טוויל ואח' נ' אדרעי ואח'

1.המבקש 2 הינו בעל המניות בחברה המבקשת מס' 1. המשיב 2 הינו בעל המניות בחברה המשיבה מס' 1. המבקשת 1 והמשיבה 1 מחזיקות כל אחת ב-50% מהון המניות של חברת פלס ג.י.ם בע"מ (להלן: החברה). החברה היא בעליה של נכס מקרקעין ברחוב גלגלי הפלדה 7 בהרצליה.

המבקשת והמשיבה רכשו את מניות החברה מבעליה הקודמים בשנת 2012, וזאת במטרה לבנות על המקרקעין בניין משרדים. לצורך הרכישה הזרימו הצדדים כספים וגם העמידו הלוואות לחברה.

ואכן, הבניין נבנה, ובחודש יוני 2020 הוצאה תעודת גמר לבניין - בניין תעשיה בן 5 קומות הכולל קומת קרקע עם מסחר ומשרדים מעל קומת מרתף (נספח 2 לתשובת המשיבים לבקשה) (להלן: הבניין או הנכס).

2.מאז הושלמה הבניה הטיפול בבניין מצוי בקיפאון וזאת עקב מחלוקות וחוסר שיתוף פעולה בין הצדדים השותפים.

3.בתביעה שהגישו עתרו המבקשים: להצהיר כי יש לפעול לפירוק החברה, לקבוע כי החברה תפורק תוך רישום הנכס שלה (היינו הבניין) כבית משותף ורישום היחידות בו כיחידות נפרדות בבעלות ספציפית של המבקשת 1 ושל המשיבה 1 כל אחת מהן ביחידות השייכות לה ולחייב את המשיבה לשתף פעולה עם המבקשת ולעשות את כל הדרוש כדי להביא לפירוקה של החברה כאמור.

התביעה מתבססת בעיקר על החלטת החברה מיום 8.4.21 בה הוחלט לפי הנטען על פירוקה באופן המבוקש בתביעה. לטענת המבקשים, ביום 8.4.21 נערכה אסיפה כללית של בעלי המניות ובה הוחלט על פירוק החברה בדרך של חלוקה של הזכויות בנכס שבבעלותה כך שלמבקשת ייוחדו קומות 2-5 ולמשיבה ייוחדו קומה 1 וקומות המסחר, החניות והמחסנים, ובתנאים נלווים נוספים שפורטו.

4.בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני ודחוף במעמד צד אחד למתן צו מניעה האוסר כל דיספוזיציה בנכס ובחברה.

בבקשה נטען כי על אף ההחלטה על פירוק החברה וחלוקה בעין של הבניין בין הצדדים, המשיבים נוהגים בבניין כבשלהם, חותמים על חוזים עם צדדים שלישיים, מונעים מהמבקשים לערוך שיפוצים והתאמות בקומות שיוחדו להם על פי החלטת הפירוק ועוד. עוד נטען בבקשה כי "המשיב 2 גילה במהלך מו"מ בין הצדדים מזימתו כי עשה מעשה שלא יעשה, תוך שהוא מוחק את זכות החתימה של המבקשת ע"י שהוא מוסיף בדרך מרמה חבר דירקטוריון נוסף, הלוא הוא עצמו, ובכך למעשה הופר האיזון בחברה וממונה לדוג' רק אחד לבעל זכות חתימה בחברה, דבר המוביל למעשים חמורים שנעשים בבניין".

נטען כי הצורך הדחוף בצו המניעה נובע מכך שהמבקש הוזמן בדחיפות לישיבת דירקטוריון שלא מן המניין שעתידה להתקיים בתוך יום ועל סדר יומה מכירת הבניין לצד שלישי.

נטען כי המבקש הודיע למשיבים כי לא יוכל להגיע לישיבת הדירקטוריון בהתראה כה קצרה ובכל מקרה לא ניתן לבחון את ההצעה ולקבל החלטה בעניינה מבלי שיוצגו מלוא המסמכים וההצעה. למרות זאת הודיעו המשיבים למבקש כי ההחלטה על המכירה התקבלה ונשלח פרוטוקול המורה על מכירת הבניין.

עקב כך התבקש צו המניעה וכן צו ארעי דחוף במעמד צד אחד.

