ת"א 58062-11-12 ארסבן יבוא בע"מ נ' מדינת ישראל

מהי כמות הבשר המצויה ב"ממרחים בטעם הודו", ובהתאם – מהו פריט המכס הנכון, שבו יש לסווג את המוצרים האמורים? שאלה זו היא העומדת לבחינה בהליך שלפניי.

התובעת, ארסבן יבוא בע"מ (להלן: "התובעת") עוסקת בעמילות מכס, ובין לקוחותיה הייתה חברה ושמה "פולוניה יבוא ויצוא 2000 בע"מ" (להלן: "פולוניה"). פולוניה ייבאה לישראל שתי מכולות ובהן קופסאות ובהן ממרח בטעם הודו בתיבולים שונים – מוצר אשר על פרטיו המדויקים אין צורך להכביר מילים, אולם יוער, לשם שלמות התמונה העובדתית, כי מדובר בשומן המיועד למאכל או למריחה, מעין גירסה מעובדת של "שמאלץ", המיוצר מרכיבים שונים (להלן: "הטובין").

לאור קשיים כלכליים שאליהם נקלעה פולוניה, ולשם פירעון חוב של פולוניה כלפי התובעת, העבירה פולוניה את הבעלות במכולות ובהן הטובין לידי התובעת. בחודש אפריל 2007, שחררה התובעת את הטובין מפיקוח המכס ברשימוני ייבוא מספר 721131753, 721055754, 721121829. בעת השחרור, הצהירה התובעת על הטובין כשייכים לפרט מכס 21.06-9099/6, אשר תיאורו ברשימת פריטי המכס:

"תכשירים שונים הראויים למאכל אדם... תכשירי מזון של"פ... אחרים... אחרים"

על פריטים בסיווג זה המיובאים מארצות האיחוד האירופי (כבענייננו) לא מוטל מכס כלל.

רשויות המכס, לעומת זאת, סברו כי הסיווג הנכון של הטובין הוא בפרט מכס 16.02-3190, שעניינו:

"בשר, שיירי בשר או דם, מעובדים או משומרים... מתרנגולי הודו... אחר."

ומכאן המחלוקת בין הצדדים – האם מדובר ב"בשר או בשיירי בשר", או שמא מדובר ב"תכשיר ראוי למאכל אדם". המפתח להבחנה העדינה בין שני הסיווגים מעוררי התיאבון הללו – ועובדה זו מוסכמת על הצדדים – הוא בשאלה מה תכולת הבשר בטובין, שכן ככל שייקבע כי הטובין מכילים בשר בשיעור הנמוך מ-20%, יחול הכלל הקבוע בכללים לפרק 16 לתעריף המכס, הקובע כי:

"תכשירי מזון נכללים בפרק זה, בתנאי שהם מכילים יותר מ-20%, לפי משקל, נקניק, בשר, שיירי בשר, דם, דגים או סרטנים, רכיכות או חסרי חוליות אחרים החיים במים, או כל צירוף שלהם..." (וראו גם כלל 1 (ה) לכללים לפרק 21 לתעריף המכס).

השאלה הנשאלת היא אפוא – מהו שיעור הבשר בתכשיר. להשלמת התמונה אציין, כי התובעת טענה גם, כי גם אם לא תתקבל טענתה בעניין סיווג הטובין, אין היא חייבת בתשלום המכס, וזאת לנוכח הוראות סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח – 1968. בכתב התביעה, הועלתה טענה זו כטענה חלופית בלבד (וראו סעיף 23 לכתב התביעה), ועל כן, ואף שבשלב הסיכומים ערכו הצדדים שניהם ניתוח מפורט של הוראות חוק זה, הרי לנוכח התוצאה שאליה הגעתי – לא ראיתי להידרש לשאלת תחולת החריג שבסעיף 3 לחוק מיסים עקיפים הנ"ל.

הצדדים הגישו שניהם חוות דעת מומחים. התובעת הגישה את חוות דעתו של מר רובין ויליאם ג'ונס מ-Foodtest Laboratories Ltd. (UK) (להלן: "ג'ונס"). הנתבעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר בוריס גינזבורג, שהוא מנהל תחום בכיר סיווג והמעריך הראשי הארצי בהנהלת המכס (להלן: "ד"ר גינזבורג").

בחוות דעתו של ד"ר גינזבורג, הוא ציין כי: