החלטה בבקשה לצו מניעה זמני לאיסור מתן שירותי לכידה, עיקור וסירוס חתולי רחוב

לפני בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להמשיך במתן שירותי לכידה, עיקור וסירוס חתולי רחוב לגופים ציבוריים מכוחו של מכרז (כאשר יוער שעל סעד רחב יותר שנתבקש בתחילה, של הפסקה גורפת של כל פעילות המשיבה במתן שירותים וטרינריים, לא עמדה למעשה המבקשת בדיון).

הבקשה הוגשה בד בבד עם הליך עיקרי שהוא בקשה לצו מניעה (שאינו זמני) לפי סעיף 17 א' לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק צער בעלי חיים").

רקע ומיהות הצדדים

1. עניינה של הבקשה באופן המחפיר – כך לפי המתואר בבקשה – שבו בוצעו עיקורים וסירוסים של חתולי חוצות (המכונים לעיתים גם חתולי קהילה או חתולי רחוב) על ידי המשיבה, מפעילה מרפאות וטרינריות, כשירות בתשלום לרשויות מקומיות מכוחם של מכרזים בהם זכתה המשיבה.

   ביצוע העיקורים והסירוסים נעשה בהתאם להוראת משרד החקלאות "לכידה – בדיקה – חיסון עיקור – והחזרה של חתולי חוצות במסגרת מבצע משרד החקלאות לתמיכה ברשויות" שעודכן ביום 31.12.15 (ראו נספח ד' לבקשה לסעד זמני, להלן: "נוהל לכידה- בדיקה-חיסון-עיקור-והחזרה"). הוראת משרד החקלאות נועדה להתמודד עם החשש מפני ריכוז רב מידי של חתולי חוצות שאינו רצוי הן לחתולים עצמם והן לבני אדם (ראו סעיפים 15-25 לבקשה).

   במקביל וכדי לתמוך ביישום הוראת משרד החקלאות הוציאה המדינה "נוהל השתתפות המדינה במימון עיקור וסירוס חתולי רחוב לשנת 2015" (ראו נספח ג' לבקשה לסעד זמני, להלן: "נוהל השתתפות המדינה בהוצאות"). שני הנהלים יוצרים מסגרת לפיה על כל רשות מקומית לקבוע "מכסה" שנתית של חתולים אותה להערכתה יש לעקר או לסרס בעיר, בהתאם לגודל העיר ולדיווחים על גודל אוכלוסיית החתולים בעיר.

   את הליך הלכידה, העיקור וההחזרה רשאית הרשות לבצע בעצמה או באמצעות "רופאים ווטרינריים פרטיים או גופים וולונטריים" שייבחרו על ידי הווטרינר של הרשות. במרבית הרשויות בישראל, נערכים מכרזים חיצוניים לבחירת רופאים ווטרינריים שיבצעו את תהליך הלכידה, העיקור, חיסון וההחזרה – וכך במוקד הבקשה שלפנינו – הליך המבוצע על ידי המשיבה מכוח המכרזים הנ"ל ואשר על יסודם היא זכאית לתמורה בהתאם למספר החתולים בהם מבוצע העיקור או הסירוס. הנהלים מבוצעים לפי המתואר בתיאום עם מאכילי חתולים ברשויות השונות אשר הם בעלי עניין ויכולת לעקוב אחר אוכלוסיית החתולים. המאכילים מכירים ומזהים, כך עולה מהבקשה ללא שיהיה חולק, כל חתול וחתול. 

2. המבקשת, על פי הצהרתה, היא ארגון הגג של הארגונים להגנה על בעלי החיים בישראל ומאגדת למעלה מ-20 ארגונים שונים.

   יוער כבר עתה כי הצדדים חלוקים על מעמדה של המבקשת כ"ארגון למען בעלי חיים" כהגדרתו בחוק צער בעלי חיים ועל סמכותה של המבקשת בקשר עם ניהולו של הליך זה ובכלל הליכים לפי סעיף 17א' לחוק צער בעלי חיים (וראו עוד בעניין זה להלן).

3. המשיבה הינה חברה פרטית המפעילה מרפאות וטרינריות. במסגרת עבודתה של המשיבה היא מפעילה מרפאות ייעודיות לביצוע ניתוחי עיקור וסירוס בחתולי חוצות בהתאם להוראת משרד החקלאות לעניין עיקורים וסירוסים בשלוש מרפאות שונות ומרפאה נוספת – חדשה בפתח תקווה. המשיבה נוטלת חלק פעיל (כך לדבריה) במכרזים המפורסמים מעת לעת לסירוס ועיקור של חתולים.