5.בהחלטה מיום 24.10.21 קבעתי כי הבקשה חסרה פרטים מהותיים והתבקשו הבהרות ובין היתר בשאלה מה נעשה מאז החלטת הפירוק מיום 8.4.21 לרבות בקשר עם מימוש ההחלטה. וכן ציינתי כי בבקשה אין התייחסות להחלטת דירקטוריון מתאריך 8.7.21 (שדבר קיומה עלה מתוך ההזמנה שצורפה לבקשה).

ביום 25.10.21 הוגשה הבהרת המבקשים. בהודעתם ציינו כי מאז ההחלטה מיום 8.4.21 לא הגיעו לידי המבקש כל מידע אודות החברה או מסמכים על מצבה.

בנוסף צורפה החלטת הדירקטוריון מיום 8.7.21 וצוין לגביה כי היא זומנה במחטף 4 ימים טרם קיומה וזאת לאחר שידעו שהמבקש לא יכול להגיע. כן נטען כי החלטה זו חסרת משמעות שכן היא מאוחרת להחלטה מיום 8.4.21.

6.בעקבות ההבהרות החלטתי ביום 25.10.21 שלא לתת צו ארעי במעמד צד אחד והוריתי למשיבים להשיב לבקשה בתוך 20 יום.

הוריתי למבקשים להמציא לידי המשיבים את כתב התביעה, הבקשה וההחלטה במסירה אישית בתוך 5 ימים. 

7.ביום 7.11.21 (יום ראשון בשבוע) הגישו המבקשים בקשה נוספת ודחופה למתן צו מניעה במעמד צד אחד. זאת מהטעם שביום חמישי שקדם לכך נשלחה למבקש במייל הודעה על כינוס ישיבת דירקטוריון מיוחדת כשעל סדר היום – אישור ההסכם למכירת הבניין. הישיבה נקבעה ליום 7.11.21 בשעה 12:30.

בהחלטתי מאותו יום הוריתי למבקשים להבהיר האם ומתי נמסרו הבקשה והחלטתי מיום 25.10.21 למשיבים, כפי שהוריתי באותה החלטה.

בהודעת ההבהרה הודיע ב"כ המבקשים עו"ד כהן כי "ביום 28.10.21 הגיע הח"מ בעצמו למסור את החלטת בית המשפט בכתובתם הרשומה של המשיבים".

8.עוד באותו יום ניתן על ידי צו במעמד צד אחד כמבוקש, וזאת עד לדיון במעמד הצדדים שנקבע ליום 11.11.21 וכפוף להפקדת סכום של 200,000 ₪ (ר' ההחלטה).

בהמשך ולבקשת המשיבים נדחה הדיון והוארך המועד להגשת תשובתם לבקשה, וזו הוגשה ביום 18.11.21.

9.בתשובה לבקשה טענו המשיבים כי המשיב 2 הוסמך על ידי המבקש 2 לטפל בעצמו בהקמת הפרויקט וכי הוא עשה זאת על הצד הטוב ביותר תוך השקעת מירב זמנו, מרצו ויכולותיו עד לקבלת תעודת הגמר ביוני 2020.

בסיום פרויקט הבניה מצבה הכלכלי של החברה הוא כזה שקיים חוב לבנק לאומי בגין ליווי הבניה בסכום של כ- 8.8 מיליון ₪, חוב נוסף לקבלנים וספקים בסכום של 270,000 ₪, חוב למשיב 2 בגין שכר על עבודתו בהקמת הבניין בסכום של 350,000 ₪ וחובות נוספים (ארנונה חשמל וכד') בסכום של 60,000 ₪.

