ש.ו. (קטין) ואח' נ' בית-חולים ביקור חולים

1.לפני כתב תביעה, אשר הוגש על-ידי ו.ש. (קטין), יליד 3/3/07, והוריו ו.נ. וכן ו.ש. כנגד בית-החולים "ביקור חולים" (להלן: "בית-החולים").

העובדות הצריכות לעניין

2.הורי הקטין, הנמנים על העדה החרדית, נישאו בשנת 2001. בשנת 2002 הרתה התובעת, אולם בהיותה בשבוע השישי להריונה סבלה מהפלה טבעית.

התובעים ניסו להרות במשך כשנתיים וחצי, אולם כשלו בניסיונותיהם, ובשלב זה, ונוכח ספירת זרע נמוכה, הופנו התובעים לטיפול ביחידת הפוריות בבית-חולים "ביקור חולים", לצורך בדיקת התאמתם לטיפולי IVF – הפריה חוץ גופית.

במהלך הטיפול בבית-החולים נעשו שלושה ניסיונות להשיג היריון. שני הניסיונות הראשונים הסתיימו בהשגת היריון, אשר, למרבה הצער, נספג מעצמו כעבור שבועות ספורים, ואילו בניסיון השלישי הרתה התובעת עם שלישייה.

אין חולק, כי בשבוע השישי להריונה הומלץ לתובעת ולבעלה לבצע דילול עוברים, מחמת הסיכון הצפוי ללידה מוקדמת ולסיבוכי פגות, אולם ההורים סרבו לבצע הליך זה, זאת לאחר שנועצו עם רב.

בפועל ילדה התובעת שלושה פגים במועד מוקדם, בשבוע ה-31 להריונה: שתי בנות ובן, ולדאבון הלב הוברר, כי הבן סובל מנזקי פגות קשים, אשר בגינם הוא נכה בשיעור של 100% מוטורית וקוגניטיבית.

3.ההורים טוענים, כי טרם החזרת שלושה עובָּרים, במהלך תהליך ה – IVF, לא הוסברו להם הסיכונים הצפויים לעוברים כתוצאה מהיריון שלישיה, לרבות בדבר הצורך בביצוע דילול עוברים באם כל שלושת העוברים ייקלטו, וכי מידע זה נמסר להם רק לאחר שהתובעת הרתה, וכן הם טוענים, כי אילו היו מודעים לסיכון שבהיריון שלישייה, לא היו מסכימים להחזרת שלושה עוברים, אלא שניים בלבד.

עוד טוענים ההורים, כי נוכח השקפת עולמם המוסרית וצו מצפונם, כמו גם אמונתם הדתית, הם סירבו לשמוע להמלצה לביצוע דילול עוברים, שכן מבחינתם מדובר היה ברצח של וולד בריא, דבר שלא יכולים היו להסכים לו.

4.בית-החולים דוחה את טענות ההורים וטוען, כי קיבלו את מלוא ההסברים בנוגע לסיכון שבהיריון שלישייה עוד טרם הרתה התובעת עם השלישייה, לרבות ההמלצה בדבר הצורך העתידי בביצוע דילול עוברים, באם ייקלטו יותר משני עוברים, ומשלא התנגדו להחזרת שלושת העוברים, לא יוכלו להישמע בטענה כי אילו היו מודעים לסיכונים הכרוכים בהיריון שלישייה והצורך בביצוע דילול עוברים, לא היו מסכימים להחזרת שלושה עוברים.

עוד טוען בית-החולים, כי סירובם של ההורים לבצע דילול עוברים מנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותו הנטענת של בית-החולים, הבאה לידי ביטוי באי מתן הסברים ואי קבלת הסכמתם המודעת של שני ההורים להחזיר שלושה עוברים לרחם התובעת, ועל כן אין מקום לחייב את בית-החולים בפיצוי התובעים בגין נזקיו של הקטין.

בנוסף טוען בית-החולים, כי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של הקטין לבין התנהלותו הנטענת של בית-החולים, ומשכך, הוא עותר לדחיית התובענה.