   עיקר טענות הצדדים

4. לשיטת המבקשת במהלך השנתיים האחרונות החלו מאכילי חתולים ופעילים בערים שונות לדווח כי חתולים רבים לא שרדו את העיקורים והסירוסים המבוצעים במרפאות המשיבה ומתו מיד עם השבתם לטריטוריה ממנה נלכדו. תלונות למבקשת הגיעו גם על כך שחתולים סבלו מפתיחת תפרים ומזיהומים באזור הניתוחים וכי חתולים נעלמו או לא שבו בכלל מהעיקורים והסירוסים (ראו סעיף 28 לבקשה). בעקבות אותן תלונות ובמקביל, החליטה אחת, גב' נועה דויטש שמה, מתכנתת מחשבים בחברת הייטק ומי שמגדירה עצמה כמי שפעילה למען בעלי חיים עוד משחר ילדותה והדואגת לרווחת החתולים, לאמת את הטענות אשר הגיעו גם לאוזניה ואשר נדמה שהפכו ל"שיחת היום" בקרב פעילים למען בעלי חיים ומאכילי חתולים מקומיים (כך לשון הבקשה). לשם כך, פנתה דויטש לעמותת "סנטיאנט" שמתמחה, בניהול פרויקטים בתחום בעלי החיים ובאמצעות ציוד שסיפקה לה העמותה החלה בביצוע ה"תחקיר". ראשיתו של התחקיר בהצעתה של גב' דויטש למרפאת המשיבה בבני ברק לשמש עבורה כלוכדת חתולים לצורך סירוסם או עיקורם בהתאם לנוהל (לוכדים הם האמונים מכוחו של הנוהל על תפיסה של החתולים לצורך הבאתם לסירוס או עיקור ולאחר מכן שחרורם בחזרה במקומם הטבעי והמקורי – וראו חלק 4 לנוהל לכידה-בדיקה-חיסון-עיקור-והחזרה); המשיבה, באמצעות המרפאה בבני ברק אשר סיפקה בעת הרלוונטית את עיקר השירות לרשויות, שכרה את שירויה של דויטש. במהלך התקופה בה דויטש הועסקה במרפאת המשיבה נשאה היא על גופה מצלמה נסתרת ותיעדה את המתרחש במרפאה.

   את תחקירה העבירה גב' דויטש מיוזמתה וללא תשלום למבקשת. יוער, ועל כך לא היה חולק, כי גב' דויטש אף נמנעה מלהפקיד שכר העבודה אותו קיבלה בהמחאה מאת המשיבה עבור תקופת עבודתה.

   דויטש תיעדה כאמור את ממצאיה. בתצהיר מטעמה של גב' דויטש שצורף כנספח ב' לבקשה ביארה כי במהלך עבודתה חזתה במו עיניה ואף תיעדה מציאות קשה והתנהלות בלתי נסבלת של המשיבה במסגרת עבודתה לעיקור וסירוס חתולי רחוב. כך למשל הצהירה כי הייתה עדה לקיום ניתוחים פולשניים במאות חתולי רחוב מדי יום באופן שאינו סניטרי ואף מקדם אקטיבית הדבקה מסוכנת של חתולים בזיהומים; וטרינרים של המשיבה ניגשו לנתח ללא הליך של רחצה או חיטוי, כשהם עוטים כפפות חד פעמיות שאינן סטריליות ואף לא מקפידים על החלפת כפפות בין מנותח למנותח, כנדרש; עובדי המשיבה עשו שימוש במחט אחת לכלל החתולים שאינה מוחלפת, תוך שהיא מוכנסת שוב ושוב לאותו בקבוק תרופות ומזהמת אותו; חולדות התרוצצו במרפאה בה שרר חוסר ניקיון כללי; ד"ר דושניק, בעלי המשיבה ומנהלה ושעל שמו נקראת המשיבה עישן סיגריה מטרים ספורים משולחן הניתוחים בזמן שעליו חתול שהקרביים שלו פעורים על השולחן. את הסיגריה הצית ד"ר דושניק מצורב האוזניים של שולחן ההכנה לניתוח ושמשמש לביצוע פעולות כירורגיות; דויטש חזתה ותיעדה כלי ניתוח שלא עברו חיטוי וניילונים מזוהמים עליהם בוצעו ניתוחים שלא נוקו ולא הוחלפו זמן רב; דויטש הצהירה ותיעדה כי בוצעו במרפאת המשיבה פרוצדורות כירורגיות על ידי מי שאינם מחזיקים ברישיון וטרינר ישראלי כנדרש בדין.