לטענת המשיבים, המבקשים נהנו מהשלמת הבניין אך סרבו לשאת בחלקם בתשלומים והותירו את המשיב 2 להתמודד לבדו עם דרישות הקבלנים. דרישות למבקש 2 לא הועילו והלכה למעשה הוא לא שיתף ואינו משתף פעולה עם המשיבים בניסיון להסדיר את חובות החברה ולייצב את מצבה. גם החלטת דירקטוריון כי הצדדים ישאו בתשלומים בחלקים שווים לא זכתה לשיתוף פעולה מאת המבקש. בניסיון לייצר הכנסות בקשה החברה להשכיר שטחים בבניין אך המבקש התנגד לכך ודרש כי יושכרו לו שטחים בבניין במחירים לא ריאליים. לאחר לחצים הסכימה החברה להשכיר לחברת סמלארו גרופ לימיטד בע"מ שבבעלות המבקש את הקומה החמישית בבניין. נחתם הסכם שכירות בו התחייבה חברת סמלארו לשלם דמי שכירות בסכום של 11,000 ₪ לחודש. למרות ההסכם לא שולמו דמי השכירות וביום 25.5.21 הגישה החברה תביעת פינוי נגד חברת סמלארו. זו לא התגוננה וביום 8.7.21 ניתן פסק דין לסילוק ידה של החברה השוכרת מהנכס. החברה פינתה את המושכר בהתאם לפסק הדין רק לאחר התערבות המשטרה שנדרשה להתערב עקב הפרעת המבקש לפינוי בדרכים שונות.

לטענת המשיבים, מהתנהלות המבקש ברור היה כי לא ניתן לנהל את החברה ולהחזיק ולהפעיל את הבניין באופן תקין. על כן, ומשכלו כל הקיצים הוחלט למכור את הנכס. בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 7.11.21 נמסר על הצעה משופרת שהתקבלה לרכישת הנכס בסכום של 20 מיליון ₪ + מע"מ, סכום גבוה מהערכת שמאי שבידי הצדדים. המבקשים התנגדו למכירה אך ההצעה התקבלה ברוב קולות.

לטענת המשיבים, נוכח מצבה של החברה וחובותיה, ולאור התנהלות המבקש 2 אשר אינו משתף פעולה ולא זו בלבד שאינו פועל לרווחת החברה אלא הוא אף מזיק לה, אין דרך אחרת מלבד מכירת הנכס לצד שלישי לטובת החברה.

המשיבים טוענים כי אין עילה חוקית, מכוח דיני החברות, לדרוש את פירוק החברה, וגם החלטה על פירוק מרצון לא התקבלה. המשיבים טוענים כי בניגוד למצג שהוצג בבקשה, פרוטוקול האספה מיום 8.4.21 אינו אלא תזכיר לא חתום של הצעת החלטה. מדובר בהצעה בלבד ולא בהחלטת דירקטוריון, ולא בכדי המסמך שהוגש אינו חתום. ההצעה הועלתה במסגרת מו"מ בין הצדדים על הדרך להיפרד ועל מנגנון ההיפרדות, והיא עברה גלגולים שונים ותיקוני ניסוחים שבסופו של דבר לא הבשילו להסכמה.

10.ביום 29.11.21 התקיים דיון בבקשה.

יצוין כי לאור טענת המשיבים כי הבקשה וההחלטה מיום 25.10.21 נמסרו לידיהם לראשונה רק ביום 7.11.21, ועל-פי החלטתי, הוגש תצהיר מטעמו של ב"כ המבקשים עו"ד כהן בנוגע למסירת המסמכים למשיבים.

במסגרת הדיון בבקשה נחקר עו"ד כהן על תצהיר המסירה, וכן נחקרו המבקש והמשיב על תצהיריהם. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בבקשה.

דיון והכרעה

11.כידוע, "השיקולים העיקריים בבקשות מסוג זה הם האם מתקיימת עילת תביעה, כשבמסגרת זו יבחן בית המשפט האם קיימת עילת תביעה לכאורית הראויה לבירור; ושיקולי מאזן הנוחות, שבגדרם ישקול בית המשפט את הנזק הצפוי למבקש אם תידחה בקשתו, אל מול נזקם של המשיב וצדדים שלישיים, אם תתקבל. שיקולים אלו משפיעים זה על זה, ומקובל לומר כי מתקיימת ביניהם 'מקבילית כוחות'; ככל שמשקלו של האחד גובר, ניתן בהתאם להפחית ממשקלו של השני (ראו מבין רבים: רע"א 7547/16 לשכת עורכי הדין בישראל נ' זכותי מומחים לזכויות רפואיות בע"מ [פורסם בנבו] (3.11.2016) אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 715-710 (2020)). שיקול שלישי נוגע לשאלות של יושר וצדק, ובמסגרתו יבחֵן תום הלב של מבקש הסעד ומידת ניקיון כפיו (ראו: רע"א 3966/21 פרומר נ' תורג'מן, [פורסם בנבו] פסקה 7 (6.7.2021)) (רע"א 5954/21 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] (5.9.2021)).

