת מרציאנו הוא זכאי למחצית מהן).
בשלב מסוים, החל לייצג את מרציאנו עורך דין ארז בורג, מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
אביסרור טרם השלימה את ההליכים בלשכה לסיוע משפטי ואני תקווה כי יוענק לה סיוע משפטי בהקדם האפשרי, וראו בהקשר זה את הפסקה האחרונה של החלטה זו.
בתיק התקיימו כמה ישיבות קדם משפט כאשר בחלקן אף התגבש הסדר אשר מכוחו הייתה אמורה זילברט להעביר לקופת בית המשפט את הכספים אשר היא קיבלה מאת רונן במסגרת חוזה המכר (כאשר היא עצמה וכן בא כוחה אישר שהכספים נשארו בידיה ומעולם לא הועברו ל**, ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.5.2016, שהיה הדיון היחיד אליו התייצבה עד כה זילברט). הכוונה הייתה להמשיך בבירור טענות הצדדים באשר לזכויות לגבי הדירה וכאשר הסכום שתפקיד זילברט יועבר לידי אחד מהצדדים בהתאם לתוצאות (כלומר, ככל שייקבע שהזכויות היו של ** וחוזה המכר למול רונן תקף, אזי ש**יקבל את הסכום בבחינת תמורה בגין הדירה; ככל שייקבע שהזכויות אמורות להיות של אביסרור או של מרציאנו ואביסרור יחדיו, וככל שתהיה הסכמה לגבי העברת הזכויות לרונן – אזי שאביסרור ו/או מרציאנו יקבלו את הסכום; וככל שייקבע שחוזה המכר בטל ומבוטל – אזי שרונן יקבלו את הסכום, דהיינו יקבלו בחזרה את הסכום ששילמו).
זילברט התחייבה להפקיד בקופת בית המשפט את הסכומים שעליהם דיברו הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט אלא שהפקדה כאמור מעולם לא בוצעה.
ביום 21.9.16 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת, כאשר התיק נקבע כבר להוכחות ליום 27.11.16. עובר לדיון, הגיש ** בקשה דחופה לבית המשפט, במסגרתה הסביר כי לאור התדרדרות במצבו הבריאותי בעת האחרונה, עד כדי שהחל הליך להגדרתו כסיעודי, הוא מבקש (באמצעות משפחתו) לסיים את ההליך בתיק זה, באופן שבו הוא יוותר על תביעתו וזאת ללא צו להוצאות, ובד בבד תבוטל התביעה הקטנה (להלן: "הבקשה לסיום ההליך"). עוד צוין בבקשה לסיום ההליך כי ** מסכים כי אביסרור ומרציאנו יבואו בנעליו ויהפכו להיות התובעים בהליך דנן.
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 21.9.2016 טענו הצדדים לגבי הבקשה לסיום ההליך.
בא כוחו של ** הבהיר, כי הבקשה מוגשת כמקשה אחת, ביחס לשני הסעדים המבוקשים בה – הן סיום ההליך מצד ** והחלפתו באביסרור ומרציאנו, והן סיום ההליך בתביעה הקטנה. עוד מסר בא כוח **, כי אין בהוצאתו של ** מההליך כדי להוות השתק פלוגתא בכל הנוגע לטענות שהעלה ** בכתב התביעה, ובכלל זה הטענות על זיוף המסמכים. כלומר, ש**עדיין טוען שהמסמכים זויפו ובקשתו למחיקת התביעה אינה יכולה לגרוע מטענה זו (תוך הפנייה לכך שהוגשה חוות דעת מטעמו באשר לזיוף הנטען). בא כוחו אף הבהיר, שאם קיים חשש ש"יציאתו" של ** מההליך תתפרש כבעלת השלכות לגבי טענת הזיוף – אזי שהוא נכון להוסיף ולהישאר בהליך, עד ההכרעה הסופית של בית המשפט.
באי כוח רונן מסרו בדיון כי הם עומדים על כך שבמידה ובקשת התובע לסיים את ההליך תתקבל, יהיה זאת באמצעות דחייה של התביעה (ולא מחיקתה) על כך המשתמע מכך – משמע כי הפלוגתא בהתייחס למחלוקת לגבי הבעלות בדירה תהיה מושתקת – וכפועל יוצא, לשיטתם יהא מקום לקבוע כי המסמכים לא זויפו, וכי רונן הם בעלי הזכויות בדירה. עוד נמסר כי תישקל האפשרות להוסיף את העילות שנכללו בתביעה הקטנה לתיק דנן, ובכך לייתר את הצורך בתביעה הקטנה, שכן נוכח שהותם של רונן בחו"ל לא היתה אפשרות לקבל את עמדתם מיידית.