5.בטרם אצלול לדיון בעובי הקורה של השאלות שבפני, מצאתי לנכון להבהיר הבהר היטב, את יחסו של המשפט לקורלציה שבין דתו של תובע, כל תובע, לבין השפעת הדין על התוצאה המשפטית, בשל טענות שעניינן רשלנות רפואית בשל אי התייחסות לדתו של התובע.

בית-החולים הקדיש זמן רב לפירוט הטענה, לפיה נמנעו בני הזוג מביצוע דילול עובָּרים, משום ששעו להמלצתו של רבם – הרב שיכנזי, שלא התיר להם לבצע פעולה רפואית מומלצת, קרי: התובעים העדיפו את המלצתו של הרב על פני ההמלצה הרפואית, ועל כן, לכאורה, אין להם להלין, אלא על עצמם בלבד.

במאמר מוסגר אציין, כי אינני משוכנעת שההורים נמנעו מביצוע דילול עובָּרים אך ורק בשל "המלצתו" של הרב שיכנזי להימנע מכך, שכן להתרשמותי המלצת הרב תאמה את הלך רוחם הם, שכן בהיותם יהודים מאמינים, המשתייכים לקהילה החרדית, לא היו מסוגלים לבצע פעולה רפואית שמשמעה עבורם הינה "רצח" אחד מעובריהם ,שהיה בריא ולא סיכן באותה עת את שלומם של העוברים האחרים, את שלומו הוא, או את שלום האֵם.

ודוק: אחת היא לי האם מטופל אינו שועה להצעה רפואית בשל אמונתו הדתית, או בשל השקפת עולמו, או בשל כל סיבה אחרת, שכן זכותו המלאה של מטופל שלא לשעות להצעות רפואיות, מכל סיבה שהיא, אלא שבמצב זה נטל ההוכחה המוטל עליו הינו מוגבר, ואם ירימוֹ – יזכה בתביעתו.

הנה כי כן, הסיבה להחלטתם של בני הזוג שלא לבצע דילול עובָּרים איננה ממן העניין, ועל כן יידון עניין סירובם לבצע דילול עובָּרים אך ורק באצטלה של השאלה המשפטית, האם סירוב זה – תהא סיבתו אשר תהא – מנתק את הקשר הסיבתי בין התנהלותו הרשלנית של בית-החולים, ככל שזאת תוכח, אם לאו. ודוק: שירותי הרפואה בישראל אינם בבחינת חליפה הנתפרת על פי אמונתם הדתית של המטופלים. שירותי הרפואה הם אחידים ושווים לכל נפש. המלצה רפואית לבצע, או להימנע מביצוע טיפול מסוים, הינה בגדר המלצה הנתונה לשיקול-דעתם של המטופלים, אשר רשאים לדחות את ההמלצה משיקוליהם הם, כאשר בית-המשפט אינו חוקר במניעיהם ובוודאי שאינו רשאי לבקר את החלטותיהם.

עם זאת, יתכנו בהחלט מקרים, בהם סירובו של מטופל לשעות להצעת הצוות הרפואי, תקשה עליו, או אפילו תמנע ממנו להוכיח טענה שעניינה נזק שנגרם בגין התרשלות רפואית של בית-החולים, ועל כן חובה על בית-המשפט לבדוק כל מקרה לגופו, ולקבוע האם תוצאת הסירוב לבצע פעולה רפואית מומלצת מנתקת את הקשר הסיבתי בין המעשה הרשלני הנטען ותוצאתו, מבלי להתייחס לסיבת הסירוב, וללא כל קשר לדתו של המטופל, הא ותו לא.

נוכח האמור, השתייכותם של התובעים לעדה החרדית אינה מעלה, או מורידה בדיון בשאלת התרשלותו הנטענת של בית-החולים, ולכל היותר, וכפי שאבהיר בהמשך, דווקא השתייכותם של התובעים לעדה החרדית, פועלת לחובת בית-החולים, המתהדר בפיקוח רבני הלכתי יוצא דופן.