12.במקרה דנן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה, מהטעמים שיפורטו להלן.

13.ראשית, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. כפי שצוין, ההחלטה על מכירת הנכס ועל הסמכת המשיב 2 לקבל הצעות ולנהל מו"מ למכירתו התקבלה כבר ביום 8.7.21. מהמסמכים ומעדויות המבקש והמשיב עולה, וגם לא נטען אחרת, כי החלטת החברה למכור את הנכס הייתה ידועה למבקשים כבר באותו מועד.

גם עובדת מינויו של המשיב 2 כדירקטור נוסף, לטענת המבקשים בדרכי מרמה, והפרת האיזון בדירקטוריון עקב כך, הייתה ידועה למבקשים תקופה ארוכה. בחקירתו אישר המבקש כי הדבר נודע לו "לפני שנה בערך" (עמ' 8 לפרוטוקול).

למרות האמור, הבקשה לעצירת הליכי המכירה הוגשה רק ביום 24.10.21 כשלושה חודשים וחצי לאחר החלטת הדירקטוריון למכור את הנכס ורק לאחר שנראה היה שהעסקה למכירת הנכס מתקדמת.

די היה בכך כדי לדחות את הבקשה (ור' רע"א 1450/20 פרילינג נ' ניר משה [פורסם בנבו] (19.4.2020)), אך במקרה זה מצטרפים לטעם זה גם טעמים נוספים.

14.התנהלות המבקשים נגועה בחוסר תום לב. המבקשים השמיטו עובדות ומסמכים שהיו בידיעתם ובידיהם ואשר יש להם נגיעה ישירה לסכסוך ולבקשה, ועל פניו נראה כי השמטתם נועדה להסתיר מבית המשפט עובדות רלוונטיות לבקשה.

כך בעניין החלטת החברה מיום 8.7.21 שהמבקשים בחרו שלא לגלותה ולא להזכירה בבקשתם ובתצהיר המבקש.

כך בחרו המבקשים שלא לגלות בבקשה את המועד בו, לטענתם, הופר בדרכי מרמה האיזון בדירקטוריון.

כך בחרו המבקשים שלא להביא לידיעת בית המשפט את הליך הפינוי שהתקיים בין החברה לבין חברה בבעלות המבקש ששכרה קומה בבניין.

גם בכל הנוגע להחלטת החברה מיום 8.4.21, הבסיס לתביעתם, לא הציגו המבקשים את התמונה המלאה. הם לא צירפו את ההתכתבויות בין הצדדים לאחר אותה החלטה מהן עולה כי נוהל משא ומתן בנוגע להצעה ולא ציינו כי בסופו של יום ההחלטה לא נחתמה כפי שאישר המבקש עצמו בחקירתו (עמ' 6 לפרוטוקול). גם אם סבור המבקש שהתגבשה הסכמה מחייבת גם בהעדר החתימה היה עליו להביא בפני בית המשפט את התמונה המלאה והמדויקת, כך עושה מי שבא לבית המשפט וידיו נקיות.

ועוד, כפי שפורט לעיל, לאחר שנדחתה בקשתם הראשונה של המבקשים לצו מניעה ארעי במעמד צד אחד, הגישו המבקשים ביום 7.11.21 בקשה שניה, דחופה, ביום בו אמורה הייתה להתכנס ישיבה המאשרת את מכירת הנכס אליה הוזמן המבקש לפי הנטען ימים ספורים קודם לכן. טרם מתן הצו הוריתי למבקשים להודיע האם ומתי מסרו את החלטתי מיום 25.10.21 למשיבים (בה הוריתי למבקשים לבצע מסירה של הבקשה וההחלטה למשיבים בתוך 5 ימים היינו עד ליום 30.10.21). ב"כ המבקשים עו"ד כהן הודיע כי ביום 28.10.21 הגיע בעצמו למסור את החלטת בית המשפט בכתובתם הרשומה של המשיבים. בהמשך הגיש עו"ד כהן תצהיר בו הצהיר: "ביום 28.10.21 ביצעתי את המסירה הנדרשת מהחלטת בית המשפט במען המשיבה כפי הרשום בנסח החברה, ברחוב הרב קוק 8 ירושלים וברחוב קוקיס 15 בת-ים".

