ריקה ואח' נ' בראור

תיאור תמציתי של העובדות הצריכות לעניין

1.לפניי בקשת הנתבע, מר יואב בראור (להלן- "בראור"), לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד על זכויותיו בנכס (חלקה 18, תת חלקה 16, וגוש 7342) השוכן ברחוב הצופים בחולון (להלן- "הנכס"). העיקול הוטל ביום 26/10/17, לבקשת התובעים, ה''ה נתן ריקה וניסים לוי, וזאת בגדרי תביעתם הכספית כנגד מר בראור שהוגשה ע''ס 937,877 ש''ח.

2.במוקד התביעה ניטשת בין הצדדים מחלוקת כספית על רקע פעילות עסקית משותפת של הצדדים במסגרתה הוקמה חברת נ.י.נ ניולנד יזמות בע''מ (להלן- " ניולנד") שהייתה בבעלות משותפת של הצדדים באופן שכל אחד מהצדדים, התובעים והנתבע, החזיק בשליש ממניות ניולנד. המטרה מאחורי הקמת ניולנד הייתה ביצוע מיזמי בנייה שונים של תמ''א 38. אין בדעתי להיזקק לפירוט מדוקדק של המסכת העובדתית העומדת ביסוד הנידון דידן, שכן לעת הזו, הדברים אינם נצרכים, ודי בתיאור כללי של העובדות העיקריות בלבד.

לימים, מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון, והתובעים טוענים כי על בראור להשיב לידיהם את הסכומים אשר נאלצו לשלם מכיסם הפרטי, ללא השתתפות מצד בראור, בגין חובות של ניולנד. הסכומים אשר התובעים מבקשים להיפרע מבראור כוללים פירעון חוב לטובת חברת מונטלק בע''מ (להלן- "מונטלק") ע''ס 1,500,000 ש''ח, וכן הלוואה לטובת בנק הפועלים ע''ס 550,000 ש''ח. לטענת התובעים, שיעור ההשתתפות של בראור עומד על שליש, כשיעור החזקותיו במניות ניולנד. למען שלמות התמונה אוסיף ואציין שבגדרי התביעה מתוארת מסכת עובדתית ארוכה ומסועפת ביחס להתנהלות כושלת לכאורה מצד בראור דבר שהסב לתובעים נזקים קשים מנשוא. כאמור, הואיל והחלטתי זו עניינה אך בסעד הזמני, לא ראיתי לסקור בהרחבה את אותה השתלשלות שאינה נצרכת לשלב הדיוני המקדמי בו אנו מצויים, וברור שאין בדבר כדי ללמד כי עובדות או טיעונים כלשהם נעלמו מעיניי שעה שישבתי על המדוכה למתן ההחלטה.

3. התביעה נפתחה ביום 26/9/17 בבית המשפט, והבקשה להטלת העיקול הזמני הוגשה בצוותא חדא עם כתב התביעה. רק ביום 26/10/17, נעתרתי לבקשה והוריתי במעמד צד אחד על הטלת עיקול זמני על הנכס. להחלטה האמורה קדמה החלטה נוספת מיום 2/10/17 בגדרה התייחסתי ליסוד ההכבדה, והוריתי על השלמת טיעון ומתן פרטים נוספים.

4.בראור הגיש בקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד. בגדרי בקשתו הוא העלה מספר נימוקים מדוע לא היה מוצדק להטיל לכתחילה את העיקול. בשל קוצר היריעה לא ראיתי לפרט את טיעוני בראור, וכמובן, אדון בטענות בפרק ההכרעה. התובעים הגישו תגובה לבקשת ביטול העיקול, בגדרה הם צידדו בהותרת העיקול על כנו. למען שלמות התמונה, יובהר כי ביום 14/01/18 קיימתי דיון דחוף במעמד שני הצדדים וזאת לדיון בבקשת בראור לביטול העיקול, ובהתאם להחלטתי שניתנה בתום הדיון, הצדדים הגישו סיכומים קצרים בכתב.

5.קודם אפנה לפרק ההכרעה, אדגיש כי פעלתי נמרצות על מנת להביא את הצדדים לידי הסכמה/הבנה באופן שייתר את ההכרעה בבקשה, ומטבע הדברים אף יביא לחסכון בהוצאות. ואולם, הצדדים התבצרו בעמדותיהם, ומכאן ההכרעה בבקשה.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי עיין היטב בבקשה לביטול העיקול זמני, התגובה על צרופותיהן, וכן לאחר שבחנתי לעומק את העדויות שנשמעו בדיון שהתקיים ביום 14/01/18 לפניי, כאמור, התרשמתי באורח ישיר ולא אמצעי מהעדים שהעידו, ונתתי דעתי לטענות השונות שהצדדים העלו בסיכומיהם ובכתבי הטענות השונות, נחה דעתי שיש להותיר על צו העיקול על כנו בכפוף לצמצום הסכום המעוקל כפי שהדברים יפורטו בהמשך. נזכיר מושכלת יסוד כי הדיון בבקשה הוא "דה נובו", הווי אומר, בוחנים את הדברים מחדש, משל העיקול לא הוטל, כאשר הנטל מוטל על התובעים להוכיח את צדקת בקשתם להטלת העיקול. ובעניין זה, הצדק עם ב''כ בראור אשר חידד טיעון זה בגדרי סיכומיו.