ת"א 5719-08-11 ברכה ואח' נ' פרי ואח'

פתח-דבר

1.התובעים רכשו מאת הנתבעת זיכרונות למחשבים נייחים. לטענתם, הזיכרונות היו תקולים ברובם והנתבעים לא מילאו את חובתם ואת אחריותם להחליף את הזיכרונות התקולים בזיכרונות תקינים. מכאן התביעה המונחת לפניי.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. מן החומר שלפניי עולה כי התובע 2 ורעייתו התובעת 1 עסקו בעת הרלוונטית במכירת ציוד למחשבים. הפעילות התבצעה באמצעות עסק בשם "מיקרו דטא", שנרשם על-שם התובעת 1, אך נראה כי הגורם הדומיננטי בו היה דווקא התובע 1, כך מכל מקום ככל שמדובר בהתקשרות נשוא ההליך שלפניי.

3.התובעים רכשו זיכרונות למחשבים נייחים מחברת מיקרודיל בע"מ – היא הנתבעת 2 – שבבעלות הנתבע 1. יצוין כי אין מחלוקת שהנתבעת לא הייתה ספק הזיכרונות היחיד של התובעים, אם כי לדבריהם היא הייתה הספק המרכזי. התובעים טוענים כי בשנים 2010-2008 הם רכשו מהנתבעים זיכרונות בהיקף של מעל מיליון ₪. עוד טוענים התובעים כי לאורך כל התקופה – עד לפרוץ הסכסוך – העניקה הנתבעת שירות של החלפת זיכרונות תקולים שנרכשו ממנה בזיכרונות תקינים.

4.ביום 1.11.2010 רכשו התובעים ("מיקרו דטא") מהנתבעת 2 מאתיים זיכרונות בסכום של 23,756 ₪ (ראו חשבונית מס 8810 – נספח א' בתיק המוצגים של התובעים). לאחר מכן, נמכרו הזיכרונות ללקוחות של התובעים, וכעבור מספר ימים – כך לטענת התובעים – החלו להתקבל תלונות מלקוחות על זיכרונות שאינם תקינים. התובעים לדבריהם אספו את הזיכרונות, בדקו ומצאו כי אלה אכן תקולים, ופנו בעניין זה לנתבע 1. בתאריך 28.11.2010 מסר התובע קבוצה של למעלה מ- 40 זיכרונות תקולים לשם החלפתם, והתקבלה תעודת תיקון (תעודה מספר 8028 – נספח ג' בתיק המוצגים של התובעים). ביום 27.12.2010 נפגשו הצדדים, התובע קיבל לידיו זיכרונות חלף אלה שנמסרו ביום 28.11.2010, וכן מסר קבוצה נוספת של 48 זיכרונות שנטען לגביהם כי אינם תקינים (תעודה מספר 8032 – נספח ד' בתיק המוצגים של התובעים).

5.דא עקא, שבשלב זה עלו יחסיהם של הצדדים על שרטון. התובעים טענו – וטוענים גם היום – כי הנתבעים החזירו לידיהם זיכרונות שבעצמם היו לא תקינים, לרבות זיכרונות השייכים לחברה אחרת (כך לפי מדבקה שהייתה עליהם). התובעים מוסיפים כי לאור אחריותם-שלהם כלפי לקוחותיהם, הם נאלצו לרכוש עבורם זיכרונות מחברה אחרת (סי פי יו אקספרס בע"מ), והכול תוך פגיעה בתדמיתם של התובעים. עוד טוענים התובעים, כי במסגרת השיחות שהתקיימו אז הודיע הנתבע 1 לתובע כי החברה-הנתבעת "סגורה" ואינה מעניקה עוד שירות של החלפת זיכרונות.

6.הנתבעים גורסים, בין היתר, כי הנתבעת מעולם לא מיאנה ליתן שירות ללקוחותיה, ובלבד שמדובר במוצר שאכן סופק על-ידה ושהנזק הוא מסוג הנזקים הבאים בגדר האחריות (קרי: לא נזק פיזי או נזק בשל קורוזיה). עוד טוענים הנתבעים כי בדיקת הזיכרונות שנמסרו בתאריך 27.12.2010 העלתה כי עשרה מהם כלל לא נרכשו מהנתבעת, משמע מדובר בניסיון לממש אחריות על מוצרים שהנתבעת לא מכרה לתובעים. לגבי יתר הזיכרונות שנמסרו – אלה, כך נטען, הושבו לידי התובעים כשהם תקינים לחלוטין.

7.על רקע זה הוגשה התביעה. תחילה פנו התובעים לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, ותביעתם הייתה לפיצוי בסך 31,900 ₪. הייתה זו תביעה שלא נסמכה על תשתית עובדתית וראייתית הולמת, וכפי שקבעה כבוד השופטת ד' בית אור אשר דנה בהליך באותה עת: "כתב התביעה כפי שנוסח אינו מגלה את עילת התביעה, באופן שמאפשר לבית המשפט לבדוק מהם הנזקים שנגרמו לתובע ומהו הערך הכספי של כל אחד ואחד מהזיכרונות שנרכשו" (ראו החלטה מיום 6.11.2011). עם זאת, לתובעים ניתנה אפשרות לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות-דעת לביסוס טענותיהם.