ת"א 60521-10-15 בן יאיר נ' יראי ואח', ה"פ 29518-02-16 ניר נ' יראי ואח'

בעניין הבקשה לאיחוד תיקים

1. לפניי בקשה לאיחוד שתי התובענות שבכותרת. את הבקשה הגיש מר עודד בן דוד שהוא אחד המשיבים בהמרצת הפתיחה שבכותרת – כמו גם אחד הנתבעים בתובענה האזרחית. בבקשה נטען שבין שני ההליכים קיימת שאלה משותפת הדורשת הכרעה. ועוד נטען שניהול שני ההליכים במקביל עלול להביא להכרעות סותרות באותה סוגיה. זאת כאשר המרצת הפתיחה מתבררת לפני כב' השופטת ש' רנר; ואילו התובענה האזרחית מתבררת לפני מותב זה. צוין בבקשה שבהמרצת הפתיחה מבוקש להצהיר שחלק מהמניות של הנתבעת 3 בתובענה האזרחית – הן בבעלות המבקש מר שמשון ניר. אך בה בעת בתובענה האזרחית מתבקש להצהיר בין היתר שאותן המניות שמר ניר טוען שהן בבעלותו – הן בבעלות התובעת שם, היא הגב' רות בן יאיר.

2. בהחלטת כב' השופטת ש' רנר מיום 9.10.2016, הועברה הבקשה לאיחוד הדיון לפניי – נוכח העובדה שהתובענה האזרחית המתבררת היא ההליך המוקדם יותר התלוי ועומד. הצדדים התבקשו מכוח החלטתי שמאותו היום, להגיש את עמדתם בהתייחס לבקשת האיחוד.

3. המבקש בהמרצת הפתיחה, מר ניר, הודיע לבית המשפט שהוא מסכים לאיחוד הדיון המבוקש מבלי לגרוע מזכויותיו והסעדים שהוא מבקש. הוא ציין שהבקשה לאיחוד הדיונים הוגשה בשיהוי ועניין זה מעיד על חוסר תום לב אך לגופו של עניין באה הסכמה לאיחוד המבוקש. הגב' אורלי יראי, שהיא המשיבה והנתבעת בשני ההליכים, הודיעה לבית המשפט שגם היא מסכימה לאיחוד הדיון.

4. לעומת זאת, הגב' בן יאיר, שהיא התובעת בתובענה האזרחית (והמשיבה 3 בהמרצת הפתיחה) ביקשה לדחות את הבקשה לאיחוד הדיון מכל וכל. נטען שמדובר בבקשה טקטית המהווה שינוי חזית בוטה. לשיטתה, לא מדובר בשאלות זהות וגם אין חשש מפני הכרעות סותרות. כך הדבר, ולו על בסיס עיון בכתבי הטענות של מבקש האיחוד שהוא עצמו ציין שזכויותיו של מר ניר כפופות לזכויותיה של הגב' בן יאיר. הגב' בן יאיר גם מעלה טענות שונות לעניין עצם הגשת המרצת הפתיחה והטענות שהיא מכחישה לעניין הסכם הנאמנות כביכול שנערך עמה. נטען גם שמדובר בפלוגתאות שונות בשני ההליכים ואין קשר, לא עובדתי ולא משפטי בין הסוגיות כמו גם בין בעלי הדין. מדובר גם בסעדים שונים ובהגשת הבקשה בשלב מאוחר ובלא הצדקה לכך. לחלופין נטען שככל שבית המשפט יסבור שמדובר בשאלות דומות, יש מקום להורות על עיכוב ההליכים בהמרצת הפתיחה.

5. לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, מסקנתי שאין מקום להיעתר לבקשה לאיחוד הדיון בתובענות. נזכיר, והדברים עלו בקצרה מתיאור הבקשה והתגובות שהוגשו, שכתב התביעה בתובענה העיקרית מבקש כסעד עיקרי את תיקון מרשם בעלי המניות בנתבעת 3. התיקון שנתבקש הוא למחוק את רישומו של מר בן דוד כבעל מניות ודירקטור ולרשום במקום זאת את הגב' בן יאיר כבעלת מניות וכדירקטורית כפי שהדבר היה לפי הנטען עובר ליום 12.6.2013. התובענה כוללת טענות רבות נגד הנתבעים לעניין מהלך העברת המניות שכביכול התבצע. לעומת זאת, המרצת הפתיחה שמבוקש לאחד עם התובענה האזרחית, היא המרצת פתיחה שהגיש מר שמשון ניר. בה הוא טוען שיש לאשר הסכם נאמנות שנחתם אל מול הגב' בן יאיר (המשיבה 3) ומכוח זאת להצהיר על הון המניות בחברה המוקנה לו לפי הסכם נטען זה. המבקש בהמרצת הפתיחה מדגיש בסעיף 59 לכתב הטענות שהגיש, שהוא מבקש לתת תוקף לזכויותיו בחלק ממניות החברה הנתבעת מאת הגב' בן יאיר.

6. אכן, עולה מכתב הטענות שהגיש מר ניר בהמרצת הפתיחה עצמה שהוא מוצא את מקור זכויותיו לנטען – בזכויות הגב' בן יאיר (המשיבה 3). המבקש ער להליך הקודם המתנהל לפניי בתובענה האזרחית אך הוא ציין במפורש בהמרצת הפתיחה שהתבקש לדון בתובענה באופן עצמאי. צוין גם שהכרעה זו צריכה לבוא לאחר ההכרעה בסוגיית הבעלות במניות החברה. וצוין (בסעיף 62 להמרצת הפתיחה), שזכויות המבקש הן לסעד הצהרתי לחלקו מכוח ההסכם עם המשיבה 3 הטוענת בהליך נפרד לזכויותיה. ואף הוסף שלא מדובר בבירור עובדתי מורכב שכן תוקף ההסכם מושא התובענה בהמרצת הפתיחה יבוא לידי הכרעה "לאחר בירור המחלוקת העיקרית, אשר המבקש [מר ניר, י.מ.] אינו צד לה". לא זו אף זו, מר ניר התמודד בהמרצת הפתיחה עם השאלה מדוע הוא אינו מתייצב בהליך שלפניי, שכן "האינטרס המשותף למבקש ולמשיבה 3 ברור ומובהק". והמענה שניתן לעניין זה בהמרצת הפתיחה עצמה היא שהגב' בן יאיר (התובעת בתובענה האזרחית) "הצהירה לא אחת כי חלקו של המבקש מובטח ככל שהדבר מונח לפתחה. המבקש מנגד סומך את ידה על יושרה הטבעי של המשיבה 3, באופן המבטיח לתפיסתו את סיכויי הצלחתה" (סעיף 68 להמרצת הפתיחה).

7. נקל לראות על יסוד דברים אלה בלבד, שלא רק שמדובר בשאלות שונות, אלא שמלכתחילה הליך המרצת הפתיחה נפתח כמעין "הליך עוקב", תוך שהמבקש שם מודע להליך שלפניי שבין הגב' בן יאיר לבין יתר הנתבעים והוא בוחר במודע שלא להצטרף אליו (ולעניין זה יש משמעות מבחינת מעשה בית דין כלפיו בתובענה העיקרית שלפניי, במיוחד משעה שמדובר בטענת חליף). כך או אחרת, מצב דברים זה אינו מצדיק את איחוד התובענות למרות ההסכמה החלקית.