ת"א 5954-09-09 כהן נ' אלדד

בהתאם להחלטתי מיום 13.2.12, פוצל הדיון בתביעה באופן שתחילה תוכרע שאלת מערכת היחסים בין בעלות הדין, ובפרט השאלות האם הוכחה קיומה של שותפות והאם התובעת הגבילה את הנתבעת בהרשאה שניתנה לה לפעול בחשבון הבנק שלה.

בפסק הדין החלקי שניתן ביום 30.12.12, קבעתי כי לא הוכח קיומה של שותפות ומכאן וככל שהתביעה מבוססת על קיומה של שותפות, דינה להידחות. עם זאת, קבעתי כי החשבון שפתחה התובעת, נפתח לשם ניהול העסק וכי הנתבעת הורשתה להשתמש בו למטרה זו בלבד.

על כן, קבעתי כי המשך הדיון בתביעה, ייוחד להוכחת ההוצאות שהוציאה הנתבעת מהחשבון וכלל שיוכח כי הנתבעת הוציאה הוצאות שלא לצורך העסק או בחריגה מההרשאה שנתנה לה התובעת, יהיה עליה להשיבם לתובעת.

פסק הדין המשלים שלהלן נסוב על המחלוקות שנותרו להכרעה, כפי שפורטו דלעיל.

דיון והכרעה

בפסק הדין החלקי מיום 30.12.12, קבעתי כי בשלב השני של הדיון, הוא השלב הנוכחי, יהיה על התובעת להביא ראיותיה ביחס לסכומים שמשכה הנתבעת מהחשבון ללא הרשאתה, על פי הטענה.

כידוע, בהליך אזרחי מוטלת, דרך כלל, חובת ההוכחה על התובע. זאת מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", כפי שהטיב לסכם כבוד השופט דנציגר בע"א 7456/11 מוריס בר נוי ואח' נ' מלחי אמנון ואח' (11.4.2013):

"על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות – נטל השכנוע ו-חובת הבאת הראיה – כאשר נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. נטל השכנוע, ככלל, נשאר קבוע עד לסוף הדיון ואילו חובת הבאת הראיה היא דינאמית, ועשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו. כאשר בעל הדין שנטל השכנוע רובץ לפתחו עמד בחובת הראיה, על בעל הדין השני להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות חברו מקום שאינו יכול לעשות כן באמצעות הראיות שכבר הוגשו ... כדי לקבוע מי נושא בנטל השכנוע, יש ללכת על-פי הדין המהותי, וכך, נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה"."

עם זאת, הנטל המשני, נטל הבאת הראיות, עלול לעבור גם אל הנתבע:

"נטל הבאת הראיות אמנם מוטל בתחילה על מי שנושא בנטל השכנוע, אך הוא עלול לעבור מבעל דין אחד לאחר במהלך המשפט. כך, כאשר הצד שנשא בנטל הבאת הראיות הביא די ראיות כדי להוכיח את טענתו, עובר נטל זה, הנטל להבאת הראיות, אל בעל הדין השני, כדי שזה יביא ראיות מצידו במטרה להוכיח את טענתו ולהפריך את טענתו של הראשון"