ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
56575-09-11
22/03/2015
|
בפני השופטת:
תמר בר-אשר צבן
|
- נגד - |
התובעים:
1. ז'ק יצחק ברששת 2. אילנה ברששת
עו"ד דנה רוזנשטין-ניר
|
הנתבע:
בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ עו"ד חנה אפרת-קומט עו"ד עופרה מילבאום
|
פסק דין |
בהסכם ההלוואה, שמכוחו לוו התובעים מהבנק הנתבע סכום כסף לשם רכישת נכס, נקבע כי ההלוואה צמודה לשערו היציג של דולר ארה"ב. על-פי טענת התובעים, חרף ירידת השער היציג של הדולר בתקופת תשלומי החזרי ההלוואה, לא הותאמו תשלומים אלו למצב זה, מהטעם שהבנק גבה את התשלומים על-פי שער דולר מינימאלי, שנקבע בהתאם לשער היציג של הדולר שהיה במועד נטילת ההלוואה. על-פי טענת התובעים, כתוצאה מכך נגרם להם נזק בסכום של 326,073 ₪ ולחלופין, בסכום של 167,732 ₪, הנגזר מחלק מכספי ההלוואה.
הבנק חלק על טענות התובעים, מהנימוק שתשלומי החזרי ההלוואה תאמו את תנאי הסכם ההלוואה ונספחיו, שבהם נקבע כי בכל מקרה, התשלומים שישלם הלווה על חשבון קרן ההלוואה או הריבית לא יפחתו משער המינימום שנקבע בהסכם ההלוואה, שהוא השער היציג במועד חתימתו.
עיקרה של המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, אם הבנק הביא לידיעת התובעים את תוכנה של הוראת הנספח הדולרי של הסכם ההלוואה, שבה נקבעה התניה האמורה בעניין השער המינימאלי של הדולר, או שמא, כטענת התובעים, הבנק הציג להם מצג שווא והטעה אותם בעניין הוראה זו.
א.עיקרי העובדות הדרושות ועיקרי ההליכים
2.התובע, כפי שהוא מעיד על עצמו באתר האינטרנט של משרדו, הוא רואה חשבון מעל שלושים וחמש שנה ועורך-דין בעל תואר שלישי במשפטים, המתמחה בתחום המסים. בתחום ראיית החשבון עוסק התובע בין השאר, בביקורת פנים, בייעוץ כלכלי וחשבונאי והוא גם מרצה לחשבונאות ואף מילא תפקידים שונים בתאגידים גדולים (הדפסה של האמור באתר זה – נספח ט' של תצהירו של מר סמי טיבי, מטעם הבנק הנתבע (להלן – תצהיר הבנק)). התובעת היא אשתו של התובע.
ביום 4.8.2004 פנו התובעים אל הנתבע, בנק דיסקונט למשכנתאות (להלן גם – הבנק), בבקשה לקבלת הלוואה בסכום של 2,300,000 ₪ לשם מימון מלא (100%) של רכישת עסק (משרד רואי החשבון של התובע, ברחוב בית הדפוס בירושלים). בטופס הבקשה ציינו התובעים כי ההלוואה המבוקשת היא הלוואת "גישור צמודה לדולר" לתקופה של שנתיים עד שלוש שנים (הבקשה לקבלת הלוואה – נספח א1 של תצהיר הבנק). על-פי טענת התובעים, פנייתם אל הנתבע, הייתה לאחר פניה קודמת שלהם אל בנק לאומי למשכנתאות (להלן – בנק לאומי), ששם, כך לטענתם, הוצע להם שהחזרי ההלוואה יהיו בריבית ליבור בתוספת מרווח של 2%. עוד טענו התובעים, שאף תנאי ההצמדה לדולר שהציע בנק לאומי, היו שונים.
לאחר משא ומתן שנוהל בין התובעים לבין נציגי הבנק, הוסכם על מתן ההלוואה צמודה לדולר ארה"ב, בריבית ליבור בתוספת מרווח של 1.8%. כן הוסכם כי דמי עמלת פתיחת התיק תופחת ב-0.2% מסכום ההלוואה ותועמד על שיעור של 0.4% בלבד (מכתב התובעים המאשר את שיעור העמלה – נספח ב' של תצהיר הבנק).
3.בטרם נמשיך בסקירת העובדות, נבקש להעיר בקצרה בעניין מספר מונחים אשר יוזכרו בהמשך הדברים.
הלוואת גישור (המכונה גם "הלוואת בוליט" (bullet) או "הלוואת בלון") – הלוואה הנפרעת כך שמידי חודש משלם הלווה את הריבית על מלוא סכום ההלוואה, לרבות הצמדה (הצמדה למדד או לדולר, על-פי הקבוע בהסכם ההלוואה). בתום תקופת ההלוואה משלם הלווה בתשלום אחד את סכום הקרן המקורי, כולל הצמדה (בהתאם לסוג ההצמדה שנקבעה בהסכם ההלוואה).