ת"א 56753-01-15 צ' נ' צ'רטקוב

התובעת הגישה תביעה אזרחית נגררת לפלילים, בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984, ולתקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, בהמשך לפסק הדין הפלילי שניתן כנגד הנתבע במסגרת ת"פ (של' ק"ג) 52477-05-10.

הנתבע טען כי יש לסלק את התביעה על הסף, כיוון שלא צורף כתב האישום המתוקן בו הודה, וכיוון שבסופו של ההליך הפלילי לא הורשע. בית המשפט דחה את בקשתו, ובית המשפט המחוזי, במסגרת רע"א (מח' ב"ש) 28341-03-15, דחה את בקשת הרשות לערער, ואישר את הקביעה לפיה גם בהעדר הרשעה ניתן להגיש תביעה אזרחית נגררת לפלילים, כאשר הדיון יהא ע"פ פסק הדין המתוקן.

לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות, הוגשו ראיות הצדדים והתיק נקבע להוכחות.

בקדם המשפט המסכם ביום 14.6.2016, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה הסמיכו את בית המשפט להכריע בתובענה בפשרה וללא הנמקה, לאחר טיעון קצר בע"פ, בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984.

בטרם טיעוני הצדדים, הדגישו שני הצדדים כי הם מתנגדים לכל הרחבת חזית, ולכל טענה שאיננה נובעת מהקביעות שבפסק הדין הפלילי (ע' 6 ש' 16 לפרו').

מעיון בתיק הפלילי, עולה כי הנתבע הודה בכתב האישום המתוקן, בכך שביום 7.3.2010, הגיעה המתלוננת לבית הזוג בשעה 22:30 או בסמוך לכך, והנתבע לא איפשר לה להכנס לבית. בהמשך, אחז הנתבע בידה של התובעת, ניער אותה וגרם לה חבלות שבאו לידי ביטוי בסימנים בידיה. הנתבע ניתק את הטלפון בבית, לקח מהמתלוננת את הטלפון הסלולארי שלה ונעל אותה בחדר. בנסיבות אלה, הודה הנאשם בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג, וכליאת שווא, בניגוד להוראות סעיפים 382 (ג) + 380, 377 (1) לחוק העונשין תשל"ז 1977. ביום 22.9.2014, ניתן גזר דין ללא הרשעה. בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון בהתחשב בהודאת הנאשם שחסכה זמן שיפוטי, בהתחשב בעובדה שמדובר בנאשם ללא עבר פלילי, בחלוף הזמן ולנוכח המלצת שירות המבחן. הנאשם נדון איפוא להתחייבות כספית ולצו של"צ.

בקליפת אגוז, ב"כ התובעת טענה בסיכומיה, כי מדובר בעבירות חמורות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש וכליאת שווא. יצויין כי בקדם המשפט הקודם טענה התובעת כי כליאת השווא ארכה שעתיים שלוש. נטען כי התובעת נמנעה מטיפול רפואי עקב החרדה מהנתבע. נטען כי האירוע נשוא כתב האישום היה על רקע מסכת חיים של אלימות. נטען כי התובעת פנתה למקום חסוי וקיבלה טיפול נפשי במשך שנה ושמונה חודשים. נטען כי השתכרותה נפגעה בתקופה זו. בנוסף נטען להוצאות רבות.

בקליפת אגוז, ב"כ הנתבע טענה בסיכומיה, כי כיוון שמדובר בתביעה אזרחית נגררת לפלילים, יש לפסוק את הנזק רק על יסוד האירוע הבודד והמינורי נשוא כתב האישום המתוקן. נטען כי כליאת השווא ארכה כעשר דקות בלבד. נטען כי אין כל יסוד לסכומים המוגזמים הנתבעים, שכן לא הוצגה חוות דעת רפואית, לא הוצגו קבלות לגבי הוצאות ולא הוכחה כל פגיעה בהשתכרותה של התובעת. נטען שכל התביעה וניפוח הנזק נעשו על רקע ההליכים בין בני הזוג בנוגע למשמורת הילדים. לאחר הדיון צרפה ב"כ הנתבע תסקיר של שירות המבחן, תשובות לשאלון ומסמכים של התובעת.