ת"א 5597-02-14

1. בפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן – "הפקודה").

המבקש עותר לפי סעיף 6 לפקודה, לאכוף על המשיב בקנס או במאסר למלא אחר החלטות מיום 12/08/15 ומיום 03/11/15 (להלן – "ההחלטות") לפיהן נאסר עליו לבצע עבודות בניה בנכס המצוי ברחוב קארו 4 בירושלים (להלן – "הנכס"). בנוסף עתר המבקש למתן צווי עשה או צווי מניעה זמניים או כל סעד אחר על מנת לאכוף על המשיב את בצוע ההחלטות אותן הפר בבצוע עבודות הבניה והריסה בנכס.

2.זוהי בקשה שלישית שהוגשה כנגד המשיב בהתאם לפקודה. בהחלטה מיום 3.11.15 בבקשה הראשונה קבעתי כי המשיב הפר את צו המניעה הזמני מבלי שהוטל על המשיב קנס או מאסר בגינה (להלן – "ההחלטה בבקשה הראשונה"). ביום 5.11.15 הוגשה בקשה שנייה לפי הפקודה והוריתי על מחיקתה משלא נתמכה בתצהיר מטעם המבקש (להלן-"הבקשה השנייה").

3.טוען המבקש כי לאחר ההחלטה בבקשה הראשונה הפר המשיב פעם נוספת את צו המניעה הזמני בבניית קיר חיצוני שלא לפי היתר הבניה החדש (להלן-"ההיתר"), הן במיקומו שלא על פי ההיתר והן בפתחים שיצר בו . בנוסף, המשיב פרץ חלון ופתח לדלת שלא על פי ההיתר, בקיר הפונה למרפסת (להלן-"הפתחים") על מנת לספח לדירתו חלקים מהרכוש המשותף. בסמוך ביותר למועד הביקור של המגשר בנכס מיהר המשיב לסגור את הפתחים וקיים לדידו של המבקש חשש לפתיחתם מחדש ע"י המשיב. המשיב גם צרף לדירה שבבעלותו בנכס חלק מהרכוש המשותף קרי, במעבר המוביל לגג הנכס. בכך, נמנע מהמבקש ויתר הדיירים בנכס להגיע לגג המשותף.

4.המשיב טען מנגד כי טרם הסתיימו עבודות הבנייה בדירתו ולדידו על בית המשפט להמתין עד גמר הבנייה . בידי המבקש לפנות לאגף הפקוח על הבניה בעיריית ירושלים ככל שהבנייה לדידו אינה לפי ההיתר (סעיף 23 לתצהירו) ואין לברר את טענותיו במסגרת הבקשה.

לגוף הטענות אמר המשיב כי הפתחים נאטמו על ידו והלין כנגד המבקש שלא פנה אליו על מנת לברר את דבר פתיחתם מה גם, שטענותיו קנטרניות. המשיב חזר על טענותיו בתביעתו ובכתב ההגנה לתביעה שכנגד לפיהן בבקשה להיתר זויפה חתימתו על התוכנית אשר מונעת ממנו להגיע לגג המקורי . ההיתר יצר מובלעת סגורה בגג המונעת מעבר של מאן דהוא אליה ואין לאפשר למבקש לנסות להשתלט על הגג (סעיפים 17 ג. ו-ד. לתצהירו).

5. המשיב הודה כי הרחיב את פתח החלון בקיר הצפוני לפתח לדלת שלא על פי היתר הבנייה זאת על מנת לאפשר לו לצאת למרפסת , לגג המקורי, ובכוונתו להגיש בקשה להיתר לאחר שיסיים את העבודות (סעיף 16 לתצהירו) . בחזית המערבית הוא פרץ פתחים בניגוד להיתר זאת עוד בטרם הוגשה הבקשה הראשונה לפי הפקודה ועסקינן בזוטי דברים. לענין החזית המזרחית טען כי אינה חלק מההיתר מבלי שהשיב לגוף טענות המבקש בנוגע לאותה חזית.

6. המשיב טען כי לא מנע מעבר לגג מהרכוש המשותף קרי: חדר המדרגות והגישה לגג צריכה להיות באמצעות סולם (סעיף 21 לתצהיר המשיב ). המבקש בעצמו הרחיב פתח לדירתו ואף יצר בה שתי יחידות דיור בניגוד להיתר הבנייה.

המסגרת הנורמטיבית:

7. תכליתו של סעיף 6 לפקודה אינה עונשית כי אם להביא לכך שצווי בית המשפט יבוצעו ככתבם וכלשונם (ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, 191). ברע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ. זלניאק ואח'(פד"י נג (3) 337, 346) קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן: "היינו תכליתה להביא לידי כך שציווי בית המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכח אל הפועל. מטרת הסנקציה המוטלת מכוח סעיף 6 לפקודת הביזיון היא לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית , שלפיה זכה בדין. מכאן הגישה , שלפיה סעיף 6 ' צופה פני עתיד ' , והוא בא לכפות מעשה או להימנע מעשותו 'מחר'".