לפניי בקשה לצו מניעה שיאסור על המשיב 1 (להלן: "שרון") לבצע עבודות בנייה בבדירתו הנמצאת בשלבי בנייה, אלא באמצעות המבקשים.
בהחלטת כב' השופט צימרמן מיום 29.12.2017 – הועברה הבקשה לתגובת הצד שכנגד, תוך שנדחתה בקשה לסעד ארעי במעמד צד אחד; משלא הוגשה תגובה במועד שנקבע, ניתן ביום 11.1.2017 צו זמני (כב' השופט חבקין). ביום 22.1.2017 הוגשה בקשה לביטול צו המניעה, וזו נותבה לטיפולי. ביום 14.2.2017 הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, בשל הפרה נטענת של הצו.
משהתקיים דיון לפניי (ביום 23.2.2017), הוסכם כי הבקשה לביטול צו המניעה הזמני תיחשב תגובה לבקשת הביטול, והתשובה לה – תיחשב תשובה לתגובה. ביום 24.2.2017 הוריתי על הגשת עמדות המשיבים 2 -4, שכניו של המשיב 1 ושותפיו להסכם הבנייה. כעת הגיעה העת להכריע בבקשה.
לאחר שעיינתי בבקשה לצו מניעה זמני, אין בידי להיעתר לה, זאת הן בבחינת סיכויי ההליך העיקרי (באספקלריה של הסעד הזמני המבוקש) והן בבחינת מאזן הנוחות.
עיקרה של התביעה העיקרית שהוגשה – תביעה כספית, לתשלום בגין שירותי הבניה שסופקו ובגין רכיבים אחרים, אשר אין צורך להעמיק בהם. רק בשולי התביעה (בסעיפים 64 ו-65 לכתב התביעה) מופיע הסעד של צו קבוע שיאסור על שרון לבצע עבודות בנייה שלא באמצעות המבקשים, וזאת מבלי שסעד זה מוזכר – ולו ברמז – בגוף כתב התביעה, או אף בכותרתו (וראו, למשל, בכותרת התביעה – "מהות התביעה" – צוין "כספית, נזיקית", ולא צוין כי מתבקש סעד של צו מניעה).
עוד אעיר, כי לעניין סיכויי התביעה, גם אם אניח לצורך הדיון בלבד, מבלי לטעת מסמרות ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע ממצאי עובדה כלשהם, ששרון אכן הפר את חיוביו – בין למבקשים ובין למשיבים 2 – 4, גם אז אין בהכרח משמעות הדבר שהסעד המתאים הוא אכיפת (ולמעשה – כפיית) שירותי הבנייה של המבקשים על שרון.
לא שוכנעתי גם, כי מסירת שירותי הבנייה בביתו של שרון לידי גורם אחר יסכל בהכרח הנפקת טופס 4 למשיבים 2 – 4, ומכל מקום – ככל שכך אכן יהיה, יש להניח כי משיבים אלה יוכלו להיפרע את נזקיהם (ככל שיהיו כאלה) משרון במישרין.
על כן, בחינת סיכויי התביעה ככל שהם מצדיקים את מתן הסעד הזמני מלמדת, שבהעדר קשר ממשי בין הסעדים העיקריים הנתבעים ובין הסעד הזמני המבוקש, הסעד הזמני אינו מקדם את הסעד העיקרי, ואינו מטה את הכף לטובת מתן סעד זמני. אעיר עוד, כי בכל מקרה, סעד של אכיפה במקרה דוגמת מקרה זה עלול להיות סעד בלתי ריאלי, שנזקו לצדדים כולם עולה בהרבה על התועלת הטמונה בו, וגם מטעם זה, אינני סבור שיש מקום לסעד זמני.
מבחינת מאזן הנוחות, זה נוטה בכל כובד משקלו נגד מתן הסעד הזמני. בשלב זה, וכל עוד הצו הארעי עומד על מכונו (והוא עומד על מכונו, נזכיר, בשל מחדליו הדיוניים של שרון), נמנע משרון לבצע עבודות גמר בביתו. אינני נדרש בשלב זה לטענות שרון בדבר אופיים של הליקויים, אולם ברי כי מדובר בנזק ממשי, וזאת לעומת הנזק שנגרם למבקשים, אשר הוא, בעיקרו, נזק כספי, אשר ממילא נתבע פיצוי כספי בגינו במסגרת התביעה העיקרית. על כן גם מאזן הנוחות נוטה נגד מתן הצו.