ת' ואח' נ' הראל ואח'

ב-16/5/05 ארעה תאונת דרכים. נתבעת 1 (הנהגת) נהגה ברכב ופגעה בתובעת 1 שהייתה הולכת רגל. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת 1 נזקי גוף משמעותיים והיא אף קיבלה תגמולים מהתובע 2.

לאחר התאונה התברר כי לרכב הפוגע אין תעודת ביטוח חובה משולמת. עובדה זו גרמה לסיבוך ההליכים והיא שעומדת במוקד פסק-הדין כאן, שכן לטענת הנהגת נתבעת 3 (AIG) ביטחה את הרכב בביטוח חובה.

לא אלאה בתיאור כל שלבי ההליך עד-כה ואסתפק בכך שבסיומו של הליך הוכחות בו נשמעו עדים רבים הגיעו כל הצדדים למעט AIG להסכמי פשרה. קרנית סילקה את התביעה העיקרית ופיצתה את התובעים בסכום כולל של 1,407,330 ₪ – 860,413 ₪ לתובעת ו-547,330 ₪ למוסד לביטוח לאומי. בנוסף הוסכם כי הנהגת תשפה את קרנית בסכום של 1,055,807 ₪ המהווה 75% מן הפיצוי ששילמה קרנית לתובעים.

AIG לא השתתפה בהסכמי הפשרה ואף התנגדה להם.

כעת נותרה המחלוקת שבין הנהגת לבין AIG ובמרכזה טענת הנהגת כי ביקשה מ-AIG לחדש את ביטוח החובה לרכב ולמצער כי AIG לא התריעה בפניה באופן נאות על סיום תקופת ביטוח החובה. לכן היא סבורה כי על AIG לשפותה על הסכומים ששילמה לקרנית.

גרסת הנהגת וטענותיה

1. הנהגת ביטחה ב-AIG שני רכבים במשך מספר שנים. במרץ 2005, מספר חודשים לפני התאונה, חידשה את הביטוח המקיף לרכב בו ארעה התאונה. לדבריה בעת חידוש פוליסת הביטוח שוחחה עם נציג AIG וביקשה לחדש את הביטוח המקיף ואת ביטוח החובה. הנהגת הסתמכה על שיחה זו והניחה שהיא מבוטחת, ורק לאחר התאונה גילתה, להפתעתה, כי לרכב אין ביטוח חובה. בנסיבות אלו, יש, לטענתה, לקבוע כי ביטוח החובה חודש, גם אם בפועל הנתבעת לא גבתה כנגדו פרמיה. לחילופין היא טוענת כי AIG התרשלה משום שלא התריעה בפניה כי ביטוח החובה לא חודש.

2. הנהגת מבהירה כי אין באפשרותה להוכיח כי התקיימה שיחה עם AIG ובוודאי שאינה יכולה לשחזר את תוכן השיחה, ולכן פנתה ל-AIG סמוך אחרי התאונה, כשעוד יוצגה ע"י עו"ד אחר (עו"ד חיים קליר), וביקשה את הקלטת השיחה הנ"ל. אלא שההקלטה מעולם לא נמסרה לה וגם לא הוגשה לבית-המשפט. לטענת הנהגת הסתרת השיחה מלמדת כי תוכנה תומך בגרסת הנהגת ולמצער יש בו כדי להעביר את הנטל ל-AIG. אעיר כבר עתה כי AIG מכחישה שהתקיימה שיחה שכזו.

3. המחלוקת בנושא השיחה וההקלטות עלתה במהלך הדיונים. בשלב כלשהו אף מסרה ב"כ AIG לב"כ הנהגת דיסקים שבהם, כך נטען, מצוי קובץ ובו הקלטת שיחות שהתקיימו בין הנהגת לבין AIG, אך ב"כ הנהגת טען כי הדיסקים שהועברו לו היו תקולים ולא ניתן היה לפתוח את הקבצים שהיו בהם. ב"כ הנהגת סבור כי מדובר במהלך מכוון של AIG שמסרה לו דיסקים פגומים, ואילו ב"כ AIG טענה כי הדיסקים היו תקינים וכי היה זה העותק היחיד של הקבצים ומפאת חלוף הזמן לא נשמר עותק נוסף במחשבי החברה. ניסיון למנות מומחה לשחזור קבצים סוכל על ידי הצדדים, ובמקום זאת העדיפו להעלות טיעונים בדבר המשמעויות הראייתית של אבדן הקבצים, היינו – האם יש בכך כדי להעביר את הנטל לAIG (כדברי הנהגת) או שאובדנם מעיד על ניסיון מתוחכם של הנהגת להעלים קבצים שמוכחים את אחריותה (כטענת AIG).

   גרסת AIG וטענותיה

4. AIG חולקת בראש-ובראשונה על הסכם הפשרה מול התובעים ומדגישה כי הואיל ולא לקחה חלק בהסכם יש לדחות את התביעה העיקרית נגדה ולחייב את התובעים בהוצאותיה.

5. תחילה חלקה גם על שיעור הנזק המוסכם (שגובש על-יסוד המלצת בית-המשפט). אך לאחר בחינת הדברים הודיעה כי היא מסכימה אמנם לסכום הנזק הכולל שנגרם לתובעת אך חולקת על חובתה לשפות את קרנית ואת הנהגת שפיצו את התובעים כ"מתנדבות". לטענתה נוכח הסכמת קרנית לוותר על 25% מהסכום ששולם וקיומו של הסכם בין AIG לבין המוסד לביטוח לאומי שמקנה לה הנחה של 20% מהתגמולים ששולמו, היא חבה בסכום נמוך בהרבה, וממנו יש לנכות ניכוי רעיוני של תגמולים שקרנית והנהגת שגו ולא הפחיתו אותו כך שלמעשה אינה חבה בסכום כלשהו.