כאמור עו"ד כהן נחקר על תצהירו, בין היתר לאור טענת המשיבים כי ידוע היה לו היטב כי משרדי החברה אינם מצויים עוד בכתובת זו.

בחקירתו העיד עו"ד כהן כי לא הניח את המסמכים במשרד של המשיבה אלא בעמדת הקבלה של הבניין ברחוב הרב קוק 8 בירושלים (כתובתה הרשומה של החברה). לשאלה האם מצוי באותה כתובת משרד של המשיבה השיב שאינו יודע וכי יש שם הרבה משרדים. לשאלתי השיב כי ביקר בבניין שלוש פעמים לפני שהשאיר בקבלה את המסמכים וכי ביקש ממי שהיה בקבלה שיחתום והוא לא הסכים לחתום (עמ' 4 לפרוטוקול). לעובדות אלה אין זכר בתצהיר המסירה שהגיש. אשר למסירה ברחוב קוקיס 15 בבת-ים (כתובתו של המשיב 2) אישר עו"ד כהן כי הוא לא מצא שם דירה של המשיב ולא מסר את המסמכים למשיב או למי מבני משפחתו. למרות האמור, הצהיר עו"ד כהן בתצהיר המסירה שהגיש כי ביצע את המסירה הנדרשת ברחוב הרב קוק בירושלים וברחוב קוקיס בבת-ים.

לא אדרש לטענת המשיבים כי המבקש ובא כוחו ידעו היטב כי המשיבים אינם מצויים בכתובות בהן בוצעה על פי הנטען המסירה וכי הם ידעו היטב את כתובתו של המשיב ברעננה. מסקנתי היא כי המבקשים לא ביצעו את המסירה למשיבים עליה הוריתי בהחלטה מיום 25.10.21, ובהמשך הציגו מצג מטעה כאילו בוצעה המסירה כדין.

15.גם במבחן מאזן הנוחות, המבקשים לא שכנעו כי זה נוטה לטובתם.

עסקינן בנכס מסחרי, וכבר נקבע בפסיקה כי הנחת המוצא במקרה כזה היא שהנזק הקשור לנכס כזה בדרך כלל הוא נזק כספי הניתן לפיצוי. ר' למשל רע"א 4152/21 שמעון חלפון נ' קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ [פורסם בנבו] (1.7.2021)) בו נקבע: "ענייננו בנכס פנוי, אשר אינו משמש את המבקש למגורים ואף לא נטען כי הוא ישמש אותו לשם כך בעתיד, וכפי שכבר נקבע, קיים הבדל מהותי בין נכס המשמש למגורים לבין נכס למטרות מסחר והשקעה כספית. במקרה שכזה, הנחת המוצא הינה שמכירת הנכס מגלמת בחובה נזק כספי הניתן לפיצוי".

המבקשים לא הצביעו על נזק אחר שיגרם להם מעבר לנזק כספי הניתן לפיצוי.

יצוין כי לחברה חובות כספיים שטרם נפרעו ומהעדויות עולה כי חוסר שיתוף הפעולה בין הצדדים הוא אחד הגורמים לכך. עוד עולה מהעדויות כי התנהלות המבקש לא רק שאינה תורמת לחברה אלא שהיא אף פוגעת בה, כך למשל בכל הקשור להסכם השכירות שנחתם בין החברה לבין חברה שבבעלות ואשר הוביל לתביעה ולפסק דין פינוי. צו מניעה שיותיר את המצב כמו שהוא, כשחובות החברה תופחים ומאידך השותפות בין בעליה מצויה בקיפאון, עלול לגרום לחברה, ולשני הצדדים, נזק קשה ובלתי הפיך.

16.לסיכום, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, התנהלות המבקשים לוקה בחוסר תום-לב ובאי ניקיון כפיים, ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם. בשל כל אלה דין בקשתם להידחות.

אשר לסיכויי התביעה אציין כי אמנם לא ניתן לומר כי לא קיימת עילה לכאורית הראויה לבירור, אך מאידך נראה כי סיכויי התביעה אינם גבוהים באופן שגובר על השיקולים האחרים שפורטו לעיל, מה גם שככלל נתונה הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות ואלה, כאמור, נוטים לטובת המשיבים.

17.אשר על כן, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 7.11.21 מבוטל.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשפ"ב, 13 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.