נאקי ואח' נ' סלמן ואח'

לפניי תביעה לסילוק יד של הנתבעים ולמתן צו הריסה ביחס לממ"ד שנבנה על ידם.

1. התובעים והנתבעים הם בעלי זכויות בבית משותף (הבית המשותף כולל 2 מבנים ו-9 תתי חלקות; הוא נמצא ברחוב X בחולון; התקנון הוא מוסכם). הוצג נסח המתייחס לתת חלקה 8 (נספח 1 לתצהיר התובע 1), על-פיו התובעים הם החוכרים של הדירה (הבעלות רשומה על שם הקרן הקיימת לישראל). דירתם נמצאת במבנה Y (להלן – הבניין). לא הוצג נסח מרוכז של החלקה או של תת החלקה השייכת לדירת הנתבעים. אין מחלוקת כי דירת התובעים נמצאת בקומה השנייה בבניין (להלן – דירת התובעים), בעוד שדירת הנתבעים נמצאת בקומת הקרקע (להלן – דירת הנתבעים).

    

2. התובעים רכשו את הזכויות בדירתם בשנת 2006. הם אינם מתגוררים בבניין, אלא משכירים את דירתם (סע' 3 לכתב התביעה). הנתבעים מתגוררים בבניין. הצדדים טוענים כי חצר הבניין (החצר המקיפה את מבנה 2 בבית המשותף) משותפת לדירותיהם (סע' 5 לכתב התביעה; סעיף 5 לכתב ההגנה).

    

3. בשנת 1986, בעקבות תביעה שהגיש הנתבע 1 כנגד מי שהיה אז בעל הזכויות בדירת התובעים, מר יוסף אלקריף, הגיעו הצדדים להסכם (להלן – ההסכם) אשר קיבל תוקף של פסק דין (נספח 2 לתצהיר הנתבע 1). אלו עיקרי ההסכם:

    

   "א.שטח החצר יחולק בין שני הצדדים, לשימושם.

   1. החלק הקדמי יהא לשימושו של התובע [הנתבע 1], עם זכות מעבר לנתבע [יוסף אלקריף], בשער שיותקן ע"י התובע [הנתבע 1] סמוך לכניסה לבית.

   2. החלק האחורי של החצר יהא לשימושו של הנתבע [יוסף אלקריף], עם זכות לתובע [הנתבע 1] להשתמש במתקן הכביסה הנמצא בחצר, בחלקה הצפון-מזרחי.

      "קו הגבול" יהא באמצע הגדר הדרומית של הבית".

4. חצר הבניין חולקה אפוא לשני חלקים: חצר קדמית וחצר אחורית (להלן – החצר הקדמית ו-החצר האחורית, לפי העניין). הזכות לעשות שימוש ייחודי בחצר הקדמית היא לנתבע 1 (למעשה, לנתבעים) (בכפוף לזכות מעבר ליוסף אלקריף). הזכות לעשות שימוש ייחודי בחצר האחורית היא ליוסף אלקריף (בכפוף לזכות הנתבע 1 (למעשה הנתבעים) לעשות שימוש במתקן כביסה בחצר). מר יוסף אלקריף מכר את זכויותיו למר שמעון פירוזדה וזה מכר את זכויותיו לתובעים. התובעים אפוא הם חליפיו של מר יוסף אלקריף.